יש מקומות שכן, שהמניע בהם הוא אסטרטגי, ויש מקומות שקשורות לאירוע כלכלי – על מנת להוזיל עלויות. למה שעיריית רמאללה תשפוך עכשיו עשרות אלפי טון זבל למטמנה או תחנות זבל? זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים. יותר פשוט למצוא מקום פיראטי ולשפוך בו את הזבל
היה הרבה רעש בתקשורת סביב ועידת האקלים בעיר גלזגו שבסקוטלנד שהתרחשה לאחרונה. זו היתה הועידה ה – 26 של האו״ם לגבי נושא איכות הסביבה בעולם ונציגים ממדינות רבות הגיעו אליה, ובהם גם משלחת ישראלית גדולה בראשותו של ראש הממשלה נפתלי בנט.
״מטרת ועידת גלזגו היא להעלות למודעות בכל העולם את נושא איכות הסביבה, לקדם את העניין ולשמור על כדור הארץ״, אומר איתן מלט, רכז יהודה ושומרון של תנועת ״רגבים״. התנועה היא עמותה ישראלית שעוקבת אחר פעולות בלתי חוקיות של פלסטינים בתחומי הקו הירוק ומתעדת אותם על מנת לקבוע סדר יום יהודי וציוני בהיבטים של קרקע, סביבה וזכויות אדם.
״ישראל אמנם שלחה את המשלחת הכי גדולה שהגיעה לוועידה, אבל הנושא החשוב קצת התמסמס בתקשורת הישראלית״, אומר מלט. ״לועידה הגיע ראש ממשלת הרשות הפלסטינית – מוחמאד אשתייה – ובנאומו אמר שמדינת ישראל היא זו שאחראית על הזיהום הסביבתי שקורה באזור יהודה ושומרון״.
הרב חרל"פ
הרב חרל"פ בצעירותו
אשתייה אמר כי ״ההתנחלויות הורסות את הטבע הפלשתיני, הישראלים פולטים ושופכים חומרים רעילים שהם עיקר הזיהום ברשות… ההתנחלויות הישראליות, המזבלות ומטמנות הפסולת הכימית והאלקטרונית הן המזהמות העיקריות של הסביבה בפלשתין’״ ודיבר על זיהום נחלים באזור, כריתות עצים, שריפות ועוד.
״הרשות הפלסטינית בשטחי C עושה מה שבא לה״
המציאות, לפי מלט, שונה בתכלית מהמתואר. ״אנחנו מסתובבים בשטח ועושים עבודת מחקר, ובפועל המציאות שונה לגמרי. המדינה לא פועלת נגד מאות ואלפי טונות שמייצרות בכל שבוע מזבלות פיראטיות ברחבי יהודה ושומרון, וגם לא נגד מפעלים שלמים של כימיקלים וחומרים מסוכנים שנשפכים בערוצי נחל״. דוגמא לכך הוא נותן על עיריית רמאללה: ״עיריית רמאללה שפכה בשנה האחרונה עשרות אלפי טון של זבל ביתי ישירות מהמשאיות הפלסטיניות למחצבה בלתי חוקית שנמצאת בשער בנימין ושם שרפו את הזבל. בפועל הרשות הפלסטינית בשטחי C עושה מה שבא לה״, הוא אומר.
״ההשלכות לכך הן קריטיות. הנחל שמזרים את המים לוואדי קלט, ממשיך משם לים המלח. כששומעים בחדשות שוואדי קלט מזוהם, זה בגלל הזיהום שמגיע מהרשות הפלסטינית״.
מלט מפרט מספר תחומים עיקריים בהם נעשות פעולות שיוצרות מפגעים סביבתיים באזור יהודה ושומרון על ידי הפלסטינים:
״מרחב ואדי חרמיה הוא האזור הצפוני של רמאללה. יש שם זיהום של כימיקלים: שופכים שם חומרים לערוץ הנחל ובעקבות כך נוצר שם סירחון מטורף. הכימיקלים מחלחלים למי התהום שלנו, ושליש ממי התהום של מדינת ישראל נשאבים מאותו אזור, כך שיוצא שאנחנו שותים מים מזוהמים משמנים ואוכל של מפעלים. הדבר פוגע בכל אזרחי ישראל ולא רק בתושבי יהודה ושומרון״.
מלט מציג גם את הזיהום שנוצר מהמזבלות ומהמוסכים שבאזור: ״במזבלות שורפים את הזבל, ובמוסכים שורפים את הצמיגים לטובת מיחזור הברזל שנמצא בתוך הצמיג. יש לכך השלכות מטורפות, כי מדובר בחומרים רעילים מאד״, הוא אומר. גם זיהום, גם פלילי
״תחום נוסף הוא המחצבות הבלתי חוקיות. בתוך המדינה יש משבר רציני בכל תחום המחצבים – סלעים, אבנים וחומרים בסיסיים נוספים – ויש בישראל הרבה ביקורת על מחצבים כאלו ובירוקרטיה בעניין. יש רשות שלמה שאמורה לטפל במחצבות ולשקם אותם לאחר החציבה, כלומר להפוך אותם לכאלו שלא יהוו כמפגע סביבתי, וכך החיות והסביבה לא ייפגעו מכך״.
הבירוקרטיה, אומר מלט, ועצם העובדה שמחדשים מעט מאד מחצבות ב״ישראל הקטנה״, גורמת לפתיחת מחצבות בלתי חוקיות ביהודה ושומרון. ״הכי קל ללכת לחצר האחורית, שהיא יהודה ושומרון, ולקחת משם את כל המחצבים האלו. הדבר גורם לזיהום סביבתי שמתבטא בפגיעה בשטח של זרימת מים, פגיעת עשן ופיצוץ חומרי נפץ ואבק. יש עשרות מחצבות באזור״.
מלט מצביע על בעיה נוספת שנגרמת בשל כך. ״מעבר לפגיעה באיכות הסביבה יש פה גם נושא פלילי. זה עסק שמגלגל מיליונים בשנה. אמנם יש מחצבות מאושרות באזור, אבל הן מקבלות את המחצבים ממחצבות בלתי חוקיות ופשוט גורמות להלבנת החומרים: החומרים מובאים לישראל הקטנה, ושם הם שוברים את השוק שבתוך ישראל. כל אדם שיש לו חלקה קטנה פותח מחצבה ומוכר מחצבים למחצבות הגדולות בישראל ויוצר שוק שחור״.
מלט מצביע על כך שפעמים רבות הדבר נעשה בעיקר בצפון השומרון, שם מתבצעים גם חילופי רכבים. ״יש המון כאלו. הרבה אזרחים ישראליים שמגיעים לתוך יהודה ושומרון ומטפלים ברכבים בכפרים שבשטחי C . אם למישהו הלך המנוע, במוסך ישראלי יתנו לו הצעת מחיר של 15,000 שקלים להחלפת מנוע ובחווארה הוא ישיג את המנוע ב – 4000 שקל. מאיפה הגיע המנוע? מה הבקרה שנעשתה עליו? מה מצבו? מה הרישוי שלו? יש לו בכלל רישוי? מעבר לכך המגרסות של הרכבים גורמים לכך שהשמנים והדלקים מחלחלים לבטן האדמה ופוגעים בסביבה. כלומר, נוצרים מפגעים סביבתיים, שוק שחור והשלכות על בטיחות הנסיעה בכביש״.
דיברנו על הפלסטינים. מה לגבי מעורבות יהודים ישראליים בזיהום?
״ברור שיש גם יהודים שמזהמים וגם כנגדם צריך לאכוף את החוק. לפעמים הם מעורבים בזיהום שהפלסטינים יוצרים ונוצר שיתוף פעולה כלכלי, שמקל על ביצוע העניין מתחת לפני השטח, אבל אלו דברים שעדיין לא מספיק חקרנו״.
פן נוסף שמציין מלט הוא עניין הרעיות הבלתי חוקיות בתוך שמורות הטבע: ״בישראל יש נהלים מאד ברורים איך וכמה ניתן לרעות בתוך שמורת טבע. ביהודה ושומרון יש אפס בקרה״, הוא טוען. ״בוואדי קלט לדוגמא, יש רעייה של עדרים של ערבים פלסטינים בדואים. בנוסף, אין פיקוח על הבהמות – אם הן מחוסנות, אם הן רשומות, אם יש להן מחלות. הדבר משפיע על השמורה בפועל: אם יש רעייה יותר מדי מאסיבית – השמורה מתה ואיתה גם החיות מתות״.
המזהם – משלם?
״אשתייה יצא בהצהרה שמדינת ישראל היא זו שאחראית על מה שקורה ביהודה ושומרון מבחינת זיהום הסביבה, ובפועל 99.9 אחוז מהזיהום ביהודה ושומרון זה נטו פעילות של הרשות הפלסטינית, חלקה במודע וחלקה מחוסר אכפתיות מובהקת. לא שמו לב מספיק לטענה החמורה הזו כי מאד מטשטשים את העניין״.
כשהפעילות נעשית במודע – היא כמו נשק מסוים כלפינו?
״יש מקומות שכן, שהמניע בהם הוא אסטרטגי, ויש מקומות שקשורות לאירוע כלכלי – על מנת להוזיל עלויות. למה שעיריית רמאללה תשפוך עכשיו עשרות אלפי טון זבל למטמנה או תחנות זבל? זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים. יותר פשוט למצוא מקום פיראטי ולשפוך בו את הזבל״.
מה אפשר לעשות?
״מדינת ישראל צריכה לאכוף את החוק. כמו שהיא אוכפת את החוק בכל עיר אחרת ומי שעובר על החוק מקבל קנס. סך הכל, בהקשר של איכות הסביבה, החוק לטובתנו, ומאד מאפשר לפעול, הוא פשוט לא נאכף״.
חוקי איכות הסביבה מתבססים על עיקרון ״המזהם – משלם״ שלפיו אותו גוף או אדם שגרמו לזיהום, ישאו בעלויות הכספיות לכל הנזק שהתרחש בעקבות אותו הזיהום.
״אם מפעל כימיקלים זיהם נחל, אז לפי החוק הוא גם ישלם בכל עלויות התיקון לנזק. ביהודה ושומרון לא מיישמים את זה״, טוען מלט. ״הגשנו עתירה לבית המשפט כשהרשות הפלסטינית שפכה את הזבל ברמאללה למזבלה פיראטית, ובסוף עצרו את שפיכת הזבל של עיריית רמאללה שם. לאחר שכל הר הזבל נשרף, בער שבועיים וזיהם את כל יישובי בנימין, המנהל האזרחי בעצמו הגיע עם כלים כבדים, ניקה שם כמה ימים וסגר את המזבלה הפיראטית והבלתי חוקית ההיא. מי מימן אותם? את ואני מימנו את פינוי הזבל הזה. למה? יש פה עבריין, יודעים מי זה, תפסו אותו, למה שהוא לא יישא בתוצאות? למה שאני בתור אזרח משלם מיסים אשא בהוצאות של מישהו שזיהם?״.
חוסר האכיפה נובעת מפחד?
״שאלה טובה. זה בדיוק מה שאנחנו שואלים ב״רגבים״. למה אזרחי מדינת ישראל הצדיקים והתמימים, משלמי המיסים, צריכים לשלם על עבירות כאלו ולא העבריין? הרי בישראל הקטנה ברור שהעבריין ישלם. במקומות אחרים בארץ הדברים היו נאכפים כי זה החוק. מעבר לזה שזה לא מוסרי לזהם וזה פשע נגד האנושות, ברמה הכי פשוטה – זרקת שקית על הרצפה? תרים אותה. זיהמת את הנחל? תנקה אותו ותישא בהוצאות ניקויו״.
מלט מדגיש שוב כי ביהודה ושמרון יש מציאות חיים שונה לגמרי ובה החוק לא חל או לא מתפקד. ״ישנה הפקרות גדולה. יש עשרות, אולי מאות מזבלות שבהן שורפים את הזבל באופן לא חוקי. זה כמו בהודו, כמו במלחמת אזרחים באתיופיה. אנחנו מדינה נאורה, מפותחת, עם תקציבים, ובחצר האחורית – יהודה ושומרון – עושים מה שבא. איכות הסביבה היא נושא שחוצה גדרות וחוצה קוים. איכות הסביבה לא שמה לב איפה הקו הירוק ומהם השטחים שלנו ומהם שלהם. הכל עובר ממקום למקום ופוגע בכולנו״.
