אורי שכטר

אם תרצו אין זו אגדה

01
במסגרת טיול בר המצווה של בננו נתיב השבוע, פגשנו את אביהו מקיבוץ כפר בלום. שאלנו אותו איך זה מסתדר שהוא לומד כל יום מהשעה 8:30 עד השעה 12:00 תורה בכולל בישיבת ההסדר קריית שמונה.
אביהו סיפר שב-1974 הוא היה מ״פ בגזרת חברון, ושם הוא ראה את מערת המכפלה ואת קברי האבות והאימהות. הוא הבין שהוא לא מכיר כמעט כלום במסורת היהודית. כשחזר לאזור הצפון שאל מי יכול לתת לו תשובות, והפנו אותו לרב צפניה דרורי שהיה ראש ישיבת ההסדר. כך במשך עשרות שנים הייתה לו חברותה עם הרב דרורי בכל מוצ״ש. בשנים האחרונות הוא לומד בכולל בוקר בישיבה ואז ממשיך בעבודה הרגילה שלו בקיבוץ.
02
הסיפור שלו הזכיר לי את הדברים שכתבה מדריכה בצופים:
״מאז כיתה ח רובנו יכולים לדקלם בעל פה את ארבעת ערכי הליבה של תנועת הצופים: מעורבות חברתית, רב תרבותיות, דמוקרטיה, ו… נו מה היה האחרון? עד שמישהו נזכר: זהות יהודית!
כך גם בדרך כלל אנו המדריכים במשך השנה לא ממש שמים דגש על הנושא.
יש גם כאלה שטורחים ועושים פעולה לכבוד חגי תשרי, אבל לרוב זה כי יש יותר רעיונות להפעלות: להוציא תפוח מגיגית דבש, תופסת זנבות כי נהיה לראש ולא לזנב, בניית סוכה צופית, משהו משמח כי שמחת תורה, ולבסוף משהו נוגע ללב על סליחות כדי לסיים את הפעולה באווירה מרגשת.
ואז עשינו את שלנו. לא?
באתר הצופים כך מגדירים את ערך הליבה, זהות יהודית: ׳זהות הינה מרכיב אישיות חשוב באדם, כך כתנועת נוער ציונית בישראל נבקש להעמיק את הקשר עם אורח החיים ומושגים בסיסיים בדת היהודית וביניהם: מעגל החיים, סמלים, ארון הספרים היהודי, ערכים, חגים ומועדים׳.
אנחנו הולכים ומאבדים את עצמנו. את הקשר שלנו למשהו גדול יותר. אני יכולה לומר בביטחון מוחלט שכל מי שנכנס לתנועת הצופים למספיק זמן, לא היה אותו אדם שהיה אילולא היה מצטרף לתנועה. בהחלט חושב יותר, מעורב יותר, אפילו טוב יותר. יש שיח על כל כך הרבה דברים, אבל לא על המהות שלנו כאן.
החברה החילונית שאני חיה בה גורמת לי קצת לפחד. לפחד מכך שהכול ייעלם, כי כשזה כבר לא כל כך נורא שעל המוצר לא כתוב ׳כשר לפסח׳, וכשמכינים אוכל לכולם בטיול והבשרי קצת מתערבב עם החלבי אז מעלימים עין, ולאף אחד לא אכפת מה נשתנה, ושומעים בלי הפסקה משפטים כמו ׳הם סבלו במדבר, למה שאני אסבול עכשיו?׳ שהדבר היחיד שעולה כשחושבים על חנוכה זה כמה קלוריות זה יעלה לי ואח״כ בחתונה כשאומרים ׳אם אשכחך ירושלים׳ כאשר שכחנו אותה כבר מזמן. ׳והגדת לבנך׳ – מי יגיד לדור הבא? מה יעיר אותם? מה יעיר אותנו?
זה לא קשור לאמונה בא-לוהים. זה קשור למסורת, לחשיבות של השמירה על המסורת, לחשיבות של השמירה עלינו כאן, בארצנו. זה קשור כי חשוב שנדע למה אנחנו כאן. לפני שנגיד לחניכים.
בואו ניתן להם גם את האפשרות לבדוק למה הם כאן, שידעו לספר לחברים שלהם למה לא אוגנדה,
שידעו לספר לכל החברים בכיתה על שם מי הבית ספר שלהם, על למה דווקא ירושלים.
אז מה אפשר לעשות?

קודם כול לקרוא בעצמנו ולענות לעצמנו, או לפחות לנסות על השאלות שצצות בנושא.
לקיים מדי שישי קבלת שבת, כיפית ומותאמת לגיל החניכים, עם הדלקת נרות, ואפילו קידוש עם תירוש וחלה.
לקחת כהזדמנות את חגי ישראל ומועדיהם ולגעת בנקודות עמוקות ומאתגרות יותר את החניכים – וגם אותנו המדריכים.
כשמביאים ציטוטים לסיכום לדבר עליהם, להוסיף גם ציטוטים של גדולי היהדות והציונות ומה יש להם לומר על הנושא. ככה שהחניכים יכירו קצת את האנשים.
לדבר על המסורת היהודית, על למה צריך לשמר אותה אם בכלל.
החלטתם שצריך לשמר אותה, לחשוב איך אתם עושים את זה.
להסביר על ארון הספרים היהודי, לבחור דילמות או קטעים מעניינים ומותאמים לגיל החניכים ולדבר עליהם.
לשים דגש בפעולות גם על ערכי היהדות, ולדבר עם החניכים על מה הם בכלל ערכים אלו.
כשיוצאים לטיול לא לפספס את הקשר שלנו למקום.
הכי חשוב: לא לוותר לעצמנו, להתעמק בנושא ולהעביר אותו הלאה לחניכים.
זה רק מה שעלה לי לראש, בטוחה שיש עוד הרבה לאן לקחת את זה, אם תרצו אין זו אגדה! רותם פירסטטר, כיתה י״א, מדריכת ח בשבט איתן הנהגת שרון דרום״.
אבל כתר תורה אינו כן – כל הרוצה ליטול יבוא וייטול… ■

02
אסיים בסיפור נוסף על מישהו שהתחיל מלמטה…לפני כמה שנים העברתי שיחה במכינה קדם צבאית בדרום. אחד מהחניכים ניגש אליי בסוף השיחה ושאל אותי מה הוא צריך לעשות כדי להגיע לקרבי. הסברתי לו, אבל בתוכי חשבתי לעצמי שאין לו שום סיכוי, גם בגלל הרקע המשפחתי המאוד מורכב שממנו הגיע, וגם כי היה נראה קטן וחלש.
לאחר תקופה קיבלתי טלפון מהבחור והוא סיפר לי שהוא התגייס לפני מספר חודשים וביקש להגיע לקרבי. בגלל הרקע המורכב שממנו הגיע, הצבא שלח אותו לארבעה חודשים להיות עובד רס"ר בחיל האוויר, לבדוק האם מבחינה משמעתית הוא מסוגל לשרת כקרבי. בהמשך החזירו אותו לבסיס קליטה ומיון, והעבירו אותו להיות לוחם בחטיבת הנח"ל.
באותו שלב הוא היה צריך את עזרתי בתור סמח"ט הנח"ל במילואים. מכיוון שהוא יוצא רק אחרי הצהריים מהבקו"ם הוא יפספס את הגיבוש לסיירת. אמרתי לו שאשתדל, ושוב בתוכי חשבתי לעצמי: לא ייאמן שהקטן הזה עם החבילה שהוא סוחב איתו התקבל לקרבי, עכשיו הוא עוד רוצה להגיע לסיירת? למרות זאת התקשרתי למפקד בסיס הטירונים של הנח"ל, סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו שייתן לו סיכוי.
שנה וכמה חודשים לאחר מכן אשתי סיפרה לי שיש חייל בודד חדש ושהוא מתארח אצלנו לארוחת שישי בערב. כשיצאתי מתפילת ערב שבת חיפשתי בעיניי את החייל, ופתאום ראיתי אותו, את החייל מהנח"ל שביקש את עזרתי. מדהים, הוא היה החייל הבודד שהגיע אלינו.
בדרך מבית הכנסת לביתנו שאלתי אותו מה נסגר איתו בסוף? הוא סיפר לי בענווה שקיבלו אותו לסיירת ואף סיים כמצטיין מסלול. שאלתי אותו "הגיבוש לא היה קשה לך"? והוא ענה: "היה ממש קל, כל יום מאז שהייתי ילד קטן התאמנתי קצת בגיבוש, הייתי ראשון בכל התחומים".
כיום הבן אדם נשוי ויש לו שני ילדים, הוא לומד הנדסה בהצלחה, וכל זה למרות שהתחיל מלמטה.■

עוד במדור זה

במשמרת של גנץ

אוקטובר 19, 2022

בערב שמחת תורה התפוצץ מטען חבלה בצומת העליה ל"מוצב הסלע" מעל לציר גלעד בשומרון, בנס ללא נפגעים. הפיגוע, כמו ארועי טרור רבים לאחרונה, התרחש בסמוך לרצף מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים שנבנו בשנה האחרונה. לפי תנועת רגבים, העליה החדה בטרור מתכתבת עם מצב הבניה הפלסטינית בשטח ודו"ח חדש שפורסם בערב החג חושף את מספר המבנים שבנו פלסטינים בשטחי C ביהודה ושומרון בשנה האחרונה בלבד ומציג זינוק מטאורי בקצב הבניה.
בשנת 2022 היקפי הבניה הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחי C ביהודה ושומרון זינקו ב-80% לעומת שנת 2021. על פי נתוני רגבים בשנת 2022 נוספו 5,535 מבנים בלתי חוקיים פלסטינים בשטחי c, לעומת 3,076 אשר נוספו בשנת 2021, ונתונים דומים בשנת 2020. הנתונים סקרו את היקף הבניה מחודש אפריל 2021 עד אפריל 2022, על ידי ניתוח תצלומי אוויר והשוואת מפות לאורך השנים, תוך התייחסות לסטטוס הקרקעות בכל אזור. המבנים בלתי החוקיים נבנו לצד הכשרת שטחי חקלאות ופריצת דרכים לאורך קילומטרים. בניה שמייצרת בשטח מציאות של רצף התיישבות פלסטיני המבודד יישובים יהודיים ומהווה סכנה ביטחונית של ממש. על פי הדו"ח, מספר המבנים הבלתי חוקיים עומד כיום על 81,317, בכל מרחבי יו"ש מצפון השומרון ועד מדבר יהודה.
ברגבים מצביעים גם כי בשנה זו בניגוד לשנים קודמות, מאפייני הבניה חריגים. אופי המבנים מתאפיין לא עוד בפחונים ובקתות, אלא הבניה הפלסטינית הבלתי חוקית השנה, מאופיינת דווקא בטירות פאר, מתחמי נופש ובילוי, פארקים וגני ארועים, בריכות וצימרים ובניינים רבי קומות. כמו כן במקומות רבים בוצעו עבודות לפיתוח מגרשים מסודרים, כמו ח'רבת חת'ה בסמוך לתרקומיא ולאקף סמוך לקרני שומרון.
הבניה הבלתי חוקית שתועדה הינה בשטחי C בלבד, הנמצאים על פי ההסכמים בשליטה ישראלית, אזרחית וביטחונית מלאה. כיום, עומדת הבניה הבלתי חוקית על 81,317 מבנים, התופסים על פי ההערכות כ 150,000 דונם, פי שניים מכלל שטח ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, חוקית ולא חוקית. לעומת זאת, הבניה היהודית הבלתי חוקית כוללת 4,382 מבנים, כאשר בשנה האחרונה נספרה בניה חדשה של 406 מבנים בלבד, אשר בניגוד לבניה הפלסטינית הנבנית במרוחק ממקבצי הבניה והכפרים, נמצאים כולם בתוך תחומי הקו הכחול של ההתיישבות היהודית.
מאחורי המספרים מסתתרות מספר עובדות מעניינות: בתצלומי האוויר ניתן לראות כי בשטחי A ו- B ישנם מרחבים שוממים ופנויים לחלוטין, והבניה זולגת משטחים אלו לשטחים הפתוחים בשטח C. ממעוף הציפור, ניכר כי הבניה אינה אקראית אלא מפוזרת באופן אסטרטגי ומתוכנן בהלימה לתכנית סאלאם פיאד הידועה, בכמה היבטים: יצירת רצפי התיישבות פלסטינית, דוגמאות רבות לכך ניתן לראות בצפון השומרון, בידוד וחניקת ההתיישבות היהודית, בניה על תוואי כבישים מתוכננים כמו ציר עוקף פונדוק וציר תקוע – איבי הנחל במזרח גוש עציון וכן בצמוד לצירי תנועה ראשיים כמו כביש 55 וכביש 60.
"ממשלת ישראל מקימה דה פאקטו מדינה פלסטינית" אומר מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים: "לאורך שנים אנו מתעדים מדי יום בניה לא חוקית פלסטינית ומתריעים מפני הכיבוש הפלסטיני ביו"ש, אך נתוני הבניה העדכניים מציגים תמונה ברורה וחד משמעית: במממשלה האחרונה יש צמיחה מטאורית בהיקפי הבניה וההשתלטות הפלסטינית. זו היא לא נורת אזהרה אלא סירנה מחרישת אוזניים. אל מול עינינו מוקמת מדינה פלסטינית שכבר כיום מאיימת על עתידה של מדינת ישראל. הנתונים לצערנו מצביעים לא רק על עצימת עיניים של הממשלה, אלא על מדיניות, זאת גם לנוכח הצהרותיו של לפיד בעד הקמת מדינה פלסטינית.
לאחרונה שמענו את את שר הביטחון מכריז – "אנו אוכפים את החוק נגד בניה לא חוקית בשטחי C משני הצדדים, היהודי והפלסטיני ואני גאה בזה." נוכח הנתונים אמירה זו לצערנו מדאיגה בעיקר בשל כך שהיא חושפת את חוסר ההבנה של שר הביטחון מה המשמעות של חוסר שמירה על טריטוריה, אך מדאיג לא פחות מכך, הוא חוסר ההבנה של פוליטיקאים רבים וחלקים נרחבים בציבור הישראלי – עד כמה בני גנץ מסוכן לביטחון", הוסיף דויטש.
מנש שמואלי, רכז יו"ש בתנועת רגבים:, מסכם "הפיגוע בערב שמחת תורה ואירועים ביטחוניים רבים מוכיחים שוב ושוב את הקשר בין ההפקרות הפושעת של מדינת ישראל אל מול הבניה הבלתי חוקית הפלסטינית לבין העליה בטרור. שוב ושוב אנו רואים כיצד המערכה על שטחי C ובעצם על דמותה של מדינת ישראל כולה משתוללת בשטח ומתבטאת פעם בטרקטור ולבנים ופעם בירי ומטענים." וממשיך, "אנו עוקבים שנים אחר ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C ונאבקים במישור המשפטי והמדיני לשינוי המצב. בתקופה האחרונה אנו וכן מחלקות הקרקעות במועצות ותושבים פעילים זיהינו החמרה במצב. הדו"ח החדש מאשש את התחושות ומוכיח במספרים: קצב הבניה הפלסטיני זינק באופן מטאורי בשנה האחרונה".