אפילו מעל העצים ומתחת לאבנים

01
ניתן לשרטט מספר שלבים פסיכולוגיים שעברו על החברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל: שלב ראשון היה זה ההלם ופחד הקיומי שמא מדינת ישראל עומדת להישמד; השלב השני היה ההתאוששות והגיוס המופלא של (כמעט) כל העם למערכה; השלב השלישי הוא הלחימה ההרואית ותחושת הניצחון; והשלב הרביעי, בו אנו נמצאים כעת, הוא תחושת הדשדוש וציוצי החולשה להפסיק את הלחימה.
02
ישנם מספר סיבות לשלב הרביעי: התארכות אובייקטיבית של לחימה באזור מורכב; לחצים בינלאומיים שחלקם לא בשליטתנו; וכמובן המחלישים המקצועיים מבית, שלאחר התפכחות קלה, חזרו לקוצר ראותם, לשנאתם ולמחאתם.
03
בפרשת "בשלח", אותה נקרא בשבת הקרובה, נלמד על מצוות מחיית עמלק. המאפיין המרכזי של מצוות מחיית עמלק זו הטוטאליות שלה. רבי דוד אבודרהם, פרשן מהמאה ה14, ניסח זאת כך: "תמחה את זכר עמלק – אפילו מעל העצים ומתחת לאבנים". התורה הכירה את נפש האדם ואת נטייתו לחלקיות. גם לאחר שמתברר שהמלחמה היא קיומית מול רשע טוטאלי ישנה שחיקה ובריחה לדמיונות שניתן להסתפק במחייה חלקית.
04
ב"ה שהמציאות חזקה יותר מכל החולשות והדמיונות. לא ניתן לברוח ממחייה מוחלטת – מעל העצים ומתחת לאבנים – של החמאס, ולא ניתן לברוח ממלחמה מתמשכת שתניב בסופה ניצחון; כדאי רק לצמצם נזקים בדרך. עכשיו זהו הזמן להצטרף לארגונים כדוגמת מחאת המילואימניקים ופורום תקווה של משפחות החטופים – האנשים שמשלמים באמת את מחיר המלחמה הזו – ומבינים שיש כאן רק אופציה אחת: "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת לשמים", או בשפה מודרנית יותר: זה או אנחנו או הם!
05
ליל שביעי של פסח, הלילה שבו עמדו עם ישראל מול ים סוף בזמן שהמצרים רודפים אחריהם, הוליד מדרש ידוע שמתאר ארבע כתות בעם ישראל שלכל אחת סוג תגובת-ייאוש שונה מול האיום המתקרב:
06
"כת ראשונה אמרה ניפול לים" – אין סיכוי מול קשיי העולם הזה. אין לנו כבר כוח – פיגועים, מלחמה בעזה, בעיות כלכליות. מה שנותר הוא רק לאבד את עצמנו לדעת מבחינה תרבותית: נהיה מרירים ונשקע בים של נהנתנות ובידור כדי לשכוח מעט מהצרות.
07
"כת שנייה אמרה נחזור למצרים" – ויתור עצמי וכניעה לרוע. נוותר על הערכים שלנו. נסביר לעצמנו שהפיגועים הם רק בגלל שאנו לא נותנים לערבים מה שהם מבקשים; שאם נחזיר את החטופים בכל מחיר אז הבעיות יפתרו. בואו נחזור להיות עבדים במצרים.
08
"כת שלישית אמרה נעשה מלחמה" – להכניס את הראש בקיר. ייאוש מסוג אחר. ממילא אין סיכוי אז נפעל באופן לא ריאלי. לא נתחשב בתנאים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים.
09
"כת רביעית אמרה נצווח כנגדן" – סוג של ייאוש דתי. העולם הזה הוא רע, ולנו לא נותר אלא לגלגל עיניים לשמיים ולצעוק לה' שיאמר די לצרותינו. אוי טאטע.
10
התשובה בסופו של דבר היא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" – חלאס עם הצעקות וההיסטריה. תבינו באמצעות תורתכם ושכלכם מה הקדוש ברוך הוא דורש כעת מאיתנו ונעשה זאת באופן מדויק, נחוש ואופטימי. הים יקרע בסוף. הוא תמיד נקרע. ■