01
התכנון המקורי היה להתייחס בטור זה לנושא הארכת תוקפן של ‘תקנות העזרה המשפטית’ בנוגע לשטחים שעודם תחת שליטה ישראלית באזור יהודה ושומרון. אך כעת הפך נושא זה לפחות רלוונטי. כלומר הוא רלוונטי כי ראש הממשלה דיבר עליו כאחת הסיבות להודעה על פירוק הממשלה, אך לנוכח ההודעה על פירוק הממשלה קובע הדין כי ממילא תוקפה של כל הוראת חוק זמנית יוארך עד לכינון הממשלה החדשה, כך שהתקנות תמשכנה לעמוד בתוקפן.
בכל מקרה חשוב לדעת כי הטענה שהממשלה התפרקה בשל עניין זה אינה משכנעת. למעשה, הופעל כאן סחריר (ספין) על דעת הקהל, שכן גם אילו היה תוקף התקנות פג, השמיים לא היו נופלים על חלוצי ההתיישבות. שכן מטרתן העיקרית של התקנות היא לאפשר שיפוט של המתיישבים – כלומר אזרחי ישראל שמתגוררים באיו”ש – בערכאות שבתוך מה שמכונה ‘ישראל הקטנה’, ועל בסיס חוקי המדינה. אם היה פג תוקפן היה זה דווקא עשוי לפעול לטובת המתיישבים, שכן פשוט לא ניתן היה להעמידם לדין (פורמלית, הדבר היה אפשרי בערכאות צבאיות, אך מעשית – זה לא היה קורה). ולמשך תקופה היה גם קושי מסוים לתבוע ולהיתבע. אך חלוצינו ברובם אינם עבריינים ואינם אנשי מדון, ואינם נזקקים תדיר לשירותי מערכת המשפט. משרדי הממשלה באיו”ש (כמה שכבר קיימת להם נציגות שם) לא היו נסגרים כל כך מהר. כך שבעולם המעשה – לא הייתה לאי הארכת התקנות בהכרח השפעה של ממש על שגרת חייהם.
02
עם זאת, אותן תקנות זמניות מצביעות על תופעה שחשוב מאוד ליתן עליה את הדעת, דווקא לנוכח פירוק הממשלה: מדינת ישראל שולטת באיו”ש כבר 55 שנה, במשך כל תקופה זו לא הוסדר מעמד האזור והמשפט בו מתנהל כ’מיש-מאש’ של תחיקה עותומאנית, בריטית, ירדנית וצווים צבאיים ישראליים. על הקרקעות באזור חלים דינים שחלקם בני כמה מאות שנים, כולל חוקים שבעליל אינם מתאימים לחיים המודרניים, כמו למשל: רכישת בעלות במקרקעין על בסיס חזקה – דבר שהוא אפשרי כשהארץ ריקה כמו בימי העותומאנים, אך לא כשבין הירדן לים ישנם כבר כ-14 מיליון בני אדם (כולל תושבי איו”ש ואזח”ע. 12 מיליון ללא אזח”ע).
בנוסף במשך 55 שנה לא נערך סקר קרקעות מקיף ולכן עד היום יכולה כל עמותה קיקיונית להמציא איזה תושב שטוען לבעלות בכל קרקע שהיא, ובכך לסכל כל הרחבה או הקמה של יישוב (וגם להביא להריסת יישובים קיימים). לכך יש להוסיף שמערכת הביטחון וכן המערכת המשפטית, ששתיהן אמונות על התחיקה באזור ועל פירושה, נוקטות בקו אנטי התיישבותי מוצהר, כשהדירקטיבה השולטת במערכת הביטחון (ולצערי יש לומר, שגם כמה עשורים של ממשלות ימין לא הביאו לשינויה) היא כי מה שמכונה על ידיהם בכינוי המזלזל ‘השטחים’ – כולל שטחי C, שנותרו בשליטה ישראלית לאחר הסכם אוסלו הנורא – מוחזקים על ידינו כ’פיקדון’ למדינה הפלשתינאית שתקום. זהו השיח הן במפקדת איו”ש, הן במנהל האזרחי והן ביחידות הפרקליטות הצבאית הרלוונטיות. מטעם זה גם מעלימה מערכת הביטחון מזה שלושה עשורים את עיניה מבנייה ערבית בשטחים אלה, ועסוקה רק בכל הרחבת מרפסת או בניית פרגולה יהודית. מאותו הטעם פסק בג”ץ כי האפשרות לרכישת בעלות על ידי חזקה תחול רק על ערבים ולא על יהודים תושבי האזור (בפסק דין אכזרי שבו הורה לעקור כרמים של היישוב סוסיא שעובדו שנים רבות ובעליהם עמדו בכל התנאים לרכישת הבעלות לפי החוק העותומאני).
כל ניסיון לקדם במשהו את הריבונות נתקל באזהרות על לא פחות מאשר ‘סכנת חורבן למדינה’, כש ‘כל העולם יפנה נגדנו’. סכנה שאין בה כל ממש, כאשר מבחינת העולם גם היום אנו שולטים באזור יהודה ושומרון ואפילו בעזה. הגינויים והחרמות יגיעו כך או כך, ואם ייפסקו יהיה זה רק כשהמדינה תשדר מסר תקיף וברור של בעלות על אזורים אלה.
03
כדי להבין כמה מדיניות זו טיפשית תובאנה כאן שתי דוגמאות מימים אלה ממש. האחת, לא הרבה יודעים, אבל בשנה האחרונה סיפחה תורכיה לעצמה יותר מ-10% מהשטח של מה שכונה בעבר ‘סוריה’ – מדינה שכבר אינה קיימת, מרבית תושביה גלו ממנה, היא כמעט ריקה, והמדינות שסביבה חוטפות ממנה מכל הבא ליד. באותו שבוע שבו נכנסו התורכים לאזור הסיפוח הם החליפו את המטבע, את הדגלים, הקימו סוכנויות דואר, והחילו את החוק התורכי במקום. ממש כך. ועינינו הרואות – לא הייתה כל תגובה בינלאומית לסיפוח שטחי סוריה לתורכיה, אפילו לא איזה גינוי רפה. והמדובר בשטח ענק. לדעתי רוב הקוראים אפילו לא שמעו על כך. הדוגמה הנוספת היא במזרח אוקראינה. נכון לכתיבת שורות אלה השתלטה רוסיה על 24% ממה שכונה בעבר ‘אוקראינה’ (גם אוקראינה כמו סוריה לא תחזור להתקיים, אולי תיוותר על כנה מובלעת קטנה במערב, וגם זה בספק). גם שם, בכל עיר שאליה נכנסו הרוסים הונף מייד הדגל הרוסי ועימו הוחל מייד המשפט הרוסי, שם העיר שונה, כל משרדי הממשלה והרשויות המוניציפליות הוחלפו, תוכנית הלימודים בבתי הספר הפכה רוסית, וברשת אפשר אפילו לראות סרטונים של החלפת לוחיות הרישוי במכוניות עקב קבלת הוראה מיידית לתושבים לעשות כך. וכל זאת מבלי לתת אפילו חודש להתארגנות. והעולם – רובו אינו עוסק בכך כלל (בשבוע האחרון כבר ‘הרהרו בקול’ כמה מנהיגים אירופיים אם לא הגיע הזמן שאוקראינה תיכנע לרוסים ותחסוך מאירופה את המתיחות ואת הפגיעה הכלכלית) ומי שכן עוסק בזה – יעבור לנושא הבא בשבוע הבא.
על רקע זה אפשר לראות כמה פתטית ההתנהלות הישראלית. רק אנחנו ‘מתלבטים’ כבר 55 שנה על ה’שטחים המוחזקים’. החוק הבינלאומי הוא נמר של נייר. בעולם המעשה אין לו כל משמעות. מה שמכונה ‘החוק הבינלאומי’ הוגדר פעם על ידי אבא אבן ז”ל (בתרגום שלי מאנגלית): “החוק, שמדינות הרשע ממילא אינן מצייתות לו, והמדינות הנאורות אינן אוכפות אותו”. טור זה אינו המסגרת המתאימה לכך, אך חשוב לציין שעצם ההגדרה של איו”ש כשטח כבוש עומדת על כרעי תרנגולת, ומי שירצה להרחיב יקרא את דוח הוועדה בראשות השופט אדמונד לוי ז”ל, כך שממילא גם לא חלים עליה אותם דינים המחייבים את שמירת המשפט הקיים.
על כן, כל ממשלה לאומית שתקום צריכה להכריז על סיפוח שטחי C לכל הפחות. בארה”ב כעת ממשל חלש מאוד שלהערכתי לא יפתח חזית מול מדינת ישראל. אירופה עסוקה באוקראינה. כל המערב סובל ממשבר כלכלי חמור ומעליית מחירי האנרגיה. אז יהיו גינויים, כמה ספורטאים ישראליים לא יתקבלו לתחרויות, כמה אומנים מחו”ל יבטלו הופעות, כמה הסכמים על שיתוף פעולה באקדמיה יושעו, התקשורת תיילל ותנבח, ואחרי תקופה קצרה הכול יחזור למסלול. והחלטה זו – יש לקבל מייד עם השבעת הממשלה. לפני שבצד השני מבינים מה קורה. לקבל ולעמוד מאחוריה. ולהחיל את הריבונות באופן מיידי, כולל סקר קרקעות כולל שייקבע מועד לסיומו תוך 3 חודשים, יהיה אשר יהיה. לתשומת לב מנהיגי הציבור הלאומי והמשפטי.
בתמונה: גדעון סער באוניברסיטת בר אילן
