ברוח הזמן

ארמונות החשמונאים הפלשתינים

הארמון העגול של הורדוס שנמצא בשטח A מול האתר הארכיאולוגי נהרס בבניה לא חוקית, הושמד על ידי הרשות הפלשתינית יחד עם הגנים המפוארים שהיו סביבו. הבדואים חיים בתוך האתר הארכיאולוגי, ממש על אתרי מורשת שלנו. מי מכם שהיה באתר נתקל ודאי בעבודות החקלאיות של הבדואים שיושבות ממש על ממצאים ארכיאולוגיים. מדובר בפרוטקשן שניתן להם בתקווה למנוע הרס נוסף באתר הנדיר. במהלך הסיור פגשנו בבדואי שהוא חלק של ממש בחפירות במקום.

עבודות חקלאיות של בדואים על האתר הארכיאולוגי

לכבוד חנוכה אני לוקח את הטור שלי למקום קצת אחר, ברשותכם. לוקח אותו לארמונות החשמונאים. ביום ראשון בבוקר הגעתי ל״שחרית בקתות אירוח ונופש״ שבמצפה יריחו. משם יצאנו עיתונאים ואנשי תקשורת (אין לי מושג מה ההבדל בין השניים) לסיור בארמונות החשמונאים, בהם ניתן למצוא: חדרי מרחץ, מכלול קבלת הפנים, בית כנסת, חדר הזעה, מקווה ואמת מים.
את הסיור קיימה המועצה האזורית מטה בנימין, ואל תחילתו הגיע גם ראש המועצה, ישראל גנץ. מול הנוף המרהיב כל כך הנשקף ממרפסת אתר הנופש במצפה יריחו, אמר גנץ: ׳הקרב הבא שלנו – הרחבת סמכות המועצות בקרב על אדמות המדינה. זה לא יקרה ביום אחד אבל לשם אנחנו הולכים, גם על ידי תיירות, הגברת אכיפה בשטחי C ועוד. זה לא רק הסדרת ישובים׳.
לא סתם גנץ הזכיר את התיירות כחלק מהמאבק בהשתלטות הערבית על שטחי יהודה ושומרון. כמו הקרקעות בשטחי C בהן נוגסים הפלשתינים ביד כמעט חופשית, כך קורה גם באתרי הארכיאולוגיה הרבים ביו"ש.
אל ארמונות החורף של החשמונאים הגענו במה שמכונה “ספארי״, ירדנו בפיתולים ממצפה יריחו וכשהגענו לבתים הראשונים של העיר יריחו נכנסו לשטח A. בנקודה הזאת מתחילה הבעיה הגדולה.
בראש ובראשונה שטחי A אסורים ליהודים מבחינת החוק, רק ליהודים צריך להדגיש. אל ארמונות החשמונאים בהם משקיעה המועצה משאבים רבים, ניתן להגיע בימי החנוכה ובמועדים נוספים אז הם פתוחים לקהל הרחב יחד עם אבטחה צמודה של צה״ל. בנוסף, ניתן להגיע לאתר בכל יום שישי אבל אז אין משהו מסודר וזה לא סימפטי לכולם.
בשל השליטה הפלשתינית באזור אתרי תיירות בכלל ובדרכים המובילות לארמונות החשמונאים בפרט – בניגוד לכל מקום בארץ, מדינת ישראל לא לוקחת מספיק אחריות על הנעשה באתרים ולעתים רבות הדבר מביא לפגיעה אנושה של פלשתינים בארכיאולוגיה היהודית-ישראלית, למחיקת ההיסטוריה. אדגיש ואומר כי מדינת ישראל כמעט מתעלמת מהארכיאולוגיה הנדירה בארמונות החשמונאים למרות שהאתר עצמו יושב על שטחי C ולמרות שמדובר בתחום שיפוט של המדינה.
הארמון העגול של הורדוס שנמצא בשטח A מול האתר הארכיאולוגי נהרס בבניה לא חוקית, הושמד על ידי הרשות הפלשתינית יחד עם הגנים המפוארים שהיו סביבו. הבדואים חיים בתוך האתר הארכיאולוגי, ממש על אתרי מורשת שלנו. מי מכם שהיה באתר נתקל ודאי בעבודות החקלאיות של הבדואים שיושבות ממש על ממצאים ארכיאולוגיים. מדובר בפרוטקשן שניתן להם בתקווה למנוע הרס נוסף באתר הנדיר. במהלך הסיור פגשנו בבדואי שהוא חלק של ממש בחפירות במקום.
את הסיור העבירו לנו עדי ומשה מארגון “שומרים על הנצח״. עדי אמרה לנו בסיור: “למה דין העתיקות ביהודה ושומרון לא דומה לדין העתיקות במדינת ישראל? יש בישראל רשות עתיקות עם יחידה למניעת שוד ודבר כזה בוודאי לא היה קורה״. משה גוטמן אמר: “צריך תכנית לאומית לשמירת המורשת. ב-30 השנים האחרונות יש פה מחיקת מורשת איומה ונוראה״.
הטרור נמשך אבל הרשות הפלשתינית הבינה מזמן שהטרור לא יזיז אותנו מכאן. מה כן? העובדות בשטח. כמו בכיבוש האסלאמי שעשה ככל יכולתו להפוך שמות של אתרי מורשת רבים (יהודיים ונוצריים) לערביים, כך פועלת גם הרשות בשטחי C. מצד אחד אלפי התחלות בניה לא חוקיות בשנה, הכשרת שטחי חקלאות וסלילת כבישים, ומצד שני השמדת ההיסטוריה היהודית.
בקרב הזה אנחנו נמצאים בפיגור גדול. שבת שלום. 
לתגובות: gdaat1@pisrael.com

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות,…
משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
גורמהדרין - פינת חמד:

גורמהדרין - פינת חמד:

אם אתם מהאנשים שקנו כפכפי קרוקס אחרי שזה כבר היה…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…
טאבום

טאבום

בתקופה האחרונה יש טרנד שצץ בכל פינה – הפודטראק, ואם…