01
ימי מלחמה, יותר מימים אחרים, הם ימים שבהם נבחנת האחריות שיש לאדם על סביבתו. פרשת משפטים, אותה נקרא השבת, מלמדת אותנו מה זו אחריות. המילה אחריות היא מלשון "אחר"; לראות את האחר; להיות אכפת מהאחר.
02
בפרשה יש ארבעה סוגים ("אבות") של נזקים אפשריים שאדם אמור להיות אחראי עליהם: "שור" – שור בבעלותי שנוגח באחרים הוא ביטוי לנזק ישיר; אדם יודע שיש ברשותו בעל חיים אלים ולכן צריך לשמור עליו. "בור" – נזק עקיף; אדם שכרה בור במקום ציבורי מחויב לקחת אחריות על מי שנפל לבור, למרות שלכאורה הוא לא הזיק לו ישירות. "שן" – בעל החיים שלנו אוכל בשדות אחרים. גם כאן דורשת התורה מבן אדם לקחת אחריות על מי שתחת חסותו. "אש" – אדם הבעיר אש בשטחו ויכול לטעון שהוא עשה זאת בהיתר, והאש התפשטה בעקבות רוח לא-צפויה ושרפה שטח של אחרים. גם כאן אין תירוצים. "אדם מועד לעולם": אדם תמיד אחראי על מעשיו. אבל לא רק על מעשיו הוא אחראי אלא על כל מה שברשותו. היית אמור לשער שעלולה לבוא רוח לא-צפויה.
03
כאשר אדם "מבעיר אש" – מפיץ שמועות לא מבוססות שעפות ברוח – זהו סוג של נזק באחריותו; כאשר אדם "כורה בור" – משדר חולשה ופחדים שגורמים לאחרים ליפול ברוחם – זהו סוג של נזק באחריותו; כאשר אדם "משלח שן" – נותן לחולשות טבעיות כדוגמת רחמים להתגבר על השכל הישר – זהו סוג של נזק באחריותו; ובוודאי כאשר אדם מאפשר לשורו "לנגוח" – מזיק באופן ישיר לחוסן הלאומי – זהו נזק שבאחריותו.
04
המכנה המשותף לכל הנזקים הללו הוא כאמור חוסר היכולת לראות את האחר ואת ההשפעות של מעשיך היום לטווח הרחוק. בעומק העניין יש כאן מבט מוגשם שאינו מסוגל לפשט עצמו ולראות את הדברים בצורה שכלית כללית ולא רגשית-אישית. למשל, עצם המחשבה שמדינה צריכה להעדיף חיי אדם פרטי על גבי חיי החברה הכללית היא ההיפך ממוסריות שרואה את האחר, זהו אגואיזם טהור. אדם באופן אישי אמור לדאוג קודם כל לסביבתו הקרובה, "עניי עירך קודמים", אולם מדינה אמורה לתעדף את הכלל. הרגש הפרטי מפתה לחשוב ש"האחר" שלו צריך לדאוג הוא רק האינדיבידואל שעומד מולי במצוקה, ואילו כלל החברה שתיפגע בעתיד הרחוק-קרוב היא אוסף פרצופים חסרי משמעות. השכל המופשט מבין את ההשלכות לטווח הארוך ופועל בסדר עדיפות מוסרי נכון.
05
אני מניח שקוראי שורות אלו אינם חלילה מזיקים לאחרים, אולם חלק מהאחריות שלנו הוא גם למנוע מאחרים להזיק לאחרים. כאשר נתקלתם באדם שמפיץ אגואיזם, היסטריה וחולשה – אל תתביישו, עמדו בנחישות וברגישות ואמרו את שלכם. שדרו חוסן, פרופורציה ואופטימיות. גלו אחריות! ■
