נירית זמורה. תושבת בית חג"י אשר נפצעה לפני כשלוש שנים במקום שבו נרצח ארי פולד הי"ד
ביום שהוקרא גזר הדין של המחבל שדקר אותי הרגשתי את המתח של יום הדין. לא יכולתי שלא להשוות זאת לעמידה בפני בית דין של מעלה בראש השנה וביום הכיפורים. והינה היום, בעת כתיבת שורות אלו, ימים אחדים לפני יום הכיפורים, מקבלות המילים משמעות קשה, נוראה ומצמררת. "החותם חיים לכל חי". כמה המילים האלה נוראות וקשות היום.
לפני כמעט שלוש שנים תקף אותי מחבל מאחור בדיוק באותו מתחם קניות שבו תקף מחבל את ארי פולד הי"ד. בדקירת סכין אחת, כמו במקרה שלי ובאותו מקום בגב. להבדיל ממני ארי הי"ד לא זכה להשלים את השנה "מיום הכיפורים זה ועד יום כיפורים הבא". בשורות קשות לשנה חדשה.
כמה כאב טמון ביום הזה. בתחילה, כשנודע לי על פציעתו של ארי, חשבתי לעצמי איזה עתיד ממתין לו ולמשפחתו. היום לצערנו אנו יודעים כי הכאב כבד מנשוא. משפחת פולד הצטרפה למשפחת השכול. כמה מזעזע שארי כתב פוסטים העוסקים בחוסר ההיגיון שבמשפט המחבל שפצע אותי, לא צריך להכביר במילים.
בשעות הספורות מאז הירצחו של ארי הספקנו לשמוע על דמותו המיוחדת, ואף מותו היה מות גיבורים. אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחתו של ארי הי"ד וקוראת להנהגה המדינית והאזורית ולמערכת המשפט: אנא עשו הכול כדי שנוכל לקיים מרקם חיים תקין ולא יהיו עוד קורבנות המצטרפים למשפחות נפגעי פעולות האיבה. בשורות טובות וחג שמח.
