אין עוד מלבדו

השבוע פגשתי מישהו ששוב לימד אותי שאין לבורא עולם הגבלה בטוב ובשפע שהוא מרעיף עלינו. וכששמעתי את הסיפור שלו, אמרתי לעצמי: הפעם בורא עולם הפתיע באמת.
הסיפור התחיל בזה שהוא במשך שנים רבות עבד אצל אדם אמיד מאוד שיש לו הרבה פרויקטים כלכליים שונים ומגוונים. הבחור עבד כמה שנים באחד הפרויקטים ואף ניהל אותו. לפני כמה שנים החברה של הבחור נסגרה והוא נותר ללא עבודה. השבוע כשראיתי אותו שאלתי בעדינות את אחד מבני משפחתו במה הוא עובד מאז סגירת החברה שלו, בן המשפחה ענה לי ״מה לא שמעת?״, אמרתי לו שלא שמעתי אבל שאשמח לשמוע.
והוא סיפר את הסיפור המדהים הבא: ״ברגע שהחברה שלו התפרקה, בעל הבית קרא לו ואמר לו ׳תשמע אני אהבתי מאוד את העבודה שלך ואת המסירות שלך, אני לא רוצה לפטר אותך מכיוון שיש לי עוד הרבה פרויקטים ברחבי הארץ, ואני רוצה לתת לך משימה חשובה במיוחד שבמשימה הזאת תעבוד בכל החברות שלי׳, הבחור הסתכל על בעל הבית ושאל ׳אני לא מבין, החברה שלנו נסגרה, אז במה אני יכול?׳, ובעל הבית (תרתי משמע) אמר לו ׳אני משאיר לך את אותה המשכורת וגם את הרכב אני משאיר לך, אני יודע גם שאתה מאוד אוהב ללמוד תורה ולכן אני רוצה שתעבור כל היום בין החברות שלי ותלמד חברותא ביהדות עם העובדים ועם המנהלים שרוצים בכך׳.
ואכן כך הוא עושה ובכל יום הוא קם ונוסע בין חברה לחברה, לומד עם יהודים חובשי כיפות ועם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. כל אחד לפי בקשתו ורצונו״.
פשוט לא נתפס שכשמנכ״ל העולם רוצה שמשהו יקרה הוא פשוט קורה.
אוסיף סיפור אישי שמראה כמה בורא עולם גדול מעל לכל חשבון שאנחנו מסוגלים לעשות: לפני כ-28 שנים השתחררתי מהצבא והתחתנתי, את הכסף האחרון שנשאר מהצבא הוצאנו אשתי ואני על טיול גדול למזרח הרחוק, כך שאשתי הקיבוצניקית, ואני הבן הקטן במשפחה של עשרה ילדים, נשארו מאוזנים על – 0. לא פלוס ולא מינוס.
כשחזרנו מהטיול הגדול התקשר אליי חבר טוב שעסק בתיווך בתים (לדעתי הבית היחיד שהוא בסופו של דבר זכה לתווך זה היה הבית שלנו) הוא סיפר על זוג בני 85 משוויץ שקנו דירה בירושלים בשכונת נחלאות. את הדירה הם קנו לבן היחיד שלהם שבכל שנה היה מגיע לארץ לשבוע ומשתכן בדירה הזאת. מכיוון שהבן הפסיק להגיע לארץ ולדירה הם החליטו למכור את הדירה. מדובר היה בדירת קרקע בת שלושה חדרים.
שאלתי את החבר: ״כמה עולה הדירה?״, החבר ענה: ״270,000 דולר״, אמרתי לחבר: ״אין מה להגיע לפגישה, גם אם אני אבקש הלוואות מכל המשפחה, גם אם אני אקבל משכנתה, וגם אם אוציא את כל מה שיש לי בכיסים לעולם לא אוכל להגיע לסכום האסטרונומי הזה״. החבר ענה לי: ״קודם כול הם מוכנים לרדת ל- $240,000, דבר שני אולי תפגשו אותם והם יסכימו לרדת עוד קצת״. אמרתי לחבר: ״גם $240,000 אין לנו אז זה לא רלוונטי״.
החבר התעקש ובסופו של דבר נקבעה פגישה בירושלים בדירה המיועדת. וכך אני ואשתי, זוג דלפונים, מגיעים לפגישה עם זוג מבוגרים עשירים שהגיעו משוויץ, שכנראה שזו לא הדירה היחידה שלהם בארץ, כדי לנהל משא ומתן על הדירה. אנחנו מתיישבים מולם והחבר יושב בין שני הזוגות כמו איזה שושבין. הם התחילו לדבר אנגלית עם מבטא שוויצרי כבד. ביננו, גם אנגלית ללא שום מבטא בתקופה ההיא לא כל כך הבנו.
הם סיפרו על עצמם, על הבן שלהם ועל אהבתם הגדולה לישראל (לפחות זה מה שהבנתי שהם אמרו, ביננו יכול להיות שטעיתי והם אמרו דברים אחרים). לאחר שהבעל סיים את הנאום שלו באנגלית שאלתי אותם: ״כמה אתם רוצים עבור הדירה?״, הם הסתכלו על החבר במבט של ׳מה לא אמרת להם את המחיר?׳, ואז חזרו אליי ונקבו במחיר שבאמת אני לא זוכר אותו בדיוק אבל הוא היה בסביבות $200,000.
הסתכלתי עליהם, הסתכלתי על אשתי, התפללתי בלב ואמרתי להם בלי לחשוב יותר מדי: ״אני הבן הקטן במשפחה של עשרה ילדים, סיימתי את הצבא בתור מפקד פלוגה לאחר שש שנים. אשתי ממשפחה קיבוצניקית (ניסיתי להסביר להם מה זה, אבל לא כל כך הצלחתי), גם אם אפנה לכל החברים ובני המשפחה ואקח משכנתה – גג אוכל להגיע לסכום של $120,000״.
החבר מסתכל עליי במבט של ׳בואנה אתה לא נורמאלי׳. האיש השוויצרי מסתכל על אשתו ואומר לה: ״מה את אומרת, ניתן לזוג הצעיר והנחמד הזה את הדירה ב- $120,000?״, והיא עונה לו: ״כן״.
החזקתי את עצמי שלא לקפוץ משמחה והודינו להם בכבוד רב. אחרי כמה שנים מכרנו את הדירה ובכסף שקיבלנו הצלחנו לקנות את הבית הנוכחי שלנו בראש צורים….
כמו שאמרתי בהתחלה: אין עוד מלבדו!