פעמים רבות אנחנו פוגשים משהו בחיים ואיננו יודעים כיצד הפגישה ה'לכאורה סתמית' הזאת תשפיע עלינו.
אשתף אתכם בסיפור שסיפר לי מנחם גולדנברג מהושעיה.
בשירות הצבאי הייתי בסיירת גולני ממנה יצאתי לקורס קצינים. במהלך הקורס התחילה מלחמת שלום הגליל. חשוב לציין שלהילחם עם לוחמים מיחידות שונות זה היה מאוד מורכב.
אני שימשתי בלמיה כחובש וגם כמפקד תא לוחמים בנגמ"ש שלנו. על הנגמ"ש פיקד מפקד המחלקה שלנו בקורס הקצינים.
כשהתחלנו את הנסיעה מפקד המחלקה ביקש ממני לצרף לנגמ"ש טכנאי קשר. אמרתי לו 'אנחנו כבר עשרה לוחמים בנגמ"ש ואין מצב לצרף אלינו מישהו נוסף, מכיוון שאנחנו נמצאים עם כל הציוד שלנו ופשוט אין מקום.
המ"מ התעקש. בלית ברירה צירפתי את טכנאי הקשר. בשלב מסויים המ"מ אומר שצריך לצרף אלינו גם רופא.
אמרתי לו: 'הפעם באמת הגזמת , גם ככה אנחנו דחוסים בנגמ"ש כמו סרדינים, להוסיף מישהו נוסף זה באמת בלתי אפשרי, במיוחד כשאני חובש ואני יכול לעזור מבחינה רפואית, לשם מה צריך את הרופא הזה?' המ"מ שוב התעקש והכנסנו לנגמ"ש שלנו גם את הרופא.
כשהרופא נכנס לנגמ"ש הוא הציג את עצמו ואמר שקוראים לו יורם קלוגר. יורם הפך להיות ממש חלק מאיתנו ואף יצא לי לשתף איתו פעולה בטיפול בכמה פצועים.
רוב הזמן הייתי עומד עם הגוף מחוץ לנגמ"ש בהיותי מפקד תא לוחמים ובעיקר דורך על הרופא ועל שאר חברי שישבו בתוך הנגמ"ש, משום הצפיפות הרבה.
לאחר שסיימנו את המלחמה לקחתי את חברתי (שהיום היא אישתי) ונסענו לבקר את יורם קלוגר בביתו, הכרנו את אשתו ואת בנו.
לפני כעשר שנים ערכנו מפגש של החבר'ה שלנו שלחמו יחד במלחמת שלום הגליל בחווה שלי בהושעיה, לרגל שלושים שנה למלחמה.
מכיוון שהייתי בין המארגנים והמפגש התקיים בביתי התקשרתי להזמין את החבר'ה.
החלטתי גם להתקשר ליורם קלוגר, הרופא שלנו, ולהזמין אותו, לאחר מאמצים רבים השגתי את המספר שלו והתקשרתי אליו.
יורם התנצל ואמר שהוא לא בקטע של מפגשים כאלו והוא מאוד עסוק כמנהל מחלקה כירורגית סאחד מבתי החולים בארץ ולא יוכל להגיע.
הרפיתי ממנו ולא התעקשתי שיבוא. למעט הטלפון הזה מעל לשלושים שנה לא הייתי איתו בקשר.
לפני 4 שנים הרגשתי לא טוב. הופיעו סימנים שהראו שמשהו לא טוב עובר על הגוף שלי. לאחר סדרת בדיקות אושפזתי בבית החולים רמב"ם במחלקה הכירורגית.
בהתחלה הייתי בחדר לבד לגמרי וממש שמחתי על כך. בשלב מסויים הכניסו לי לחדר חולה שקוראים לו רפאל, אישתו ליוותה אותו ונשארה איתו בחדר. (אולי זה נשמע קצת לא הגיוני ומעט דמיוני שבמהלך האשפוז שלי עברתי ארבעה חדרים ובכל חדר שהייתי היה חולה בשם רפאל), אשתו של אותו חולה שאלה אותי 'מי הביא אותך למחלקה הזו? ד"ר קלוגר מנהל המחלקה?'
הסתכלתי עליה המום לגמרי ושאלתי אותה: 'מה השם הפרטי של אותו ד"ר קלוגר?' היא השיבה: 'יורם'. לקחתי את הטלפון הנייד והתקשרתי אליו (המספר היה אצלי מההזמנה למפגש של היחידה לכבוד שלושים שנה למלחמה).
אמרתי לו: 'אני שוכב במחלקה שלך בחדר 21, כשאתה מגיע ביום ראשון למחלקה אתה מגיע מייד אלי. הוא ענה 'אני מגיע בכל מקרה בכל שבת בבוקר לעשות סיבוב במחלקה ואני אגיע ישר אליך'. אמרתי לו שאני מתפלל עם הנץ החמה ואני מסיים ב-6:30 בבוקר.
בשעה המיועדת התייצב אצלי ד"ר יורם קלוגר. הוא לקח אותי לחדרו והציג בפני את כל האופציות שקיימות במצב שלי, ללא צנזורה. הוא לקח על עצמו את הטיפול בי באופן מלא, הוא לא היה מוכן שאף אחד יטפל בי חוץ ממנו.
בהמשך הוא העביר אותי למחלקה האונקולוגית ווידא שמקבלים אותי ומטפלים בי בצורה הטובה ביותר. בהמשך כמובן שהוא ניתח אותי ודאג להוציא לי את הגידול. הוא הראה לי שברוך ה' אני נקי לגמרי.
שכנה שלנו מהישוב שראתה את התיק הרפואי שלי אמרה שלאורך כל הטיפול ד"ר יורם לא נתן לאף אחד לגעת בי , הוא לקח עלי אחריות מלאה למרות שהוא משמש כמנהל מחלקה ויו"ר הרופאים הכירורגים במדינה.
חשבתי לעצמי בלב איך שגלגל מסתובב לו. מאז שהכנסתי אותו לפני מעל ל-35 שנה לנגמ"ש שלנו לא שיערתי שאפגש איתו בשנית והוא יהיה השליח של בורא עולם להציל את החיים שלי. ■
Ori88533@gmail.com
