יהדות עכשיו

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

הם איבדו את בן זוגם, האדם הקרוב אליהם ביותר, ולמרות האתגרים הרבים החליטו להתחתן מחדש. לקראת השנה החדשה שוחחנו עם אלמנים ואלמנות שנישאו בשנית. דיברנו על ההחלטה לקום מהשברים, על האתגרים ונקודות האור, ועל הטיפ שלהם להתחלות חדשות • כתבה של תקווה ושל אמונה

צללית של זוג עם רקע פרחים

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות, להתחיל מחדש ולפתוח ׳דף נקי׳. לרגל התקדש החג שוחחנו עם אנשים שהתחילו מחדש במקום הכי קשה: אלמנים ואלמנות שאיבדו את בני זוגם, ומתוך כל הקשיים החליטו לקום, להתחיל מחדש ולהינשא בשנית.
אורטל מלכה איבדה את בעלה, הרב אוריאל מלכה, באסון הכרמל שהתרחש לפני כ-12 שנה. היא נותרה לבדה עם חמישה ילדים, כשהיא בחודש השני להריון. לאחר שבעה חודשים נולדה בתה השישית.
פיני ברגר היה נשוי לגלית במשך 23 שנה ולזוג נולדו חמישה ילדים. לפני כשש שנים אובחנה גלית כחולה בסרטן אלים במיוחד, ולאחר שנתיים מגילוי המחלה – נפטרה.
היום פיני ואורטל נשואים זה לזו, וחושפים בפנינו מה הוביל אותם למציאות הנוכחית.

מה גרם לכם לחפש משהו חדש, להחליט לקום מהשבר ולהמשיך בחיים?

אורטל מתארת: ״במהלך שמונה השנים הראשונות של האלמנות הייתי עסוקה בגידול הילדים. הייתה תינוקת חדשה, כל כולי הייתי מרוכזת בה ובשאר הילדים שהיו מאוד קטנים, הגדולה הייתה בת תשע כשאוריאל נהרג. תוך כדי בניתי בית בקרני שומרון, לבד. הייתי עסוקה ביומיום ברמה ההישרדותית. חשבתי לעצמי שאין לי עניין להיכנס לזוגיות כשקומת הבסיס שלי עם הילדים לא מספיק יציבה. רק אחרי שמונה שנים כשהרגשתי שאני במקום יחסית בטוח, החלטתי לקפוץ למים״.

״היו לי מערכות יחסים קצרות שלא היו מדויקות לי. נרשמתי לאתר שליש גן עדן, וביום הנישואים שלי ושל אוריאל עליתי לקברו באופן חריג. זה היה יום הנישואים ה-19, כשהתאריך העברי והלועזי מתחברים. ביקשתי מאוריאל ׳תשלח לי מישהו נורמלי׳, ממש באלו המילים. אחרי יום או יומיים פיני פנה אליי באתר, והכול היסטוריה״.

פיני צוחק, ״אני באמת נורמלי״, ומוסיף כי אצלו זה היה הפוך לגמרי. ״מייד אחרי שגלית נפטרה והתחילו סידורי הלוויה, מישהו שאל אותי אם להזמין לי חלקת קבר לידה. אני בן 46, הרגע איבדתי את אשתי ואני צריך להחליט איפה אני אהיה אחרי 120. היה שם רב גדול שהמשפחה קשורה אליו ושהוא ליווה אותנו לאורך התהליך. התייעצתי איתו והוא אמר לי מייד ׳בשום פנים ואופן לא, אתה צעיר, אתה עוד תתחתן׳. זו הייתה קריאת כיוון עבורי להמשך הדרך״. 
״אחרי כמה שבועות הרגשתי שאני לא יכול יותר, שהחלק השני של בת הזוג נגדע בתוכי ואני חייב השלמה לזה. חודש וחצי לאחר שאשתי נפטרה נרשמתי לאתר שליש גן עדן והכרטיס של אורטל הופיע בפניי. לקח לה קצת זמן לענות, ובסוף היא ענתה״.

 
אורטל מלכה ופיני ברגר

אורטל מלכה ופיני ברגר

לילך אסולין לאופר ובעלה מני אסולין

לילך אסולין לאופר ובעלה מני אסולין

לא הקמנו בית יתומים
אורטל מסבירה שאומנם שניהם אלמנים, אך השוני ביניהם רב. ״גם של דרך האובדן ושל הזמן שעבר כל אחד מאיתנו. להכול יש השפעה בהרכבים המשפחתיים. היה טבעי שפיני וילדיו יעברו לגור איתנו בקרני שומרון כי יכולנו לאכלס אותם. לשתי המשפחות יש מורכבות וקושי – המשפחה האישית שלי הייתה צריכה להכניס אנשים זרים למרחב הבטוח, ובטח המשפחה של פיני שעשתה שינוי. התחתנו בחתונת קורונה ואז חיינו 13 איש בבית אחד 24/7. צחקנו שבית ׳האח הגדול׳ היה פה. היום אחרי שנתיים אפשר לראות חיבורים של הילדים, יחסים של כבוד, של חיבה, משהו נעים״.
בביתם ישנה פינת זיכרון לאוריאל ז״ל ולגלית ז״ל, ובני הזוג נותנים מקום לזיכרונות ולכאב. ״בתחילה בזהירות, לומדים מה הגבולות. היום בשולחן שבת אפשר להגיד בכיף ׳זה אימא גלית הכינה׳, אני יודעת עליה המון סיפורים וגם בדיחות. וגם בצד שלי. זה תהליך, צעדים קטנים. מתעסקים בדיני נפשות״.
פיני מחזק את דבריה של אורטל: ״אחת הסגולות של אורטל זו חוכמת חיים ואינטליגנציה רגשית להכיל מצבים שבשביל אנשים שלא עברו את מה שעברנו – זה נראה בלתי אפשרי. אחרי שגלית נפטרה ניהלתי את הבית בשלט רחוק כי הייתי בעבודה. כל היום סידרו לי את הילדים. הרגשתי שאני מחוץ למעגל. כשהכרנו אורטל התחילה לזרוע זרעים קטנים. קצת באה, ישבה איתנו, עזרה לילדים. זרעים קטנים של חיבור. אחרי החתונה עברנו אליהם לקרני שומרון. לילדים אמרנו: ׳לא הקמנו בית יתומים׳. התחתנו אחד בשביל השנייה, יום אחד כל הילדים יעזבו את הקן ולא רצינו להישאר לבד. לא באנו להיות אבא ואימא חדשים במקום אלו שנפטרו, אנחנו מקימים פה פרויקט בשבילנו. מי שרוצה להצטרף – מוזמן. ב״ה היום כל אחד מהילדים מחובר בדרכו לפרויקט הזה״.
יש משברים? מה היו נקודות הקושי בהתחלה החדשה, ומה הייתה נקודות האור?
״עשר שנים חייתי לבד״, אומרת אורטל, וחושפת כי לא היה קל להתרגל למישהו נוסף. ״קיבלתי החלטות פה אחד. פיני בא מזוגיות מאוד מחוברת ואני הייתי צריכה את השקט שלי. למדתי לעשות לעצמי איים של ׳ספייס׳, עוגנים שהם רק שלי. לא מחקתי את מה שהיה קודם, רציתי לתת לי מקום בתוך הזוגיות.
נקודת האור היא הידיעה שמולי ניצב פרטנר שבאמת מוכן לעבוד ולהתאמץ. וגם מהצד שלי – יש תנועה של שנינו. אין לנו ילדים משותפים, אין לנו מה שיחזיק את כל הדבר הזה מלבדנו. ואם לא נשקיע ביזע ובדמעות, זה לא יהיה. מתקשרים, עושים ויתורים. בשנתיים האלה עשיתי עבודת מידות כמו שבחיים לא עשיתי, אבל זו ההשקעה הכי שווה שלי״.

פיני מתאר אותו ואת אורטל ׳הפכים׳ ״עדות שונות, עירוני מול יישוב, משפחות שונות. והסוד של מה שקורה בינינו זה שבפרק ב אתה כבר יודע במה אתה צריך להשקיע. אתה מתרגל 23 שנה למשהו מסוים ומבין שיש דברים שצריך לשנות. כמו שאורטל אמרה – אתה כל הזמן עובד. המשברים בונים אותנו. הם נקודת האור – ירידה לצורך עלייה״.

ראש השנה זה זמן של התחלות, גם של הפרט וגם של כולנו ככלל. מה הטיפ שלכם להתחלות חדשות?

״להילחם על ההתחלה״ ממליץ פיני. ״אתה רוצה להתחיל ולהתקדם – עם כל האתגרים, העומסים הנפשיים, מה שאומרים מסביבך, מסתכלים עליך. אתה צריך להילחם על הטוב של עצמך״.

אורטל מוסיפה אחריו: ״התחלה צריכה להיות אחרי הבשלה. צריך בשלות ומוכנות. בשביל לעשות שינוי, צעד חדש, אפילו הקטן ביותר, מצריך רצון קודם. בזמן שהייתי שלמה עם עצמי ועברתי תהליך של עיבוד האבל, הגעתי למקום נוח ובשל, אז הייתי מוכנה לצאת להרפתקה הזו ולהתמסר לאתגרים שבה״.

מה שה׳ רוצה

לילך אסולין לאופר איבדה את בעלה, אבינועם לאופר, חודש לאחר שחגגו לו יומולדת 40. הם נישאו כשהייתה בת 20 והוא בן 24, ונולדו להם ארבעה ילדים. ״ממש כמה שבועות לפני שנפטר דיברנו על זה שאנחנו מצליחים לשמר את האהבה שלנו, ושהזוגיות עדיין מרגישה חדשה וטרייה למרות שעברו 16 שנים״.

אבינועם לקה באירוע מוחי באמצע נסיעה, שאותו אבחן בעצמו כמתנדב במד״א. הוא עצר, ביקש שיזמינו לו אמבולנס והספיק לדבר עם לילך ולהרגיע אותה. בבית החולים אבינועם עוד תיקשר ודיבר, ושגיסו אמר לו ׳אתה תצא מזה׳, השיב לו אבינועם ׳מה שה׳ רוצה׳. בעצת הרופאים הוכנס אבינועם לניתוח שממנו לא התעורר. 17 יום היה בתרדמת עד שנקבע מוות מוחי. הוא זכה לתרום איברים והציל חיים של חמישה אנשים.

לילך נותרה לבדה, עם ארבעה ילדים כשהגדולה בת 13 והקטנה בת שנה. ״פתאום אני לומדת איך לתפעל מטבח, איך לתפעל את הבית. החלטות של חינוך, גידול הילדים. תודה לא-ל זכיתי במשפחות מדהימות, גם שלי וגם של אבינועם, וגם בקהילה מדהימה. הם תמכו ועזרו מסביב לשעון, ארוחות, טיפול בילדים, צוות שסייע לי בבירוקרטיה, הכול״. 

היום היא נשואה בשנית למני אסולין, גרוש ואב לשלושה ילדים.

״חשבתי שיהיה נחמד״

מה גרם לרצון לחפש משהו חדש, להחליט לקום מהשבר ולהמשיך בחיים? 

״הייתי בת 36, היה לי ברור שאני אתחתן שוב. אבל גם היה לי ברור באותה נשימה שזה יהיה כזה ׳נחמד׳, את האהבה הגדולה של החיים שלי כבר חוויתי. לא ציפיתי לעוד פעם. אחרי חצי שנה, תשעה חודשים, כבר הרגשתי בשלה. הבנתי שאבינועם לא יחזור, אז ממשיכים קדימה״.

״לא הייתה נקודה שאמרתי ׳אין ברירה, צריך להתחתן׳. זה היה מהמקום של אני רוצה. אני בת 36, אני לא מתכוונת לחיות לבד עד גיל 90. לא בשבילי, לא בשביל הילדים, פשוט לא. לא רציתי להתרגל לסטטוס של לבד, של אלמנה. רציתי זוגיות, וחשבתי שזה יהיה משהו נחמד..

ההצעה להכיר את מני הגיעה דווקא ממשפחתו של אבינועם, על ידי אחיין של אבינועם ואשתו. ״חשבתי שזה יהיה נחמד. מהר הבנתי שנחמד זה לא יהיה – זה יהיה הרבה יותר. חסדי ה׳. זוגיות שניה באה על כ״כ הרבה ניסיון חיים. נתן מאיר הגדיר ׳זו זוגיות ראשונה בגלגול שני, בחיים השניים שלי׳. אני לא אותו בנאדם של לפני ארבע שנים, ובאמת יש בינינו אהבה מאוד גדולה״.

בהתחלה חשבה לילך שהדברים ייקחו זמן, עד שכל צד יכיר את ילדיו של הצד השני, את המשפחות וכו׳, אולם מהר מאוד היא התבדתה. ״שטויות במיץ. החלטנו מאוד מהר, אחרי כחודשיים. המשפחה של אבינועם קיבלה את מני באהבה ובטבעיות. אחות של אבינועם קוראת למני ׳גיסי׳, כשסיפרתי לחמותי שהחלטנו להתחתן היא פרצה בצהלולים, ובהמשך גם בכי. זה משתלב אחד בשני״.

בעצת אנשי מקצוע החליטו לילך ומני להינשא רק לאחר בר המצווה של בנה הגדול, וכן לעבור יחד לדירה חדשה. תוך פחות משבועיים חגגה המשפחה בר מצווה, חתונה ומעבר דירה. לילך מתארת: ״תקופה מטורפת. אמרתי לבת שלי – זו הפעם הראשונה שאני מתחתנת בפעם השנייה. אז טבעי שעשינו כמה טעויות בדרך״.

לילך מספרת שלמרות שילדיה רצו שתתחתן, הם חוו קשיים "היה פער בין הרצוי למצוי". בנוסף, אבינועם מאוד מדובר בבית. "זו לא פינת זיכרון, הוא פשוט נוכח. על המקרר בין התמונות של החתונה שלנו יש גם תמונות שלו. הילדים מדברים עליו המון".

בחייו הפעיל אבינועם מפעל חסד של אירוח אנשים שנתקעו בשבתות בקרבת בית חולים ללא יכולת לחזור. מדובר בד"כ באנשים שומרי מצוות שנזקקו לטיפול רפואי בשבת או בחג, ולאחר ששוחררו אינם יכולים לנסוע חזרה לביתם.

ללילך היה חשוב להמשיך את מפעלו של אבינועם גם לאחר מותו, ושבעלה החדש ייקח בזה חלק. "חיפשתי איש חסד". כיום מפעילה המשפחה את מיזם "אש"ל אבינועם" וכן יוזמות נוספות. בתה הבכורה של לילך, איילה, יוזמת בימים אלו אירוע התרמת דם לרגל יום הולדתו ה-44 של אביה ז"ל, שיתקיים בין ראש השנה ליום כיפור.

יש משברים? מהם הקשיים ומהן נקודות האור?

"אהבה מאוד גדולה וקשר חזק. משם הכול נובע. כי יש המון אתגרים, החל מהילדים ועד זה ששנינו אנשים בוגרים שעברו דברים בחיים, עם הרגלים שונים ודפוסי התנהגות שאימצנו לנו. הילדים של מני לא נמצאים איתנו כל הזמן, לפעמים זה קל ולפעמים זה קשה. אלו הקשיים – להרכיב שתי משפחות למשפחה אחת שלמה. מני היה צריך להתרגל למקום מגורים חדש, לנסיעה של מעל שעתיים לעבודה, ללחיות פתאום שוב עם ילדים בבית, ועוד ילדים שהם לא שלו".

"זה נס אחד גדול וגמור", מדגישה לילך. "השגחה פרטית מדויקת כל כך. אני שמה את עצמי בידי הקב"ה ואומרת לו 'תוביל', כי אין סיכוי שאני מצליחה לנהל את הסיטואציה הזו לבד".
לילך מספרת כי בשבוע שעבר חגגה יומולדת 40, ושלוש המשפחות הגיע לחגוג לה. "מבחינתי זה היה מדהים. חמותי הראשונה עדיין בהתלהבות ממה שהלך שם. שלוש משפחות שאני החיבור היחיד בין שלושתן. זה נס גמור".
"כשבן זוג נפטר זה אומר שנועדנו לחיים מורכבים. כל דבר נהיה מורכב ומאתגר, על כל דבר צריך לחשוב מעשרים כיוונים. ועוברים וצולחים את זה. זה שווה את זה".
טיפ להתחלה חדשה?
״קודם כול – לפתוח את הלב. דבר שני – לדייק את הצרכים ואת הרצונות שלך. לא יצאתי עם יותר מידי לפני מני, אבל כל אחד מהם דייק אותי קצת יותר. מה אני רוצה, מה אני מחפשת. לא רשימת מכולת של בת 20. נפש שתתאים לנפש״.
״ליווי בתהליך הוא קריטי. סבלנות, הכלה, הבנה שדברים משתנים. היום אחרי שנתיים אנחנו אנשים שונים. דברים שחשבנו שלא יסתדרו – הסתדרו, ודברים שלא חשבנו שיסתבכו – הסתבכו. צריך המון דיבור, המון שיתוף, כי הצד השני לא גדל איתך מגיל 20. אני רוצה להדגיש את הכרת הטוב לקהילה ולמשפחה שלנו, ולקב״ה. ממש השגחה פרטית״.
העולם הזה והעולם הבא
זוג מוכר שעוסק בנושא האלמנים, האלמנות והיתומים הם יהודה גליק והדס דיסין. שניהם התאלמנו מבני זוגם, נישאו שנית והנושא קרוב לליבם. הדס טוענת כי הנישואים השניים הם המשך החיים, ולאו דווקא התחלה חדשה. ״הרב שרקי אומר שלעולם הבא קוראים ׳הבא׳ כי הוא המשך של העולם הזה. אם זה היה עולם אחר היו נותנים לו שם, הגדרה. העולם הבא – מעצם הגדרתו הוא המשך. כך אני מרגישה לגבי האלמנים והאלמנות הצעירים, עם הילדים הקטנים. ההתמודדות שלנו כל כך מטורפת וקשה, וזה ההמשך שלנו. העולם הבא שלנו. 
מגיעה לנו זוגיות. זוגיות זה דבר מבורך, אבל זה פשוט העולם הבא שלנו. העולם הזה (פרק א) היה טוב, יפה, רצוי ומיוחד, ולא זכינו להמשיך אותו. זכיתי ביהודה, הוא בנאדם מיוחד במינו ואני מאושרת. אבל זה בעולם הבא, לא בעולם הזה״.
 
איך מחליטים לקום ולהתחיל מחדש? או לדברייך – להמשיך?
הדס מתארת מצב שבו לאלמנים ולאלמנות רבים אין כלל בחירה: ״מי שקם ומתחתן זה מישהו שיכול להרשות לעצמו מבחינה כלכלית. אתה צריך להסתכל על חשבון הבנק קודם, כי תאבד את קצבת השארים ואת הפנסיה ועוד. יש כאלו שעבורם התחלה חדשה לא קיימת בכלל. אתה צריך גם חוסן נפשי וגם יכולת כלכלית״.
17 שנה הייתה הדס לבד, מאז שנפטר בעלה יוסי ועד שהכירה את יהודה גליק. ״כבר אחרי שנה התחלתי לצאת. ייחלתי לזוגיות. הייתי בוכה לאורה, חברתי הטובה, שאני לא יכולה כבר לדבר עם הקירות. היו לי ארבעה ילדים קטנים, מגיל שבע עד ארבעה חודשים. הייתי נשואה ליוסי, שהיה מצחיק ומעניין ושופע, ופתאום אני לבד״.
״התחלתי לצאת אחרי שנה מתוך כבוד. שנה להיות בתוך הטראומה, באבל. לכבד את בן הזוג ואת הילדים. אחרי שנה התחלתי לחפש, אבל לא מצאתי״.
הדס מתארת מציאות שבה כמות האלמנות עולה על כמות האלמנים. בגילאים הצעירים ישנם 60% אלמנות ו-40% אלמנים, היות ויותר גברים נפטרים בגילאים הללו ומותירים אחריהם נשים אלמנות. אלא שגם 40% האלמנים מתחתנים במהרה, מי עם אלמנה ומי עם גרושה או רווקה, כך שכמות האלמנות עולה.
׳אמיצים׳
הדס הקימה את ארגון ׳אמיצים׳ שבא לתת מענה חברתי לאלמנים ואלמנות צעירים וליתומים. ״באנו לייצר לקב״ה שליח עבור מה שנכתב בתורה. הקב״ה כתב שאנחנו צריכים להתייחס בצורה מיוחדת ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה – וזה מה שאנחנו עושים. אנו עובדים על מחקרים בנוגע לאלמנות צעירה, יתמות, מה הצרכים הנדרשים ומה המענים האפשריים. מקום של הורה וילד״.
״לא כתוב יתום ואלמנה תחתנו. אנחנו לא מתעסקים בכלל בפרק ב, גם לא במענה כלכלי למי שזקוק לכך. אנחנו במקום החברתי, מה אנחנו כחברה נדרשים לתת ליתום ולאלמנה, ללוי ולגר״.
״היום זה יום הנישואין שלנו״
יהודה גליק, שאיבד את אשתו יפי לפני למעלה מארבע שנים וחצי, מצטרף לשיחה. ״היום זה יום הנישואין שלנו! אנחנו נשואים בדיוק שלוש שנים, שמונה חודשים ויומיים. זה יום נישואים היסטורי שלא יחזור״, הוא מדגיש בחיוך. לאחר מכן מפרט יהודה ״הבסיס של ראש השנה זה המלכת הקב״ה. בתפיסת העולם שלנו, המשמעות של יתומים ואלמנות והעיסוק הרב בהם היא מהות התפקיד של הבית והמשפחה״.
״התפקיד של בני הזוג הוא לשים כתר על הראש של השני. נישואין – כל אחד נושא את השני. הילדים רואים שאבא מרים לאימא, ואימא מרימה לאבא, נותנים מחמאות. הילדים לומדים להעריך את ההורים שלהם. במשפחה של אלמנים ואלמנות – אין מי שירים להורה השורד. זוכרים את המת במקום את החי״.
עוד מוסיף יהודה כי ״ראש השנה נקרא גם יום הזיכרון – ממליכים את הקב״ה. זה התפקיד שלנו בכל בית וזה סוד ההצלחה של הנישואים – לזכור שבלי אשתי אני כלום, ולהפך. כמה זכיתי. כשאנחנו ממליכים את הקב״ה זה לא סתם כתר, זה לא מלך אנגליה עם כתר סמלי. זה אמיתי. ככה גם כשאנחנו מפרגנים אחד לשני״.
יום ההולדת של המשפחה
יהודה והדס מציינים כי לשיטתם היום החשוב לציון הוא יום הנישואים של בני הזוג, גם אם אחד מהם נפטר. ״זה יום ההולדת של המשפחה. המשפחה נולדה. האבא או האימא אינם, אבל המשפחה קיימת״.
״אותו הדבר עם בית המקדש, הבית נחרב אבל היסודות שם. משפחה שנחרבה יכולה לחשוב על בנין מחדש כי היסודות קיימים. כשמתחתנים מחדש ונבראת משפחה חדשה, היא משפחה של קומה על גבי המשפחה שהייתה. לא מוחקים את העבר, יש מקום להורים שנפטרו, אבל הם לא מרכז הבית. החיים לא סובבים סביב אזכרות והנצחות, אלא הזוגיות שלנו והמשפחתיות שלנו״.
הדס מתרגשת: ״כתבה על נושא כזה צמוד לראש השנה שנקרא יום הזיכרון. הפעם היחידה שכתוב בתורה ׳ולא שכחתי׳ – זה לגבי היתום והאלמנה. יום הזיכרון נשמע לנו יום של מתים, אבל ראש השנה הוא חג. זיכרון ביהדות זה חיים, ׳זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים׳״.
יהודה והדס ביחד קוראים לזכור את החיים, את האלמנים ואת האלמנות שנזקקים לעזרה ותמיכה, ולא תמיד יכולים לבקש. ׳ושמחת בחגך׳ – לדאוג שכולם יהיו שמחים בחג״.

עוד במדור זה

גרגירי זהב מירושלים

גרגירי זהב מירושלים

‮"‬מה‭ ‬את‭ ‬מחביאה‭ ‬שם‭, ‬אמא‭?‬‮"‬‭ ‬שאל‭ ‬הילד‭ ‬הקטן‭, ‬מביט‭ ‬בסקרנות‭ ‬בסדין‭ ‬המוזר‭ ‬שתמיד‭ ‬היה‭ ‬חגור‭ ‬סביב‭ ‬מותני‭ ‬אימו‭.‬

בכפר‭ ‬הקטן‭ ‬באתיופיה‭, ‬תחת‭ ‬שמש‭ ‬קופחת‭, ‬אותו‭ ‬צרור‭ ‬מסתורי‭ ‬היה‭ ‬צמוד‭ ‬כל‭ ‬העת‭ ‬למותני‭ ‬אימו‭.‬

‮"‬יש‭ ‬פה‭ ‬עפר‮"‬‭, ‬ענתה‭ ‬בפשטות‭.‬

כשפתחה‭ ‬את‭ ‬הבד‭ ‬בעדינות‭, ‬עיניו‭ ‬של‭ ‬הילד‭ ‬נפערו‭ ‬בתימהון‭. ‬‮"‬סתם‭ ‬עפר‭? ‬בשביל‭ ‬מה‭ ‬את‭ ‬סוחבת‭ ‬את‭ ‬זה‭?‬‮"‬

חיוך‭ ‬רך‭ ‬עלה‭ ‬על‭ ‬פניה‭. ‬‮"‬זה‭ ‬לא‭ ‬סתם‭ ‬עפר‭, ‬ילד‭ ‬שלי‭. ‬זה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‮"‬‭.‬

את‭ ‬הסיפור‭ ‬הזה‭ ‬שמעתי‭ ‬לפני‭ ‬כמה‭ ‬שנים‭, ‬כשהעליתי‭ ‬לרכבי‭ ‬טרמפיסט‭ ‬צעיר‭. ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬נסיעה‭ ‬הוא‭ ‬סיפר‭ ‬לי‭ ‬על‭ ‬ילדותו‭, ‬על‭ ‬אימו‭, ‬ועל‭ ‬הצרור‭ ‬המסתורי‭ ‬שליווה‭ ‬אותה‭ ‬כל‭ ‬חייה‭.‬

‮"‬יום‭ ‬אחד‮"‬‭, ‬אמר‭, ‬‮"‬הגיע‭ ‬לכפר‭ ‬שלנו‭ ‬אדם‭ ‬שטען‭ ‬שיש‭ ‬בידיו‭ ‬אוצר‭ – ‬עפר‭ ‬מהעיר‭ ‬הקדושה‭. ‬אנשים‭ ‬עמדו‭ ‬בתור‭, ‬להחזיק‭ ‬ולו‭ ‬לרגע‭ ‬במעט‭ ‬מאדמת‭ ‬הקודש‭. ‬אמא‭ ‬שלי‭, ‬אישה‭ ‬פשוטה‭ ‬שבקושי‭ ‬ידעה‭ ‬קרוא‭ ‬וכתוב‭, ‬הוציאה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬חסכונותיה‭ ‬כדי‭ ‬לקנות‭ ‬מעט‭ ‬אדמה‭. ‬האם‭ ‬באמת‭ ‬היה‭ ‬זה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‭? ‬מי‭ ‬יודע‭. ‬אבל‭ ‬בשבילה‭ ‬כל‭ ‬גרגר‭ ‬היה‭ ‬שווה‭ ‬זהב‮"‬‭.‬

‮"‬ואיפה‭ ‬אימך‭ ‬היום‭?‬‮"‬‭, ‬שאלתי‭ ‬אותו‭, ‬‮"‬היא‭ ‬כאן‭ ‬בארץ‭?‬‮"‬

קולו‭ ‬נשבר‭ ‬מעט‭ ‬כשהמשיך‭: ‬‮"‬אמא‭ ‬שלי‭ ‬לא‭ ‬זכתה‭ ‬להגיע‭ ‬לירושלים‭. ‬היא‭ ‬נפטרה‭ ‬באתיופיה‭ ‬ונקברה‭ ‬בפאתי‭ ‬הכפר‭ ‬שלנו‭. ‬אבל‭ ‬לפני‭ ‬מותה‭ ‬ביקשה‭ ‬דבר‭ ‬אחד‭: ‬שיטמינו‭ ‬אותה‭ ‬עם‭ ‬העפר‭ ‬הזה‭. ‬שחלק‭ ‬קטן‭ ‬מירושלים‭ ‬יהיה‭ ‬איתה‭ ‬לנצח‮"‬‭.‬

איזו הברקה!

השבוע‭, ‬כ"ט‭ ‬בחשוון‭, ‬חל‭ ‬חג‭ ‬הסיגד‭. ‬היום‭ ‬בו‭ ‬יהודי‭ ‬אתיופיה‭ ‬היו‭ ‬עולים‭ ‬להר‭ ‬גבוה‭, ‬נושאים‭ ‬את‭ ‬ספרי‭ ‬האורית‭ (‬התורה‭), ‬ומתפללים‭ ‬לכיוון‭ ‬ירושלים‭. ‬כשחסידה‭ ‬הייתה‭ ‬חולפת‭ ‬בשמים‭, ‬היו‭ ‬קוראים‭ ‬לעברה‭: ‬‮"‬שִׁימְלָה‭ ‬שִׁימְלָה‭, ‬אַגְרַצְ'ין‭ ‬יְרוּסְלַם‭ ‬דֶה‭ ‬נָא‮"‬‭ – ‬‮"‬חסידה‭, ‬חסידה‭, ‬מסרי‭ ‬דרישת‭ ‬שלום‭ ‬לירושלים‭.‬‮"‬

הסיגד‭ ‬מתקיים‭ ‬50‭ ‬יום‭ ‬בדיוק‭ ‬אחרי‭ ‬יום‭ ‬הכיפורים‭. ‬עבור‭ ‬רובנו‭ ‬הימים‭ ‬הנוראים‭, ‬הסליחות‭, ‬השופר‭ ‬ותפילת‭ ‬נעילה‭, ‬הפכו‭ ‬למין‭ ‬זיכרון‭ ‬עמום‭ ‬ומטושטש‭ ‬שמאופסן‭ ‬עמוק‭ ‬בבוידעם‭ ‬תחת‭ ‬הכותרת‭ ‬‮'‬לפני‭ ‬החגים‮'‬‭. ‬ומה‭ ‬עם‭ ‬כל‭ ‬התפילות‭, ‬החלומות‭, ‬הדברים‭ ‬הטובים‭ ‬שקיבלנו‭ ‬על‭ ‬עצמנו‭ ‬לכבוד‭ ‬השנה‭ ‬החדשה‭? ‬לא‭ ‬נעים‭ ‬לומר‭ ‬אבל‭ ‬רובם‭ ‬נמוגו‭ ‬והתמסמסו‭ ‬עם‭ ‬הגשם‭ ‬הראשון‭. ‬

איזה‭ ‬רעיון‭ ‬מדהים‭ ‬זה‭ ‬להזכיר‭ ‬לעצמנו‭ ‬ולעורר‭ ‬בתוכנו‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שעברנו‭ ‬ולהתמודד‭ ‬באומץ‭ ‬עם‭ ‬השאלה‭ ‬האם‭ ‬באמת‭ ‬יפה‭ ‬ושונָה‭ ‬נהייתה‭ ‬השנה‭ ‬או‭ ‬שאנחנו‭ ‬פשוט‭ ‬עושים‭ ‬ריפיט‭ ‬על‭ ‬השנה‭ ‬שעברה‭?‬

אבל‭ ‬מעבר‭ ‬לכך‭, ‬יש‭ ‬כאן‭ ‬שני‭ ‬דברים‭ ‬נוספים‭ ‬שאנחנו‭ ‬חייבים‭ ‬ליהודי‭ ‬אתיופיה‭.‬

תודה!

אם‭ ‬נתמצת‭ ‬בשתי‭ ‬מילים‭ ‬את‭ ‬חג‭ ‬הסיגד‭ ‬נאמר‭: ‬כמיהה‭ ‬ואמונה‭. ‬מאז‭ ‬הופענו‭ ‬כְּעַם‭ ‬על‭ ‬במת‭ ‬ההיסטוריה‭ ‬לפני‭ ‬3300‭ ‬שנה‭ ‬עברו‭ ‬עלינו‭ ‬לא‭ ‬מעט‭ ‬שנים‭ ‬קשות‭ ‬ורעות‭. ‬רוב‭ ‬הזמן‭ ‬כלל‭ ‬לא‭ ‬היינו‭ ‬בארצנו‭ ‬וסבלנו‭ ‬מנוראות‭ ‬הגלות‭: ‬רדיפות‭, ‬גזירות‭ ‬שמד‭, ‬גירוש‭, ‬פוגרומים‭. ‬לא‭ ‬היו‭ ‬חסרות‭ ‬סיבות‭ ‬להתייאש‭ ‬ולהתבולל‭ ‬ולהתנתק‭ ‬מזהותנו‭ ‬היהודית‭.‬

ולמרות‭ ‬זאת‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭ ‬לא‭ ‬ויתר‭ ‬ותמיד‭ ‬שמר‭ ‬על‭ ‬הגחלת‭ ‬כשבליבו‭ ‬החלום‭ ‬לזכות‭ ‬לשוב‭ ‬הביתה‭ ‬לירושלים‭. ‬מִי‭ ‬ששילמו‭ ‬מחיר‭ ‬גבוה‭ ‬ביותר‭ ‬כדי‭ ‬שהדבר‭ ‬הזה‭ ‬יקרה‭ ‬הם‭ ‬יהודי‭ ‬אתיופיה‭. ‬הם‭ ‬צעדו‭ ‬לאורך‭ ‬מסע‭ ‬של‭ ‬אלפי‭ ‬קילומטר‭, ‬תוך‭ ‬שהם‭ ‬סובלים‭ ‬מרעב‭, ‬מחלות‭, ‬שרב‭ ‬צורב‭ ‬ביום‭, ‬קור‭ ‬מקפיא‭ ‬בלילה‭ ‬והתנכלויות‭ ‬שודדים‭. ‬ארבעת‭ ‬אלפים‭ ‬מהם‭ ‬נפלו‭ ‬בדרך‭, ‬במדבריות‭ ‬סודן‭, ‬כששמה‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭ ‬מרחף‭ ‬על‭ ‬שפתותיהם‭.‬

חג‭ ‬הסיגד‭ ‬הוא‭ ‬ההזדמנות‭ ‬של‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭ ‬לומר‭ ‬להם‭ ‬תודה‭! ‬תודה‭ ‬שלימדתם‭ ‬אותנו‭ ‬להמשיך‭ ‬להאמין‭ ‬ולא‭ ‬לוותר‭ ‬למרות‭ ‬הכול‭. ‬תודה‭ ‬שהראיתם‭ ‬לנו‭ ‬איך‭ ‬אפשר‭ ‬גם‭ ‬בתנאים‭ ‬בלתי‭ ‬אפשריים‭ ‬לשמור‭ ‬על‭ ‬המסורת‭ ‬ולאהוב‭ ‬את‭ ‬התורה‭, ‬ולזכור‭ ‬כל‭ ‬הזמן‭ ‬את‭ ‬ארץ‭ ‬ישראל‭ ‬וירושלים‭.‬

סליחה!

אבל‭ ‬יש‭ ‬גם‭ ‬חשבון‭ ‬נפש‭ ‬כואב‭ ‬שאנחנו‭ ‬חייבים‭ ‬לעצמנו‭. ‬החברה‭ ‬הישראלית‭, ‬והציבור‭ ‬הדתי‭ ‬בפרט‭, ‬לא‭ ‬יכולים‭ ‬להתחמק‭ ‬מחשבון‭ ‬נפש‭ ‬נוקב‭ ‬על‭ ‬קליטת‭ ‬יהודי‭ ‬אתיופיה‭ ‬בארץ‭, ‬בעיקר‭ ‬בתחום‭ ‬הרוחני‭. ‬רוב‭ ‬יהודי‭ ‬ברית‭ ‬המועצות‭ ‬איבדו‭ ‬את‭ ‬האמונה‭ ‬והקשר‭ ‬למסורת‭ ‬היהודית‭ ‬באשמת‭ ‬השלטון‭ ‬הקומוניסטי‭ ‬הדורסני‭. ‬כשהם‭ ‬נחתו‭ ‬בארץ‭ ‬הם‭ ‬כבר‭ ‬היו‭ ‬חילונים‭.‬

יהודי‭ ‬אתיופיה‭, ‬לעומת‭ ‬זאת‭, ‬היו‭ ‬דתיים‭ ‬מאוד‭ ‬ומחוברים‭ ‬חזק‭ ‬למסורת‭ ‬הדורות‭ – ‬כמו‭ ‬אותה‭ ‬אישה‭ ‬שנשאה‭ ‬עמה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‭ ‬כל‭ ‬חייה‭. ‬ההתנתקות‭ ‬העצובה‭ ‬קרתה‭ ‬להם‭ ‬דווקא‭ ‬בישראל‭. ‬הרבה‭ ‬מהדור‭ ‬הצעיר‭ ‬הושפעו‭ ‬ונסחפו‭ ‬אחר‭ ‬התרבות‭ ‬החילונית‭ ‬השלטת‭ ‬ואיבדו‭ ‬קשר‭ ‬עם‭ ‬התורה‭, ‬האמונה‭ ‬והמסורת‭ ‬הדתית‭ ‬שאבותיהם‭ ‬מסרו‭ ‬עליה‭ ‬את‭ ‬הנפש‭ ‬במשך‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬שנים‭.‬

כמה‭ ‬טרגי‭ ‬שֶמִי‭ ‬שזכרון‭ ‬ירושלים‭ ‬הביא‭ ‬אותם‭ ‬לכאן‭, ‬איבדו‭ ‬את‭ ‬ה'נשמה‮'‬‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭ ‬דווקא‭ ‬כשרגליהם‭ ‬דרכו‭ ‬ב'גוף‮'‬‭ ‬שלה‭. ‬

ובכל‭ ‬זאת‭, ‬אסור‭ ‬לאבד‭ ‬תקווה‭. ‬כשאני‭ ‬חושב‭ ‬על‭ ‬אותה‭ ‬אישה‭ ‬שנשאה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‭ ‬כל‭ ‬חייה‭, ‬אני‭ ‬מבין‭ ‬שהאמונה‭ ‬הזאת‭ ‬לא‭ ‬נעלמה‭ – ‬היא‭ ‬עדיין‭ ‬שם‭, ‬עמוק‭ ‬בתוך‭ ‬הילדים‭ ‬והנכדים‭ ‬שלה‭. ‬ואולי‭ ‬תפקידנו‭ ‬הוא‭ ‬פשוט‭ ‬לעזור‭ ‬לה‭ ‬לצוץ‭ ‬מחדש‭, ‬ולהראות‭ ‬להם‭ ‬שהעפר‭ ‬שאימהותיהם‭ ‬נשאו‭ – ‬הוא‭ ‬באמת‭ ‬זהב‭. ‬■

שגרירנו בעולם

שגרירנו בעולם

הרב. הלורד. הפרופסור. ומי שהיה הנסיך האמיתי של אנגליה –…
אבא ואמא, רציתי לומר לכם...

אבא ואמא, רציתי לומר לכם...

יש‭ ‬דברים‭ ‬שקשה‭ ‬לי‭ ‬להגיד‭ ‬בקול‭ ‬רם‭. ‬לא‭ ‬כי‭ ‬אני‭…
המדריך לשדרוג שולחן השבת

המדריך לשדרוג שולחן השבת

אז תכל׳ס – איך עושים את זה?בטור‭ ‬הקודם‭ ‬עסקנו‭ ‬בפוטנציאל‭…
פותחים שולחן- הפעלות ודיונים משפחתיים לסעודות החג

פותחים שולחן- הפעלות ודיונים משפחתיים לסעודות החג

בסוכות אנחנו לא בונים רק סוכה מחוץ לבית, אלא גם…
כמה עולה לבקש סליחה?

כמה עולה לבקש סליחה?

איתן‭ ‬קרע‭ ‬את‭ ‬המעטפה‭ ‬הלבנה‭ ‬ושלף‭ ‬ממנה‭ ‬את‭ ‬הדף‭. ‬היה‭…
אז תכל׳ס, איך ממליכים את ה׳?

אז תכל׳ס, איך ממליכים את ה׳?

לא‭ ‬הכרתי‭ ‬את‮ ‬צבי‭ ‬נוימן‭,‬‭ ‬אבל‭ ‬ארבעה‭ ‬ימים‭ ‬לפני‭ ‬ראש‭-‬השנה‭ ‬נערכה‮ ‬ההלוויה‭…
זהירות! גונבים לך את החיים

זהירות! גונבים לך את החיים

אתם‭ ‬בטוח‭ ‬מכירים‭ ‬את‭ ‬זה‭: ‬תכננתם‭ ‬המון‭ ‬דברים‭ ‬לעשות‭ ‬היום‭,…
הבעיה הכי גדולה של הדתיים

הבעיה הכי גדולה של הדתיים

שלום‭  ‬הרב‭, ‬אני‭ ‬יודע‭ ‬שֶמַה‭ ‬שאני‭ ‬עומד‭ ‬להגיד‭ ‬עכשיו‭ ‬לא‭…
בהצלחה, ילדה שלי

בהצלחה, ילדה שלי

בעוד‭ ‬כמה‭ ‬ימים‭ ‬זה‭ ‬יקרה‭. ‬נצעד‭ ‬יחד‭ ‬לבית‭-‬הספר‭ ‬כשידך‭ ‬הקטנה‭…
האיש שמצא משמעות בגהינום 

האיש שמצא משמעות בגהינום 

01‭ ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬רופא‭, ‬פסיכולוג‭ ‬ונוירולוג‭ ‬מוכשר‭ ‬שפיתח‭ ‬שיטה‭ ‬פורצת‭…
מה הסיפור שלך?

מה הסיפור שלך?

בדרך‭ ‬כלל‭, ‬אנו‭ ‬מציינים‭ ‬את‭ ‬יום‭ ‬מותם‭ ‬של‭ ‬גיבורים‭. ‬אך‭…
מה הסיפור שלך?

מה הסיפור שלך?

לראות את התמונה הגדולהבשנת‭ ‬1962‭ ‬ביקר‭ ‬נשיא‭ ‬ארה״ב‭ ‬ג׳ון‭ ‬קנדי‭…
״אני?בחיים לא אצליח!״

״אני?בחיים לא אצליח!״

זה הקול הקטן והמייאש שיושב לכולנו בראש ומונע מאיתנו לנסות.…
המדריך לחופש שיעיף אתכם קדימה: 10 שדרוגים לקיץ שלא תשכחו

המדריך לחופש שיעיף אתכם קדימה: 10 שדרוגים לקיץ שלא תשכחו

הצלצול האחרון נשמע. הדלת נפתחת וחודשיים שלמים פרושים לפניך כמו…
7 מספרים מאחורי המלחמה

7 מספרים מאחורי המלחמה

כמה קילומטרים מפרידים בין ירושלים לטהרן? כמה האיראנים היו רחוקים…