האוזן הישראלית כבר עייפה

01
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שלי באולפן אקטואליה בטלוויזיה, זה היה עם זמרי בתכניתו של שי גולדן אז ב״רשת״, בערך לפני שש שנים.
״תגידו, באמת באמת הצבעתם נתניהו?״ שאל המנחה, ואנחנו ענינו שכן בעודנו מנסים להתמודד עם ההתרגשות והלחץ, כשיצאנו מהאולפן, כמו שקורה תמיד כשאתה מרגיש ששכחת להגיד משהו בזמן אמת, כבר חשבנו על תשובות הרבה יותר נחרצות לשאלה מדהימה שכזו. זה היה רגע מדכא מצד אחד שהבהיר לנו באיזה עומק של עיוות נמצאת המציאות התקשורתית בישראל, אבל מצד שני רגע מכונן שבו הלהט לנסות לשנות את המצב התחיל.
בכל פעם שאני מזכיר את זה לגולדן, הוא טוען שזה היה בצחוק. גם אם כן, באותם ימים זו בהחלט היתה שאלה ״לגיטימית״ בפאנל שאירח ימנים ולהרים גבה תוך כדי.
מאז עברו הרבה מים בנהר, ועברה הרבה תבונה בראש של גולדן וכיום הוא מתומכי תקשורת אחרת (עם תכנית מצוינת אגב בערוץ 14), ״ענק בין גמדים״ הוא כתב שנים אחר כך בפעם הראשונה כשהוזמן לשיחה אישית איתו בבלפור ואולי הבין למה נדהמנו כבר אז.
02
וזה מוביל אותי לשאלה דומה שנשאלת לא מעט בימים אלו: מי שצופה במהדורות האקטואליה ומקשיב לתכניות הרדיו יישמע לא מעט את שאלת המנחים ״תסכימו לשבת עם נתניהו?״ או ״אתם מחרימים את נתניהו?״, גם אם האוזן הישראלית כבר עייפה מהריטואל, צריך להבין שהיא נשאלת כיוון מדובר בהינדוס תודעה לכל דבר: המטרה היא לא לבדוק האם תהיה ממשלת 61, היא לא ניסיונות של חיבור-חיסור והצגת גרפים כדי להעניק לצופה את סיכויי הרכבת ממשלה כלשהי. השאלה החוזרת על עצמה הזו איננה מתמטית. אם בבית הספר למדו אנשים עם גישה למקצועות הריאליים ואחרים למקצועות ההומניים – פה מדובר בשאלה הומנית לגמרי. טקסטואלית. קופירייטירית: מטרתה להציג באופן הבסיסי ביותר דבר טוב מול דבר רע.
״האם תסכים״, או ״האם בסוף״ או ״האם תיאלץ להתפשר״ הם ניסוחים המופנים לפוליטיקאי שנמצא בצד הטוב, שכורח המציאות יביא אותו לחבור לרע. והעיקר שיש רע, שלילי ומוחרם במשוואה.
לפי התקשורת הישראלית יש רע מוחלט, והשאלות סביב ישיבה איתו נועדה לחזק את התדמית הזו.
ההוכחה לכך שהשאלה אינה מספרית ולא עוסקת בהרכבת הפאזל, טמונה בשאלה שפחות שואלים את אותם פוליטיקאים: ״האם תעזו לשבת עם הרשימה המשותפת?״ או ״האם תשלימו יחד עם טיבי ועודה 61 ללפיד?״. מבחינת עניין לצופה מדובר בשאלה לפחות באותה רמה, אבל היא לא נשאלת כי היא הינדוס תודעה כפולה שאותו בתקשורת רוצים למנוע: לא לייצר ״רע״ במפלגות הערביות, לא להכתים אותן באופן אינהרנטי בתוך השאלה עצמה – ולא לשייך לגוש שמנגד את האפשרות היחידה להקמת ממשלה ביחד עם מפלגות בהן יושבים תומכי מחבלים וארגוני טרור.
בהנחה שאתם תומכי גוש הימין, פעם הבאה שתשמעו את השאלה הזו תבינו כי באנדרסטייטמנט שלה היא מקבעת אתכם כבוחרים ברע. לצערי גם ימנים ובנימין נתניהו עצמו ייפלו במלכודת השאלה הזו, כיוון שהתשובה הפופולרית ביותר היא ״לגוש השני אין ממשלה״ – במקום לעסוק בהנדסת התודעה המעוותת עצמה, ולהטיח בשואלים כי כל מטרתם היא לייצר טוב ורע, ערכי ולא מוסרי, שלילי לעומת חיובי.