בכ״ה בסיוון ימלאו 90 שנה לפטירת גדול החזנים, יוסל׳ה רוזנבלט, בגיל 51. עד לשנים האחרונות היה אפשר עוד לפגוש אנשים עם זיכרונות חיים ממנו. וכך שמעתי מיהושע מינץ, שהיה מנהל בית החולים ׳ביקור חולים׳: ״כידוע, יוסל׳ה הגיע לארץ עם חברה שהסריטה אותו שר קטעי תפילה במקומות המקוריים שלהם. כגון: ׳רחל מבכה׳ בקבר רחל, ׳אור חדש על ציון׳ בירושלים, ׳הירדן ייסוב לאחור׳ על נהר הירדן. (שם הוא קיבל את מכת החום שממנה הוא מת כעבור יום). בשמונה השבועות שהוא היה בארץ הוא הספיק להופיע ברובה. אני זוכר אותו בחזרה בביתו של החזן שלמה זלמן ריבלין, נמוך קומה, עומד על כיסא ושר, כשרוב חזני ירושלים סביבו. קולו היה ייחודי, אבל לא מאוד עוצמתי. אני זוכר תפילה שלו בישיבה הגדולה מאה שערים. הוא עמד על הבימה המוגבהת מלפני ארון הקודש, ומי שרצה לשמוע טוב התקרב. באו לתפילה זו גם גדולי תלמידי החכמים, למשל, ר׳ איסר זלמן מלצר, זקן ראשי הישיבות. כך היה גם בתפילת החזנות האחרונה שלו עלי אדמות, בבית הכנסת ׳החורבה׳, שהכניסה אליה הייתה כרוכה בכרטיס תרומה לישיבת מרכז הרב, והרב קוק דרש שם״.
בקונצרט ברעננה, לפני כ-25 שנה, נכחה בתו בת ה-97 של החזן רוזנבלט. אחרי הקונצרט היא אמרה לי: ״אבא היה קודם כול בעל תפילה. החזנות שלו לא הייתה משהו חיצוני, הצגה, כפי שלפעמים רואים היום. היא הייתה תפילה מעומק הלב, פרשנות למילותיה״.
מזקן אחד שמעתי על תפילת רוזנבלט בבית ׳אהל שם׳ בתל-אביב באותו ביקור: ״אלפי תושבי ת״א, שומרי מצוות ורחוקים מכך, צבאו על הפתח והיה דוחק עצום. שוטרים בריטיים שהגיעו כדי לשמור על הסדר איבדו שליטה, דלתות הזכוכית בכניסה נשברו מדוחק האנשים״.
לגאון ר׳ חיים קנייבסקי היה חונך בשנות נערותו, תלמיד חכם מופלג, רואה חשבון במקצועו. כך הוא סיפר לי בערוב ימיו על תפילת ליל חג השבועות באותה שנת תרצ״ג, ברח׳ יהודית בירושלים, שבה עבר לפני התיבה החזן רוזנבלט: ״אבי רכש כרטיס מראש. הגענו עם אבא, אחי נכנס פנימה בשעה שאבא מראה את הכרטיס. השומר בפתח אומר: ׳-אבל רכשת כרטיס אחד בלבד, הילד לא יוכל להיכנס׳. הוויכוח לא הועיל, באכזבה גדולה נאלצתי לעזוב. אבל בצאתי עוד הספקתי לשמוע את ה׳ברכו את ה׳ המבורך׳ של תחילת תפילת ערבית. שמעתי את קולו החי של יוסל׳ה שבועיים וחצי לפני מותו… ואת ה׳ברכו׳ הזה אני זוכר עד היום״.
וכך סיפר לי יוסף גוטליב, מניו-יורק (י-ם): ״בילדותי הייתי משורר במקהלת הילדים של יוסל׳ה רוזנבלט בבית כנסת ׳אוהב צדק׳, יחד עם שני אחיי. אני זוכר שקולו לא היה רם, אבל יפהפה, עם גוון ייחודי לגמרי. הוא היה עושה איתנו חזרות כמה פעמים בשנה, בעיקר לפני החגים. אבי, ישראל דוד גוטליב, היה גם הוא חזן קבוע בבית כנסת אחר באותו הרחוב. אגב, אבי כתב כמות אדירה של יצירות חזנות, בתווים בכתב יד, שאותן מסרתי לחזן בי״כ ישורון בי-ם, אשר היינוביץ. בשבתות שבהן היה יוסל׳ה פנוי ממחויבות לבית הכנסת שלו, הוא היה הולך להתפלל אצל אבי. יוסל׳ה היה חזן גדול שידע לפרגן לאחרים. יש לי תמונה של שניהם יחד״. ■
