הרב פרופ' נריה גוטל, מרכז תורה ומדינה, ניצן
באחרית ימיו יעקב אבינו מנבא לבניו "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". כאשר הוא מגיע ליהודה הוא מבשר: "לא יסור שבט מיהודה". קביעה זו עמדה במהלך הדורות במרכזם של פולמוסים תאולוגיים-היסטוריים נוקבים ביותר. אחר שלא מעט פירשוה כנבואה על שהשררה על עם ישראל תהיה מוקנית תמיד לשבט יהודה, נטען שהעובדות ההיסטוריות טופחות על פנינו מיניה וביה – הן זה כבר מאות ואלפי שנים שאין שררה ליהודה!
כמה וכמה גישות נקטו קדמונים כדי להתמודד עם הסוגיה. אחת מהן שמטה לחלוטין את הקרקע תחת השאלה וטענה שמקדמת דנא ועד היום, ממש בכל דור ודור, יש שררה ליהודה.
לדוגמה, חז"ל ראו במשרת ראש הגולה מימוש לנבואה: "לא יסור שבט מיהודה – זה ראש גולה שבבבל". נכון שראש גולה אינו מלך, אולם די בסמכות היותו "רודה את העם בשבט" להיות מימוש של הנבואה.
ומה אחרי כן? כלומר, גם אם תאומץ גישה זו וייאמר על ראשי גולה שהם מממשים את נבואת "לא יסור", כיצד יבוא מימוש זה לידי ביטוי עם סיומה של תקופה זו?
אברבנאל קבע אפוא בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שתופעה זו קיימת ונוכחת עד היום אם ביודעין ואם שלא ביודעין. ראש לכול הוא מבהיר שבמקביל לשלטון החשמונאים, שהיו משבט לוי, "תמיד היה בירושלים נגיד מיהודה… לקיים מה שנא' לא יסור שבט מיהודה, וכמו שכתב יוסף בן גוריון". לא זו אף זו: "וכן היה הדבר גם היום בגלות הארוך הזה עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד, אין ספק שהנשיאים והנגידים אשר היו המלכים והקהילות ממנים על בני ישראל היו כולם מזרע בית דוד, לקיים לא יסור שבט מיהודה… כי היה רוב גלותנו אשר במלכויות ההם משבט יהודה. הנה אם כן נתקיימה ההבטחה ההיא בזמן ההצלחה ובזמן הגלויות עד היום הזה".
קשה להניח שאברבנאל היה יכול לעקוב אחר היסטוריית "הנשיאים והנגידים" לאורך כל השנים ועד ימיו ולשלשלם כולם בוודאות אחר שבט יהודה. גם אם נכון שפה ושם אנחנו שומעים על מסורות כאלה, מבוססות יותר ולרוב פחות, ודאי קשה לדבר על אימות מוחלט. אם כן, ברי שאברבנאל הביע טענה עקרונית: כך אמר הכתוב, וכך בוודאי קרה וקורה.
ואם כך הדבר, הרי שעל כורחנו גם מי שנושא כיום בתפקיד המשמעותי של 'ניהול' עם ישראל, בין שהוא ער לכך ובין שלאו, חזקה עליו שהוא צאצא לשבט יהודה.
