אחד בפה ואחד בלב

01
שני דברים התרחשו במהלך השבועיים האחרונים, והם אולי מעידים יותר מכול על חוסר היכולת של הממשלה להחליט ולבצע, ועל הפוליטיקאים כאל שבויים בצורה ולא בתוכן. המדינה ביקשה דחייה תשיעית (!), הפעם של ארבעה חודשים, בסאגה הבלתי נגמרת של המאחז הבדואי, ח'אן אל-אחמר. בתגובת המדינה נכתב כי "הממשלה החדשה לומדת את הנושא על כל מרכיביו, ובעיקר את ההשלכות בגלל העניין הרב שנוצר בקהילייה הבינלאומית". לכאורה עוד דחייה, אבל משהו דווקא בדחייה הזו הפיל אצלי אסימון.
במהלך שבע השנים האחרונות שבהן אני מסקר את ההתיישבות ביהודה ושומרון ואת סוגיית ח'אן אל-אחמר, תמיד חשבתי שהפוליטיקאי שמגיע ל'גבעת ההבטחות' (כך כיניתי את המקום שבו נואמים הפוליטיקאים בטור שכתבתי כאן בעבר) הוא זה שיוצא מגוחך. כי הרי הוא נואם ואומר שצריך לפנות ובסוף זה לא קורה. אבל משהו קרה הפעם. הבנתי שהבדיחה היא על חשבוננו – האזרחים והתקשורת. הבנתי שבעצם המאחז הוא צעצוע יחצני שבכל פעם פוליטיקאי אחר בוחר לשחק בו, להצהיר הצהרות כשהוא בעמדה מאתגרת לממשלה ואז להתחבא מאחורי החלטות ושיקולים אחרים כשהוא מיישר קו איתה. אנחנו (הכוונה לתקשורת, לאזרחים, ולארגונים שפועלים סביב הסוגייה) רק תפאורה. ולכן צריך פשוט להפסיק להגיע לשם עם פוליטיקאים שמצהירים הצהרות ריקות מתוכן. פשוט לסקר את האירוע כל אחד לפי תפיסתו מהמציאות בשטח. לא לתת לפוליטיקאים את התענוג שבשחרור קיטור.
כתבתי בעבר רבות על עמדתי בעניין ח'אן אל-אחמר. בקצרה אזכיר שלדעתי יש להשאיר את התושבים במקומם או להזיזם כמה מטרים רחוק מהכביש הראשי (פתרון שנשקל ברצינות בבמל"ל. זה לא אידיאלי אבל במצב שנוצר זה הפתרון הנכון בעיקר למדינת ישראל. אבל, וזה העיקר, השארתם במקום חייב להיות חלק קטן מתוכנית גדולה יותר, סדורה ומקיפה, שתכלול יעדים על המאבק הכולל על שטחי סי. חאן אל אחמר הוא רק ההתחלה במהלך תגובה כולל להשתלטות הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחים הללו. אבל עדיין לא קם המנהיג האמיץ שידע לקחת את המושכות, ולהיכנס לעובי הקורה בצורה רצינית בכל הקשור לשטחי סי, ולכן מעדיפים לדחות. ולדבר אחד בפה ואחד בלב. והבדיחה, היא על חשבוננו.
02
כתמונת מראה, השבוע עלו כ-1,500 תלמידי ישיבות, רבנים ואישי ציבור, למאחז חומש שבצפון השומרון כדי לחגוג את ט"ו בשבט. הישיבה קיימת שם שנים, התלמידים פונו משם מעת לעת אך נשארים במקום. לפני למעלה משנה נרצח בפיגוע ירי סמוך לישיבה יהודה דימנטמן ז"ל. מאז, הפך צה"ל את המתחם למעין יעד מבוצר עם מספר חסימות. בהתחלה ניהלו עוד רשימות וחלק מהתלמידים ומהרבנים לא יכלו להיכנס למאחז. אך עם הזמן הבינו בצה"ל את האירוע, ובמקום התקיימו עשרות אירועים המוניים, כמו זה שקרה השבוע. אבל למרות זאת לגורמי ביטחון חשוב היה להבהיר באותו ערב שחגיגת ט"ו בשבט נעשתה ללא תיאום עם צה"ל. יתרה מכך, גורמים בצה"ל טענו כי הכוחות פועלים "לפינוי המתיישבים מהמקום".
בשיחות שקיימתי עם אנשים בחומש, פינוי זה הדבר האחרון שקרה שם. "הקצינים המקומיים היו עם החוגגים והייתה אווירה טובה. זה פשוט שקר לכתוב שהיה פינוי", כך אמר לי אחד המארגנים. גם בחומש כמו בח'אן אל-אחמר, אותה לוגיקה מעכבת ופחדנית של אחד בפה ואחד בלב. ברור הרי לכולם שהתלמידים והרבנים שנמצאים עושים זאת בעידוד הממשלה. וברור שהם פועלים לשינוי החוק כך שיוכלו לאפשר להם לשהות במקום (לא באדמות הפרטיות אלא באדמות מדינה), אז למי היה דחוף להגיד שמבצעים פינוי? ויותר מכך, למי במשטרה היה חשוב להגיש כתב אישום נגד רב הישיבה בגין שהייה בחומש. כתב אישום שברור שהוא רק מעמיד במבוכה את מערכת המשפט ואת המשטרה. השהות בחומש אסורה על פי חוק, אבל בפועל הישיבה שם קיימת, שרים וחברי כנסת מגיעים לשם, ולכן עליהם לפעול לביטול חוק ההתנתקות מבלי להימרח יותר מידי. כבר לפני שנים עליהם היה לברר את מצב האדמות ולהתרכז באדמות המדינה ולסגור סיפור. כמו בח'אן אל-אחמר.