01
שמעתי בהתוועדות ג' אלול השנה, יום הסתלקותו של הרב קוק, שהתקיימה בעיר התורה והחסידות אלעד, מהרב אברהם לוי, רב קהילת "משכנות נריה" שם, על רבו הרב יהושע צוקרמן, שיום פטירתו חל ביום פטירת הרב קוק: 'שני תלמידי חכמים שהיו בשכונת שערי חסד, בעלי ענוה גדולה היו, שונים זה מזה, ומעריכים זה את זה, הרב שלמה זלמן אויערבך והרב יהושע צוקרמן, זכר צדיקים לברכה. פעם, כשהייתי אברך, הציעו לי לצאת לשליחות זמנית קצרה בחו"ל. התלבטתי, נטיתי לחשוב שאין זה נכון, שהרי מעולם לא יצאתי מארץ הקודש, ויש להשתדל עד כמה שאפשר לא לצאת, ואפילו לא לזמן קצר. החלטתי לשאול את הגרש"ז אויערבך, שכידוע, גם הוא לא יצא מהארץ כל ימי חייו. שאלתי אותו בערך כך: 'אני רואה תמיד את אותה הכתובת בשכונה, אבן מקיר תזעק, שחקוק עליה שהרב חרל"פ, רבה הראשון של השכונה, לא יצא מארץ הקודש מעולם. וכך גם נכתב על מצבתו של הרב חרל"פ, כידוע. האם ראוי שאצא לשליחות בחו"ל?' הוא השיב: "אני לא כל כך בטוח שזה רעיון רע. אבל מה אומר הרב יהושע צוקרמן?…" בכל נושא הנוגע לשכונה, הרב צוקרמן הציע לשאול את הגרש"ז. ואם שאלנו את הגרש"ז, הוא היה משיב: -ומהי דעת הרב צוקרמן?
הרב צוקרמן היה מתפלל בדבקות ובהעמקה גדולה. לא פעם ראיתי את הגרש"ז עומד מאחוריו בבית הכנסת בשערי חסד, ומביט בו בתפילתו, פשוט מתבונן…'
ואוסיף על כך: פעמים שאנחנו לומדים איזה קטע עמוק ומתוק בכתבי הרב קוק, ובסופו אומרים בני החבורה בערגה: 'אה, לו זכינו ללמוד אצל הרב קוק…', ואני משיב להם: הרי זכינו לפחות להתבונן בתלמידיו ובתלמידי תלמידיו…
02
עוד סיפר: 'פעם נסע הרב עובדיה יוסף לחזק את הקהילות היהודיות בצרפת, וביקש שדווקא הרב יהושע צוקרמן ייסע אתו ויתרגם את דבריו, וכך היה. הגיעו לאחת הקהילות, וכך פותח הרב עובדיה את דבריו ליהודים שם, במשפט מהגמרא ללא כל הקדמה: "כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים!". הרב צוקרמן קצת נבוך, מתבונן בגר"ע לשאול שמא כדאי שיתרגם את הרעיון הזה בדרך קצת יותר מרוככת… הרב עובדיה שולל, ואומר לו: -'תגיד להם בדיוק כמו שאמרתי, רק תתרגם, אל תשנה דבר', וכך הוא עושה. והגר"ע ממשיך: "תנו רבנן, לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל…", והרב צוקרמן מתרגם מילה במילה…'
03
והוסיף: 'פעם בליל שבת התעוררה בביתנו שאלה הלכתית למעשה, בעניין דלת המקרר. אבי [הרב רחמים לוי, היה רב שכונת נחלאות, ונסמך להוראה ע"י גדולי הדור. מ.ד.], הסתפק מה נכון לעשות כעת. הוא ביקש ממני שאגש לר' שלמה זלמן אויערבך ואשאל אותו. הלכתי לבית הגרש"ז, שאלתיו, וזו הייתה תשובתו: "ומהי דעת אביך בעניין?" – "אבא אמר לשאול את הרב אויערבך", אמרתי. –"לא, אביך פוסק הלכה, אתה צריך לשאול אותו. וכעת תלך לאביך ותגיד שאמרתי שצריך לעשות כמו שהוא יפסוק". חזרתי הביתה, ואבא אמר לי: "הוא אומר לך לשאול אותי. ואני אומר לך לשאול אותו. הוא הפוסק, אבל מדין כיבוד אב אתה מחויב לעשות כדברי ולשאול מה הוא סובר"…'
04
ועוד סיפר עוזי אריאל שם, בקהילת "חמדת מרדכי", מעשה ששמע מסבו: 'סבי, ר' יצחק אריאל (ברלין) עלה לארץ והיה ממייסדי כפר חסידים. הוא שימש שם כשוחט ובודק שנים רבות, וזכה לאריכות ימים. פעם הגיע ר' יחזקאל אברמסקי, נשיא ועד הישיבות וחבר מועצת גדולי התורה, לנפוש בכפר. הוא ישב אצל סבי, ובדיוק אז נכנס גם ר' אל'ה לופיאן, המשגיח של ישיבת כפר חסידים, בבקשה לשחוט לו עוף. ר' יחזקאל התיישב על אחד הכסאות שם, וסבי אמר לו, כמציין עובדה היסטורית מעניינת: "על הכיסא הזה בדיוק ישב הרב קוק לפני שנים רבות, כשבא לבקרנו בכפר". מיד נעמד ר' יחזקאל. סבי תמה, ור' יחזקאל הסביר לו: "את ה"חזון יחזקאל" שלי (=פירושו הגדול על התוספתא. מ.ד.) אינני יודע אם יבינו, ואם הוא בכלל ייזכר בעוד כמה שנים, אבל אותו – את התורה והספרים של הרב קוק – ילמדו גם בעוד 100 שנה".
05
סיפר הרב עמי גלזר, רב קהילת "חזון נריה" באלעד: 'תיכוניסטים היינו כשבאנו לשבוע-ישיבה בישיבת מרכז הרב, ומשום מה, זכינו שסידרו לנו פגישה בביתו של ר' אברום שפירא. כידוע, עם כל גאונותו האדירה בתורה, הוא היה איש שיחה נלבבת עם כל אדם. שאלנו אותו שאלות של בחורי ישיבה תיכונית, על כך שרוב גדולי התורה לא נמצאים "בצד שלנו", על הגדולים האחרים שמתנגדים לדרכנו וכו'. ואז הוא אמר: 'אינני מבין אתכם. על אילו גדולים אתם מדברים? איפה יש היום גדולים? גדול הוא מי שגדול בכל, זו מהות הגדלות, הגדרתה. הרב קוק, למשל, היה גדול, כי הוא היה גדול בלמדנות, בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, בהנהגה ובמידות, בכל חלקי התורה, בכל חלקי עבודת ה', בקבלה, באמונה, בשירה, במחשבה ומוסר וכו'. נכון, היו פעם גדולים, אבל היום??'…' [כמובן, הכל יחסי. זו אמירה שרק ר' אברום יכול להגיד. מ.ד.]
אגב, אני שמעתי פעם מר' אברום על הפירוד שנוצר בדורות האחרונים בין ראשי הישיבות לבין פוסקי ההלכה. הוא דיבר על כך שכל גדולי ראשי הישיבות בעבר היו גם רבני העיר, והוא תלה את סיבת הדבר בירידת הדורות, בכך שאין הרבה שיכולים לשמש בשני המקצועות כאחד באותה הגדלות. הוא טען שהאחרון שהיה גם רב עיר ופוסק גדול, וגם ראש ישיבה גדול באותה מידה, ללא עדיפות של תפקיד זה על פני זה, לא כ"תפקיד ראשי" ו"תפקיד משני", היה ר' אליעזר גורדון מטלז.
06
סיפר לי חיים שלמה ארנון, ששמע מר' שייע נח, הגבאי של האדמו"ר מגור בעל ה"בית ישראל", שכך שמע מה"בית ישראל": 'כשביקר אבי, האדמו"ר ה"אמרי אמת", לראשונה אצל הרב קוק בירושלים, אמר לו ה"אמרי אמת": -שמעתי שיש קיבוצים בארץ שבהם יהודים אוכלים נבלות וטריפות, ושיש יהודים פורקי עול… הרב קוק שתק ולא הגיב. כשהסתיים הביקור, הזמין הרב קוק מרכבה [- כך קראו לזה אז. ח.ש.א.] עבור הרבי מגור ופמלייתו, ונסע עמו ללוותו. כמה רחובות היו אז בירושלים? רחוב אחד ראשי, רחוב יפו. ברחוב יפו היו יושבים בעלי מקצוע בכל מבואה של בית ובנין, ומציעים את שירותיהם. היו שם בעלי מלאכה שונים, פחחים, סנדלרים וכו'. עברו ליד הראשון, ואמר לו הרב קוק ל"אמרי אמת" בהתלהבות: "אתם רואים את זה? הוא יהודי!" עברו ליד השני, ושוב אומר הרב קוק בהתלהבות: "גם הוא יהודי!", וכן בשלישי –"הנה עוד יהודי!", וכן ברביעי וכו', עד שנפרדו. כשנפרדו, אמר לו ה"אמרי אמת" – הבנתי מדוע לא קיבלתי תגובה לדבריי'. ■
meirdorfman@gmail.com
