01
שבת מברכים חודש אלול הביאה איתה לכותל את אווירת הרוממות של ימי הרחמים והסליחות. במשך החודש הכותל מקבל בשמחה קבוצות של יהודים מכל הארץ והעולם, שבאים להתרפק על אבניו בסיום מסע סליחות מרגש בין בתי הכנסת של ירושלים.
הכותל מחייך אליהם ומעודד אותם לשפוך שיחם לפני אב הרחמים והסליחות. משנה לשנה מתגבר זרם הסקרנים, המתקרבים והמתחזקים. דווקא השנה, לרגל המחלוקות וההפגנות, המפגש עם הכותל מקבל משמעות עמוקה יותר ומחברת יותר.
בימי הרחמים והסליחות אני קורא לכל מי שחפץ באחדות ישראל בואו נכריז מכאן, מרחבת הכותל – מסר של אחדות ופיוס. נימנע מכל דיבור או תחושה של שנאה בתוכנו. נעמוד על עקרונותינו וערכינו ללא מורא, אך נעשה זאת מתוך הידברות ואהבה לעם הנפלא שלנו.
02
עברה שנה, הרהרתי לעצמי. בעוד כשבועיים אחדל לומר קדיש לע״נ אימי ע״ה. הגעגועים לא מרפים, אך הזמן רץ. הייתה שנה סוערת, גדושה באירועים ציבוריים ופרטיים.
אני צועד לכותל עטוף במחשבות, לפתע, משום מקום, פונה אליי נערה חסודה: ״אתה בוודאי מתפלל בכותל״, ותוך כדי דיבור דוחפת לידי פתק קטן, צהוב ומקופל ומבקשת ממני להכניסו בחרכים שבין אבני הלבבות. ״זה חשוב. תקרא ותבין״. ונעלמה כלעומת שבאה.
פתחתי את הפתק שהיה כתוב בצפיפות ובכתב יד עגול ומרשים – ״אבי שבשמיים, ריבון כל העולמים, אנא, סלק כל קטרוג של שטן המחלוקת המסכסך בתוך עמך בית ישראל. מנע ריב ומדון בין יהודי ליהודי, עזור לנו לדבר, להתפשר, להבין, להתאחד ולאהוב איש את רעהו ואישה את רעותה.
אנא, חזק את אחדותנו מול אויבנו ומבקשי רעתנו. באהבה רבה ובאמונה שלמה, שלך, שיר פז״ (שם בדוי).
מתוכנו של הפתק הקטנטן הבנתי שלא רק אני מתפלל להידברות ולסובלנות, אלא רבים הם הדואגים לגורל לכידות החברה הישראלית, ועל זה הם מתפללים ומתפללות בכותל ובכל אתר ואתר. תחבתי הפתק בין אבני הכותל והתפללתי בליבי שה׳ יענה לתפילה הספונה בו. התפילה שיוצאת מלב כולנו.
03
שמעתי השבוע בערוץ ׳tov׳ את ד״ר חגי בן ארצי, גיסו של ראש הממשלה, מתראיין בנושא ההפגנות ומסע ההשתמטות של טייסי קרב ולוחמים מסיירת מטכ״ל.
חגי טוען כי כל הדיבורים על ההתנגדות לרפורמה המשפטית הם התעסקות בעניינים קטנים ושוליים, שאינם מצדיקים התקוממות ואינם נוגעים בלב הבעיה. לכן, חגי משוכנע שמה שמניע אנשי מילואים לסרב פקודה ולהשתמט משירות קרבי הוא הפחד ממלחמה עם איראן.
לטענתו, המשתמטים מתנגדים לדרכו של ביבי, שמוביל כבר שנים רבות קו תקיף ואגרסיבי נגד ההתחמשות הגרעינית של האיראנים ואף מכין אופציה למלחמה נגדם. מלחמה כזו לצערנו, תגבה מאיתנו ללא ספק קורבנות רבים. אנשי השמאל מבקשים לדחות את המלחמה גם במחיר שאיראן תהפוך למעצמה גרעינית.
הטיעון הזה נראה קצת רחוק ומוזר. הרי המציאות הוכיחה בעבר שמול סכנות עם ישראל מתגבר על כל מחלוקת ומתאחד כאיש אחד. אני רק שם את זה כאן, כחומר למחשבה.
אשמח לשמוע את דעתכם/ן בנידון.
04
השבוע הלך לעולמו הרב יששכר וסרלאוף זצ״ל, תלמיד חכם, ראש הישיבה המופלאה ׳אהבת חיים׳ בכוכב השחר.
איש חינוך בחסד ואיש חסד, מאיר פנים, חכם, אהוב, אוהב ומקרב לתורה, איש אשכולות, צנוע, שנון, מצחיק, נעים הליכות, תקיף כשצריך, מציל נפשות של בחורים מתוקים, מוכים ועזובים, ענק במידות, מוותיקי חלוצי הרובע היהודי בירושלים שבין החומות, אביו של השר יצחק וסרלאוף הי״ו.
אביא כאן דברים שכתב חברי היקר, אבי טיילור, אחד מאהובי החבקו״קים:
״עלה היום למרומים הרב יששכר וסרלאוף זצ״ל, מנהל בית הספר שלי (ממ״ד בית-אל) כשהייתי ילד בכיתה ב. כילד הרגשתי שהרב יששכר הוא היחיד שבאמת מכבד וסופר אותי. הרגעים במחיצתו השפיעו עליי רבות בטווח הקרוב והרחוק. דיבורו הנעים והמרגיע נסכו בי תקווה וכוחות מחודשים, הרגשה שלא הייתה מוכרת לי לפני כן.
״בגיל 7-8, כילד רך בשנים, שבדרך כלל לא מייחסים לו הרבה חשיבות, רבי יששכר נתן לי להרגיש שאני חשוב ואהוב אצלו, למרות שכל ההיכרות שלנו הייתה בעקבות מורה ששלחה אותי אליו כעונש על התנהגות שאינה הולמת.
במאור פנים, הרב נתן לי להרגיש שהוא שם את כל עיסוקיו בצד ובאותם רגעים אני הדבר היחיד שמעסיק אותו. במחשבה לאחור, אני לא זוכר עוד אדם שהתייחס אליי כך כילד ואני מלא הערכה והערצה לדמותו הבלתי נשכחת. בהליכה בדרכיו הנעלות ננוחם כולנו, זיכרונו הטוב צרוב בליבם של אלפים ובעיקר בליבם של תלמידים, הורים ומורים רבים״.
נלמד מדרכיו וננצור את זכרו.
05
הצטמררתי לשמוע השבוע על התאונה הקטלנית בכביש 90 שבה נהרגה ילדה בת 6 ונפצע קשה אחיה בן ה-9. אביהם, סוהר בשב״ס, נהג ברכב בדרכם חזרה מנופש באילת. האב נתפס לפני מספר שנים כשהוא נוהג מתוך שכרות.
גם הפעם קיים חשד שהאב היה בגילופין בעת הנהיגה. האב עזב את בית החולים בניגוד להוראות הצוות הרפואי.
כביש 90 מועד לפורענות. לפני כשנה נפצעו קשה ארבעה בני משפחה אחת ובנם הצעיר נהרג בתאונה. ההתנגשות נגרמה על ידי אישה שנתפסה כבר בעבר בנהיגה פרועה ולא אחראית.
שופטי בתי המשפט ומשטרת ישראל חייבים לעצור את המצב הבלתי נסבל, שבו נהגים מועדים שנתפסו על ידי המשטרה תוך כדי ביצוע עבירות תנועה קשות ומסכנות חיים כמו נהיגה בגילופין, ממשיכים לנהוג באין מפריע בכבישי הארץ, לסכן את משתמשי הדרך, להשתולל בכבישים, לפצוע עוברי אורח ולגדוע חיים.
לעיתים, מחמירים השוטרים יותר עם נהג שחנה באזור שאסור לחנייה אך מקלים עם נהג שמסכן את חייו ואת חיי זולתו.
השוטרים צריכים להתייחס בחומרה רבה לנהגים קלי הראש, כאילו הם בחזקת ׳שור מועד׳ ולהביאם מייד לדין. השופטים חייבים לפעול ביד קשה נגד עבריינים מסוכנים שבסופו של דבר נתפסים בחזקת רוצחים ממש.
06
בישראל נפצעים מדי שנה בתאונות דרכים למעלה מ-30 אלף אזרחים, גברים נשים וטף. מתוכם יותר מ-2,500 פצועים קשה. אלפים רבים – איש ואישה בחור וילד – נותרים נכים לכל החיים, רתוקים לכיסא גלגלים, או שנשארים מחוסרי הכרה לזמן בלתי מוגבל. משפחותיהם קורסות תחת הנטל הרגשי, הטיפולי והכלכלי. חלקם נפטרים מהפציעה הקשה כעבור חודשים או שנים, אך לא נכנסים לסטטיסטיקה של ׳הרוגי תאונות דרכים׳… הנזק שנגרם למשק הישראלי מדי שנה מתאונות הדרכים הוא למעלה מ-16 מיליארד ש״ח!!!
תאונות הדרכים גורמות לצערי לשפיכות דמים נוראה, יותר מכל הפיגועים ומכל השכול של כל מלחמות ישראל גם יחד.
מניעת התאונה הבאה היא בידינו. יחד נקפיד על הכללים. לא נעבור באור אדום. לא ברכב ולא ברגל. לעולם לא נחזיק בידינו את הטלפון הנייד בזמן נהיגה. ניתן זכות קדימה וניסע בנחת כאשר אנו חגורים היטב, גם הנוסעים מקדימה וגם הנוסעים מאחור. נעזור לזקנים ולילדים לחצות את הכביש בבטחה וכו׳. בואו ניכנס לחודש הרחמים והסליחות עם פחות שפיכות דמים.
כך נזרז את בוא הגואל.
שבת שלום של אהבת הזולת, של כיבוד החוקים ונתינת זכות קדימה מתוך כבוד של בין אדם לחברו. נתמוך בפצועים ונחזק את המשפחות השכולות. ■
