שני מישגים נפלו בחלקם של תוקפי ד"ר גבי אביטל: מההיבט המדעי ומההיבט הדתי. הטענה כי תפיסה אבולוציונית-דארווינסטית היא היא האמירה המדעית וכי כל טענה אחרת – כטענת בריאתנות – היא "פרימיטיבית", אינה עולה בקנה אחד עם המידע המדעי העדכני. נכון שהעולם המדעי מקבל את התפיסה ההתפתחותית, ותפיסה זו אכן מוכחת זה כבר בעשרות ומאות דוגמאות אשר עיקרן חשיפת העובדה שהעולם משתנה חדשות לבקרים. ואולם מכאן ועד לטענת ברירה טבעית- "הישרדות המין החזק" או "המין המתאים ביותר", קפיצה לא מבוקרת לתיאוריית "מוצא המינים", ומכל שכן הכחשת בריאת עולם בשל כך, הדרך ארוכה ולמעשה חסומה. אישי מדע רבים מאוד ניפצו תפיסה שטחית זו, וכלל וכלל לא מחמת מוטיבציה דתית. מהם דתיים ומהם אתיאיסטים, מהם יהודים ומהם נכרים, רבים-רבים אינם מקבלים הסקה לא מבוססת זו. מכאן שהטוען כי תפיסה אבולוציונית המכחשת את הבריאה היא היא האמירה המדעית, ולעומתה "בריאתנות" אינה חלופה מוצלחת, מעיד על עצמו שמדעית אינו מעודכן.
אשר להיבט הדתי – ידועה האמירה כי "בא-לוהים כזה שאתה מתאר, גם אני אינני מאמין". הוא הדין בנדון דידן. מנין הקולמוסים ההגותיים שנשברו על הסברת דרכי התמודדות עם "מתקפת התפיסה האבולוציונית" גדול מאוד. ראש לכל לימדנו מרן הראי"ה זצ"ל ב'אגרותיו' כי גם לו יצויר שתפיסה אבולוציונית תהא מוכחת, עדיין אין בכך כדי להשפיע מאומה לא על תורה ולא על מצוות, לא על מוסר ולא על ערכים. לצד זה התווסף מגוון ביאורים, מהם יותר ריאליים מהם יותר ספקולטיביים, שנתנו דעתם לסוגיה וביארוה בדרכים שונות: "שמיטה שנייה"; "בורא עולמות ומחריבן"; "יום" שבבריאה אינו יום דידן; אינו דומה הליך בריאה להליכים המוכרים לנו; תורת "התכנון התבוני", ועוד ועוד שלל רחב של ביאורים. מכנה משותף לכולם: הכל תלוי בנקודת המוצא, ומשזו אמונית – דרכי ההתמודדות קיימות. יתירה מזו, מתוך תפיסה אמונית, אין נבהלים אפילו אם נשארים ב'צריך עיון'. לא פלא שהרב סולובייצ'יק מצא לנכון לומר: "מעולם לא הוטרדתי באורח רציני על-ידי הבעיה של תיאור בריאת העולם אשר בתורה לעומת התיאור המדעי של האבולוציה, הן במישור הקוסמי והן במישור האורגני" (איש האמונה הבודד).
נקלעה אם כן לנגד עינינו הזדמנות טובה לברר עם תלמידינו מהי "אמירה מדעית" ומה משקלה בהלכה. הקו המפריד בין תיאוריה לעובדה אינו תמיד מובהר, ולא מעט מהתיאוריות מוצגות כאמת חלוטה – ולא היא. כך מדעית- פילוסופיה של המדע, וכך גם תורנית. סוגיית "נאמנות רופאים"- הרלוונטית לאמירות מדעיות רבות ביותר- מלמדת אותנו כיצד משקללים נתונים מדעיים הלכה למעשה. לעניין זה אינן דומות הלכות נפשות להלכות ממונות, ושתיהן להלכות איסור והיתר. לכל "סוג" הלכתי יש את כלליו, והשקלול מתבצע בהתאם. אמירה אנושית לעולם לא תצא מכלל "ספק" ואף פעם לא תגיע – במימדים הלכתיים – לכלל "ודאי". אגב, זו אינה גריעותא כלל ועיקר – "והארץ נתן לבני אדם" ו"לא ניתנה תורה למלאכי השרת". זו המסגרת בה אנחנו פועלים, ואל לנו לשכוח את המגבלות.
אתגר חינוכי חשוב רובץ אפוא לפתחנו, וטוב יעשו המסגרות החינוכיות אם יראו במתקפה זו הזדמנות לליבון יסודי של הסוגיה, לא רק לגבי פרט זה אלא ככלל: יחסי תורה – ומדע
