התישבות

אביתר. סוף?

איילת שליסל, תושבת אביתר ואשת יחסי ציבור ותקשורת ביומן תיעודי מיוחד לגילוי דעת.

הקשר שלנו לאביתר מתחיל לפני 8 שנים. לאחר הרצח של אביתר בורובסקי הי”ד נקראנו לעלות לנקודה החדשה בקרבת צומת תפוח. לקחנו אוהל ואת בנותינו ועלינו למקום. העליה היתה מרגשת, אך לצערינו היא לא צלחה ומספר ימים לאחר מכן כבר הורדנו מההר.

מאז היו לא מעט אירועים שזכינו לראות בהם שוב את הגבעה מקרוב, צעדה גדולה ביום ירושלים, תפילות מנחה ועוד שהופעלו על ידי גרעין שומרון של תנועת נחלה שחיכה לרגע המתאים לעלות שוב את ההר.
תנועת נחלה כבר במשך שנה וחצי הקימה כ 9 גרעיני התיישבות באזורים נרחבים ביו”ש. כולם חיכו ליום פקודה. והתכנון היה לעלות יחד. לפני חודשיים יהודה גואטה הי”ד נרצח בפיגוע ירי בצומת תפוח. באותו הערב של הפיגוע, התקבלה החלטה של החבר’ה בגרעין נחלה לעלות לאביתר.

צילום: עקיבא סיימון

 השמועות על העלייה התפשטו כאש בשדה קוצים, ותוך ימים ספורים עלו למקום כ 30 משפחות. מדובר באנשים שהגיעו מרחבי הארץ, החלר מרמת הגולן, בית שמש ואףהקצה שהני של ההתיישבות בגוש עציון.
לקראת שבת, פניתי לחברים בתנועת נחלה ושאלתי אותם איך אנחנו מגיעים לשבת, ‘תבואו עם האוהל, יהיו הרבה משפחות’ נענתי. ובאמת לקחנו את חמשת בנותינו, את האוהל והגענו לשבת באביתר.

ההר היה קרח לחלוטין. אוהלים היו פרוסים עליו ומבנה בית המדרש היה בית האבן היחיד במקום. במהלך צהרי השבת עם החום העז, כולנו התקבצנו צמוד לקיר הבית מדרש בכדי לתפוס מעט צל. אך תנאי השטח לא הרתיעו את הציבור, אלא ההפך. במשך השבוע החלה בנייה מאסיבית, עוד לבנים ועוד טרקטור, עוד באגר ועוד בני נוער שלא מפסיקים את מלאכת הבניה. 

בשבת השניה, בישוב היו כבר מספר מבני קבע. המשפחות שעד לפני כמה ימים היו באוהלים, הפכו כעת לבית חם (או יותר נכון, בית קריר) עבור עשרות המשפחות שהצטרפו למקום.

אחת השבתות הראשונות היו בשיאו של מבצע ‘שומר החומות’. התחושה היתה קשה, בעוד שכל עם ישראל יושב לו במקלטים, אנחנו מרגישים כל כך בטוחים בהר קירח בשומרון. ובעוד שאנחנו יושבים לשוחח עם חברים נשמעת אזעקה. לא היה באמת לאן לברוח, אבל את הבום והנפילה של הטיל שעשה דרכו מעזה ועד לשומרון ראינו כולנו. מאות מטרים הפרידו בין מיקום הנפילה אי שם בתוך אחד הכפרים, לישוב המתפתח. ושוב, התחושה ששום דבר לא יעצור את מלאכת הבניה במקום.

ראינו את הבניה המטורפת, את עשרות המשפחות ובעיקר את הרוח הציונית שהתעוררה בציבור ומיגנטה אליה את הציבור. ביקשנו גם אנחנו לעבור לאביתר ונענו – ‘יש רשימת המתנה ארוכה. אתם בפנים. כשיתפנה מבנה נעדכן’ אך לאחר כמה ימים התשובה הזו לא סיפקה, והחלטנו פשוט לעלות. הודענו שאנחנו מגיעים עם האוהל עד שיתפנה מבנה. לשמחתנו כבר באותו היום הצליחו להכניס אתנו לביתינו החדש באביתר.

השארנו מאחורינו באריאל בית גדול, כמעט 180 מטר, 2 קומות, ונכנסו לחצי קראוון של 22 מטר. חדר אחד לכל המשפחה המונה ברוך השם 7 נפשות. ללא שירותים, מקלחת וודאי ללא מטבח.

כמו שאר המשפחות, המשכנו בחיינו. את הילדים הסענו בכל בוקר למסגרות באריאל ואנחנו המשכנו לעבוד.
ימים ספורים לאחר מכן, התקיימה אחת השבתות המדהימות. שבת ‘שלח לך’ בה קראנו על פרשת המרגלים, ובה למדנו איך יש לדבר על הארץ. כמי שהתעסקה בפרסום ובתקשורת, נתבקשתי ביום חמישי בצהריים להוציא פרסום על שבת המונית. ‘אתם לא רציניים!’ טענתי, תוך יום לא ניתן להביא מאסה של ציבור. ומבחינה מקצועית הצעתי לדחות את האירוע. אך ההנהגה של המקום הודיע לי ‘שבת שלח לך זו השבת הכי מתאימה לכלל ישראל, יבאו אנשים’.

צילום: עקיבא סיימון

בין המשפחות הללו גם חמי וחמותי הגיעו אלינו, הזוג האידיאליסט שמתקרב לגיל 80 כיתת רגליו לישוב הצעיר בתנאים לא פשוטים. זו היתה שבת מרגשת שהוכיחה כי עם ישראל צמא להתיישבות. עם ישראל קורא לבנייה של ישובים חדשים לא כסיסמא, אלא ממש ברגליים, הלכה למעשה.

וכאמור, יום חמישי התחלנו בפרסום. וראיתי בהפתעה איך מספרי הנרשמים עולים מרגע לרגע ממש עד לדקות ספרות לפני הדלקת נרות. בשבת שלח לך היו באביתר 1500 איש! רובם משפחות עם ילדים שפשוט שמעו על המקום, ארזו את הילדים והאוהל ועלו לשומרון. משפחות שלא חששו להעביר שבת ללא מזגן או אפילו מאוורר, ללא מיטה נוחה ואפילו ללא שירותים צמודים. בין המשפחות הללו גם חמי וחמותי הגיעו אלינו, הזוג האידיאליסט שמתקרב לגיל 80 כיתת רגליו לישוב הצעיר בתנאים לא פשוטים. זו היתה שבת מרגשת שהוכיחה כי עם ישראל צמא להתיישבות. עם ישראל קורא לבנייה של ישובים חדשים לא כסיסמא, אלא ממש ברגליים, הלכה למעשה.
מאותה שבת, בכל שבת, ללא פרסום כלל הגיעו לאביתר כ 900 איש. שוב, רובם משפחות גדולות עם ילדים.
באותו הזמן, חיכינו להזדמנות הנכונה לחגוג לביתנו אסתר את בת המצווה שהיא פספסה בגלל שנת הקורונה. והחלטנו שאין מקום נכון יותר לחגיגת עול מצוות, מאשר במצוות יישוב הארץ. הפקנו אירוע עם קייטרינג טוב, די ג’י משמחת, צלמים שתיעדו את המאורע, וכמובן מוזמנים. כ 150 חברין ומשפחה הגיעו לאביתר. ולא מעט מהם הביעו בפני את תודתם להזמנה וטענו שחיכו להזדמנות שיוכלו להגיע לאביתר.

אחד הדברים המשמעותיים שקרו באביתר הוא שיתוף הפעולה הייחודי בין תנועת נחלה בראשותם של דניאלה וייס ונכדו של הרב לוינגר – צבי אלימלך שרבף, לבין המועצה אזורית שומרון בראשותו של יוסי דגן אשר העביר את לשכתו לישוב החדש. המציאות של חבירת שני הגופים הללו הביאו את מאסת המשפחות חדורת האידאלים להידברות מול כלל הגורמים המדיניים.

באחד הימים, הגיעה בשורה של ממש. חיברו אותנו לשירותים. כאמא לחמש בנות קטנות, שכל בוקר רצה איתן לקצה הישוב כדי לשמור על המצעים נקיים ויבשים, זה היה ממש אחד מרגעי האושר. וכמובן שמרגע זה, השירותים שלנו הפכו למעין שירותים ציבוריים לכלל האורחים באזור. 

האווירה בישוב הפכה למשהו שזעק למרחקים. בכל יום מאות אנשים מגיעים לבקר ורוצים לסייע במה שניתן. משפחות מגיעות עם אוכל חם, עסקים באים ותורמים. ובאוויר ממש קיימת תחושה של חומה ומגדל 2021. וכל זה המשיך במקביל לצו התיחום שהוטל על הישוב ובו נאסר לעלות חומרי בניה. ורעש הבאגרים שעבד ללא הרף הושתק ברגע והותיר אותנו בגעגועים.

התחושה המרוממת לא סנוורה את התושבים מהאמת המרה. הבנו כי יש גורמים ששרוצים לסלק את ההתיישבות הפורחת הזו, וכמה שיותר מהר.

באחד הערבים קיבלנו הודעה כי יש אסיפת תושבים חשובה. הבנו כי גורלו של הישוב יעמוד על הפרק ונכוחות של כל אחד חשובה ומהותית.

לאסיפה הגיעו כלל התושבים ואליהם הצטרפו הרב אליקים לבנון, הרב שמואל אליהו,  ראש המועצה אזורים יוסי דגן, הרב עוזי שרבף וראשי תנועת נחלה – דניאלה וייס וצבי אלימלך שרבף.

במהלך הישיבה פרסו בפנינו המכובדים את המצב ואת ההצעה לפי נצא מהישוב אך הבתים ישארו והישוב יוסדר.

אשים רגע בצד את תוכן ההצעה אשר ברמה האישית כמשפחה לא תמכנו בה.

הנהגת תנועת נחלה הביאה משהו שלא היה זכור לי מעולם. שקיפות מלאה. לאחר שהם פרסו בפני התושבים את המתווה שהוצע, הם איפשרו לכל אחד לומר את דעתו. זה לא היה כסיסמא. בפועל נערכה ישיבה מ 12 בלילה ועד ל 6 וחצי בבוקר! למעלה משש שעות של דיונים שבהם הקשיבו לכ-ל אחד שהיה לו מה לומר.

לאחר מכן נערכה הצבעה שתוצאותיה ידועות. רוב מתושבי אביתר בחרו במתווה שהוצע. 

יומיים לאחר מכן, הובן כי המתווה שהוצע לא יוכל להתממש, וכי נוכחות הישיבה לא תוכל להיות בא’ אלול אלא רק ברגע שיושלם הסקר על הקרקע. ושוב, הנהגת הישוב אספה את כלל התושבים לישיבה. אז כבר לא היה לילה שלם עבור הדיון, שכן נאמר לנו שאם לא נענע בחיוב, הרס המקום יקרה במיידית.

אך גם פה, ניתנה אפשרות לכל מי שהתנגד להסביר את נימוקיו.

ולבסוף, ההחלטה התקבלה. הישוב ישאר ואנו נאלץ לצאת זמנית מהמקום בכוחות עצמינו. היו אלו רגעים לא פשוטים. היתה תחושה של משפט שלמה. אף אחד לא רצה לבחור שום דבר. רצינו שהישוב ישאר ושממשלת ישראל תלך איתנו יד ביד במעשה הציוני שהובילו פה. לצערינו זה לא צלח. אבל הבשורה עודנה קיימת. 53 המשפחות שיצאו זמנית מאביתר השאירו את בתיהן עומדים. הם מחכים להם לרגע בו יסתיים סקר האדמות והמקום יוכרז כאדמות מדינה.

בימים הקרובים נציין 16 שנה לעקירה מגוש קטיף. אז כתושבת נצרים הרגשנו חורבן. ידענו שברגע שאנחנו עוזבים את בתינו, האוייבים שלנו מגיעים לחגוג. ראינו ובכינו על ההרס במקום שלא נראה כי מישהו מהנהגת המדינה מתכנן לחזור אליו.
היום, התחושה שלנו שונה, עזבנו זמנית. חיילי צה”ל נמצאים בישוב ומגנים עליו. והבתים ממתינים לרגע שנשוב.

 ואם ממשלת ישראל תעמוד בצד שלה בהתחייבות כפי שאנו עמדנו, אז לאחר עשרים שנה, יוקם ישוב חדש ביהודה ושומרון.

ולסיום, חשוב לי להבהיר, המטרה שלנו היא לא אביתר או ישוב ספציפי.  ואם מחר נקרא לעלות לנקודה נוספת, אנחנו נהיה שם. המטרה שלנו היא ישוב ארץ ישראל. לכך חונכתי מאבי ז”ל ששרד את השואה והגיע למעברות, וכך אנו משתדלים לחנך את בנותינו.

צילום: עקיבא סיימון

עוד במדור זה

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

בשיחה עם ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳, דיברנו על השקעה בחברות הוגנות, על חשיבות הגז לישראל וגם על המפעל המיוחד שגרם לו לפעול קצת אחרת: ״יש שם עובדים בעלי תסמונת דאון ועם אוטיזם״.
בפתח הריאיון עמו, שאלתי את ארז צדוק האם מדינת ישראל יכולה לשאוף לכלכלה יהודית. זה נושא שלא מדובר מספיק, אבל לצדוק יש תשובה: ״בהחלט, מדינת ישראל יכולה לשאוף לכך. אבל מדינת ישראל לא תשאף לכך אם האזרחים בעצמם לא ישאפו לכזה דבר, או לפחות המגזר הדתי ישאף לכך״.
מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳ מציג דוגמה פשוטה: ׳היתר עסקה׳. ״יש חברות ציבוריות גדולות שלא חתומות על היתר עסקה. לחתום על היתר עסקה זה לחתום על נייר מאוד פשוט שבא ומתיר להלוות עם ריבית. אין התנגדות מצד הרשויות לחתימה על היתר עסקה, ואין בעצם שום משמעות עסקית כזו או אחרת לחתימה על היתר עסקה. לכאורה מדובר בעניין טכני בלבד, אבל הוא מאפשר לחברות לפעול על פי הלכות ריבית ואנחנו יודעים עד כמה חמור הנושא הזה. עדיין יש חברות שלא חתומות על היתר עסקה״.
״יש היום בערך שני טריליון שקלים של השקעות פנסיוניות, כלומר השקעות בקרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וכד׳, ויש כ-20 מיליארד שקלים שמושקעים באפיקים הפנסיוניים האלה בהשקעות כשרות – השקעות בחברות שלא פועלות בשבת וחתומות על היתר עסקה״.

זאת אומרת על פי ההלכה?
״תראה, על פי ההלכה זה גם לא לגנוב ולא לשקר וגם את זה אנחנו בודקים ככל יכולתנו. אבל כן, יש גופים רבניים שממיינים את שני הפרמטרים הללו, ולפיהם ממיינים את החברות האלה לכשרות וללא כשרות״.
״כמו שאמרנו, 20 מיליארד שקלים מושקעים כיום בהשקעות כשרות. אם כלל הציבור הדתי בישראל היה משקיע בהשקעות כשרות בלבד, אז פחות או יותר 400 מיליארד היו מושקעים בהשקעות כשרות. חברה גדולה שלא חותמת על היתר עסקה מפסידה היום משקיעים של 20 מיליארד שקלים, זה לא נורא עבורה. אבל אם היא הייתה מפסידה 400 מיליארד שקלים משקיעים, היא הייתה חותמת על היתר עסקה״.
צדוק לא אומר שבגלל דבר כזה חברה שפועלת בשבת הייתה מפסיקה לפעול בשבת, אבל חברה שמתלבטת אם לפעול בשבת או לא, ובימים אלה פועלת בשבת – 400 מיליארד שקלים היו משכנעים אותה להפסיק את הפעילות בשבת.
״אז אתה שואל אותי האם יש כלכלה יהודית? 

 ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳,

האם אנחנו שותפים לחילול שבת כאשר אנחנו משקיעים בחברות שפועלות בשבת? האם אנחנו שותפים לעבירות על הלכות ריבית כאשר אנחנו משקיעים בחברה שנותנת הלוואות ללא היתר עסקה? האם נרוויח פחות אם נשקיע רק בחברות כשרות (חברות שלא פועלות בשבת ומחזיקות בהיתר עסקא)? התשובות שיכול להיות שעלו פעם בראשכם ולא מצאתם להם תשובות, עלולות להפתיע אתכם.
עולם ההשקעות עובר בשנים האחרונות שינוי מהותי. פעם הערך היחיד היה הרווח לבעלי המניות. אף אחד לא דיבר על הוגנות, ובטח שלא על ההלכה. אבל היום הערכים תופסים נתח גדל והולך בעולם ההשקעות. מנהלי השקעות מבינים שרווחים וערכים הולכים ביחד וככל שהערכים חזקים יותר, כך גם פוטנציאל הרווחים גדול יותר. התפיסה שהגנבים והרמאים מרוויחים יותר, הולכת ונכחדת.
ארז צדוק, מנכ"ל ״אביב ניהול קרנות", הקים לפני למעלה משמונה שנים את הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות שמתנהלות בהוגנות. צדוק גם מנהל קרנות על פי ההלכה. הוא אולי מוכר לכם ממלחמותיו מול בנט בבית היהודי, וגם מערוץ 20. הוא יגיש החל מיום שני הקרוב, עם המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14, תוכנית כלכלית יומית.

ארז, כשמנהלי השקעות מדברים על ערכים והוגנות, זו לא כניעה לפופוליזם? כשאנשים משקיעים כסף, מעניין אותם מקסימום רווח.
״יש מאות מחקרים בעולם, שמראים שחברות שמתנהלות בהוגנות, מרוויחות יותר לאורך זמן. המחקרים מראים שמי שבודק את החברות מבחינה עסקית וכלכלית, אבל בוחן גם את ההוגנות של החברה, לרוב ירוויח יותר והסיכון שייקח יהיה נמוך יותר. זה לא פופוליזם אלא מחקרים מוכחים".
אם מחקרים מוכחים מראים שהתנהלות הוגנת תורמת לרווחיות ומקטינה סיכון, למה לא כולם משקיעים כך?

״כי לוקח זמן לשנות הרגלים ישנים ודעות קדומות. פעם חשבו שמי שגונב ומרמה יותר, מרוויח יותר. היום, בעקבות האקדמיה וגם לאור הסטטיסטיקות, מנהלי ההשקעות המובילים בעולם יודעים שהשקעה בחברות שמתנהלות בהוגנות, היא השקעה עם פוטנציאל רווח גבוה יותר וסיכון נמוך יותר. ההשקעות שלהם מנוהלות על פי העקרונות האלה. השינוי אגב, מחלחל גם אלינו. בתי השקעות לא מעטים בארץ התחילו לדבר את השפה הזאת, חלק החלו לפני זמן מה וחלק גם מיישמים באופן חלקי כזה או אחר, אבל המגמה כאן ונמשכת".

״נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים״

לאחרונה, על רקע כוונת שרי האוצר והחקלאות ליזום רפורמה בענפי החקלאות, מתקיים קרב עז בין המצדדים ברפורמה, בעיקר חסידי הגישה הליברטריאנית והמצדדים בגישת השוק החופשי, ובין החקלאים, שמתנגדים בכל כוחם לחיסול מטה לחמם וטוענים כי יש לטפל בבעיה האמיתית – הרווח של רשתות השיווק, שמרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי, ופערי התיווך שמייקרים את המחירים. נדמה כי לצד של החקלאים מצטרפים גם הצרכנים, שמסתכלים על ניסיון העבר ומבינים כי ייבוא תוצרת חקלאית לישראל אינו מוזיל מחירים לצרכנים – אלא רק מעשירה את רשתות השיווק והיבואנים.
החקלאים, כך נדמה, הבהירו היטב, בכלי התקשורת ובמקומות נוספים, את ההשלכות הקשות של התכנית הקיימת. הרפורמה בצורתה הנוכחית לא תגרור ירידה במחירי הפירות, הירקות והביצים; מאידך תגרור בעיות וסיכונים שונים. פגיעה בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל בוודאי בכל הקשור לפירות וירקות; ביטחון המדינה עלול להיפגע – כ-75% מהיישובים החקלאיים נמצאים בפריפריה, וקו המחרשה שלהם קובע את הגבול שבו חיים יהודים ישראלים, אלו צפויים להיפגע ואף להינטש מחשש להפסדים. אלפי חקלאים ומעגלים נוספים בשרשרת התלויה בהם יאבדו את מקור פרנסתם; הייצור המקומי יצטמצם משמעותית – והמגוון החקלאי ידולל; הייבוא החקלאי לארץ עלול לגרום למחלות, מזיקים ותוצרת עם ריסוסים שתיכנס לישראל. כל אלו הם העצים שמרכיבים את היער: יש לחזור למקורות וליסודות- נדרשת הכרה בחקלאות כערך לאומי (דתי וציוני) ומתוך כך הצורך בגיבוש מדיניות לאומית מתאימה. החקלאות היא ערך לאומי, ומרכיב בביטחון ובתרבות הלאומיים. כמו מערכות ביטחון ורפואה לאומית נדרשים גם בחקלאות לברית של נאמנות ולפעמים מסירות נפש, ותמיד להשקעה מכל הצדדים – החקלאים, המדינה וגם הציבור. בלעדיהם לא יכונו מערכות כאלו.
חשוב להדגיש – חלק גדול מהחקלאים מבינים את הצורך בשינוי ושיפור, ונכונים לאתגר הכרוך בשינוי מושכל ומאוזן. בראייתם, בהחלט ניתן ליצור תכנית חלופית, שתוביל להורדת מחירי המוצרים לצרכנים וגם תאפשר קיום בכבוד לחקלאים. החקלאים הציעו למדינה תכנית חלופית המתבססת על שלוש יסודות: הפחתה אפקטיבית של מחצית ממכסי המגן, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים, והתייעלות של החקלאות המקומית.
תמיכה ישירה – התמיכה הישירה שמשרד האוצר מציע היא עלבון לחקלאים ולאינטליגנציה. מאה שקל לדונם מעובד –אבוקדו או חיטה. ברור שתכנית כזו תגרום הפסדים ניכרים לגידולים אינטנסיביים, שהמבקשים חקלאים מתקדמת צריכים דווקא לעודד. כנגד זה, אנו מציעים תמיכה שתהיה דיפרנציאלית ומותאמת לגידול ומותאמת לאזור. אי אפשר להשוות את אלפי הדונמים בנגב לחקלאות האינטנסיבית בשרון. זו הדרך שבה החלה רפורמה מתונה בחקלאות האירופית, וכדאי ללמוד מניסיון זה.
הפחתה של המכסים – החקלאים מבינים שהתחרות חשובה וטובה גם עבורם. אך יש לבחון את הנושא ולקבוע תרחישים וניהול סיכונים. נדרש לבדוק יחד עם הגנת הצומח אנשי שרות ההדרכה והמקצוע והמגדלים, מה מתאים לפתיחה של יבוא ומה לא. ובכל אופן הורדת מכסים לאפס היא טעות ומדיניות שלא קיימת כמעט באף מדינה מתקדמת.
הוזלה של גורמי הייצור – כאן נמצא העיקר אם באמת רוצים שינוי והתקדמות. המים בישראל הוא המשאב היקר ביותר מבין ענפי הצומח. כ-20% מהתשומות הקנויות הן הוצאה על מים. החקלאים הישראלים משתמשים בהרבה פחות מים שפירים מאשר בעבר. חלק החקלאות במים שפירים, ירד מ-850 מיליון קוב בשנה, לכ-400 מיליון קוב בלבד. עוד משתמשת החקלאות בכ-500 מיליון קוב מים מטוהרים, שאלמלא החקלאות היו מוזרמים לים התיכון. מעבר לפגיעה הביולוגית, הרי שעל פי האמנות השונות, עליהן חתומה מדינת ישראל, צעד זה היה גורר קנסות עתק ופגיעה בשמה הטוב של ישראל כמדינה המזהמת את הסביבה ופוגעת בדגה בים. יש לפעול להוזלת המשאב היקר הזה ולהוריד את החוסר ודאות על ידי שימוש במכסות המים.
משאב יקר נוסף הוא העובדים הזרים. במדינת ישראל המעסיק משלם עבור העובד הזר בסביבות 2,700$ בחודש. זאת לעומת 1,500$ בלבד באירופה. התאמה והורדה של מחיר העבודה תגרור הורדת מחירים בתוצרת החקלאית. כמו כן, יש לפתוח את המכסות כך שהחקלאי יוכל לקבל את כמות העובדים לו הוא זקוק, לחילופין אפשר לעודד יותר את העבודה הישראלית (בעיקר של צעירים) בחקלאות. צעדים בנושא זה נעשו בעבר באופן שאינו מספיק שיטתי. נכון להיום יש מחסור תמידי של ידים עובדות בכל הענפים.
"סימון ארץ מקור" שלדברי שרי החקלאות והאוצר, הוא חלק מהרפורמה, הוא אכן חוק חשוב ונדרש כדי שהצרכן ידע מהיכן הגיעה התוצרת שאותה הוא קונה.
נזקי הרפורמה עלולים להיות בבחינת "אל חזור"! אדמות שלא יעובדו – יאבדו. משק חקלאי שנזנח- לא ייפתח מחדש. החקלאות אינה אקורדיון שניתן לכיווץ והרחבה לפי פקודה. התנועות בה רחבות וארוכות, יש להם קצב וריתמוס שקשור בצמיחה הטבעית. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר עדיין מצריכה שלבי צמיחה, גידול והבשלה. אם רוצים ש'צל עץ תמר' לא יהיה רק מילים בשיר של זוהר, אלא גם יוציא פרי בעל ערך כלכלי, נדרשות 7 שנים. ולכן, נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת, וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים.
החקלאים מוכנים להתייעלות. שיפורים והתייעלות בעבר, כבר הובילו לכך שחקלאי ישראלי מייצר כבר היום בערך פי 10 (!) מאשר חקלאי ישראלי לפני כ-30 שנים. ועדיין יש צורך בהתקדמות ועליית מדרגה חדשה.
"אם לא נעבוד את האדמה לא תהיה האדמה שלנו. לא רק במובן הסוציאלי ולא רק במובן הלאומי. כי אם גם במובן המדיני. הארץ לא תהיה שלנו ואנחנו לא נהיה עם הארץ. אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה", כך כתב א"ד גורדון לפני 100 שנה! את הלקח הזה אסור לנו לשכוח כדי שיתקיימו בנו דברי הנביא החקלאי עמוס: "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

אמיתי פורת, חקלאי מכפר עציון, 

לשעבר מזכיר הקיבוץ הדתי

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

אלעד מלכא, בטור הדעה שלו שפורסם ב"גילוי דעת" בשבוע שעבר תחת הכותרת "הרפורמה בחקלאות: אם כולם ירוויחו – למה יש מאבק?", (כאן) המעלה כביכול כמה תובנות. הבעיה היא שדבריו לא מסתדרים עם המציאות ועם העובדות.
מלכא מציין כי "כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא", אך אמירה זו אינה מדויקת: לפי נתוני רשות המיסים, לא רק שקיים ייבוא של מוצרים חקלאיים – אלא שהוא גם עולה בהדרגתיות משנה לשנה (אגסים, תפוחים, בצלים ועגבניות הם הבולטים, אך יש נוספים). לא מדובר רק בפירות וירקות; גם שוק החמאה נפתח בשנה שעברה לייבוא חופשי, ומזה שנים רבות שיש ייבוא של דגים, בשר וביצים לישראל – ואלו רק כמה דוגמאות. במקביל, אגב, בשני העשורים האחרונים פחתו מכסי המגן בחקלאות בכ-50%.
מלכא טועה גם כאשר הוא מזלזל בחשיבות שירותי הגנת הצומח בישראל ובכך שהם מגינים על כולנו מפני מחלות ומזיקים שיכולים להרוס את התוצרת הישראלית. ייבוא ללא הגבלה וללא פיקוח צפוי לגרום לחדירה של מזיקים וגורמי מחלות, המסכנים את הצומח בטבע וכמובן גם את החקלאות הישראלית. כל מדינה בעולם מגנה על עצמה ועל תוצריה. ראינו מה קרה כאשר פלשה לארץ "חדקונית הדקל האדומה" שפוגעת קשות בתמרים, או "זבוב האפרסק" הפוגע בהדרים, בפירות נשירים וסובטרופיים, בירקות ועוד.
עם ההשלכות של המזיקים והמחלות שחדרו לארץ מתמודדים חקלאי ארצנו במשך שנים רבות, ואלו הן רק שתי דוגמאות מייצגות. השפעות נוספות שעלולות לקרות בעקבות השינויים הן התמוטטות של ענפים חקלאים ופגיעה קשה ב"ביטחון התזונתי" של ישראל, עלייה בשימוש בחומרי הדברה ופגיעה בבריאותם של הצרכנים (חומרי הדברה שנמצאים על הפירות והירקות המיובאים וגם שימוש נוסף בישראל בעקבות חדירת מחלות ומזיקים חדשים), סגירת שוקי ייצוא לתוצרת חקלאית ישראלית בגלל הימצאותם של מזיקים ומחלות ועוד.
מלכא ממשיך ומצדיק את הרפורמה באומרו כי "כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור דונם אדמה מעובד ברשותו". מאה השקלים אמורים לדמות את התמיכה הישירה הקיימת באירופה (26.6 אירו בממוצע), אך שכחו לציין שבאירופה קיימים שטחי מרעה גדולים ומעט שטחי ירקות ופירות. אתם יודעים מי המרוויח הגדול מהשיטה האירופאית? מלכת אנגליה שבבעלותה כמויות שטחים עצומות! ולמה השיטה הזו לא תתאים לנו בארץ? השיטה מתעלמת מסוגי הגידולים השונים ומפלה בין דונם אבוקדו לדונם תירס. באירופה החקלאים זוכים לא רק לתמיכה ישירה אלא לעוד מגוון תמיכות ולצערנו ברפורמה המוצעת בארץ קיימת רק תמיכה ישירה שממש לא תתמוך בחקלאים.

כפי שהוכח בעת משבר הקורונה, מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על ייבוא מזון. מה יקרה אם ייסגרו לנו השמיים, כמו במשבר הקורונה, וכל מדינה תצטרך לדאוג לעצמה ולתושביה? מה יקרה אם מדינות מהן ישראל מייבאת תוצרת חקלאית, בהן מדינות כמו טורקיה, ירדן ומצרים למשל, יחליטו על חרם כלכלי על ישראל? 

עוד טוען מלכא כי פערי התיווך אצלנו נמוכים. האמנם? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החקלאות מראים בדיוק את ההפך:  ישנם פערי תיווך של עשרות ומאות אחוזים בין המחיר שמקבל החקלאי ובין המחיר בו נמכרים ירקות  ופירות ברשתות השיווק ואצל יתר הקמעונאים. הטבלאות מטה, המציגות את חמשת הפירות וחמשת הירקות עם פערי התיווך הגבוהים, לא משקרות: לחקלאים הישראלים אין כל השפעה על המחירים ולא על יוקר המחיה. 

*טבלה 1
רשתות השיווק מרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי. החקלאי עובד קשה מדי יום ובכל מזג אוויר כדי לגדל את הפירות והירקות שכולנו אוכלים – ומקבל על כך שקלים בודדים בלבד.
אגב, אולי לא ידעתם, אבל מחלקת הפירות והירקות היא ה"הקופה המצלצלת" של רשתות השיווק בישראל, ולרוב היא רווחית עבורם יותר מכל מחלקה אחרת.

 על פי דו"חות "שופרסל", הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמדו בשנת 2020 על כ-2.2 מיליארד ש"ח. "רמי לוי שיווק השקמה" הכניסה, על פי הדו"חות הכספיים שלה, כ-924 מיליון ש"ח ממכירת פירות וירקות – שמהווים כ-15.62% מכלל הפדיון של הרשת בתחום הקמעונאות. ברשת "ויקטורי" הנתונים די דומים; בשנת 2020 סך הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמד על כ-392 מיליון ש"ח, שהם כ-16.5% מכלל הכנסות הרשת. אלה רק הרשתות המחויבות בדיווח כי הן ציבוריות. הנתונים ברורים: רשתות המזון מרוויחות הון עתק על גבם של החקלאים, ועל חשבון כיסם של הצרכנים.

*טבלה 2

בניגוד למה שטוען מלכא, המסקנה ברורה: הרפורמה במתכונת הנוכחית שלה מהווה פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובחקלאים המקומיים וכפי שהוכח בעבר, למשל כאשר ייבאו לארץ תפוחים ואגסים, המחיר לצרכן לא ירד! ברפורמה הקיימת – החקלאים ייפגעו, הצרכנים לא ירוויחו, מדינת ישראל תתקשה לשמור על הביטחון התזונתי שלה ותהיה תלויה במדינות זרות ומי שיתעשר, כמו תמיד, יהיו רשתות השיווק והיבואנים. ומשהו נוסף, ממנו מלכא מתעלם: פגיעה בחקלאות משמעותה בביטחון המדינה. מאז קום המדינה, החקלאות בישראל מתקיימת בעיקר באזורי הפריפריה, בקצוות המדינה, מחזיקה אזורים אלה בחיים מבחינה כלכלית תוך הפרחת אזורים שוממים ושמירה פיזית על הגבולות.אם יורחב הייבוא, החקלאים יתייאשו – ואז מי ישהה באותם אזורים? בעלי רשתות השיווק והמרכולים? וזה כשעדין לא דיברנו על הערכים שלנו כמדינה, כאשר ציונות וחקלאות הם בהחלט שניים מהם – ושניהם ייפגעו אם הרפורמה תישאר במתווה הנוכחי.׳ לסיום, חשוב לי להדגיש: החקלאים אינם מתנגדים לרפורמה, אלא מבקשים רפורמה הוגנת. 

המבחן הראשון של הקואליציה החדשה הגיע בדמות תקציב המדינה וחוק ההסדרים הנלווה אליו. ההערכה במערכת הפוליטית במידה רבה של צדק היא תשרוד לפחות עוד שנה וחצי.
לשרים לא היה זמן להביא תכניות שהם הכינו בעצמם, כל התכניות גובשו על ידי אגף תקציבים עכשיו השאלה היא האם הפוליטיקאים יאשרו אותן. בראש ובראשונה את הרפורמה בחקלאות.
כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא לישראל. לעתים החסם הוא מכס בשיעור גבוה שיכול להגיע למאות אחוזים ולעיתים מדובר בתקנות המונעות ייבוא מוצרים ישראל.
לצורך העניין, אם מכס על ייבוא ענבים יעמוד על 500% וק”ג ענבים נמכר בחו”ל בחמישה שקלים, המכס עליו יעמוד על 25 שקלים והוא יימכר בישראל בשלושים שקלים בתוספת עלויות שינוע. כך מייקרת הממשלה עבור החקלאים את התוצרת המקומית נכון להיום.
כאמור לא כל חסמי הייבוא הם מכסיים. שירותי הגנת הצומח לדוגמה אמורים לוודא שעם ייבוא צומח לא נכנסים מזיקים אשר יזיקו לתוצאת החקלאית המקומית. אולם דו”ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מראה שנטיית שירותי הגנת הצומח היא לבלום ייבוא באופן מאסיבי או לפגוע באיכותו. אם ראיתם עגבניות מטורקיה בלי עוקץ או אננס שהסירו לו את עלי הכתר, אלו תוצרים של מערכת הגנת הצומח בישראל. המשמעות? אורך חיי המדף של התוצרת קטן באופן משמעותי מה שמייקר את עלויות ההובלה ואת עלויות המכירה.
התוצאות של מנגנון כזה הוא שישראל לא מייצרת רק פירות וירקות שיש לנו יתרון בלגדל כאן דוגמת הדרים, אבוקדו ומג’הול אלא גם פירות שמצריכם המון מים או אקלים טרופי שאין בישראל דוגמת בננות. כך המוצרים הללו יקרים לצרכן, בשמן שהחקלאים לא מרוויחים מהם הרבה.
בעשורים האחרונים עברו המדינות המפותחות בעולם ממניעת מסחר בינלאומי בתוצרת חקלאית לתמיכה ישירה בחקלאים. במקום למנוע ייבוא או לייקר אותו נפתחו שווקים לייבוא חופשי, מצד שני חקלאים מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה. התוצאה מרשימה: ירידת מחירים משמעותית לצרכנים, מעבר לגידולים רווחיים המותאמים לאקלים באותן מדינות ושגשוג מחודש של הענף.
זו בדיוק הרפורמה המוצעת כיום בחוק ההסדרים. כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור על דונם אדמה מעובד שברשותו. מכסי הייבוא ירדו לרמה חדש ספרתית תוך חמש שנים וגם שירותי הגנת הצומח יעברו שינוי משמעותי.
הלובי החקלאי מצידו, טוען שהמחירים בארץ יקרים בעקבות “פערי התיווך” או חלקם של המפיצים ורשתות השיווק בתהליך. אלא שטענה זו נבדקה על ידי מרכז המחקר והמידע שחל הכנסת שמצא שפערי התיווך בפירות וירקות נמוכים ביחס לארה”ב ואירופה, על ידי משרדי האוצר והחקלאות שהגיעו למסקנה דומה ולאחרונה על ידי רשות התחרות שהראתה שעליית מחירי הפירוק והירקות בעשור האחרון לא נבעה מעלייה בפערי התיווך.
מעבר לטיעונים הכלכליים, אוהבים בלובי החקלאי להזכיר לנו את חשיבות החקלאות בביטחון התזונתי, היכולת של מדינת ישראל להבטיח מזון נאות לאזרחי בכל עת.
גם על זה יש לומר, משבר החמאה ב 2019, הביצים בפסח 2020, החלב בסוכות לפני כשנה ופירות הקיץ כעת מלמדים שמניעת הייבוא היא היא פגיעה בביטחון תזונתי. ביטחון תזונתי מושג כאשר מגוונים מקורות היצע, לא כאשר מגבילים אותם.
בסופו של דבר מדובר ברפורמה טובה לכל הצדדים. פתיחת שוק החקלאות לתחרות תכניס דם חדש ויזמי לענף המקרטע, המחירים לצרכנים יוזלו ורמת החיים של כולנו תעלה
נכון, יש מי שמפחדים משינויים, לא צריך לכעוס עליהם, צריך לעודד אותם להתגבר.