01
בימים האחרונים התגברה תופעת יידוי האבנים בכבישי יהודה ושומרון. שווה רגע לעצור ולקרוא את המשפט הזה שוב. תחשבו כמה פעמים קראתם או שמעתם אותו. כמה מתושבי יהודה ושומרון יכולים להגיד שאינם מכירים את התופעה? מעת לעת צצים דיווחים בתקשורת על יידוי האבנים. זה קורה כשיש סיפור מרגש של אדם שניצל בנס, או חלילה פצועים, או דמות חשובה שהייתה חלק מהסיטואציה. אבל האמת היא שיידויי האבנים לא מתרחשים מעת לעת. זו תופעה שכבר הפכה לנחלת הכלל בכבישי יהודה ושומרון. הדיווחים כבר עוברים בגרון, החשיבות יורדת. התחושות קהות. פשוט לא מתרגשים.
אך כעת יש "פיק" נוסף. תושבי עלי, מעלה לבונה וגוש שילה הרגישו זאת על בשרם. אוראל גורפינקל חוותה זאת פעמיים בזמן שנסעה על ציר 60 סמוך לכפר לובן, גם חברים נוספים. תושבי שילה מספרים על צעירים פלסטינים שמיידים אבנים בדרכם לבית הספר. אבל לא רק שם חוטפים. גם במקומות אחרים. נהגי אוטובוס חוטפים סמוך לירושלים. תושבי קריית ארבע – חברון נכנסים לכוננות ספיגה בכביש שבין צומת הגוש לקריה ומתמגנים. גם תושבי הר חברון חוטפים. כולם.
02
אני זוכר שפעם אחת פגשתי אישה מבוגרת שהחליטה לנסוע ברכבה כשהיא חובשת קסדה לראשה. כן, ממש קסדה על הראש בתוך הרכב. "כדי שלא אחטוף בראש", היא אמרה לי. תחשבו על המציאות ההזויה הזו. אדם קם בבוקר שותה קפה, מפזר את הילדים למסגרות, יוצא מהיישוב ונכנס למטווח. הופך מטרה. ככה יום אחרי יום אחרי יום. מתפלל שלא יחטוף. ואם יחטוף אז לא בפנים. רק ברכוש.
התושבים שהחליטו שנמאס להם קיימו בתחילת השבוע הפגנה מחוץ לבסיס צבאי בו ביקרו שר הביטחון בני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי. השניים החליטו, בצעד מבורך, לפגוש במפגינים. "הייתה פגישה טובה", אמרו הנוכחים "שמעו אותנו ונתנו לנו להבהיר את הנקודה. אמרו שאבנים זה פיגוע לכל דבר". לאחר הפגישה הוחלט על סדרת פעולות. עיקרן, הידברות עם תושבי הכפרים הסמוכים שירסנו את הצעירים, הצבת חיילים על הצירים ותגבור של כוחות מג"ב. פתרון לטווח הקצר. לוחמי צה"ל התחילו ללוות תלמידים פלסטינים על הציר בדרך לבית הספר יחד עם הנהגת בתי הספר. בצבא יודעים לספר כי מתקיים שיח עם ההנהגה הפלסטינית.
03
טרור האבנים כבר הביא אסונות. אלכסנדר לבלוביץ ואדל ביטון ז"ל הם דוגמאות. עם השנים, יש מאות פצועים בגוף ומאות שרוטים בנפש. כאלה שלא מוכנים לחזור למקום הפיגוע או בכלל לנהוג. גם האכיפה כמעט לא קיימת. ב"ארגון חוננו" יודעים לספר על תיקים של יידוי אבנים שנסגרים תוך ימים בודדים, בטענת "עבריין לא נודע". אפילו מראית עין של חקירה או ניסיון להגיע למיידים כבר לא קיים, סוגרים תיקים דקה אחרי שמגיש התלונה עוזב את התחנה ולא תמיד טורחים להודיע לו. והענישה? גם היא מעטה ולא מרתיעה. כתבי אישום נסגרים בדרך כלל בהסדרי טיעון מקלים, כמעט ללא עונש מאסר בפועל. אפילו לא של כמה חודשים. העבריין מיידה אבנים, נעצר, אין מספיק ראיות והוא משוחרר. זו הדלת המסתובבת של טרור האבנים.
ההנחה כעת שקצב האירועים "יירגע". התופעה לא תעלם, אלא תדעך בעקבות התערבות הצבא, אבל האבנים ימשיכו להתעופף על מכוניות ברחבי יהודה ושומרון ו"הפיק" הבא כבר ממתין מעבר לפינה. זו דרכו של טרור. עד שמישהו מחליט לטפל בו.
