בדרך לכותל

בדרך לכותל עוברים בהר הזיתים

שועלים הלכו בו - תצפית שלי מ׳בית החושן׳ על הר הבית השומם, בט׳ באב
ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
שבת ׳נחמו׳ בכותל היא חוויה שאסור לפספס – שבת ראשונה מתוך שבע שבתות דנחמתא, שמכניסות אותנו ברגל ימין לשנה החדשה.
הכותל המה תיירים מכל העולם וקבוצות גדולות של חיילים מ׳כפיר׳, מהמודיעין ומהמשטרה הצבאית.
בתפילות השבת בכותל נשמעו היטב קולות רטט מיתרי הנחמה שעלו מפסוקי הנביא ישעיהו: ״ציון הרימי קולך…כל הגויים כאין נגדו כאפס ותוהו נחשבו…״. – כל מעשי החורבן וההשתלטות הכוחנית של הגויים על הר הבית, סופם להימחק ׳כאפס ותוהו׳ – בקרוב ממש.
ניחוח של חומרי בנייה נישא ברוח הערביים, כאילו רומז לנו: הגיע זמן גאולתכם, עת לבניין הבית.
02
ואנחנו, ביום שישי, עלינו להר הזיתים אל מול הר הבית – לאירוח כיד המלך, לכבוד שבת נחמו מופלאה, מטעם ׳קרן אביה׳.
אין בעולם חיזיון משובב לב, כמו התצפית מהר הזיתים.
מכאן תוכלו לצפות בערגה אל יותר מ-3,000 שנות עיר הנצח. העיר המנצחת, שעולה ונבנית מהריסותיה.
ביום שישי, החל משעות הבוקר, זרמו שיירות הרכבים והאוטובוסים, עמוסים בשוחרי ירושלים, אל פסגת הר המשחה, לחגוג לחגוג שישי שבת מרגשים, מול הנוף היפה בעולם.
אט-אט החל הר המשחה להתעורר לחיים.
שבילי ההר השוממים, התמלאו בשורות ארוכות של אורחינו המסורים והנלהבים, שהצטרפו בשקיקה לסיורים ולשיחות בשטח.
אלידע בר שאול, הפליא בידיעותיו המקיפות וריתק את קבוצות האורחים בסיפורי הגבורה בני האלמוות, על שוכני עפר – גבורתם של מאורי הדורות – הרב קוק ובנו, הרב צבי יהודה, שטמונים זה ליד זה, בחלקת הנביאים, ולידם ממש עוד מנהיגים גדולים – הרב שלמה גורן, גיסו – הנזיר הירושלמי ומשפחתם. נפגשנו עם ענוותנותו של הסחתן פרס נובל שי עגנון, שביקש להיטמן אך ורק ליד מי שלימד תורה לתינוקות של בית רבן ולא, בשום אופן, ליד מי שעסק בפוליטיקה… לאחר מכן ביקרנו בחלקת קדושי גוש קטיף, הי״ד.
ניגשנו ברעדה לציונם של גיבורי האצ״ל והלח״י – מאיר פיינשטין ומשה בראזני, הי״ד. עצרנו ליד המנהיגה הציונית – הנרייטה סולד. ביקרנו את הרב האדר״ת, רבה של ירושלים ומחותנו של הראי״ה קוק. הנחנו אבן על ציונו של ר׳ אברום – הרב אברהם אלקנה שפירא. הצדענו למפקד האצ״ל – מנחם בגין ושאלנו אותו מדוע לא שמר על חבל ימית. לכל אבן יש כאן סיפור. ים של סיפורים. סיפורה של שרשרת הדורות.
מזעזע לראות כיצד חיללו כאן הירדנים אלפי קברים והשתמשו במצבות לסלילת כבישים, לריצוף מדרכות ולבניית עמדות ובתי שימוש לוואקף.
למרות כל הפוגרומים, ההרג, הביזה וההשפלה שנכפתה עלינו – הנה אנחנו כאן, יהודים, ישראלים, אוהבי ירושלים, צועדים בשבילים, בגאון ובחופשיות, מלטפים ומשפצים את המצבות הכואבות ומספרים את סיפורם.
חזרנו אל בורות המים.
בליבו של הר הזיתים, בסמוך לחלקת הנביאים, ממש בטבורה של הדרך העולה מעמק המלך, ניתן להיכנס לבורות מים ענקיים, שחוצצים מפני טומאת התהום ומעליהם רחבה גדולה הצופה, בדיוק רב, אל קודש הקודשים. ברחבה זו הכינו הכוהנים את אפר פרה אדומה.
הזדרזנו לעלות שוב אל המלון בפסגת ההר כדי להתכונן לשבת קודש ולהצטרף לישראל פרנס ובנו, חי, לקבלת שבת מוזיקאלית שהכניסה אותנו בשירה ובריקודים אל אחת השבתות היפות ביותר שחווינו בהר, ובכלל.
לאחר הדלקת נרות מרגשת מול הר הבית, 220 האורחים גלשו כאיש אחד, במחלצות השבת הצחורות, למצפה רחבעם, הצופה אל הר המוריה.
משב קליל של רוח הקודש, המתעוררת תמיד בהר, בשעה של בין הערביים, ליטפה את פני המתפללים. השמש שקעה אט אט מעל הר הבית וצבעה אותו בזהב פרוויים.
בואכם לשלום מלאכי השרת… ברכוני לשלום מלאכים יקרים ובשרו לכל עם ישראל שבית המקדש השלישי ממשמש ויורד משמים.
שירתו של ר׳ שלמה קרליבך, היוצאת מפי תלמידו, ר׳ ישראל פרנס, הרטיטה את הלבבות והרעידה את אבני הכותל המזרחי של הר הבית.
לרגע היה נדמה ששערי חולדה יתבקעו וזרם של עולי רגל טהורים וקדושים יציף את הרחבה.
מעבר לכל דמיון הייתה שבת נחמו שלנו.
לכבוד יום הולדתו ה-68 של יהונתן פולארד, התאספנו כ-220 חברים וחברות, במלון על הר הזיתים להצדיע לאיש המופלא, שחירף נפשו למען מדינת ישראל.
הקשבנו מרותקים, שעה שסיפר כיצד לא נשבר וצלח באמונה, את 30 שנות המאסר בתנאים הקשים ביותר.
כיצד במשך שישה שבועות עבר חקירות צולבות אי שם במרתפים החשוכים, שכללו עינויי גוף ונפש, מהחמורים ביותר. במכות רצח, גרמו לשברים בגלגלתו, בגבו ובכתפיו. כל הברגים וההשתלות של הפלטינום והטיטניום, לא הצליחו לאחות את עצמותיו הדואבות. אך רוחו ואמונתו נותרו איתנים.
למרות שהשלטונות באמריקה השתוקקו להעלים את פולארד ולמרות ששולחיו הישראלים הפנו לו עורף, יהונתן שמר על קור רוח ואמונה עמוקה, תוך שהוא נעזר במגדלור שלו – רעייתו-מורתו – אסתר פולארד ע״ה. יהונתן שאב גם עידוד מהכוונתו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. ׳היא הייתה, בו בעת גם האישה וגם המורה שלי, אסתר לימדה אותי מה היא תכליתו וייעודו של כל יהודי בעולמנו׳. יהונתן לא נשבר מכל הלחצים והעינויים ולא הסכים לחתום על מסמכים מגמתיים ששמו בפניו שליחי הממסד האמריקאי. הם ניסו באכזריות לאלץ אותו ׳להודות׳ בעובדות שהיו עלולות לפגוע אנושות בתדמית של הקהילה היהודית באמריקה, או חו״ח להסגיר מאן דהו משליחי מדינת ישראל.
יהונתן מספר, שכשהובל לבית הכלא השמור והקשוח ביותר בצפון אמריקה היה הסיכוי שלו לשרוד קטן מאד. הוא לא היה שייך למאפיה המקומית וגם לא לכנופיות ששמרו על חבריהן. לאדם בודד אין סיכוי לשרוד בכלא כזה כשהוא מחוסר קבוצה כוחנית שתגן עליו. גם מול שלטונות הכלא לא היה לו שום סיכוי להוציא את שנתו. לא בכדי, ראש הסוהרים הזהיר אותו שמר יהיה גורלו ומרה תהיה אחריתו.
לאחר החקירות והמשפט, בסמוך לכניסתו לכלא הראשון, יהונתן העמיד את הסוהר על מקומו, תוך שהוא מצביע כלפי מעלה, לעבר תקרת הבטון המשוריינת – ׳לי יש שם בוס אחד גדול! ורק אליו אני מחויב! הוא זה, ששומר עלי׳. מאותו רגע התייחסו אל יהונתן, באותו כלא, באופן מכבד יותר.
ההתרגשות הגיעה לשיאה בטקס ההצדעה העממי, כסיכום למבצע כלל ישראלי, שיזם עדי גינצבורג, לציון יום ההולדת של ידידו, יהונתן, בו העניק לו כרזה שעליה חתומים כ-1,200 איש אישה וילד שעשו מעשה טוב לע״נ אסתר פולארד ע״ה.
הסעודות העשירות, הסיורים והתצפית מבית החושן, השירים, התפילות המופלאות, הריקודים, השיחות ודברי התורה הפכו את השבת לאירוע מרומם, שייזכר עוד שנים רבות.
הרב דוד דודקביץ׳ רב היישוב וראש הישיבה ביצהר, לא הסתיר את הערכתו הגדולה לגבורתו של יהונתן. ב׳טיש׳ של עונג שבת יחד עם הרב הראל קצין האגדי מכפר מימון, והזמר החסידי ישראל פרנס, גולל הרב דודקביץ׳ את סיפורו המיוחד של הר הזיתים. כאן עמד גיבור כל הדורות, רבי עקיבא, כשראה שועלים מהלכים על הר הבית החרב. חבריו בוכים ורבי עקיבא צוחק. הניצב על התצפית מהר הזיתים יוכל להבין את אמונתו הגדולה של רבי עקיבא – מהר הזיתים כל אחד יכול לראות בעיניו, כיצד מתגשם בירושלים חזון הנביאים. מהר המשחה זועקת התגשמות נבואת הזעם והחורבן של הנביאים ובראשם הנביא זכריה. כשם שהתקיימה נבואת החורבן כך, בוודאות מלאה, חזקה עלינו, שתתקיימנה גם נבואות הנחמה, שאת ניצניה העוצמתיים אנו חוזים, בתצפית על ירושלים הנבנית מול עינינו – ״…ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבותיה… והיו לי לעם ואני אהיה להם לא-לוקים… איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם!…״.
הרב דודקביץ׳ סיפר למשתתפים בעונג השבת, כיצד מצא עצמו עומד בתפילת קבלת שבת במצפה רחבעם, נרגש ונרעד, סופר בשמחה עצומה את עשרות המנופים, שמשרטטים בגאון את קו הרקיע החדש, של ירושלים המתעוררת לחיים, זאת בדיוק בשעה ששרנו כולנו, במצפה רחבעם, ברוב עם ובקול גדול, מול ירושלים והר הבית – ״עורי עורי שיר דברי, כבוד ה׳ עלייך נגלה!״.
שבת שלום של המשך בניין ירושלים, מתוך הגדלת אהבת ישראל – כפי ששינן לי, מורי ורבי, הרב צבי יהודה, עשרות ומאות פעמים: ״כמה חשוב לתקן את שנאת החינם ולקיים בכל העוז והכוח – איש את רעת רעהו אל תחשבו לעולם – אפילו לא בחשאי, אפילו לא במחשבה נסתרת ואפילו לא – בתוך לבבכם…״.
ובמילים אחרות: תחשבו טוב – אז יהיה טוב… בע״ה.

בתמונה הראשית: ישראל גולדברג עם יהונתן פולארד בהר הזיתים

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל…
״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…