באזורנו כונה חודש ספטמבר 1970 “ספטמבר השחור”, אבל בישיבות בעולם כולו הוא היה חודש אלול תש”ל, שבתפילותיו היתה אווירת “אלול” קיצונית במיוחד: על מטוס שנחטף לירדן בידי מחבלים היה בין היתר הרב יצחק הוטנר, מגדולי התורה והמחשבה שבארה”ב.
הרב הוטנר שהה באותו קיץ בירושלים, במטרה להכין את העלאת ישיבתו מארה”ב לארץ. הוא רכש דירה, והתארגן לעליה. בתחילת אלול הוא התכוון לחזור לארה”ב, ולמעשה ברוב החודש הוא שהה בשבי המחבלים בירדן, סבל ייסורי גוף ונפש ופחד פחד מוות. שחרורו היה בסמוך לראש השנה.
על הרב הוטנר שמעתי רבות מראש ישיבת הכותל, הרב הדרי זצ”ל, ומתלמיד הרב הוטנר, הרב ישעיהו שטיינברגר (ר”מ בישיבה ורב רמת שרת). לאחרונה נודעה לי עובדה מעניינת על אותו אלול של החטיפה הנ”ל. העביר לי ידידי הרב אוריאל בנר (ר”מ בשדרות) מה שסיפרה פנינה פייג, בתו של הרב הדרי, זכרון מנערותה:
“אבא סיפר לי, כפי שזכור לי, שסיפר לו הרב הוטנר, שבאותה שנה שהה הרב הוטנר בקיץ בארץ, וכשבא להיפרד מהרב צבי יהודה קוק זצ”ל, ביקש ממנו הרב צבי יהודה להישאר לאזכרה של ‘הרב’ שתערך בג’ אלול, אך הוא לא נענה, למרות לחציו של הרב צבי יהודה. ובסוף, הוא הוסיף ‘מצאתי את עצמי בירדן’. מהנימה ששמעתי מאבא, השתמע שהרב הוטנר עשה את ההקשר…”
הערצתו של הרב הוטנר את הרב קוק ידועה, הרבה תורה והנהגה הוא למד ממנו. הרב נריה מתאר בספריו איך “חלב” הסבא מסלובודקה מתלמידו הרב הוטנר את ההנהגות שראה אצל הרב קוק, ולימד אותו איך צריך לפקוח עיניים ולשים לב להנהגות גדולי ישראל, אפילו למה שנראה כסתמי.
לענ”ד, מכתבי הרב הוטנר עולה שהדבר הכי חשוב שהוא למד מהרב קוק הוא לשמור על מקוריותו, על כוח היצירה. רעיונותיו תמיד מפתיעים, מחודשים, זווית שלא חשבת עליה. הרב קוק היה כאדמו”ר בהנהגותיו, ואעפ”כ דרישתו הגדולה משומעיו ותלמידיו היתה להיות הם עצמם, במקוריותם, לא לחקות את דרכיו או דרכי אחרים. “אתם אל תהיו לי קוקיסטים”, בלשונו.
