01
גשמי ברכה ליוו את הצועדים בשבת לכותל. את התפילות קיימו באולמות העתיקים תחת קשת וילסון ובאוהלים שהעמידה ‘הקרן למורשת הכותל׳. הקור העז ששרר בשבת בירושלים והממטרים ‘הפזורים׳, לא עצרו את אוהבי הכותל ושוחריו מלהגיע לשריד חומת בית המקדש ולשטוח תחינתם לישועת עם ישראל. גם המתפללים במניינים ‘בחצרות קודשך׳ לא נרתעו ממזג האוויר החורפי. שוב נראו מניינים של יהודים יקרים, העומדים בסמטאות ובחצרות הבתים, כשטליתותיהם הצחורות מתבדרות ברוח, כמפרש של ספינה טרופה, בלב ים סוער.
נשאתי מבטי כלפי שמים בתפילה אישית:
ריבונו של עולם, עד מתי תנסה אותנו?
הרי המגפה הזו מטלטלת אותנו יום יום, כמו עלה ברוח.
אנשים מאבדים פרנסתם, עסקים נסגרים. גננות דואגות לבריאותם של הילדים הרכים, שאינם יכולים עדיין להתחסן. אנשים נפטרים, אחיהם חולים קשה. קשישים סובלים מניתוק ומבדידות. חולים בסיכון חרדים לצאת מביתם.
תודה שנתת לנו אפשרות לייצר במהירות מדהימה חיסונים די יעילים ולהתחסן בהם, וגם אפשרת לנו להמציא תרופות למגפה…
אבל די, מספיק. רחם עלנו.
אפילו מכות מצרים שיועדו ללמד לקח את פרעה הרשע ועמו הנכלולי, לא נמשכו יותר משבוע עד עשרה ימים גג…
ואילו אנו, עמך ישראל עומדים בניסיונות המגפה, על זניה המתחדשים, כבר שנתיים ימים…
ראה נא את בני עמך ישראל, המוסרים נפשם מתוך דבקות ואהבת ה׳, על תפילת קורונה, במניין, בכותל, ברחוב או בחצר, בגשם או בשלג, בקור או בשרב…
בניך ובנותיך מחזקים איש את רעהו, שולחים משלוחי מנות לחולים ולזקוקים בבידוד. עוטים מסכות כדי לא להדביק וכדי לא להדבק….
הנה אנו עומדים בניסיונות. כפר לנו. מחל לנו. הסר מגפה מבני עמך.
02
בשבוע שעבר הלכתי אל בית האבל. יעקב ונגרובסקי ומשפחתו תבדל״א ישבו שבעה על אביהם, האיש המופלא והיקר ר׳ זליג, יצחק, ונגרובסקי ע״ה.
זכיתי להכיר ולהוקיר את הצדיק המיוחד הזה. איש אמונה, אציל, ציוני פעיל ויוזם, אוהב תורה ובעל חסד גדול. איש עסקים מבריק, חכם מאד, חובק עולם. עניו, צנוע, מסביר פנים לכל אחד ואחת, לא מתנשא, לא מחשיב עצמו למורם מעם, בעל לב גדול ורחום. אוהב את הבריות ואהוב על המקום.
הגעתי מספר פעמים למשרדיו המרשימים בתל אביב.
נזכרתי השבוע, בתקופה של הפעילות שלנו ל׳עצירת הנסיגה מסיני׳. זכיתי בביקור משותף אצל ר׳ זליג, עם הרב יהודה חזני זצ״ל. לאחר שנים רבות שוב נפגשנו, בתקופת המלחמה נגד גירוש תושבי ‘גוש קטיף׳ – באנו להתייעץ עם ר׳ זליג ונגרובסקי ולבקש סיוע כספי למאבק הציבורי. דלתו הייתה פתוחה כתמיד. הוא קיבל אותנו בכבוד מלכים. נתן לאורחים הרגשה חמה ונעימה, תחושה של אורחים רצויים ואהובים כבני בית ממש.
ר׳ זליג ז״ל היה כל כך חם, אצילי, עדין, ישר ואמיתי עד שגרם לנו לחוש לרגע, כאילו הוא המקבל ולא הנותן.
הייתה לו חשיבה ישרה ועמוקה. נעים היה לשמוע את דעתו ואת רעיונותיו. קשה להחליט מה היה חשוב לנו יותר העצה החכמה, השיעור בהכנסת אורחים, השיעור בענווה, העידוד והחיזוק הבלתי מתפשר או התרומה הכספית… הכול נעשה על ידו בנועם ובאצילות מיוחדת.
יעקב, בנו המסור, שגם הוא איש עסקים רב פעלים ורב חסד, מספר, שבכספת של אבא המתינו במשך שנים רבות, מעטפות עם המחאות של אנשים, שקיבלו מר׳ זליג הלוואות גדולות והפקידו תמורתם המחאות, שמעולם לא נפדו…
זו עוד דוגמא קטנה, המעידה על גודל ליבו של איש החסד, המופלא והנדיר הזה, שאין מילים לתאר את פועלו, לחיזוק התורה, העם, הארץ וחיילי צה״ל – בסתר ובגלוי.
יהי זכרו ברוך.
04
טוב ללכת לבית האבל… ולאחר מכן לבית המשתה.
למחרת הניחומים, בשבוע גועש, שכולו סערות, סביב חייו ומותו של הסופר החרדי (שמזכיר לי את המקרה המטלטל המפורסם והמזעזע של – ד׳ר ג׳יקל ומיסטר הייד), זכינו להשתתף משפחתי ואני, בחתונה מיוחדת של זוג מופלא, מתוק ומקסים.
בשנים האחרונות ארחנו בביתנו לסעודות שבת שוטרת, שעלתה בגפה, מז׳נבה לארץ ישראל, שעה שמשפחתה נותרה בחו״ל.
הכירה בין השוטרת ובין משפחתי – גיסתי היקרה, שהיא ומשפחתה גורשו מ׳גוש קטיף׳ ובנו את ביתם בחולות ‘חלוצה׳. השוטרת מצאה אצלם, בחלוצה, בית חם ומכניס אורחים והייתה עבורם ממש כבת וכאחות.
מכיוון שהשוטרת עבדה והתגוררה בירושלים, היה זה טבעי שגם אנו נזמין אותה לאירועים ולשבתות בביתנו, בירושלים.
יום אחד, הודיעה לנו השוטרת, בשמחה עצומה ובחיוך רחב, שהיא מצאה את בחיר ליבה – בחור ממשפחה חרדית, שהתגייס למשטרה והמשיך בדרכו לעולם האקדמיה. מצד אחד – קיבלנו את הבשורה הנפלאה בשמחה רבה. מצד שני – גם הצטערנו, שלא נזכה לארח את בני הזוג בתדירות גבוהה, מכיוון שהם בונים את ביתם החדש בגוש עציון ובוודאי יבקשו לעצמם יותר שקט ופרטיות.
מעל לכול – זכינו להכיר את החתן המקסים, שמצטרף עתה למשפחה שלנו, לאחר שעשה דרך ארוכה של בנייה עצמית והגיע מתוך לימוד ותודעה עמוקה, לאהבת הארץ והעשייה הציונית ללא ‘הנחות׳ וללא רפיון, מתוך אמונה גדולה וקיום מצוות – קלה כבחמורה.
את החופה המרגשת ערך בירושלים, הרב של ז׳נבה.
הוא דיבר בשבח שתי המשפחות החרדיות, המיוחדות והענפות והעלה על נס את התקופה מיוחדת, בה עם ישראל מתנער מהגלות וחוזר להיות אור לגויים ומתכנס אט אט לארצו.
החתונה הייתה מפגן מרהיב ומלהיב של ‘נס קיבוץ גלויות׳ – חרדים-אשכנזיים רקדו ופזזו יחד עם חרדים-ספרדים. כיפות סרוגות ושחורות חוללו יחד במעגלי הריקודים והשמחה הרקיעה לשמים. איחוד לבבות ואיחוד גלויות, כאן בירושלים.
זכינו לראות בחתונת השוטרים הזו, את התגשמות נבואת הגאולה, של הנביא ישעיהו, המוזכרת בהגדה של פסח:
‘שומרים (שוטרים) הפקד לעירך כל היום וכל הלילה…׳
שבת שלום, מתוך בריאות טובה, קיבוץ גלויות, חסד ואהבת תורה.
