החמסין הקיצוני ששרר בשבת האחרונה מנע ממני לצעוד לכותל. הקצתי לפני עלות השחר ושמתי פעמיי לעבר הכותל. למרות השעה המוקדמת עמד האוויר מלכת והחום נדמה כבכבשן האש. כעבור זמן קצר, עם קרני האור הראשונות, הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כאילו אומר: יש פה בעל בית שקובע אם תצעדו היום או תישמרו על נפשותיכם.
למרות הצער סבתי על עקביי ושמתי פעמיי לחצר בית כנסת ״רדליך״. בשל קדושת השבת השתדלתי מאוד שלא להצטער אלא להתגבר על געגועיי העזים לתפילה בכותל. בזכות האווירה המיוחדת בתפילת החצר הצלחתי להפיג את צערי. המשך השבת היה מרומם ומשמח במיוחד. המשפחה הגרעינית היקרה שלנו התכנסה בביתנו, וחגגנו יחד עם הילדים, ובהם ישי השריונר, ועם הנכדים כולם את יום ההולדת של חתני האהוב יהל אופן, בעלה של בתנו היקרה צופיה.
זו הייתה הפתעה משמחת גם לשתי בנותיהם, הנכדות המתוקות שלנו הלל-אביה וגפן הי"ו. הצטרפו לשמחה הנכדים הדס ואביה חיים והוריהם הי"ו.
יהל שלנו הוא בן למשפחת אופן המופלאה, שמגדלת בעפרה, בענווה ובאמונה רבה, מתוך אהבת העם והארץ, ארבעה דורות של מתיישבים חרוצים. זה התחיל בסבא היקר שמואל אופן הי"ו, שהוא מהחלוצים הראשונים וממייסדי עפרה, ונמשך בימים אלו בנינות, שהן גם הנכדות המשותפות שלנו. עופרה ת"ו היא היישוב היהודי הראשון שהוקם בבנימין אחרי אלפיים שנה.
מאתגרת התפילה בחצר בית הכנסת והציבור שומר על הכללים. יחידי סגולה יושבים בתוך בית הכנסת, והשאר יושבים בחצר מסביב. כמעט בכל פינה בשכונה מתקיימים מניינים בכל מיני נוסחים.
מרתק לראות יהודים מבוגרים מתאמצים בחום הכבד להתפלל במניין, לשמוע את קריאת התורה ולענות לקדושה. אימהות מביאות את ילדיהן לשמוע ברכת כוהנים. צעירים רבים עומדים בין השיחים כדי שלא להצטופף ולא לסכן את המבוגרים. זהו מפגן של אחדות וגילוי של מסירות נפש. הציבור מתנהג באחדות אמיתית שאופיינית לעם ישראל דווקא בעיתות מצוקה. בדרך פלא פיצול המניינים הוא גילוי של אחדות ולא חס וחלילה אות של פירוד. אחדות בנחישות וברצון שלא לוותר בשום אופן על עבודת ה' בציבור, ואין עבודה אלא תפילה.
כשאני מביט על המניינים הרבים הגודשים את רחובות הבירה מקריית משה ועד הכותל אני מתחיל להבין את מתיקות הפסוקים הנצחיים של פרשתנו המיוחדת, שכל כולה עוסקת באחדות ובתשובת ישראל. פרשתנו נאמרת בכניסה לארץ ישראל, שבה אנו נהפכים לעם בפועל ומקבלים את הזכות לקיים את המצוות התלויות בארץ. פרשות נצבים-וילך מבשרות לנו על תהליך הגאולה המתרחש בכל הדורות ומתרקם בימינו ממש: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם". היום כולכם – יום אחד שכולו אחדות!
כל הנשמות שבכל הדורות מתקבצות יחד לקבל את הברכה בכניסה לארץ ישראל. הרב צבי יהודה הסביר לנו את הפסוקים האלה כדרישה לגילוי אחדות דווקא עכשיו. כשאנו ניצבים בעיצומה של תקופה מקבילה לתקופת הכניסה לארץ. עלינו לשחרר ולגאול אותה, רק מתוך אחדות.
הרב הדגיש, שנוכל לראות את בניין בית הבחירה רק מתוך תיקון של אהבת חינם. הרב הוסיף שהאיסור למסור חלקים מארץ ישראל נובע מאחדות זו. שהרי לכל אחד ואחת מישראל, מכל הדורות שהיו ושיבואו, יש חלק במתנה האלוקית. "אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם…״
נכון שבמחנות הפוליטיים עדיין קשה לקיים אחדות, אבל יש לי ציפייה, לפחות מחבריי האהובים בציונות הדתית, לגלות אחריות ולשאת את נס החברות והאחדות! להיות דוגמה ומופת ציבורי כפי המצופה מאיתנו, למרות חילוקי הדעות ומגוון הסגנונות. כך נתמודד יחד עם כל האתגרים. וננצח. אם נתגבר על צורכי האגו והכבוד, נוכל לחבור יחד לכוח גדול ומשפיע ולהוביל מהלכים חיוניים לשמירת הצביון היהודי של מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל.
ההבדלים בין הקבוצות הפוליטיות במחנה הלאומי ניתנים לגישור. לא צריך למחוק את הבדלי הגישות, אבל אפשר ואפילו הכרחי למצא מחנה משותף ולגשר בחוכמה ובאהבה מעל כל המחלוקות הקטנות שאוכלות אותנו מבפנים.
יש לציבור שלנו אחריות לשמירת השבת במרחב הציבורי. אווירת השבת נרמסת. לצערי כבר כמעט שלא מדברים על סטטוס-קוו אלא רק על כמה אוטובוסים יסעו בשבת לחוף הים. "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא".
בתקופת הסזון, כשהמחתרות נלחמו זו בזו והסגירו יהודים לידי הצבא הבריטי ימ"ש, יצא הרב צבי יהודה ב״גילוי דעת״ נרגש ותקיף מאוד שכותרתו "את אחיי אנוכי מבקש". יוסף הצדיק לא חשד באחיו ולא ידע כמה הם מקנאים בו. הוא הלך בתמימות לחפש אותם בשדות.לאחר שנים, כשנועדו האחים עם יוסף במצרים, הם הבינו שדרכם המפלגת והקטנונית הייתה מיותרת. אני מתפלל שלא נגיע לקוטביות כזו "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא".
בואו נקיים יחד את 'אתם ניצבים כולכם היום' בלב אחד, במטרה אחת ובשליחות אחת. יחד נתגבר על האויבים מבית ומחוץ. כל אחד ואחת יפעילו את השפעתם בשאיפה לאחדות המחנה. נתמוך במי שמתנהג באחריות, בנאמנות ובכבוד הדדי. "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד".
המשימה הטבעית שלנו כציבור וכעם היא הליכה משותפת להגשמת חזון הנביאים. "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".
במוצאי שבת שמחתי מאוד להתבשר שגבי שיינין האהוב מחלים ב"ה מהנגיף המסוכן ואף נגמל מצינור החמצן, בשעה טובה ומוצלחת.■
שבת של שלום, בריאות,
שלווה ואחדות.
באהבה רבה, ישראל גולדברג
