01
השבוע התגלה עוד פרט בעסקת הכניעה; מחבלים רוצחים שמשתחררים לרחובות ירושלים יקבלו קיצבאות ביטוח לאומי וזכויות אזרחיות נוספות מטעם המדינה. רצחו, אנסו, החריבו משפחות, וחוזרים לרחובות עיר הבירה עם זכויות. אי אפשר לדמיין את העסקה המחרידה הזאת. ועם כל הזוועה מסביב, לפחות יש דבר אחד שהמחבלים לא ישכחו כל כך מהר. הם לא ישכחו את התנאים שלהם בבתי הכלא בשנה וחצי האחרונות. מבתי כלא שבעבר התחרו בבתי מלון חמישה כוכבים, בתי הכלא עברו להיות בתי כלא. כשאיתמר היה השר, ונציב שירות בתי הסוהר קובי יעקובי נכנס לתפקידו, התנאים של המחבלים השתנו מן הקצה אל הקצה. הוציאו מהחדרים את כל מכשירי החשמל המפנקים: טלוויזיות, קומקום חשמלי, כירה חשמלית ועוד, הוציאו את האוכל המפנק: אין עוד מרמלדות ושוקולדים, אין בשר כבש מטפטף, אין בישולים וחאפלות בחדרים. יש שלוש פעמים ביום מנות אוכל שמכילות את המינימום המחוייב על פי החוק. ולא גרגיר מלח אחד יותר. החדרים ריקים ויש בהם רק מזרנים שנכנסים לתא בשעות הערב ויוצאים משם בשעות הבוקר. מקלחות מתוקצבות בזמן קצר ולא כמו בעבר כשהמחבלים היו פותחים את ברזי המים שעות סתם. יציאה של מחבלים מחוץ לתא מתאפשרת לזמן קצר קצוב ביום ושאר היום רק בתא. מעמד הדובר של המחבלים בוטל. במילים אחרות: במקום שסוהרים יעשו משא ומתן עם הרוצח הכי גדול בכלא והוא יקבל יותר זכויות, היום כולם שווים בפני החוק ולא מנהלים שיח של דרישות מצד המחבלים. אין חיילות שנפגשות עם מחבלים. איתמר שומר על כבודן. באופן פלאי המחבלים כבר לא מאיימים על סוהרים, נפסקו שביתות הרעב של מחבלים כדי לקבל הטבות שונות, אין נסיונות בריחה, מחבלים קטנים שרוצים כלא בשביל כבוד בכפר בשחרור, חושבים פעמיים ושלוש לפני שהם זורקים אבן על שוטר. וכשהמחבלים משתחררים עכשיו בעסקה, למרות שדינם הוא מוות ולא פחות, לפחות הם חוזרים לכפר שדופים, עייפים ורצוצים ויודעים לספר שהתנאים בבתי הסוהר הישראלים היום גרועים מתמיד. זו שמחת עניים לעומת עצם השחרור של המחבלים הרוצחים לרחובות ובניית עזה חבלנית מחדש לפי תנאי העסקה, אבל בכל זאת איתמר הצליח לתקן עוד עוול של שנים. תיקון שאפילו היועצת המשפטית לממשלה לא הצליחה לקלקל בחזרה.
02
אם שמעתם על חיילות שנפגעו ממחבלים בתקופה האחרונה, לצערי זה בבתי מעצר צבאיים. שר הביטחון החדש ישראל כץ אוהב ישראל ומקווה שיצליח לשמור על החיילות שלנו גם במקרה הזה ולהוציא אותן משמירה על חיות האדם.
03
במשרד של איתמר הייתה תלויה תמונה שבה הוא הולך לבד במסדרונות הכנסת, כדי לזכור שבפוליטיקה אין חברים.. זאת תמונה שצולמה בליל סגירת הרשימות רגע לפני הסגירה, כשהפרו איתו הסכם ריצה משותף והשאירו אותו לרוץ לבד. ואיתמר, שהוא אדם של חברות, השאיר לעצמו תזכורת קבועה שבפוליטיקה אין חברים. ככה זה בפוליטיקה. ביום ההכרעה האם לצאת מהממשלה ולאבד משרדים משגשגים, איתמר כבר לא נשאר לבד- הח"כים שלו היו איתו בעוצמה גדולה. היום, הוא כבר מסתובב בכנסת עם האנשים הכי טובים שיש לעם הזה להציע. יש חברות בפוליטיקה, אפילו במקום הזה אפשר למצוא אותם, אם רק באים ממקום אמיתי ואוהב.
04
שמעתי ששוטרים התבאסו שאיתמר עזב. עד שהיה שר שנלחם לטובתם כמו אריה, פתאום הוא עזב. הם רוצים שיחזור ולו כדי לכסח רוצחים משוחררים שינסו לקום שוב לפגוע. למרות הבאסה, אני בטוחה שגם הם מבינים שזה העניין בלסמוך על אדם: יודעים שהוא ישר ויש לו מילה. והם, כמו כולם, יעדיפו להאמין לאדם כזה גם בפעם הבאה כי הוא אומר בקול את מה שהוא מאמין בלב.
05
בכל שנה מחדש אני מתפללת שדייקתי בציונים בתעודה, ולא פחות מכך בהערות. לפעמים הערה קשה יכולה לפגוע בתלמיד יותר ממה שנראה, ולפעמים אין ברירה וצריך לעורר את התלמיד להביא את עצמו ללמידה. ולמרות שאני לא מחנכת, עדיין לוקח לי שעות רבות לכתוב ציונים והערות, גם כשההערה היא קלילה ומחוייכת. הלוואי שהייתה שיטה מדויקת לכתוב לכל תלמיד בדיוק את מה שהוא צריך לקרוא, בלי חוסר דיוק פה ושם. תעודה היא יותר מאוסף מילים ומספרים, אבל היא עדיין רחוקה מלהיות חזות הכל. ■
