רגעים מהחיים

בן אנוש שותק

מוריה אופיר

מוריה אופיר

פותחת ואין תגובה. ושוב – פותחת ואין תגובה.
והתחלתי להילחץ, כי אולי בתכל’ס אין לי בכלל טרמפ ואז איך אגיע ללימודים ואין לי כוח לתחבורה ציבורית ולבטח שלא בשביזות יום א’ וגם מזג אויר חורפי וכו’ וכו’.
והשעון מתקתק וכניסת שבת מתקרבת בצעדים מוחשיים.
פותחת ואין תגובה. ושוב – פותחת ואין תגובה.

בן אנוש שותק

מוריה אופיר

מוריה אופיר

פותחת ואין תגובה. ושוב – פותחת ואין תגובה.
והתחלתי להילחץ, כי אולי בתכל’ס אין לי בכלל טרמפ ואז איך אגיע ללימודים ואין לי כוח לתחבורה ציבורית ולבטח שלא בשביזות יום א’ וגם מזג אויר חורפי וכו’ וכו’.
והשעון מתקתק וכניסת שבת מתקרבת בצעדים מוחשיים.
פותחת ואין תגובה. ושוב – פותחת ואין תגובה.

בחורה על רקע טלפון

אחרונים במדור זה

שיעור בחסד

שיעור בחסד

לאחרונה אני מתנדבת ביישוב שלנו בועדת עזרה הדדית, שחלק משמעותי…
הגרזן של החיים

הגרזן של החיים

איש אחד התקבל לעבודה בבית חרושת לעצים לתפקיד של חוטב…
על עין טובה וקפה

על עין טובה וקפה

הזמנתי השבוע את המתבגר לדייט. חיפשנו מקום לשבת לדבר קצת על הלימודים, החיים, החברים ועוד. כמי ששנים בית קפה היה הבית השני שלי, אני יודעת שאוכל מפנק במקום אחר פותח את הלב וזה בילוי כיף. המתבגר שמח על הרעיון וישבנו בבית קפה. אני לא הייתי רעבה, המתבגר, כדרכם של מתבגרים, תמיד רעב והזמין שקשוקה. ביקשנו שתי כוסות מים, אבל למים היה טעם לא טוב, קצת של חלב. "מי ברז עם כוסות שכנראה לא היו נקיות במיוחד, או שאולי זה הבקבוק" – הסברתי למלצר וביקשתי אם יוכל להחליף. לידנו ישבו שתי נשים צעירות עם תינוקות שהסתכלו עלינו. שמעתי אותן מדברות ביניהם על האישה המתלוננת, כלומר – אני. "שתזמין שתייה לבן שלה", אמרה אחת מהן והשנייה אמרה משהו שלא שמעתי והן צחקו. האמת שהנער רצה מים ואני חשבתי על קפה בסוף. אבל ההלחששות שלהן והמבטים עלינו ועל השולחן שלנו גרמו לי לאי נוחות: למה לאנשים אכפת מה אני מזמינה ולמה להסתכל על אחרים. המתבגר לא הבין למה זה אכפת לי שהם מסתכלות עלינו ומדברות. האמת היא שבדרך כלל באמת לא ממש אכפת לי מה חושבים עלי או מה אומרים, אני לגמרי בסדר עם מה שאני חושבת על עצמי, אבל הנשים שיקפו לי מראה לדברים שמתרחשים בחיים, למבטים של אנשים, על התרגום שלהם על מי אנחנו ומה אנחנו עושים, ובכלל הרגשתי שהאנרגיה שלהן לא עושה לי טוב ואני אוהבת אנשים שמפיצים אור.
המתבגר הציע שאת הקפה נכין בשטח מהפק"ל שיש לנו דרך קבע באוטו. בדרך חזרה עצרנו במפל עיט ואיש אחד הציע לנו לקנות דבש אקליפטוס מהמשק המשפחתי. "אבל יש לנו מלא דבש", אמר לי המתבגר. נכון, אבל הבחור מהגולן ובא לי לפרגן לו, אז קניתי צנצנת, שתהיה לנו עוד אחת. דבש אליקפטוס זה תמיד טוב, לבטח בחורף.
מפל עיט זרם במלא עוצמתו, המראה היה מקסים, כזה שרואים בעיקר בימים של אחרי הגשם. המים היו צלולים. ישבנו לנו עם פק"ל קפה ביום קר יחסית אל מול המפל. הכוסות היו חמות ונעשה לנו גם חם בלב. קשקשנו קצת על החורף היפה בגולן ועל המראות שמרחיבים את הלב. זוג אחד שעבר לידינו אמר לנו: "איזה מראה קסום של אמא ובן". חייכנו אליהם בתודה וחשבתי על הנשים האלו שפגשנו בבית הקפה. הלוואי שידעו גם הן להסתכל על הטוב, על המראה היפה של אמא ובן בבילוי קטן שעושה כיף גדול בלב. נהנינו מאוד מהדייט ולסיום המתבגר הבטיח לעשות מאמץ להשקיע קצת יותר בלימודים, לא לקחת קשה את האתגרים ולהסתכל בעין טובה וחיובית על החיים ועל אנשים.

להיות בשמחה תמיד

להיות בשמחה תמיד

בערב ראש חודש אדר, הרגשתי שמעקצץ לי קצת בגרון, הייתי חלשה, הראש כאב, והתחלתי לדמיין שיש לי קורונה. הרי כולם מסביב חולים. מחשבות החלו להתרוצץ בראשי שאולי נדבקתי. התחלתי להילחץ ולחשב ימים. אם אני עושה בדיקה מחר, מקבלת תשובה מחרתיים ואז חמישה ימי בידוד. ואז עוד בדיקה, ורק אז אוכל לצאת לחופשי. אני עוד לא באמת חולה וכבר מודאגת מהבידוד. לקחתי בדיקת קורונה מערימת הבדיקות שקנינו לילדים שצריכים להיבדק כל פעם שהיו בקרבת חולה. הכנסתי היטב את הקיסם לפה ולאף ולתמיסה. הראש התפוצץ לי מכאב, בטוחה שאני חיובית. עוצמת עיניים, מתפללת שאין לי קורונה, פוקחת אותם אחרי כמה שניות, פס אחד, איזה כיף, שמחה. אבל אולי הבדיקה לא אמינה, אני שוב משכנעת את עצמי, בכל זאת לא סתם עושים בדיקות pcr. מחליטה להכניע את החששות, זאת סתם התקררות או עייפות לא מוסברת. אוספת את עצמי לכמה משימות והולכת לישון בלי מחשבות מיותרות ומאחלת לעצמי חודש אדר שמח. למחרת בבוקר מתעוררת בטוב, כאב הראש עבר וגם העקצוץ בגרון, הבדיקה הייתה אמינה, זאת אני שלפעמים קטנת אמונה ומחפשת דאגות מיותרות.
תמיד כשמגיע ראש חודש אדר אני מחליטה מחדש שאני צריכה להגביר את השמחה בחיי, להפסיק לדאוג ולהמציא לעצמי מעשיות – החלטה שלמעשה היא מוטו לחיים שלי. אבל לפעמים בתוך המרוץ אני שוכחת ליישם. אז בבוקר ראש חודש אדר א' עשיתי לי רשימה קטנה של דברים שגורמים לי שמח בלב ובנשמה. החלטתי בפעם המי יודע כמה להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, הזכרתי לעצמי לדמיין רק טוב, שפע ובריאות. עצמתי את עיניי כמו שלמדתי באחד הקורסים למודעות והתחלתי לדמיין דברים שמחים. בעיניים עצומות עם חיוך, ראיתי את המשפחה שלי סביב שולחן עגול צוחקים, כולם בריאים, מוארים ושמחים, משיקים כוסות לחיים. פקחתי את עיניי והרגשתי הרבה יותר טוב. כששמחים ומסירים את הדאגות ובוטחים בטובו של ה', גם מרגישים יותר בריאים. הודיתי לה' על המשפחה הנפלאה שלי, שהיא סיבה מספיק טובה ומוצדקת להתעורר כל בוקר בשמחה והודיה, וגם על היותי בריאה ושלילית בבדיקה, והחלטתי שוב שלכבוד ראש חודש אדר אתאמץ יותר להרבות יותר בשמחה בכל יום.

רציתי לשתף

רציתי לשתף

השבוע גיליתי שיש לי חברה שאין לה פייסבוק, הייתי קצת…
קצת שקט מהחדשות

קצת שקט מהחדשות

כבר שנים שאני פותחת את הבוקר שלי עם כוס הקפה…
תענית דיבור

תענית דיבור

בשבוע שעבר עשו תענית דיבור בבית הכנסת של ילדותי ע"ש…

עובר אורח מותש וצמא הלך בדרך. הלוואי והייתי יכול להסתתר קצת מהחום הנורא, חשב לעצמו. מיד ראה עץ גדול וצלו מרובה וישב תחתיו לנוח. כל כך חם, חשב, אילו היו לי פה מים להרוות את צימאוני. מיד שמע פכפוך מים וראה מעין לידו. הרווה את צימאונו. אוכל היה משקיט את רעבוני, מיד שם לב שבנחל דגים טובים למאכל וזיק של אש בוערת נותר באזור, וליד המעיין שני עצי תאנה עם פירות בשלים. צלה את הדג על האש ואכל גם מהתאנים לשובע.
נשען האיש בהנאה על העץ וחש עייף, אם רק היה פה איזה מצע נעים לישון עליו. מיד שם לב לתלולית של אדמה רכה ונעימה, הוא פרס עליה את מעילו וישן שינה ערבה. לאחר ששקעה השמש והחלה חשכה מסביב, חושך החל לעטוף את היער ומחשבה של פחד חלפה בראשו – מה אם מתוך החשיכה יבוא נמר ויטרוף אותי? בא ברגע הופיע נמר.
במהירות הבזק טיפס האיש על העץ כולו מפוחד ואמר לעצמו, איזה טיפש אני, אילו רק הייתי ממשיך להיות מרוצה ממה שיש לי ונהנה מכל הטוב שנקרה בדרכי, למה הייתי צריך להכניס לעצמי את המחשבה הרעה על הנמר? בעודו העל העץ מפוחד החל להתפלל ולהודות על כל הטובות שהיו לו באותו היום , בעודו מודה ומצטער, באותו זמן הנמר נעלם והלך לדרכו.
כמה פעמים בחיינו אנחנו מקבלים בדיוק את מה שאנחנו מבקשים, רוצים צריכים, ואנחנו מקבלים זאת כמובן מאליו ושוכחים להודות ולהתפעל מהטובות והניסים שמתרחשים בחיינו, ורק כשמגיע איזה מכשול בדרך או נמר, אנחנו שמים לב וזוכרים להודות, לגרש את הפחד ולבטוח בטוב שיגיע אלינו. בדיוק בגלל זה אני אוהבת את חג הסוכות. בואו נודה על האמת, אני לא נהנית מכל הלוגיסטיקה סביב בניית הסוכה, בטח לא אהבתי כל חיי כשגרנו בבניינים עם קומות לסחוב את האוכל עד הסוכה, מעולם לא היה לי כיף לאכול בסוכה כשקר מידי או חם, מה רע לי בבית בפינת האוכל כשהכל נגיש ונוח… אבל, מצוות הישיבה בסוכה מזכירה לי להודות על המובן מאליו, על בית הקבע הנוח והנעים שלנו, על כל המתנות והניסים שהופכים לנו את החיים לקלים ונוחים, יש גם שסוברים כי הרעיון של בניית הסוכה היא הבעת אמונה בא-ל, אנחנו מתבקשים לעזוב את הבית הבטוח ולהתגורר בחוץ, דווקא בעונת המעבר ולשים את מבטחנו בה’.
חשוב שנזכור שכל עץ תאנה או מעין שאנחנו נתקלים בהם בדרך בדיוק כשאנחנו רעבים או צמאים, ובכלל כל צעד ושעל בחיינו, יד ה’ מכוונת אותנו אליו והלוואי ונאמין באמונה שלימה ללא פחד שה’ אבינו שבשמים שומר עלינו ומנחה את דרכינו.
שנשב בסוכה בשמחה!

אחרונים במדור זה

שיעור בחסד

שיעור בחסד

לאחרונה אני מתנדבת ביישוב שלנו בועדת עזרה הדדית, שחלק משמעותי…
הגרזן של החיים

הגרזן של החיים

איש אחד התקבל לעבודה בבית חרושת לעצים לתפקיד של חוטב…
על עין טובה וקפה

על עין טובה וקפה

הזמנתי השבוע את המתבגר לדייט. חיפשנו מקום לשבת לדבר קצת…
להיות בשמחה תמיד

להיות בשמחה תמיד

בערב ראש חודש אדר, הרגשתי שמעקצץ לי קצת בגרון, הייתי…
רציתי לשתף

רציתי לשתף

השבוע גיליתי שיש לי חברה שאין לה פייסבוק, הייתי קצת…
קצת שקט מהחדשות

קצת שקט מהחדשות

כבר שנים שאני פותחת את הבוקר שלי עם כוס הקפה…
תענית דיבור

תענית דיבור

בשבוע שעבר עשו תענית דיבור בבית הכנסת של ילדותי ע"ש…

שתפו