מנין שואב משה רבנו את הכוח והסבלנות לראות את עם ישראל בשעתו השפלה ביותר, חוטא בעגל, ובכל זאת להמשיך להאבק למענו ולהתפלל וללמד זכות עליו? עם שכל כך השקיע בו, עשרות שנים מטפח אותו ומכינו ליציאת מצרים ומתן תורה והנה כעת השיא, משה רבנו עולה להר סיני לקבל תורה לעם ישראל, רגע נדיר, רגע מכונן לעם ישראל ולכל העולם… ודווקא בשיא השיאים מגיע העם לשפל המדרגה, איזו בגידה נוראית?
נתאר לעצמנו מנהיג אהוב ומוצלח אשר בנה עם, סבל את סבלותיו, נלחם מלחמותיו, הוציאו מעבדות לחרות, ספג בזיונות וכשלונות ומגיע לשיא מנהיגותו, יוצא הוא לשליחות קיריטית לחו״ל למען עמו אך בדרכו חזרה לעמו מתבשר הוא שהעם בגד בו והחליפו לא במנהיג אחר, בעגל! אמנם מזהב אך עדיין עגל… מה מרגיש מנהיג כזה?
בפרשתנו מספרת התורה על משה רבנו שעלה לשמים לקבל תורה, מודיע לו אלוקים על הנפילה הגדולה של העם בעשיית העגל. ׳וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה לֶך־רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרץ מִצְרָֽיִם׳, משה רבנו נאזר בעצבים של ברזל בכדי לא לשבור את הכלים [כדברי רבנו הרב צבי יהודה הקוק זצ״ל, שיום השנה הארבעים ושתיים לפטירתו חל בימים אלו] ומיד מגיעה ההצעה האלוקית: ׳וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל׳. זו הזדמנות חייך משה, הזדמנות להפטר מהעם הבוגדני והקשה עורף הזה, ׳וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל׳. משה רבנו דוחה את ההצעה מיד: ׳שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׳, בנחישות ובנחרצות מודיע משה לאלוקים: אין על מה לדבר, אין עיסקה, לא מחליפים את העם הזה, משה רבנו מבין מתוך עומק השגתו שהצעה זו היא נסיון לבדוק את התאמתו להיות מנהיג ישראל, הבין משה שלעם הזה שליחות של נצח בעולם, העם הזה הולך לקבל תורה אשר יועדה לו עוד טרם היותו לעם, מבין משה שההצעה הזו היא מבחן למנהיגותו, האם ראוי הוא להמשיך להנהיג את העם. כי מנהיג שירצה להחליף את עם ישראל, טועה טעות בסיסית בהבנת המושג ׳עם ישראל׳ ולכן אינו ראוי להנהגה. משה רבנו מבקש להעמיד את המקום הנכון של עם ישראל ומבקש מאלוקים שיזכור מה מקורותינו, מאין באנו: ׳זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ… וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׳, עם כזה שאבותיו הם אברהם יצחק ויעקב, עם שיש לו הבטחה אלוקית ׳ונחלו לעולם׳, עם כזה לא מחליפים. עם של נצח עם ייעוד, תפקיד ושליחות בעולם ולעולם. מנהיגים יכולים להתחלף כל קדנציה אך העם לא, אחרי שמבינים זאת ומשה רבנו עומד בנסיון מכריזה התורה: ׳וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ׳. זו סוד המנהיגות של משה רבנו, לדעת שהוא שליח אלוקי להנהיג את עם הנצח, בכל מצב. להיות עבד לעם ה׳, הנושא הוא לא משה רבנו אלא עם ישראל וזה בדיוק העם שבחר ה׳, ׳כי לא יטוש ה׳ עמו ונחלתו לא יעזוב׳. ■
