חג הפסח אותו נחגוג מחר מסמל בעיניי סוג של חזרה לפשטות שלנו.
המצה — לחם עוני — היא דוגמה מובהקת למזון פשוט: מים וקמח בלבד, בלי שמרים, בלי תוספות. היא מייצגת את ההיפך מהחמץ, שהוא נפוח, מלא, "מסתובב עם אגו".
המצה מבטאת ענווה, צניעות, חזרה לבסיס — תזכורת לכך שהשחרור הפנימי האמיתי מגיע דווקא כשאנחנו מפשטים את הדברים, כשאנחנו מרפים מהמורכבות המיותרת.
01
לפני כמה שנים, יצאנו כמה חברים יחד עם הילדים שלנו לחלק הפתעות במחלקת האונקולוגיה לילדים בהדסה עין כרם.
ניגש אליי שם איש שבתו הייתה מאושפזת במחלקה, ושאל אותי: "מאיזו עמותה אתם?". עניתי לו: "אנחנו לא מעמותה כלשהי, אנחנו פשוט כמה יהודים פשוטים שבאו לשמח". הוא השיב במשפט שטלטל אותי: "וואו… איזו גאווה. תדע לך שזה לא פשוט להיות יהודי פשוט".
נזכרתי שבאירוסין שלי עם כנה, אשתי, אחותי הגדולה גילה קמה לדבר ואמרה: "אורי חיפש בחורה פשוטה, וברוך ה' מצא בחורה פשוטה". ואמא של כנה הגיבה: "כנה לא בחורה פשוטה — זה מעליב להגיד שהיא פשוטה!". וכולם הסבירו לה, שבמשפחתנו "פשוט" זה הכי טוב שיש.
02
לאחרונה גיליתי את הספר "החיים הפשוטים" של ליאו בבאוטה. הספר של בבאוטה הוא מסע מרתק לעומק הפשטות, שמזמין אותנו לקחת צעד אחורה, לנשום, ולבחון מחדש את מה שמסביבנו: האם אנחנו חיים חיים עמוסים, מלאים ודחוסים מדי? האם אנחנו מוכנים לשחרר קצת? בבאוטה מגלה בספרו שהחיים לא חייבים להיות מסובכים כדי להיות משמעותיים.
אנסה לגעת בכמה תובנות מהספר:
1. פשטות משחררת — עלינו לשחרר את רעשי הרקע מסביבנו.
לפני כשנתיים הגיע אליי מישהו להתייעצות. הוא היה שנים רבות במוסד ביטחוני, ועם יציאתו לפנסיה הוא שיתף אותי שהוא בדיכאון, לא מצליח להתרומם, מרגיש תקוע בכל תחום. די מהר קלטתי את אחד משורשי הבעיה שלו, ואמרתי לו: "נכון שאתה מקשיב לתוכנית של השדרן …. באופן קבוע?". הוא היה בשוק: "איך אתה יודע? אני מעריץ שלו! לא מפספס תוכנית אחת, לפעמים שומע את אותה תוכנית כמה פעמים!". אמרתי לו: "זה בדיוק העניין — אתה מלא ברעל שהוא מרעיף עליך. אני שמעתי אותו פעם אחת, חמש דקות, ומאז אני לא מתקרב. מעבר לזה, אתה גם מכור לכל שטות שנאמרת בחדשות. כל זה פשוט מציף אותך ברעש ומרעיל את הנפש שלך". הצעתי לו להתחיל לבדוק חדשות רק פעם-פעמיים ביום, כדי לא להיות מנותק, ובשאר הזמן לשמוע פודקאסטים טובים ומלמדים, או מוזיקה איכותית ומרוממת.
אחרי כשבועיים הוא התקשר אליי ואמר:
"וואו… אתה לא מבין כמה העצה הזו שיפרה לי את הנפש."
2. חיים בתודעה — כל רגע הוא ייחודי ואותנטי.
אתם מכירים את זה? כשאנחנו מגיעים למעיין מקסים או לפינה יפה בטבע, ואומרים: "חייבים לבוא לפה!". אבל… אנחנו כבר פה. אז אולי פשוט נהיה פה, עכשיו.
אני זוכר שבראש צורים נפטר חבר שלנו, אליעזר ברנט ז"ל. שלושה חודשים לפני שנפטר, חגגו לו יום הולדת, והוא אמר דבר נפלא: כתוב בתפילת ההלל: "זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו". הוא הדגיש: זה היום. לא מחר, לא בעתיד. פשוט לשמוח ביום הזה. אמירה כל כך פשוטה — וכל כך עוצמתית.
3. השקעה ביחסים — זוגיות וחברויות חשובות יותר מכל שפע חיצוני.
לא לחכות שיעברו עוד עשרים שנה ואז לשאול את אשתך: "תזכירי לי מי את", והיא תענה: "תזכיר לי אתה מי אתה?".
גם חברים דורשים השקעה. כמו שאומר חבר טוב שלי: "אם אין לך זמן לחברים — אתה תישאר עם הרבה זמן, בלי חברים."
4. עשה דברים מהלב — כשאתה עוסק במה שאתה אוהב, החיים נעשים פשוטים יותר.
5. אהבה ונתינה — מוסיפים המון לפשטות שלנו.
6. חיבור לטבע — טיולים בטבע מרעננים את הנפש.
7. הכרת תודה — להעריך כל דבר קטן שנמצא בחיים שלנו.
אני לא יודע מאיפה הגיע לי הרעיון, אבל באחד הימים שלפני פסח, כשהילדים שלי היו קטנים — הבת הגדולה הייתה בת חמש, והבן שאחריה היה בן שלוש — אמרתי להם:
"בואו נעשה הפתעה לאמא: תכינו לה מכתב תודה. אתם תגידו לי על מה אתם רוצים להודות, אני אכתוב את זה על פתק, אתם תציירו על זה, נקנה לה מתנה בעשרה שקלים, ונחביא את הכל מתחת לכרית שלה."
בערב שלפני פסח, בזמן שעשיתי בדיקת חמץ, המשפחה ליוותה אותי בשקט מוחלט. כשהגעתי לחדר השינה, הילדים לא התאפקו — הדליקו את האור, קפצו על המיטה, וצעקו: "הפתעה!". הם הגישו לאמא שלהם את המכתב והמתנה. היא לקחה את המכתב, קראה — ופרצה בבכי של התרגשות. מאז, במשך 23 שנה, כל ערב פסח מחכה מכתב תודה מתחת לכרית שלי — ומכתב נוסף מתחת לכרית של אשתי. יחד עם מתנות. כמובן, ככל שהילדים גדלים, גם הערך של המתנות עולה… (אולי בסוף נמצא שם מפתח לאוטו? אני סתם צוחק — האמת שהמתנה עצמה לא חשובה).
מה שחשוב באמת הוא התודה. ■
Ori88533@gmail.com
