1. אם יש משהו דרמטי באמת בבחירות האלה זו העובדה שלראשונה מזה שנים הימין צפוי לנצח בקלפי, אבל להפסיד את הבחירות. וזו לא רק הקואליציה המתגבשת של נפגעי נתניהו, בנט-סער-ליברמן, שלושה פוליטיקאים שצמחו על ברכיו ומאחדים כיום כוחות כדי להפיל אותו. הבעיה האמיתית היום של שלטון הימין היא התחפושת הפופולרית של מפלגות הימין למפלגות אופנה כלכליות, שמפחדות לדבר על ערכי הימין.
גדעון סער, מי שפעם הצביע נגד גירוש גוש קטיף והיה מניצי הליכוד, בטח לא שינה את עמדותיו ועדיין מאמין בארץ ישראל השלימה. אבל הוא רץ לשריין כמספר 2 שלו את יפעת שאשא-ביטון, פופוליסטית שעברה בין מפלגות ולא מייצגת אף אחד מערכי הימין. לצידו בנט שהאסטרטגיה הפוליטית שלו גורסת, לפחות כלפי חוץ, שכעת אסור לדבר על ערכים, לא על ריבונות ולא על רפורמה במערכת המשפט, כי מה שלא כלכלה לא מעניין. ועל ליברמן אין צורך לדבר, הוא כבר מזמן הפך למוטציה פוליטית.
הסחורה הכי מבוקשת כיום במערכת הפוליטית היא מצביעי רק-לא-ביבי, אותם מנדטים שיצביעו לכל אחד שיאיים על שלטונו של ראש הממשלה, וכדי להביא אותם מוכנים כל המפלגות להתחפש. בדיוק כמו באגדת חז"ל על אליהו הנביא שקילל את אנשי העיר החוטאים שיהיו להם הרבה מנהיגים, כך הולך וקם לפנינו מחנה אחד עם אין ספור מפלגות וראשים. כל אחד בטוח שדווקא הוא יהיה זה שיצליח להנהיג את מחנה הרק-לא-ביבי ולנקז אליו את כל המנדטים.
במחנה הזה הבחירות מתנהלות כמו בשיטה האמריקאית של המנצח זוכה בכל הקולות. הם יודעים שמי שיצליח לעמוד בראש המפלגה הגדולה בגוש ינקז אליו את כל המנדטים שאותם לא מעניינים ערכים, אלא רק המסר הנעלה של החלפת שלטון נתניהו.
2. וזו בדיוק ההזדמנות לסדר חדש בימין. בזמן שכל מפלגות הימין מנסות להתחפש למפלגות אופנה, צריכים שמישהו שייצג גם את ערכי הציונות הדתית. מישהו שיגיד שעם כל הכבוד לקורונה ולמשבר הכלכלי, גם מה שלא פרנסה מעניין אותנו. מעניין אותנו שתהיה כאן מדינה יהודית, שהריבונות תוחל על יהודה ושומרון ובקעת הירדן, שתהיה רפורמה במערכת המשפט ועוד כמה ערכים, שאין אף סיבה לקפל את הדגל שלהם רק בגלל שיש כעת משבר כלכלי.
אבל זה גם אינו דיון מופשט על ערכים, שמנותק מהמציאות הפוליטית. גם בצד הפרקטי יש היגיון בהפרדת הכוח הפוליטי של מי שאצלו מה שלא קורונה לא מעניין, לבין מי שרוצה לדבר על ערכים נוספים.
מבחינה פוליטית נפתלי בנט עושה את הדבר הנכון. האמירה שלו שכל מה שלא קורונה לא צריך להיות נושא בממשלה הקרובה, נועדה למשוך אליו מצביעי מרכז וימין רך, שרואים בבנט כתובת להצבעה בעקבות ההתנהלות שלו במשבר הקורונה. לכן ההתייחסות למהלך של בנט חייבת להיות עניינית, מתוך הבנה שהאסטרטגיה של התמקדות בנושאי כלכלה בלבד נועדה לשרת את האינטרסים של המחנה הלאומי כולו.
רק שכל זה לא אומר שלא צריך מישהו אחר שידבר על ערכים. ולמזלנו יש קול ברור לצלול כזה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ נכנס לחיים הפוליטיים בסערה, אחרי שהיה פעיל בולט במספר גופים, כמו רגבים, חומש תחילת ואיגוד ישיבות ההסדר. מאז הוא הוכיח מקצועיות פוליטית, עמידה על ערכים ומנהיגות. אלא שהמנהיגות הזו הייתה תמיד בצל מנהיג אחר שהוביל את הרשימה. אם זה בנט כיו"ר הבית היהודי וימינה, ובפעם היחידה שהתמודד בנפרד מבנט הוצנח מעליו הרב רפי פרץ כמספר 1.
3. וכשכל הכוכבים מסתדרים בשורה, הגיע הזמן גם של סמוטריץ למקם את הכוכב שלו במקום הנכון.
בסבב א' של בחירות 2019 נתניהו התערב בנעשה בשברי מפלגות הציונות הדתית וכפה עליהם איחוד, כדי שלא יאבדו קולות. בסבבים הבאים ניסיונות האיחוד לא צלחו, בגלל הדם הרע בין הצדדים ובגלל עודף טהרנות, המאפיין מפלגות אידיאולוגיות.
במערכה הזו נראה שכל החיצים מובילים לכיוון אחד ברור. בנט צריך לוותר בשלב הזה על שאיפותיו לכבוש את ראשות הממשלה ולהבין שהקונסטלציה הפוליטית בה הוא ממוקם לא תאפשר לו להתמודד על ראשות הממשלה, כל עוד בנימין נתניהו בסביבה. לכן הוא צריך להתאחד במערכת הבחירות הנוכחית עם מפלגת הימין הנוספת שיושבת בדיוק על המשבצת שלו, תקווה חדשה של גדעון סער, כהנהגה משותפת או כמספר 2. במצב הזה שניהם ימקסמו את הפוטנציאל של משיכת קולות ממצביעי רק-לא-ביבי או ממאוכזבי נתניהו בימין. אחרת הוא יגמור שוב עם 7-8 מנדטים ויהפוך את עצמו שוב לפוליטיקאי בינוני שהדיבור על ראשות הממשלה נראה גדול עליו, שלא לומר לא מחובר למציאות. באיחוד כזה הוא ישמר את המעמד שלו כמועמד לראשות הממשלה ביום שאחרי נתניהו וגם כפוליטיקאי אחראי שלא רק האמוציות האישיות מנהלות אותו.
וכאן נפתחת ההזדמנות הגדולה של בצלאל סמוטריץ. לאורך ההיסטוריה הייתה לציונות הדתית מנהיגות רבנית ומנהיגות פוליטית. אלא שכיום תפקיד מנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית, מאויש בידי מי שלא מעוניין בתפקיד ולא רואה עצמו ככזה. מבחינת בנט רק תקלה היסטורית קלעה אותו לסיטואציה של מנהיגות הפוליטיקה הדתית לאומית. מי שממלא את התפקיד בפועל הוא בצלאל סמוטריץ והגיע הזמן לתת לו את התפקיד באופן רשמי.
הסיטואציה הפוליטית הנוכחית היא ההזדמנות של סמוטריץ לצאת לדרך עצמאית, כמנהיג הפוליטי של הציונות הדתית. הוא צריך להקים מחדש את מפלגת הציונות הדתית, ולא משנה אם זה יהיה תחת השם הבית היהודי או האיחוד הלאומי. תחתיו הוא יכנס את פלגי המפלגות החרד"ליות שיצטרכו לקבל את מנהיגותו ולאפשר לו להוביל וכך לצאת לדרך עצמאית כמנהיג הפוליטי הבלתי מעורער של הציונות הדתית.
כפי שאנחנו מכירים את סמוטריץ זו לא תהיה רק מנהיגות מלאת כריזמה ועשייה, אלא גם ישרת דרך ומלאת ערכים, כזו שהציבור משתוקק לה כבר שנים.