גליון 511

שליפות

אסי צובל

מאת:ברל'ה קרומבי

אחרי הצבא והחתונה יצאנו לשליחות בארה”ב. חזרנו לגוש עציון וכבר 16 שנה אנחנו בגוש, מתוכן 12 שנה באפרת. מקום מדהים, עם אנשים שאפשר לשבת איתם לראות סרט טוב ולאכול סושי וגם לדבר איתם בעבודת השם. זכות לגור במקום עם כזו היסטוריה, שאבותינו הילכו בו, וגם הנופים לגמרי יפים.

אחרי הצבא והחתונה יצאנו לשליחות בארה”ב. חזרנו לגוש עציון וכבר 16 שנה אנחנו בגוש, מתוכן 12 שנה באפרת. מקום מדהים, עם אנשים שאפשר לשבת איתם לראות סרט טוב ולאכול סושי וגם לדבר איתם בעבודת השם. זכות לגור במקום עם כזו היסטוריה, שאבותינו הילכו בו, וגם הנופים לגמרי יפים.

אסי צובל, שחקן ויוצר

אבא
משה ז”ל, היה מהנדס חימאי, אדם מלא הומור. הונגרי עם מוח אנליטי, ובניגוד אלי ממש לא היה רגשן. איש עניו וצנוע, עם יכולות לא רגילות. גילינו עליו בשבעה דברים נפלאים.
אמא
עדינה, הייתה יועצת באולפנית בקרית אתא במשך 30 שנה. אישה של לב והמון מסירות לאנשים. המשפט ששמעתי כל החיים היה “אתם לא יודעים מי זו אמא שלך”.
החצי השני
שרון, רכזת “בת עמי” ועובדת במועצה המקומית אפרת. היא מרכז הבית, האמא של כולנו – של חמשת ילדיי ושלי. היא הקרקע שלי, המקום הבטוח. אם אני העפיפון, היא הקרקע. אני חייב לה המון.
קרית אתא
עיר הולדתי. קרית אתא שאני גדלתי בה הייתה מקום קסום. בתור ילד לא הבנתי איך בירת ישראל היא לא קרית אתא. מבחינתי היא הייתה מרכז העולם. בסופו של דבר היא עיר פשוטה בצפון, בשיפולי הכרמל. קיבלתי ממנה הרבה מאד פשטות וביתיות. המון חום יש בעיר הזו. היא הצליחה לייצר אצלי מקום שהוא חלום.
כפר הרוא”ה
אבי ז”ל למד אצל הרב נריה זצ”ל בכפר הרוא”ה וכך גם כל אחיי. זכיתי עוד ללמוד אצלו שנתיים ואז הוא נפטר כשהייתי בשביעית, בי”ט כסלו. שם התחלתי את צעדיי בתחום המקצועי, למדתי שם במגמת קולנוע והייתי בין הבוגרים הראשונים של מגמות קולנוע בישיבות התיכוניות. פרחתי שם. לא יודע איך זה נשמע לאנשים ללמוד בפנימיה, אבל לי זה נתן המון עצמאות ויכולות. נשארה לי פינה חמה בלב לכפר הרוא”ה.
הרב נריה זצ”ל
אני זוכר הרבה מהרב נריה כי היינו איתו בחמישית כל בוקר, כשלימד אותנו את הדבר תורה. אני זוכר פעם ששיחקנו מחוץ לפנימייה וכבר היה סתיו. פתאום הוא עבר וניגש אלי, נתן לי מעין סטירה של חיבה על הלחי ואמר לי ‘לך תלבש משהו ארוך, לא נראה לי שאמא שלך תשמח שאתה משחק ככה בחוץ עם חולצה קצרה’. היכולת שלו להיות כמו אמא טובה הייתה מדהימה. הוא היה שם בשבילנו. לקח עלינו אחריות והסתכל עלינו כמו ילדים, לא רק כמו תלמידים.
“הסדר”
משם המשכתי לישיבת ההסדר בשילה. מקום שנתן לי להיות מי שאני ולהתפתח. שם התחלתי להופיע והם הכילו את זה.
אפרת
אחרי הצבא והחתונה יצאנו לשליחות בארה”ב. חזרנו לגוש עציון וכבר 16 שנה אנחנו בגוש, מתוכן 12 שנה באפרת. מקום מדהים, עם אנשים שאפשר לשבת איתם לראות סרט טוב ולאכול סושי וגם לדבר איתם בעבודת השם. זכות לגור במקום עם כזו היסטוריה, שאבותינו הילכו בו, וגם הנופים לגמרי יפים.

אבא 

משה ז”ל, היה מהנדס חימאי, אדם מלא הומור. הונגרי עם מוח אנליטי, ובניגוד אלי ממש לא היה רגשן. איש עניו וצנוע, עם יכולות לא רגילות. גילינו עליו בשבעה דברים נפלאים.

אמא

עדינה, הייתה יועצת באולפנית בקרית אתא במשך 30 שנה. אישה של לב והמון מסירות לאנשים. המשפט ששמעתי כל החיים היה “אתם לא יודעים מי זו אמא שלך”. 

החצי השני

שרון, רכזת “בת עמי” ועובדת במועצה המקומית אפרת. היא מרכז הבית, האמא של כולנו – של חמשת ילדיי ושלי. היא הקרקע שלי, המקום הבטוח. אם אני העפיפון, היא הקרקע. אני חייב לה המון.

קרית אתא

עיר הולדתי. קרית אתא שאני גדלתי בה הייתה מקום קסום. בתור ילד לא הבנתי איך בירת ישראל היא לא קרית אתא. מבחינתי היא הייתה מרכז העולם. בסופו של דבר היא עיר פשוטה בצפון, בשיפולי הכרמל. קיבלתי ממנה הרבה מאד פשטות וביתיות. המון חום יש בעיר הזו. היא הצליחה לייצר אצלי מקום שהוא חלום.

כפר הרוא”ה

אבי ז”ל למד אצל הרב נריה זצ”ל בכפר הרוא”ה וכך גם כל אחיי. זכיתי עוד ללמוד אצלו שנתיים ואז הוא נפטר כשהייתי בשביעית, בי”ט כסלו. שם התחלתי את צעדיי בתחום המקצועי, למדתי שם במגמת קולנוע והייתי בין הבוגרים הראשונים של מגמות קולנוע בישיבות התיכוניות. פרחתי שם. לא יודע איך זה נשמע לאנשים ללמוד בפנימיה, אבל לי זה נתן המון עצמאות ויכולות. נשארה לי פינה חמה בלב לכפר הרוא”ה.

הרב נריה זצ”ל

אני זוכר הרבה מהרב נריה כי היינו איתו בחמישית כל בוקר, כשלימד אותנו את הדבר תורה. אני זוכר פעם ששיחקנו מחוץ לפנימייה וכבר היה סתיו. פתאום הוא עבר וניגש אלי, נתן לי מעין סטירה של חיבה על הלחי ואמר לי ‘לך תלבש משהו ארוך, לא נראה לי שאמא שלך תשמח שאתה משחק ככה בחוץ עם חולצה קצרה’. היכולת שלו להיות כמו אמא טובה הייתה מדהימה. הוא היה שם בשבילנו. לקח עלינו אחריות והסתכל עלינו כמו ילדים, לא רק כמו תלמידים.

“הסדר”

משם המשכתי לישיבת ההסדר בשילה. מקום שנתן לי להיות מי שאני ולהתפתח. שם התחלתי להופיע והם הכילו את זה.

אפרת

אחרי הצבא והחתונה יצאנו לשליחות בארה”ב. חזרנו לגוש עציון וכבר 16 שנה אנחנו בגוש, מתוכן 12 שנה באפרת. מקום מדהים, עם אנשים שאפשר לשבת איתם לראות סרט טוב ולאכול סושי וגם לדבר איתם בעבודת השם. זכות לגור במקום עם כזו היסטוריה, שאבותינו הילכו בו, וגם הנופים לגמרי יפים.

 

השאלון

שיר שגרם לך לבכות?
״זכור״ של בערי וובר. מפרק אותי. 

נותנים לך יומיים לבזבז, מה אתה עושה איתם?
ישנה ברצף.

נותנים לך כרטיס פתוח לכל העולם לאיזה יעד את טסה?
הודו, בלי טלפון. לחוות משהו שונה מאד תרבותית. לצאת מעצמי.
אחרי איזה דף פייסבוק / אושיית רשת את עוקבת?
הפשוטע. קורעת אותי מצחוק בימים הכי עצובים שלי

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה