יהדות עכשיו

הישוב אביתר כאן כדי להשאר

במשך כעשרים שנים לא הוקם יישוב חדש ביהודה ושומרון. בתגובה לפיגוע בצומת תפוח שבוצע לפני כחודש וחצי הוקם עוד באותו היום יישוב חדש ע”י משפחות גרעין תנועת “נחלה”, שקיבל את השם “אביתר”.

בשונה מגבעות שהוקמו מדי פעם על ידי בני נוער, נבנה הפעם יישוב של ממש הכולל חשמל, מבני קבע מבלוקים, קרוואנים, בית מדרש גדול ומגדל מים. פלוגת חיילים נמצאת ביישוב באופן קבוע לשמירה, אך הוטל עליו צו תיחום שנועד למנוע את התפתחותו.
יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, וצבי אלימלך שרבף, ממקימי היישוב אביתר, מדברים על היישוב החדש וגדילתו, ויוסף אביחי הרשקוביץ’ תושב היישוב וחבר בתנועת “נחלה” להתיישבות, משתף ביומן שבו כתב על התהליך.

יום ראשון, כ’ אייר תשפ”א. צופיה טנא (בורובסקי), אלמנתו של אביתר בורובסקי הי”ד שנרצח בפיגוע בצומת תפוח, נמצאת כרגע באמצע האזכרה בכפר חסידים. היא נזכרת שמונה שנים אחורה, כשנודע לה שבעלה נרצח. באותו יום, ראש מועצת שומרון דאז, גרשון מסיקה, העביר זמנית את המשרד שלו, בתור מחאה לפיגוע, לנקודה סמוכה לצומת תפוח, היכן שהיה פעם מוצב “תפוחית”, על גבעה שהערבים כינו “ג’בל סביח”.

ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן והרב שמואל אליהו עם אלפי בני אדם בתפילת הלל חגיגית בישוב אביתר השבוע | תמונה: רועי חדי

יוסי דגן: “מסביב לאביתר ישנם 80 בתים לא חוקיים שבנו הערבים. כשאנחנו פונים למנהל האזרחי ולמשרד הביטחון ומיידעים אותם שיש השתלטות על שטחי C, הם אומרים לנו שאנחנו צודקים, אבל אין מספיק כח אדם כדי לשנות דברים. פתאום כדי לפנות את אביתר יש כוח אדם למכביר ועוסקים יום ולילה בפעילות כדי לעקור את היישוב הזה".

הוא הבטיח להתקפל בסוף השבעה. בפקודת אלוף פיקוד מרכז דאז ניצן אלון, תוך כדי ימי השבעה, הגיעו אנשי משטרה והמנהל האזרחי והחריבו את המבנים עד היסוד. הם הבהירו בצורה חד משמעית – לא ניתן בשום פנים ואופן יד להקמת יישוב חדש בשומרון. בשמונה השנים שחלפו מאז, שני גרעיני משפחות עלו על הקרקע בהפרש של כמה שנים, אך התגובה לא השתנתה. המבנים נהרסו עד היסוד.
עברו כבר יותר מ-20 שנה של הקפאה בהם לא קם שום יישוב יהודי ביהודה ושומרון, ואפילו המאחזים שהוקמו ב-10 השנים שלפני עדיין לא מוסדרים (ההתיישבות הצעירה), אבל מסביב – הערבים חוגגים. 200 מטר מגבעת אביתר יש מבנה ערבי לא חוקי מהחודשים האחרונים שאף אחד לא חושב לגעת בו. הוא מצטרף לעוד עשרות אלפי מבנים לא חוקיים שהערבים בנו בשנים האחרונות על מאות אלפי דונמים.
כ-2 מיליון דונם של אדמות מדינה ריקות מופקרים, היהודים סגורים בגדרות הישובים הקיימים, והערבים לא מחכים. הם נוגסים בקרקע בקצב של יותר מ-60,000 דונם בכל שנה”.
צבי אלימלך שרבף, נשוי לאסנת ואב לשמונה הוא ממקימי היישוב. “סבא שלי, הרב משה לוינגר ז”ל הקים את תנועת “נאמני ארץ ישראל ונוער למען ארץ ישראל” לאחר הגירוש מחבל עזה וצפון השומרון, כדי שלא יהיה חלילה רפיון מהמשך בניין ארץ ישראל” הוא מספר. “בהמשך התחברו יחד שתי התנועות והקימו את תנועת “נחלה”. אחרי הרצח של אביתר בורובסקי עלה גרשון מסיקה יחד עם קבוצת אנשים לאביתר. לצערנו בסיום השבעה הם פונו והמקום נהרס”.
לאחר הרצח של הרב איתמר בן גל בצומת אריאל לפני כשלוש שנים שוב עלו משפחות לשטח ופונו מהמקום. לפני שנה וחצי הקימה תנועת נחלה גרעין של 20 משפחות שהתארגנו להקמת הישוב החדש. “במשך כל התקופה קיימו תפילות, שבתות ואירועים כדי להגביר את הדרישה להתיישבות במקום,” אומר שרבף.
“אם יש מעשה ציוני יהודי ערכי שממשלת ישראל הייתה צריכה לאמת אותו עכשיו- זה עניין אביתר. מה שקורה הוא ניסיון לא ברור של הממשלה לעקור יישוב שהוקם בפעולה אסטרטגית על אדמה שאין איתה שום בעיה. רק בגלל החלטה פוליטית לא מאשרים אותה. מעולם לא היתה שום טענת בעלות על הקרקע” אומר יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון.
“צריך להקים אותו גם בלי קשר לפיגוע שהיה כי מדינת ישראל צריכה להקים יישובים בארץ ישראל. עלו לפה 50 משפחות ואני מברך אותן על המעשה הציוני הזה. ממשלת ישראל צריכה במקום לעקור אותן- לחבק אותן. האנשים האלה החזירו את הכבוד לעם ישראל. דווקא אחרי פיגוע ושבר כל כך גדול, הם מוסיפים אור, כפשוטו, על החושך”.
“נחזור לצופיה. תוך כדי האזכרה של אביתר, צופיה מקבלת בשורה מרה – פיגוע ירי בצומת תפוח. שלושה פצועים אנוש, קשה וקל. אותו יום, אותו מקום, שמונה שנים אחר כך. באותו זמן הייתי בבית, אבא שלי קפץ לצומת תפוח בתור כונן של מד”א, והיה זה שטיפל ביהודה גואטה הי”ד בדרך לבית החולים. באותו רגע היה ברור לכולנו – זה הזמן לעלות לקרקע.

מעבר להזדמנות הכאובה שבה היישוב שנבנה לא ייהרס בגלל המצב, ואולי אפילו יקבל אישור רשמי, המניע העיקרי היה אחר: שכנים שלנו, תלמידי ישיבת איתמר, שוכבים פצועים בבית החולים. היינו חייבים להגיב. עוד באותו לילה ישנו באביתר כמה משפחות באוהלים ושני מבני עץ שבנינו בשעות הערב המאוחרות, אבל אפילו לרגע לא חשבנו לאן נגיע תוך זמן כל כך קצר.

יום אחר כך עמדו באביתר 2 קרוואנים ובית מדרש מבלוקים. יחד עם התמונה של הקרוואנים, התפרסמה בתקשורת ההודעה של ראש מועצת שומרון יוסי דגן שבמקביל לעבודת הצבא – התגובה שלנו לטרור צריכה להיות בניין ארץ ישראל. בשבוע שעבר הכנסנו ספר תורה ובית המדרש הוכפל פי ארבעה, קוראים לו עכשיו ‘עץ יהודה’ על שם יהודה גואטה הי”ד. התיישבות צעירה לתפארת. בשורת אביתר כבר הגיעה לכל רחבי הארץ”.
יוסי דגן: “מסביב לאביתר ישנם 80 בתים לא חוקיים שבנו הערבים. כשאנחנו פונים למנהל האזרחי ולמשרד הביטחון ומיידעים אותם שיש השתלטות על שטחי C, הם אומרים לנו שאנחנו צודקים, אבל אין מספיק כח אדם כדי לשנות דברים. פתאום כדי לפנות את אביתר יש כוח אדם למכביר ועוסקים יום ולילה בפעילות כדי לעקור את היישוב הזה. הממשלה, בין משמאל ובין מימין, אמורה להתאחד סביב דבר כזה ערכי ונכון. תסתכלו לעם ישראל בעיניים, מה המסר שלכם לעם אחרי תקופה כזו קשה של פיגועים ואירועים ביטחוניים? אנחנו צריכים לבוא- כמדינה- ולהקים יישובים רשמיים. האבסורד הכי גדול הוא שבעבר המפא”יניקים, שהם השמאל של פעם ובימי בן גוריון, הבינו שהתשובה הציונית ההולמת לטרור היא הקמת יישוב היכן שהיה פיגוע. כך הוקמו קיבוץ מעלה החמישה וקריית שמונה וכך מדינת ישראל נתנה מענה חזק, אמיץ וערכי לטרור, בלי לחשוש מה יאמרו באירופה. מטרת הערבים לפגוע בנו ולגרש אותנו ואנו צריכים עוד יותר להתחזק בבניין הארץ ולהוסיף יישובים חדשים, גם ללא קשר לפיגועים. זה מסר לאויבים שעם ישראל חי וחזק ולא נשבר”.
צבי אלימלך שרבף: “גרעין אביתר הוא אחד מתוך שבעה גרעיני משפחות חדשים שהקימה תנועת נחלה מתוך מגמה לחדש הקמת ישובים בצורה ממלכתית ולדחוף את הממשלה לחזור לחזון הציוני ולהקים ישובים חדשים בכל רחבי הארץ. גרעיני המשפחות מוכנים לעלות לשטח גם בתנאים חלוציים קשים כדי לתת כח לממשלת ישראל לעמוד בפני הלחצים הבינלאומיים ולפתוח בתנופת התיישבות רחבה. הגרעין עדיין היה בשלבי התארגנות כשנעשה הפיגוע, אבל גם הגרעין הישן וגם הגרעין החדש הבינו שזה הזמן לעשות מעשה ולהקים את הישוב”.
למה רוצים לפנות את היישוב?
“אומרים שהיישוב לא חוקי וזו טענה עבשה ולא מתקבלת על הדעת. לא הרסו אפילו בית אחד של ערבים מסביב,” טוען דגן.
כיום ביישוב יש חמישים משפחות. “כל יום מגיעים אלפי אנשים לבקר ולחזק אותנו בישוב החדש ויש הרבה מצב רוח,” משתף שרבף בחיוך.
״אחרי כמה ימים של ניסים גלויים כבר התרגלתי לקצב התקדמות שלא בדרך הטבע, ורק המבקרים הרבים, והחברים שהספקתי לצבור בחיים הקצרים שלי, שממשיכים להגיע לבקר אחד אחרי השני, מזכירים לי בהבעות הפנים שלהם, ובברכת “מציב גבול אלמנה”, כמה צריך להתמלא בשמחה על הקמה של יישוב חדש בארץ ישראל, וכמה אסירי תודה לקב”ה אנחנו צריכים להיות על ההצלחה הגדולה הזאת. הרב לוינגר זצ”ל היה אומר הרבה, שאסור לשכוח שבזמן שאנחנו יושבים וחושבים איך לבנות את ארץ ישראל – יושבים במקום אחר וחושבים איך להרוס. חבר הכנסת מוסי רז ממרץ פרסם עוד ביום הראשון לעליה מכתב בהול לשר הביטחון בני גנץ לפנות בדחיפות את “המאחז אביתר שהוקם ליד צומת גוש עציון”, כפי שכתוב במכתב. היום הוא לא היה טועה במיקום, ה-waze כבר יודע לכוון ל-”אביתר (יישוב)” את כל מי שרוצה להגיע… היישוב – חי וקיים.

קשה לפרוץ הקפאה של יותר מ-20 שנה תוך כמה שבועות. ברוך ה’ יש לנו צבא חזק, ולא יהיה לו קושי פיזי גדול להרוס את היישוב. העבודה שאנחנו צריכים לעשות היא עבודה ציבורית. דויד אלחייני אמר לנו את זה כבר בשבוע הראשון – מה שיקבע אם המקום הזה יישאר ויהיה תקדים ליישובים החדשים הבאים, זה התמיכה הציבורית”.

שרבף סובר שהמיקום של היישוב החדש אסטרטגי. “היישוב ממוקם על ציר 5 המחבר בין תל אביב ובקעת הירדן ובדיוק בקטע הזה הרשות הפלסטינית בונה בצורה לא חוקית בשטחי C בהיקפים גדולים כדי לחנוק את הרצף היהודי באזור. הגורם המזרז לעליה היה הפיגוע מתוך הבנה שלאורך כל שיבת ציון התשובה האזרחית לטרור הערבי היא הוספת חיים יהודיים על ידי הקמת ישובים חדשים, אבל הישוב לא עלה כתגובת נגד אלא מתוך רצון להמשיך את המפעל הציוני”.

לדבריו, נבנים בכל שנה כ-3500 בניינים ערביים שלא נהרסים. “המינהל האזרחי טוען שהוא לא יכול להרוס אתם כי יש חוסר בכוח אדם”.

דגן מסייע בהקמת הישוב החדש ולפני כשבוע וחצי אף העביר את לשכתו לאביתר על מנת לחזק את התמיכה הציבורית במקום. “יש דברים שהם מחוץ לפוליטיקה וצריכים לקבל מענה ערכי וציוני. וגם מי שלא מאמין בכך- יש “כללי משחק” שנוהגים לפיהם, ופה אין שום בעיה של בעלות על הקרקע,” הוא אומר. “לא צריך להתייחס למשפחות שעלו לכאן כאויבות המדינה, צריך להיות גאים בהן ולא ליצור אכיפה סלקטיבית. העברת הלשכה לאביתר הוא צעד שנועד להביע את התמיכה שלי כאזרח כלפי החלוצים והחלוצות היקרים האלו, ולהביע את המחאה הקשה שיש לי מפני הרצון לעקור את היישוב”.

“אנו מצפים מראש הממשלה נפתלי בנט שלא יתן ידו לאפליה קשה דווקא נגד יהודים כאשר הבניה הערבית משתוללת באין מפריע,” קורא שרבף. “אין סיבה להרוס. הקרקעות הם אדמות מדינה. המשפחות והנוער מבטאים את המשך הציונות הפשוטה של בניית ארץ ישראל ואנחנו מקווים מאוד שממשלת ישראל תכשיר את הישוב החדש”.

דגן סובר ש”ברמה הצבאית ממשלת ישראל צריכה להורות לצה”ל לבצע פעולות תגמול צבאיות כד להחזיר את ההרתעה כנגד הרשות הפלסטינית. אני מדגיש- צה”ל, ולא אזרחים. הרשות הפלסטינית מסיתה ומממנת את המחבלים. מבחינה אזרחית יש לחזק את יישוב ארץ ישראל, כי המחבלים לא ישברו את רוחנו. מעבר לערך הציוני החשוב, זו ההרתעה הכי חשובה. גם אם צה”ל יהרוג 1000 מחבלים, הקמת ישוב אחד מרתיעה אותם יותר”. “האווירה החלוצית המדהימה מורגשת כאן בהקמת הישוב החדש, מגיעים באופן יומיומי אלפי אנשים לחזק ולהיות שותפים,” משתף שרבף. “אני קורא לציבור להמשיך להגיע ולחזק אותנו ואת מדינת ישראל בהקמת הישוב אביתר. מחכים לכם”.

“אחת השאלות ששמעתי הרבה פעמים בתקופה האחרונה היא ‘מתי יהיה פינוי’. תמיד אני עונה שלא יהיה פינוי, מי אמר שיהיה פינוי? כשעונים לי בחצי לעג לרש שהם אוהבים את האופטימיות שלי, אני עונה להם שאני שונא את חוסר האמונה שמתחפש ל-’ריאליות’.

הסתובבו שמועות בתקשורת שביישוב נערכים לפינוי – שקר וכזב. אנחנו ממשיכים לבנות, והאוירה כאן מאוד מאוד שמחה, לא עוצרים לרגע. אני יכול להבטיח לכם עכשיו מראש, שמאז שכתבתי את המילים האלה, עד שאתם קוראים אותן עכשיו – כבר בנינו עוד כמה בתים, ונמשיך להתרחב כאן בלי הפסקה. עם ישראל חי. עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה”.

עוד במדור זה

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

דצמבר 21, 2022

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים, בין אם המפלגות השונות הגיעו להסכמות, ובין אם לאו. בכל מקרה, אחת הנקודות השנויות במחלוקות שעליה עוד נשמע במהלך השנים הקרובות היא סעיף הנכד בחוק השבות.
"תוצאות הבחירות בישראל וחזרתן של מפלגות הימין להרכיב את הקואליציה מייצרות רחשים ורעשים בקרב יהדות התפוצות. תלוי כמובן באלו מדינות, למשל בקהילות הגדולות כמו צפון אמריקה או אנגליה – מנהיגי הקהילות הם בעלי עמדות ליברליות יותר מאשר בישראל, וזה מייצר מצד אחד חשש ומצד שני ציפייה ורצון ללמוד לאן תלך הממשלה הקרובה", כך מסביר במבט רחב עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית, את העניין סביב סעיף הנכד שבימים אלה תופס חלק לא קטן בסדר היום הציבורי.
תחילה צריך להבין מהו סעיף הנכד – על פי סעיף 4א(א) לחוק השבות תש"י-1950, "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות… מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". בעוד שעל פי ההלכה כדי להיחשב יהודי אדם צריך להיוולד לאם יהודייה או להתגייר, חוק השבות מקנה זכויות גם למי שאביו הוא יהודי, למי שסבו יהודי, ואפילו לבני זוגם. נתונים שפורסמו על ידי הכנסת רק לאחרונה, מגלים כי בשנת 2020 כ-72% מהעולים מכוח סעיף זה שנוסף לחוק בשנת 1970 – אינם יהודים.
ביהדות התפוצות מנסים להבין מה קורה
נריה אומר כי תפקידם במוסדות הלאומיים להתמקד בשני כיוונים. "בצד הפנימי, חשוב שהממשלה שלנו, המפלגה שלי – הליכוד, תאייש גם את משרד התפוצות. לעבוד יותר על חיזוק הקשרים עם יהדות התפוצות ולהיות בקשר מתמיד. אבל, אנחנו אומרים את זה גם החוצה – התפקיד שלנו במוסדות הלאומיים להגיד ליהדות התפוצות: "הדעות בישראל יכולות להתחלף, גם הממשלות – אבל חשוב מאוד שהקשר לישראל ולציונות יהיה מעל השאלה מי מכהן ובאיזה תפקיד׳.
לגבי חוק השבות – אין ספק שאם ממשלת בנט-לפיד הייתה עושה את זה לפני חצי שנה-שנה זה היה עובר קל יותר מהבחינה הזאת. המציאות היא שהחוק עולה ומתפרסם עכשיו, יחד עם הדרישות של המפלגות הדתיות והחרדיות, ולא מהצד של הליכוד – אז מבחינת האווירה זה מייצר ביהדות התפוצות שאלות בניסיון להבין מה קורה".
לא בטוח שהנושא הזה הטריד פחות את ממשלת בנט-לפיד, אלא שמבחינתם עדיף היה לא לגעת בו כי המפלגות שהרכיבו את הממשלה לא הסכימו בנושא הזה. דווקא עכשיו בקואליציה החדשה יכולה להיות לכאורה הסכמה רחבה יותר.
"צריך להגיד ביושר שזה לא עלה ב-30 השנים האחרונות. קרו פה שני דברים: קודם כול, הקואליציה החדשה הומוגנית, דתית ושמרנית יותר. אז בין המרכיבים שלה יש הסכמה רחבה יותר בנושא הזה וזהות משותפת, למעט חלקים מסוימים בליכוד, כאשר חלק מאותם חלקים הוא ראש הממשלה".
"מה שקרה פה בעצם ב-20 השנים האחרונות זה שאנחנו רואים ש-70% מהעולים שמגיעים מחבר העמים, שזה המרכיב המשמעותי בעלייה לישראל – לא יהודים לפי ההלכה".
אין מדובר רק בנוגע ליהודים שלא על פי ההלכה, ועל כך מרחיב נריה: "קו ההגנה נפרץ. גם היום לפי הזרמים הליברליים ביותר שאנחנו בקשר איתם, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארצות הברית, על פי העקרונות שלהן מי שהוא דור ראשון ושני נחשב ליהודי. זאת אומרת, גם מי שנשואים ליהודים יכולים להגיע לישראל על פי חוק השבות, כך לפי אותן תנועות. בנוסף לכך, גם אם אתה בן לאב או לאם יהודייה, שזה כמובן רחב יותר מהתפיסה האורתודוכסית, גם אצלם יהודי לא נחשב מי שהוא נכד לסבא יהודי. וכאן מדינת ישראל מכוח חוק השבות והתיקון שנעשה, ובעיקר מכוח המציאות של 20 השנים האחרונות, בעצם מעלה לפה הרבה מאוד אנשים ונותנת להם זכויות מלאות של עולים, למרות שהם במעגל הרבה יותר רחוק מאשר כל הזרמים הכי ליברליים שקיימים בעם היהודי".

"הם מגיעים כטרמפיסטים"

בסוף השבוע שעבר פורסם על ידי עיתונאי ynet, קובי נחשוני, כי בליכוד פועלים לפשרה בנושא חוק השבות. מאיר: "ההצעה שלנו הייתה להתיישר לקו ההגנה הכי שמאלי. בסעיף הנכד צריך לייצר תיקונים, לבטל אותו בצורה מעודנת יותר".

"מצד אחד מי שדואג לזהות היהודית של המדינה לא יכול להשאיר את המצב כפי שהוא. אנחנו מביאים הרבה מאוד אנשים שאין להם שום קשר לזהות הציונית ובוודאי שלא לזהות היהודית, ההלכתית. הם מגיעים כטרמפיסטים, לוקחים זכויות עולים, סל קליטה, ואז עוברים למדינות אחרות או נשארים פה בישראל. לכן את המציאות הזאת צריך לשנות. מצד שני אנחנו כן קשובים לדאגה שנשמעת בקרב ארגונים מקהילות יהודיות ברחבי העולם, כאילו יש פה הורדת מסך".

לכן, ההצעה של עו"ד נריה מאיר מבקשת לאפשר לאותו נכד מהמעגל שלישי, להגיע לישראל כתושב ולא כעולה. "המשמעות של ההצעה הזאת היא שהוא יכול לחיות כאן בישראל, ומנגד הוא לא זכאי להטבות עלִייה. זה משמעותי, כי לכל אדם זו הוצאה של עשרות אלפי שקלים, ולמשפחה זה יכול להגיע גם ל-80-90 אלף שקלים. בנוסף הוא לא יכול להצביע בבחירות – כמו שמופיע בחוק בהבדל שבין תושב לבין עולה. זה אמור לצמצם את הבעיה, זה לא יסגור אותה הרמטית, לא יעצור אותה בבת אחת, אבל זאת פשרה שבעצם נותנת מקום לכל הקולות".

"יחד עם זה", ממשיך ומסביר עו"ד מאיר, "אנחנו חושבים שמי שיגיע לפה ויראה מחויבות וירצה להתגייר בבוא היום, אז צריך להקל עליו בגיור כמה שאפשר, בגבולות ההלכה כמובן. ולאפשר לו אחרי כמה שנים שהוא תושב ורוצה להיות חלק מעם ישראל ולהתגייר – אז לקבל הטבות של עולה".

מה בעצם מפריע כל כך ליהדות התפוצות בסעיף הנכד? אם ההתבוללות לא מטרידה, למה סעיף הנכד הוביל אותם להזדעק?

"אני אוסיף על השאלה שלך – מי שמשמיע על זה את קול הזעקה לכאורה זו יהדות ארצות הברית שזה לא רלוונטי אליה. אין נכד של יהודי ארצות הברית שרוצה לעלות לישראל, רק 5%, זה משפיע בעיקר על מי שמגיע מחבר העמים".

כי טוב להם שם ב׳סיר הבשר׳?

"אני רוצה ללמד זכות על הנקודה הזאת. הסיבה שסעיף הנכד מפריע ליהדות הברית למרות שזה נוגע בה פחות, היא משני חששות מרכזיים: אחד, שקשור גם לחשש פנימי פה בארץ – חוק השבות היה בטאבו עד עכשיו, לא נגעו בו כי שאלת ׳מיהו יהודי׳ היא השאלה הכי נפיצה פה והיא נוגעת בנימים הכי רגישים של החברה הישראלית ובקשר שלנו עם יהדות התפוצות. החשש שלהם הוא שברגע שיגעו בדבר הזה הוא ייפתח ויגיע לתיקון. למשל, השוואה של חוק השבות לפי ההלכה שאומרת שזכאי לעלות לישראל רק מי שאימו יהודייה. נניח שזה החשש שלהם – זה ממש מייצר עליהם כליה, הם לא נמצאים במקום הזה ולכן זה משמעותי עבור הרפורמים והקונסרבטיביים".

"דבר שני, הם אומרים, ׳אנחנו רואים את זה הצעד הזה כחלק ממהלך שבו אתם מצרים את רגלינו׳, כי גם סוגית הגיור קשורה לחוק השבות. מבחינתם האש מתקרבת לתפיסות העולם שלהם, ולכן הם מבקשים שלא לגעת בחוק. יש הרבה חששות. העניין הוא שעד שמוקמת ממשלה יש הרבה דעות באוויר. מבחוץ נראה שהכול יתקיים, בדינמיקה הפנימית אנחנו יודעים שלא כל סעיף שמדברים עליו בחדשות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים יקרה גם בפועל".

עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית

"אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה"

עד לאמצע השנה שעברה ובמשך שמונה שנים כיהן עו"ד נריה מאיר (42) בתפקיד מנכ"ל ההנהגה העולמית של בית"ר, וכיום הוא חבר הנהלת ההסתדרות הציונית מטעם תנועת הליכוד. את התמחותו המשפטית עשה במחלקת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי). הוא סרן (מיל׳) בחטיבת צנחנים מובחרת, נשוי ואב לחמישה, תושב רחלים שבשומרון, ואיש ההתיישבות הראשון שמכהן בתפקיד ראש המחלקה לתפוצות.

חוק השבות נוגע בעבודה שלך ביום-יום? "במחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונות העולמית אנחנו עובדים בכל השנה בהרבה מאוד קהילות יהודיות ברחבי העולם, בכדי לחבר אותן לישראל ולייצר זיקה ציונית בינן לבין ישראל. שבני הקהילות יבינו, ירגישו ויחיו שישראל היא חלק מהזהות היהודית שלהם. יהודי שמגיע לכל קהילה יהודית ברחבי העולם, אם חשובה לו היהדות שלו – ישראל צריכה להיות חלק מהתמונה – בזה אנחנו מתעסקים. כמובן שכל נושא שקשור לזהות יהודית ולחוקים שנעשים בישראל וקשורים לדבר הזה, אני חושב שזה נוגע בהם בצורה מאוד משמעותית, ויש בזה דבר טוב. זה אומר שאכפת להם ושהם רואים את עצמם חלק, וגם כשאנשים חרדים מדבר מסוים זה אומר שהם שייכים אליו".

"אנחנו מודאגים מאלה שפחות ופחות שייכים ורואים את התפקיד שלנו בלחבר דווקא אותם. דבר אחד, לחבר את הרחוקים. הדבר השני, גם אלה שמרגישים קשורים אלינו לראות שהחששות שלהם לא גורמים להם להתרחק".

נריה מדגיש כי תפיסת העולם של המחלקה היא ציונית. "אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה. אנחנו מנסים מצד אחד לומר את תפיסות העולם שלנו בצורה ברורה מאוד, ומצד שני כל הזמן להיות קשובים, להושיט את היד וגם לדעת לשמוע דברים שפחות מקובלים עלינו".

כחלק מתפקידו עובד נריה עם פדרציות יהודיות ברחבי ארצות הברית בתוכניות שהם בנו יחד, ומי שמרכיב שם את תפקידי מנהלי החינוך, בדרך כלל משתייכים לתנועה הרפורמית: " אין לנו את הפריווילגיה בישראל לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא. אנחנו בימין צריכים להראות דוגמה שאנחנו מסוגלים לעבוד עם כל הזרמים ולהתעלות מעל הוויכוחים ולייצר כמה שיותר גשרים לישראל. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל השנה, וזה מתחדד בנקודות מחלוקת כמו בימים אלה".

יש התעניינות ביהדות ובישראל בדור השני ובדור השלישי בקהילות המתבוללות?

"כן אבל זה משתנה מאוד בין מקומות בעולם. במקומות בעלי אטמוספרה ציונית גבוהה יותר, כמו דרום אמריקה או צרפת, שם לא תמיד יש קשר בין הסטטוס שלך מבחינת יהדות לבין הקשר שלך לישראל. זאת אומרת, יכול להיות חצי יהודים שהאבא שלהם יהודי והאימא לא, אבל מכיוון שגדלו בתנועת נוער אז הקשר שלהם לישראל וגם ליהדות יכול להיות חזק. מנגד, יש יהודים על פי ההלכה אבל הם רחוקים מישראל".

מאיר מוסיף שיש תופעה שהולכת ומתגברת בקרב הדור הצעיר של התרחקות מיהדות והיא משפיעה כמובן גם על התרחקות מישראל. באותו נושא הוא אומר לקראת סיום: "אנחנו חיים בדור אינדיווידואליסטי מאוד. זיכרון השואה הולך ומתעמעם, אלה האזורים שאנחנו רוצים לפעול בהם וכמה שיותר לקרב, ליהדות או לישראל, כל אחד לפי מה שמתאים לו".

עו"ד מאיר מסכם את הנושא: "אנחנו מגיעים מצד אחד מתפיסת עולם ומתוך הבנה שצריך לעבוד ביחד עם התפוצות ולזכור כי ׳אנשים אחים אנחנו׳. מצד שני, אנחנו לא יודעים מה יהיה עם חוק השבות ואיך הוא ייראה. צריך לעשות את זה עם אוזן כרויה ליהדות התפוצות ומנגד גם להסתכל על הזהות היהודית והציונית של המדינה, וללכת עם זה בצעדים מדודים אבל בבטחה".