לעילוי נשמותיהם של נפתלי חיים הלוי ושרה גבל שנרצחו באושוויץ
השואה מערערת את האמון בחיים, ואת האמונה באלוקים. היא אסון וזוועה לעם היהודי ולאנושות כולה, וחילול ה' נוראי. אין תשובות לשאלות הקשות שהשואה מעוררת בליבנו הכואב. הסתר פנים זה נותר עבורנו 'חור שחור'.
כשהגמרא במסכת חגיגה בפרק ראשון מתייחסת לטרגדיה של חורבן המקדש, להרג העצום בעמינו ולגלותנו מן הארץ, מגיבה בסוג אחר של אמונה: אמונה של בכי.
מהי אמונה של בכי?
'רבי אמי, כשהגיע לפסוק "ייתן בעפר פיהו, אולי יש תקווה" בכה ואמר: כולי האי ואולי' – על אף כל הייסורים שסבל אדם, רק אולי יש תקווה. רבי אמי מציע לנו סוג אחר של אמונה בעקבות חורבן – חיפוש אחרי תקווה. האמונה כבר אינה מזוהה עם הוודאות בתקווה, אלא עם החיפוש אחריה. האמונה הופכת לבקשה, לחיפוש, ל"אולי…". רבי אמי שוב בכה כשהגיע לפסוק "בקשו צדק בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה'". בכה והאמין מתוך בכי. אין כאן חולשה אלא מפגש מסוג אחר עם הקב"ה.
רב יוסף, כך מספרת הגמרא, בכה כשהגיע לפסוק "ויש נספה בלא משפט", בכי מתוך מפגש עם המוות הבלתי צודק. הסתר פנים של הקב"ה נוכח באמונה שלנו. דומה כי הסבל בלתי נפרד מן החוויה של היהדות, ונדמה שהוא כאות אותו העם היהודי עונד בכל מקום שהוא הולך. על הפסוק "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם" אומר רב 'כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם'.
חז"ל מציעים למאמין שפוגש את הכאב האין סופי של השואה, לא לעסוק בשאלת ה'למה', או בשאלת הצדק האלוקי ורחמיו. השאלות הללו לא יתנו מנוח ללבו הפצוע. אין להם תשובות שייתנו פשר שיישב את דעתו. סוגיית הגמרא מזמינה את המאמין לדרך אחרת, דרכו של רבי אמי, חיפוש מתוך בכי. יש בה פניה ואתגר: האם האדם בוחר להאמין בה'? האדם נקרא לבחור לחיות באמון באלוקים ואדם, ולפעול להשיב את גילוי הפנים של השכינה לעולם. יש כאן הזמנה לאדם המאמין לקחת אחריות להעצים את נוכחות ה' בעולם, להחזיר למציאות את הפשר ואת המשמעות. חיים של חיפוש אחרי הארת פנים אלוקית, נותנים כח לחיות באמונה לפני ה', בהסתרת פנים כמו בהארת פנים.
כשאנו בוכים על השואה אנו פוגשים את הקב"ה בוכה איתנו "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה, כי נשבה עדר ה" (ירמיה י"ג, י"ז), וכפי שאומרת הגמרא בחגיגה שהקב"ה בוכה על מקדש ראשון ושני ועל ישראל שגלו ממקומן… כשאנו פוגשים את הקב"ה בוכה איתנו, אנו מקבלים כוחות להמשיך לחפש את האמונה שלנו המופיעה בהבזקים של בהירות, בעולם שהסתר וגילוי משמשים בו בערבוביא. מסופר על רב אידי שהיה הולך שלושה חודשים בדרך, בחיפוש, כדי לראות פני רבו יום אחד. אמר עליו רבי יוחנן "ואותי יום יום ידרשון, ודעת דרכי יחפצון… קרבת אלוקים יחפצון" (ישעיהו נח, ב). חיי אמונה כוללים הרבה הסתר וחיפוש לצד גילוי פנים
