בימים אלו, שבהם אנחנו שוב חווים בלא מעט מחלוקות בעמנו, חשוב לי לשתף אתכם בסיפור חשוב ומאחד שקרה לאחותי הגדולה בשבת הזאת, שבת ניצבים, לפני 11 שנה. לאחותי יש שבעה ילדים, ולילד הקטן שלה יש תסמונת לא פשוטה. הוא לא הולך ולא מדבר . שבת אחת לפני ראש השנה הגיעו ילדיה הנשואים ונכדיה הרבים להתארח בביתה. באותה שבת מוקדם בבוקר היא שמעה קול של חנק מהחדר של הילד שלה: התברר שהוא בלע איזה משחק קטן והחל להיחנק.
במאמצים רבים הוציאה אחותי את הצעצוע מפיו והצליחה להציל את חייו ממש ברגע האחרון.
הרופא של היישוב מרכז שפירא, יישוב קהילתי בין קריית מלאכי לאשקלון, שבו גרה אז אחותי, הגיע ואמר לה שהילד נראה בסדר, אבל כדאי בכל זאת שיעשו לו בדיקות בבית חולים קפלן ברחובות.
אחותי הזמינה אמבולנס ונסעה עם הבן ואחד החתנים לבית החולים קפלן. לאחר בדיקות מקיפות הם שוחררו בשעה 9:00 בבוקר מבית החולים. אצלנו במשפחה יש מנהג טיפשי (אין בו שום היגיון) שאם משחררים אותך מבית החולים בשבת, אתה הולך ברגל לבן המשפחה הקרוב ביותר (גם אם הוא לא קרוב כל כך. בבית החולים בשום מקרה לא נשארים אם לא חייבים.
ובכן, אחותי החליטה שהיא הולכת מבית החולים לבת שלה, שגרה במושב בני ראם (בין חמש לשש שעות הליכה) למרות החום הכבד ששרר באותה שבת. כשהם הגיעו לאזור אנדרטת הצנחנים בתל נוף עמד אדם בתחנת האוטובוס הסמוכה לאנדרטה ונתן להם שתייה קרה, פירות וארטיקים. הוא שאל אותם לאן הם הולכים, ואחותי סיפרה לו. הוא אמר להם "אתם לא נורמליים", והם נפרדו ממנו בשבת שלום והמשיכו בדרכם.
לאחר כמה שעות הליכה הם הגיעו לצומת כנות. בצומת יש אולם חתונות שנקרא 'חצר המלכה', ומול האולם יש ברושים. הם השכיבו את הילד מתחת לברושים ונשכבו שם בעצמם. אחותי אמרה: "איזו טעות עשינו כשיצאנו לדרך בשבת החמה הזאת. אולי היינו צריכים להישאר בבית החולים". היא לא סיימה את המשפט, ופתאום עצר לידם ג'יפ חדש בחריקת בלמים. מהג'יפ ירדה בחורה ואמרה: "הינה אתם, חיפשתי אתכם", והורידה ארגז ובו שתייה קרה, פירות, ארטיקים ופינוקים נוספים.
אחותי שאלה אותה: "מה זה 'הינה אתם', מאיפה את נוחתת עלינו?" והבחורה סיפרה לאחותי את הסיפור המדהים הזה: "אני ומשפחתי גרים בגדרה. בכל שבת בבוקר אני ובעלי נוסעים לפגוש את הוריו, שגרים בעיר רחובות, אבל השבת הייתה לי מיגרנה ואמרתי לבעלי שייסע לבד. בעלי נסע, ובדרכו ראה בצומת של בית החולים קפלן, ארבעה נתיבים ממנו במסלול הנגדי, אישה דתייה דוחפת כיסא גלגלים, שבתוכו יושב ילד, ולצידה הולך בחור בחולצה לבנה. הוא אמר לעצמו שבטח אלו דתיים ששוחררו מבית החולים בשבת, ולא נראה לו שהם הולכים לגדרה אלא שהם מתכוונים ללכת למקום רחוק יותר.
"מייד הוא נסע לצומת בילו וקנה לכם דברים מרעננים, עקף אתכם על הכביש הראשי, החביא את הרכב מאחורי אנדרטת הצנחנים ויצא אליכם לתחנה שעל הכביש הראשי. בעלי לא כמוני, הוא צדיק, הוא זכר מחבריו הדתיים מהמילואים שהם לא אוכלים אוכל שנסע בשבת. לאחר שפגש אתכם והבין שיש עוד דרך ארוכה לפניכם הוא התקשר אליי ואמר לי: 'מיגרנה, לא מיגרנה, יש אנשים שצריכים עזרה. אני ממשיך להורים, אבל עד שתתלבשי, תתאפרי ותעשי קניות בבילו הם כבר יהיו בצומת כנות. והינה אתם פה".
פרשת ניצבים פותחת במילים “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם". מובא בספרים שהסיבה שאנו קוראים פרשה זו לפני ראש השנה היא כי המילה "היום", "אתם ניצבים היום", מסמלת את יום ראש השנה. וביום זה, "אתם ניצבים היום", אנחנו עומדים יחד, “כולכם", כולם יחד, ולכן אנו זוכים בדין, "אתם ניצבים היום כולכם".
כן, יש לא מעט מחלוקות בעמנו, ומותר שיהיו, אבל חשוב תמיד שנזכור לחזור להיות ביחד.
