מרגיש שחלק מהתיקון של חטא יוסף ואחיו קשור לכיצד אנחנו מתייחסים לאחים הביולוגים שלנו וגם ולא פחות לאחים שאינם ביולוגים.
מצרף לכם כמה סיפורי אחים.
01
אחי הקטן…
את הסיפור הבא סיפר לנו השבת בן משפחתנו שיצא מעזה בסוף השבוע.
תוך כדי ישיבה יחד באחד הבתים לאחר עוד פרק של לחימה, היה נראה לו שאחד מחבריו מעט עצוב ונראה כאילו משהו מטריד את מחשבתו
אז הוא שאל אותו ׳מה קורה ? מה עובר עליך?׳
והחבר ענה ׳אחי נכנס לעזה׳
החייל שלנו הסתכל עליו בפליאה ושאל אותו : ׳אתה בעצמך בעזה אז מה הסיפור?׳
והוא ענה ׳ כן, אני בעזה אני לא דואג לעצמי, אבל אני כן דואג ולחוץ על אחי הקטן שנכנס עכשיו לעזה׳…
חשבתי לעצמי כמה תיקון יש בדאגה הזאת שאח דואג לאחיו.
בסרטון 2 אחים מילואימניקים נפגשים לאחר כמה שבועות שלא נפגשו…
02
ועמך כולם צדיקים…
אתמול ביום שישי ב – 2:00 בלילה הגיע לוחם מעזה לאישתו בראש צורים.
הוא סיפר ששיחררו אותו בלילה ושמו אותו בצומת בית קמה שם הוא נשאר חסר אונים ולא ידע איך הוא יוכל להגיע הביתה.
בשלב מסויים הגיע רכב מהכיוון הנגדי הרכב המשיך קצת ואז עשה פרסה.
הרכב הגיע אליו כשברכב ישב זוג.
הם שאלו אותו ׳חייל לאן אתה צריך להגיע?׳
והוא ענה ׳לאזור ירושלים׳
והם המשיכו ושאלו ׳לאן באזור ירושלים?׳
והוא ענה ׳לראש צורים שבגוש עציון׳
והם אמרו לו ׳תעלה ונקח אותך הביתה׳
תוך כדי נסיעה הבעל אומר לאשתו: ׳איזה מזל שמקרית אתא עד לפה לא היו לנו בכלל פקקים׳
והאישה אמרה לו : ׳למה אתה מביך את החייל שהוא שומע שהגענו עכשיו מקרית אתא׳
אתה מבינים הזוג הזה נסע מקרית אתא בצפון לביתם בנתיבות, 10 דקות לפני שהם הגיעו הביתה הם לקחו חייל שהיה אמור להגיע לביתו והוסיפו לעצמם עוד שעתיים נסיעה.
פשוט עם אחים ואחיות של צדיקים׳.
שלושה אחים בחטיבה אחת
03
ואסיים בדבריו של יותם שלייר אל אחיו הלא ביולוגי יהונתן צור (ברנש) מג״ד סיירת נח״ל ז״ל.
היה לי חבר ואח אהוב שהכרתי מזמן, לפני 13 שנה, כשנפגשנו בפעם הראשונה היו לו ידיים מחוספסות כמו נייר זכוכית מעבודה קשה, הוא היה ישן עם האקדח מתחת לראש, ״ככה ישנים ביצהר״, הוא אמר לי, ״מוכנים תמיד לכל תרחיש״.
אני חילוני ממושבה קטנה בגליל והוא יצהרניק דתי מהרי השומרון, אולי יש מי שיחשוב שזה קצוות אבל זה לא, הוא ישן חדר לידי כל קורס הקצינים, עמד לידי במסדר הסיום והוא היה לי מהר מאוד לאח, איש של עשיה ושל מילים חכמות, הלוחם הכי טוב שהכרתי, עם ידיים מברזל ולב מזהב.
היית מפקד נדיר, ערכי, שמרת על הדרך שלך ועל האמת שלך תמיד, עם דוגמא אישית נדירה, היית אדם ומפקד ישיר, מיוחד וחד פעמי.
על השבת השחורה וימי הלחימה שאחריה עוד לא הספקתי לחשוב, אולי בגלל המשך הלחימה ואולי בגלל שאני פשוט מסרב להכיר בזה שאתה כבר לא פה, המפקד שלי, החבר שלי, אחי היקר מיצהר שבנתיים הקים משפחה ועבר לקדומים ומסתובב עם החיוך והלב הכי גדולים בעולם. אני רואה את איכות היחידה כל יום בלחימה בעומק הרצועה ויודע שזה אתה, הלוחמנות, המקצועיות, הגבורה, הערכיות, המשפחתיות, האחדות, החתירה למגע, הדבקות במשימה עד לנצחון, זה הכל ברנש, 18 חללים יש ליחידה מתחילת הלחימה ועדיין נלחמים בגבורה עם מורל גבוה ויכולת שיא, וזה אתה, זאת המורשת שלך, אלו הערכים שהשארת לנו!
דיברנו בנינו לא מעט על הפילוג הנורא ועל הצורך באחדות בתוך עם ישראל, על השלום בנינו. אני רואה את הלוחמים שלנו בסדיר ובמילואים ואת עם ישראל כולו מאוחד כמו שיחלנו, אנחנו מנצחים ביחד! אבל איזה מחיר יקר שלמנו כדי להיות שוב מאוחדים. עם ישראל ובעיקר הדור המדהים הזה שנלחם עכשיו, ראוי למנהיגים כמו ברנש – מאחדים וערכיים!
העצב אין לו סוף אבל כך גם לגאווה בך, אני מסתכל על ההתכתבויות שלנו ושמח כל כך שהספקתי להגיד לך בחייך כמה אני גאה בך, כמה אתה מפקד ערכי ונדיר וכמה עם ישראל זכה בך, אני עדיין מסרב להאמין, אוהב אותך אחי הטוב והיקר ומתגעגע.
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה
יְהוֹנָתָן, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.
צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן
נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד;
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה
יותם ■
Ori88533@gmail.com
