במהלך העשור האחרון קטן הרוב היהודי בירושלים במידה ניכרת, והערכות הן שאם יימשך הקצב הנוכחי, בעוד עשור מחצית מתושבי העיר יהיו ערבים. בריאיון מיוחד ליום ירושלים מזהיר חבר מועצת העיר אריה קינג מהימשכות המצב וגם מצביע על שינוי מגמה חיובי.
שבועיים לפני סיום מערכת הבחירות האחרונה הבטיח ראש הממשלה נתניהו כי כבר בתחילת חודש מאי יצאו מכרזים לבנייה בשכונת גבעת המטוס. הבטחת הבחירות הזו עשתה גלים ברחבי העולם, ומדינות רבות הוציאו הודעות גינוי להצהרת נתניהו. נתניהו מצידו התעקש שהבטחה זו תקוים במלואה. אלא שתאריך היעד שקבע ראש הממשלה חלף לפני שבועיים, והמכרזים לא יצאו לדרכם.
סיפור גבעת המטוס הוא רק דוגמה להתנהלות המדינית כלפי ירושלים בנושאי בנייה וייהוד העיר. סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג מספר בריאיון מיוחד לכבוד יום ירושלים כי מצבה של העיר כיום קשה יותר ממצבה לפני עשור. “הנתון שממחיש טוב יותר מכל דבר אחר את ההידרדרות של העיר זו העובדה שהרוב היהודי המוצק שהיה לפני עשור הצטמצם משמעותית.
לפני עשור היו בעיר 68% יהודים ו-32% מוסלמים, היום מדובר על 62% יהודים לעומת 38% מוסלמים. אם הקצב הנוכחי יימשך, בעוד עשור נגיע לכך שחצי מירושלים לא תהיה יהודית”, הוא אומר.
איך הגענו למצב הזה?
“הבעיה היא שבכל הקשור לתחום הבנייה בעיר, מי שמנהל אותה זה לא ראש העיר אלא ראש הממשלה והמל”ל (המועצה לביטחון לאומי). ההתערבות שלהם בנושאים הללו אגרסיבית במיוחד ופוגעת מאוד במאמצים לבנייה יהודית, וכפי שאנחנו רואים בפועל, פוגעת גם בשמירת הרוב היהודי המוצק בעיר”.
ירושלים לא נמצאת בשיח הציבורי. עברנו שלוש מערכות בחירות כלליות בשנה וחצי האחרונות. חוץ מההבטחה שלא קוימה לגבי גבעת המטוס, אף אחד מהפוליטיקאים הימנים, לא מהליכוד ולא מימינה, נתן איזושהי הכרזה בנוגע לעיר. אף אחד לא דיבר על הקפאת הבנייה הבלתי נסבלת, על האי-אכיפה בחברה הערבית. כלום. איך אפשר לשמור על האינטרסים של העיר
לקינג יש שורה של דוגמאות להתערבות ראש הממשלה והמל”ל בנושאי הבנייה היהודית במזרח העיר, אך הבולטת שבהן עוסקת דווקא בהריסת מבנים לא חוקיים שבנו ערבים. שם, מתברר, יש גרירת רגליים ארוכת שנים ומספרי ענק של מבנים לא חוקיים. “בירושלים בשביל להרוס בית לא חוקי של ערבים אתה צריך להשיג אישור של המל”ל ושל ראש הממשלה, כי ‘מדובר בנושא רגיש’, כמו שהם אומרים כל הזמן. התוצאה היא שבפועל כמעט שלא הורסים מבנים לא חוקיים ערביים. אצל יהודים זה פועל כמו בכל רשות מקומית אחרת: הרשות מחליטה ומבצעת, ואין שום התערבות”.
על אילו מספרים אנחנו מדברים?
“המספרים בלתי נתפסים. בכל מזרח ירושלים יש 42 אלף יחידות דיור ערביות לא חוקיות. מדובר בסדר גודל של נתיבות ואופקים יחד. לעומת זאת אצל הציבור היהודי אנחנו מדברים על עשירית מזה בלבד, בסביבות 4,000 יחידות דיור. כל זה נוצר בגלל רשלנות פושעת של ממשלות ישראל לאורך שנים שבהן לא אכפו את חוקי המדינה. אבל אני אגיד לך יותר מזה. במזרח העיר, איפה שיש עשרות אלפי יחידות דיור לא חוקיות, יש בסך הכול שישה-שבעה פקחים לאכיפת חוקי בנייה בלתי חוקית, ובמערב העיר יש עשרים פקחים. חוץ מגזענות ואפליה כנגד היהודים אין לי דרך אחרת לתאר את זה”.
גורמים בעיריית ירושלים בתקופתו של ח"כ ניר ברקת כראש העיר, מציירים תמונה שונה מהמציאות שקינג מציג. על פי אותם גורמים, ברקת נהג באופן שווה בבנייה הלא חוקית בכלל המגזרים, אכיפה שכמעט ולא התבצעה בעבר במגזר הערבי באופן סדיר. בזמן שסיים את תפקידו, כמחצית מההריסות התרחשו במגזר הערבי. בנוסף, אומרים אותם גורמים, לאחר שהתברר שחלק ניכר מהפרות הבנייה מתרחשות בימי שישי ושבת, הוחלט להעסיק פקחים שאינם יהודיים על מנת לעצור את אותן הפרות.
גם בכל הקשור לאכיפה הבררנית כלפי בנייה לא חוקית במגזר היהודי, אומרים הגורמים שהתמונה שונה. בין היתר, מסבירים הגורמים, הפעיל ברקת השוואת מדיניות בין המגזר היהודי לערבי, הן בתכנוני הבנייה והן באכיפת הבנייה הבלתי חוקית. כדוגמא לזיקה של ברקת לירושלים המאוחדת והרצון האמיתי לשמור על כל חלקיה הם מציגים את סיפור בית יהונתן, התיישבות יהודית ובו בית בן 7 קומות בכפר השילוח (סילואן). בעקבות עתירות שהגישו עמותות שמאל קבע יועמ״ש העירייה שיש להרוס את המבנה בו גרות משפחות יהודיות. הגורמים אומרים שברקת נלחם כנגד החלטה שערורייתית זו וקבע בצורה חד משמעית שאין מקום או צורך אמיתי להרוס את המבנה. בעקבות דין ודברים בין ברקת ליועמ״ש, הוא הוחלף והוחלט על ידי מחליפו שאין צורך משפטי להרוס את המבנה והוא עומד על תילו עד היום.
לא פעם אנחנו צריכים להגיש את התוכניות תחת שמות ערביים, כי אם יגלו שמדובר בפרויקט יהודי, יעצרו אותו ויקפיאו את הבנייה. יש לנו לא מעט מקומות שבהם נאלצנו לעצור את הבנייה בגלל שהתגלה שמדובר בפרויקט יהודי, ובכל פעם שזה קורה אני מקבל בקבוקי תבערה ואבנים על הבית שלי
גם בכל הקשור לאכיפה הבררנית כלפי בנייה לא חוקית במגזר היהודי אומרים הגורמים שהתמונה שונה. בין היתר, הם מסבירים, הפעיל ברקת השוואת מדיניות בין המגזר היהודי לערבי הן בתכנוני הבנייה הן באכיפת חוקי הבנייה הבלתי חוקית. לדוגמה הם מציגים את סיפור שכונת בית יונתן: ברקת נלחם נגד היועמ”ש של העירייה, שטען שיש להרוס את המקום שכן הוא נבנה בצורה לא חוקית. ברקת, הם מסבירים, טען שאין מקום להרוס וגם לא נכון להרוס בתים שעומדים שנים ארוכות, בין במגזר היהודי ובין במגזר הערבי.
קינג מסביר שחלק מרכזי בבעיה טמון בעובדה שהדרג המדיני אינו נותן לירושלים את היחס הראוי לה. “הדבר הראשון שצריך זה שר שנושאי ירושלים יהיו בראש מעייניו. זה שעכשיו ירושלים תהיה התיק המרכזי של השר רפי פרץ, זה צעד בכיוון הנכון. עד היום כל השרים התייחסו לתפקיד הזה כאל נספח לא מאוד חשוב, בין שזה בנט ובין שזה אלקין. לצערי האחרון היה קשוב להרבה יועצים חיצוניים כדוגמת אנשי שב”כ, שקידמו תפיסת עולם שאלקין לא הסתיר, שצריך להוציא מירושלים חלק מהשכונות שלה. הכול כמובן בשם היערכות ביטחוניות והמחשבה איך לא לאבד את הרוב היהודי בעיר”.
קינג מצביע על המדיניות הזו כעל מעין נקודת שבר ביחס הממשלה לירושלים. “לא יכול להיות שהשר הקודם לענייני ירושלים מדבר על הוצאת שכונות מירושלים. זה משהו שאפילו מנהיגי השמאל לא היו מוכנים לומר בגלוי. כשהאשימו את פרס שהוא יחלק את ירושלים, בבחירות 1996, למעשה לא היה מאחורי זה שום ביסוס עובדתי. פרס לא נגע בירושלים ולא ניהל עליה משא ומתן. נתניהו בעשור האחרון פועל במעשיו לחלוקתה של ירושלים, כדי שחלקים ממזרח העיר יעברו לידי הרשות הפלסטינית”.
איך כל זה עובר מתחת למכ”ם של כולנו כל כך הרבה זמן?
“התשובה נורא פשוטה. ירושלים לא נמצאת בשיח הציבורי. עברנו שלוש מערכות בחירות כלליות בשנה וחצי האחרונות. חוץ מההבטחה שלא קוימה לגבי גבעת המטוס, אף אחד מהפוליטיקאים הימנים, לא מהליכוד ולא מימינה, נתן איזושהי הכרזה בנוגע לעיר. אף אחד לא דיבר על הקפאת הבנייה הבלתי נסבלת, על האי-אכיפה בחברה הערבית. כלום. איך אפשר לשמור על האינטרסים של העיר, על הרוב היהודי בה, אם נבחרי הציבור שלנו לא משקיעים בה מחשבה?”
ההתמודדות עם הקפאות הבנייה נעשית על ידי רכישת נכסים ערבים והפיכתם ליחידות דיור יהודיות, אלא שמדובר בפרויקט מורכב במיוחד. “כשהמדינה עצמה לא עושה מה שצריך ולא מתנהגת כמו בעל הבית בשטח, הפתרון הוא יוזמות פרטיות של אנשים ועמותות. זאת מציאות מעוותת, כי מדינה לא בונים אנשים פרטיים, אבל זה המצב”.
אלא שגם לאותן יוזמות פרטיות יש לא מעט בעיות. “לא פעם אנחנו צריכים להגיש את התוכניות תחת שמות ערביים, כי אם יגלו שמדובר בפרויקט יהודי, יעצרו אותו ויקפיאו את הבנייה. יש לנו לא מעט מקומות שבהם נאלצנו לעצור את הבנייה בגלל שהתגלה שמדובר בפרויקט יהודי, ובכל פעם שזה קורה אני מקבל בקבוקי תבערה ואבנים על הבית שלי”.
למרות תמונת המצב המדאיגה שקינג מציג יש בפיו גם כמה נקודות אור. “אומנם המצב בעיר טוב פחות ממה שהיה לפני עשור, אבל הוא טוב יותר גם ממה שהיה לפני שלוש שנים. אנחנו במגמת השתפרות, ואנחנו צריכים שהיא תימשך. בשנתיים האחרונות יש התייצבות מבחינה דמוגרפית בעיר. הקיטון נעצר, אבל זה משהו שצריך להתמיד בו”.
מה הוביל לכך?
“כמה דברים. קודם כול, התחלף ראש העיר, ומשה ליאון הרבה יותר קשוב לנושאים האלה. דבר שני, בגלל הבחירות הממשלה לא רצתה להקפיא בנייה בעיר או לפחות לא עסקה בזה, אז היה אפשר לבנות. הנקודה השלישית היא שגם ברקת וגם ליאון הבינו שבשביל להשאיר פה את האוכלוסייה צריך ליצור מקומות עבודה. ברקת החל בתהליך, וכיום אנחנו רואים מפעלי ענק בתחום ההיי-טק שמספקים אלפי מקומות עבודה בעיר. השילוב של הדברים האלה נותן תקווה שהעשור הבא יהיה טוב יותר מהעשור הנוכחי”.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה:
רק לפני מספר חודשים אישר רה"מ נתניהו בנייה של אלפי יחידות דיור בגבעת המטוס והר חומה. ירושלים נמצאת בתנופה אדירה. רה"מ נתניהו בנה בירושלים וימשיך לבנות בעיר.
ועדת חריגים במשרד רה"מ מאשרת את החרגתן של יחידות ארציות מחובת העברתן לירושלים. מכלל יחידות הממשלה, אחוז קטן של יחידות קיבלו החרגה מחובת המעבר מהוועדה. מלבד יחידות אלה, עמדת משרד רה"מ כי על כלל היחידות הארציות להעביר את מושבן לירושלים.
