01
שמעתי לאחרונה שיעור של הרב בידרמן. הוא סיפר את הסיפור המדהים הבא:
ליהודי עשיר שגר בניו יורק היה מפעל גדול. כיוון שאת רוב יומו היה מבלה בעבודתו במפעל, אנשים שהיו רוצים לפגוש אותו היו באים אל המפעל, וכדי שימצאו אותו ברחבי המפעל הגדול תלו שלטים שכיוונו את הדרך אל "בעל הבית".
באחד הימים הגיע אדם אחד לפגישה עם אותו עשיר, והתלונן בפניו על המודעות התלויות ברחבי הבניין עליהן נכתב 'לבעל הבית'. הוא אמר לו שיש 'בעל הבית' אחד לעולם והוא הקב"ה.
בעל המפעל הקשיב לו ואף נתן לו תרומה כפולה ומכופלת. לאחר מכן נתן הוראה לעובדיו להחליף את כל השלטים בחדשים ועליהם נכתב 'המנהל', כי 'בעל הבית' יושב בשמים ממעל.
באותה תקופה הוא החליט לפטר עובדת שכשלה רבות בעבודתה. בעלה של אותה עובדת כעס מאוד על 'בעל הבית' שפיטר אותה ובגללו הם איבדו את פרנסתם. הוא החליט לעשות מעשה, ולמחרת בבוקר הופיע במפעלו של אותו היהודי כשבכיסו אקדח כדי להרוג את בעל הבית. האיש שאל היכן מקום מושבו של 'בעל הבית', הפועלים שלא העלו בדעתם את הנעשה מתחת לאפם שלחוהו לחדר מסויים שם היה מושבו של 'בעל הבית', אך משהגיע לחדר וראה כתוב בו מפורש שהוא חדרו של המנהל. שאל את ה'מנהל' היכן יושב 'בעל הבית'…? הראה לו ה'מנהל' באצבעו כלפי מעלה, כלומר בעל הבית יושב מלמעלה ומנהיג את כל העולם כולו וגם את המפעל הזה. בעלה של העובדת יצא מחדרו כשהוא ממהר לעלות לקומות העליונות… היהודי שחשד כי האיש מתכוון לרעה החל מיד בודק אחריו במצלמות וראה איך אותו אדם מכין עצמו להרוג את בעל הבית. מיד נעל היטב את דלת חדרו ואת כל שערי המפעל והזמין את המשטרה שמיהרה לעצור את האיש. אותו יהודי ניצל ממוות בזכות הכרתו והכרזתו שבעל הבית נמצא למעלה.
02
כשהייתי מנכ"ל התחנה המרכזית בירושלים היה קצין משטרה שהחליט לרדת לחיי בנושא האבטחה, הוא היה עושה לצוות המאבטחים בתחנה תרגילים מכשילים. לדוגמא: פעם אחת ביקש מקצין צה"ל עם נשק ותעודת קצין שיחביא מטען נפץ גדול בתיק שלו (כמובן מטען דמה) ויכניס אותו לתחנה המרכזית, הנוהל הוא שקצין צה"ל המזוהה כקצין לא צריך להכניס את תיקו למכונת השיקוף, במיוחד כשאמר למאבטחים שהוא ממהר מאוד לנסיעה והוא מאחר. המאבטחים נתנו לו לעבור ומייד קיבלתי טלפון מקצין המשטרה שהיה בתחנה וחיכה לתקרית, הוא הראה לי את התיק, פתח אותו והראה לי את מטען הנפץ.
הוא אמר: 'עכשיו זה הסוף שלך, אני פונה לעיריית ירושלים, למי שאחראי על רישוי העסקים ואני סוגר את התחנה'.
אני חשבתי מיד על 'בעל הבית' של התחנה שמבחינתו העיקר שהעסק יעבוד ואם אני לא אפתור את הבעיה שנוצרה יש סיכוי שלא אמשיך לנהל כאן והוא יעביר את הניהול למישהו אחר.
תוך כמה ימים קיבלתי מכתב רשמי מעיריית ירושלים, זימון לשימוע לפני סגירת התחנה. הייתי מוטרד וחשבתי על 'בעל הבית' ואיך הוא הולך 'להוריד לי את הראש'… דאגתי במיוחד כשהתברר לי שקצין המשטרה ומנהל מחלקת הרישוי הם חברים קרובים גם מחוץ לתפקיד הרשמי שלהם.
ביום של השימוע נסעתי לעירייה וישבתי מחוץ לחדרו של מנהל מחלקת הרישוי. גם קצין המשטרה הגיע וחיכינו יחד שיקראו לנו לשימוע. ובעודנו ממתינים פתאום 'ירד לי האסימון' וחשבתי לעצמי: מי זה מנהל מחלקת הרישוי? מי זה קצין המשטרה? מי זה 'בעל הבית' של התחנה המרכזית? הלא יש 'בעל בית' אחד לתחנה והוא נמצא בשמיים. התחלתי להתפלל אליו ולבקש ממנו מחילה על כך שאולי שגיתי בגאווה ואני מבקש ממנו בתור 'בעל הבית' של העולם וגם של התחנה המרכזית שיציל אותי.
נקראנו להיכנס פנימה לחדר, ותוך כדי הכניסה ראיתי את המנהל קורץ לקצין המשטרה. המנהל התחיל בשימוע וסיפר על הדבר 'הנורא' שקרה בתחנה. ממש לפני שהוא פסק את החלטתו הטלפון צלצל והוא ענה בדיבורית עם רמקול פתוח. על הקו היה ראש העיר. הוא אמר לו שהוא נמצא כעת עם אנשים ויחזור אליו בהמשך. ראש העיר שאל אותו: 'מי נמצא אצלך במשרד'? והוא ענה: 'קצין המשטרה ומנכ"ל התחנה המרכזית'. ראש העיר שאל : 'מה הם עושים אצלך?' והוא סיפר לו בקצרה על מה שקרה ואמר לו 'אני עושה למנכ"ל התחנה שימוע לפני סגירת התחנה'. ראש העיר אמר לו: 'על איזה סגירת תחנה אתה מדבר, תתן לו איזו נזיפה ותשלח אותו לדרכו'.
קצין המשטרה ומנהל מחלקת הרישוי היו המומים לגמרי.
הוא אמר לו 'בסדר', ניתק את השיחה, נזף בי קלות ושלח אותי לדרכי.
כשיצאתי מהמשרד עמדתי ברחבת העירייה, הסתכלתי לשמיים ואמרתי שאין עליך בעולם 'בעל הבית' האמיתי. ■
Ori88533@gmail.com
