01
פרשת שמות עוסקת – כשמה – בשמות. השמות של בני ישראל שירדו מצרים, השמות של המיילדות, השם של משה ושמו של הקדוש ברוך הוא. מהו שם? שם הוא מהות הדבר, הייעוד שלו. בפרשת שמות אנו שומעים פעם ראשונה את השם "עם בני ישראל" דווקא מפי פרעה; גם השם משה ניתן מאת בת פרעה. לעיתים צריך דווקא כוח חיצוני כדי להזכיר לנו מה השם שלנו ומהי הזהות שלנו. לעתים זה פרעה. לעיתים זה החמאס.
02
השם החשוב ביותר בפרשה הוא שמו של ה'. משה שואל מה השם שיאמר לבני ישראל, ונענה: "אהיה אשר אהיה", "אהיה שלחני אליכם". המטרה שלנו בעולם איננה רק בהווה אלא בעיקר בעתיד, ב"אהיה אשר אהיה". בשביל להיגאל ממצרים עלינו לשאת את מבטנו מעבר לשעבוד של המציאות הנוכחית ולהביט אל העתיד. מי שמביט על המצב הנוכחי יכול להתמלא בייאוש, מי שמביט על הנצח רואה כיצד עם ישראל הולך ונגאל ממצרים בכל דור ודור. גם בדור שלנו. בעיקר בדור שלנו.
03
כבר שנה וחצי דנים מה יהיה השם של המלחמה? מלחמת חרבות ברזל; מלחמת שמחת תורה; מלחמת משיב הרוח; גם השם מלחמת בראשית עלה כאפשרות. אינני יודע מה יוחלט; אולם דבר אחד ברור – למלחמה הזו חייב להיות שם שיבטא את הרוח הגדולה שלה. זו לא מלחמה רגילה, זו מלחמה שמטלטלת את האומה ועוזרת לה לברר מה השם שלה. בעזרת השם.
04
אנו מצויים בימים הללו בתקופה המכונה בתורת הסוד בשם 'שובבי"ם ת"ת' על שם ראשי התיבות של פרשיות השבוע הנקראות בשבועות הללו: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה. הימים הללו נחשבים כתקופה מיוחדת לתיקון עוונות וחזרה בתשובה. יש לי סיפור שאולי יכניס אותנו קצת לאווירה של ימי השובבי"ם; ויותר מזה – אולי יתאר מה באמת קורה בחלקים לא-קטנים בחברה הישראלית כיום, הרחק-הרחק מטווח הרדאר התקשורתי.
05
לפני מספר שנים הגעתי להעביר שיעור בישוב בדרום במסגרת ימי השובבי"ם. כשהגעתי ראיתי את הלומדים, בערך כמאה איש, עומדים בחוץ בהפסקה שבין השיעורים ושותים קפה. עד כאן תמונה שגרתית; אבל דבר אחד היה לי מוזר: שררה שם דממה משונה והעומדים שם רק ברכו אותי לשלום במנוד ראש. תוך כדי הליכה ביניהם כבר התחילו לרוץ אצלי סרטים בראש שאולי פגעתי פעם במישהו מהישוב והוחלט לעשות עלי חרם או משהו כזה; אבל התחלתי את השיעור.
בהמשך הבנתי מה קרה פה: האנשים שם היו כולם בתענית דיבור. מסתבר שבמסגרת ימי השובבי"ם פעם בשנה, החליטו אנשי הישוב לקבל על עצמם תענית דיבור משולבת ב'יום שכולו תורה'. בימים הללו, שהמאבקים התרבותיים על צביונה היהודי של המדינה הולכים ומחריפים, צריך לפעמים להתנתק מהרעש התקשורתי המתלהם והקופצני, ולהקשיב לרחש העדין שמתחולל בציבור הרחב מתחת לפני השטח; לאנשים שמצאו את השם שלהם; בעזרת ה'. ■
