יש לי ויכוח קבוע עם חבר עד כמה בורא עולם יורד לעולמנו ומתעסק בפרטים הקטנים ביותר. הוא תמיד צוחק עליי שאפילו על חניה אני מתפלל ומבקש מבורא עולם, ואני טוען כנגדו שבורא עולם מלווה אותנו כל הזמן בפרטים הכי קטנים. הוא כמובן לא עובד אצלנו אבל אם אנחנו מקשיבים טוב טוב אנחנו ממש מרגישים אותו מלווה אותנו, וככל שאנחנו מקשיבים יותר אנחנו שומעים יותר. אשתף אתכם בכמה סיפורים פשוטים וקטנים שהרגשתי בהם את בורא עולם.
01
נתחיל עם סיפור שקרה לי ביום חמישי שעבר. כבר כמה זמן אשתי היקרה מתלוננת שהכיור במקלחת הילדים סתום. אז ביום חמישי שעבר החלטתי שהגיע הזמן לתקן אותו. נכנסתי מתחת לכיור, הוצאתי את כל מה שהיה בתוך הארון, שמתי דלי והוצאתי את הצינור השרשורי שהיה סתום לחלוטין.
תוך כדי הניקוי של הצינור קרעתי אותו בטעות לשניים. איך אני מטפל בזה, חשבתי לעצמי. אינסלטור? צינור חדש? אמרתי לעצמי – הכול טוב, הכול לטובה לטובה והכול מאיתו יתברך. הנחתי את הצינור בחוץ על השולחן והמשכתי לנקות ולסדר את הבית. תוך כדי הסידור של החדר של בני נתיב אני רואה בדיוק את אותו הצינור השרשורי אבל חדש לחלוטין. אני לא מאמין, לוקח את הצינור ושם אותו ליד הצינור הישן וזה בדיוק אותו הצינור. פשוט לא ייאמן.
כשבני חזר הביתה שאלתי אותו מאיפה יש לו צינור שרשורי. נתיב ענה: "בשבת האחרונה שהייתה שבת הבר מצווה שלי ראיתי אותו זרוק ליד הפח בתוך שקית ואני אוהב לשחק עם צינור כזה". לקחתי את נתיב לחדר האמבטיה סיפרתי לו את הסיפור והראיתי לו את הצינור שלו מחובר לכיור.
02
אוסיף סיפור פשוט נוסף. לפני כמה זמן הוזמנתי להרצאה בבית ספר אודם בקצרין שברמת הגולן, שמחתי מאוד על ההזמנה. לאחר שסגרנו את כל הפרטים הודיעו לי שההרצאה מבוטלת. עשיתי לעצמי כלל, שאני שמח ומודה לבורא עולם כשסוגרים איתי הרצאה, אבל אני לא פחות שמח ומודה גם שמבטלים לי הרצאה.
לאחר כמה ימים התקשרו מבית הספר והודיעו לי שהם רוצים בכל זאת את ההרצאה בתאריך מסוים. הסתכלתי על היומן וראיתי ששעה אחרי שעת ההרצאה שהם רוצים יש לי הרצאה נוספת ברמת הגולן, בחיספין. סגרתי כמובן את ההרצאה והבנתי שכנראה בורא עולם לא רצה שאסע פעמיים לרמת הגולן…
03
לפני כמה שנים התקשר אליי חברי הטוב, יוטב אליאך מניו יורק. הוא תזכר אותי שלמחורת יש לאיתי הבן שלו טקס השבעה בחטיבת כפיר, ומכיוון שאף הורה לא יכול להגיע לטקס בגלל הקורונה ובוודאי שהם מארצות הברית לא יוכלו להגיע, הוא שאל אותי האם הטקס יצולם ויועבר להורים בזום, ואם כן איך אפשר להשיג את הלינק לזום.
עניתי לו שאני חושב שהטקס יצולם בזום ושאשתדל להשיג להם את הלינק. השיחה הזאת התקיימה כשהייתי בדרכי עם הבת שלי לרמי לוי שבצומת גוש עציון. כשחניתי בחנייה של רמי לוי חנה לידי רכב צבאי קטן ויצא ממנו רס"ר עם כומתה של כפיר. שאלתי אותו מה התפקיד שלו והוא אמר לי שהוא הרס"ר של בסיס הטירונים של חטיבת כפיר.
סיפרתי לו על החבר יוטב ועל הבן שלו איתי, והוא קודם כל בדק מי אני ושמכירים אותי כמה ממפקדיו. וכך הוא אמר לי: "בדיוק עכשיו ישבנו וסגרנו את זה, עוד כמה דקות יצא הלינק ואני שולח לך אותו". כשסיימתי את השיחה איתו הבת שלי שהייתה איתי אמרה לי: "אבא זה לא אמיתי הסיפור הזה שקרה עכשיו".
04
ואסיים בסיפור הכי פשוט בעולם. לפני כמה חודשים קיבלתי שיחת טלפון מאחת מבנותיי שלומדת באולפנה בערד: ״אבא אתה נמצא במשרד בירושלים?". השבתי בחיוב ושאלתי מדוע היא שואלת. הבת: "אנחנו בטיול היום בירושלים, אני מרגישה לא טוב וגם מאוד מתגעגעת, חייבת חיבוק".
השבתי שאגיע אליה בשמחה ולא משנה לאן, שאלתי אותה היכן הן נמצאות. הבת: "בבית מאיר במדרשת רמות שפירא". הייתי גם אני ברמות שפירא והתברר שאני נמצא במרחק שני חדרים ממנה.
הכול מסודר ומדויק… אז זה נגמר בחיבוק ובבכי של התרגשות.
האמת שאני עוצר פה את הסיפורים ואני בטוח שלכולנו יש לא מעט סיפורים משמעותיים שמראים שיש מנהל לעולם ושהכול מדויק. ■
