בשונה מגבעות שהוקמו מדי פעם על ידי בני נוער, נבנה הפעם יישוב של ממש הכולל חשמל, מבני קבע מבלוקים, קרוואנים, בית מדרש גדול ומגדל מים. פלוגת חיילים נמצאת ביישוב באופן קבוע לשמירה, אך הוטל עליו צו תיחום שנועד למנוע את התפתחותו.
יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, וצבי אלימלך שרבף, ממקימי היישוב אביתר, מדברים על היישוב החדש וגדילתו, ויוסף אביחי הרשקוביץ’ תושב היישוב וחבר בתנועת “נחלה” להתיישבות, משתף ביומן שבו כתב על התהליך.
יום ראשון, כ’ אייר תשפ”א. צופיה טנא (בורובסקי), אלמנתו של אביתר בורובסקי הי”ד שנרצח בפיגוע בצומת תפוח, נמצאת כרגע באמצע האזכרה בכפר חסידים. היא נזכרת שמונה שנים אחורה, כשנודע לה שבעלה נרצח. באותו יום, ראש מועצת שומרון דאז, גרשון מסיקה, העביר זמנית את המשרד שלו, בתור מחאה לפיגוע, לנקודה סמוכה לצומת תפוח, היכן שהיה פעם מוצב “תפוחית”, על גבעה שהערבים כינו “ג’בל סביח”.
ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן והרב שמואל אליהו עם אלפי בני אדם בתפילת הלל חגיגית בישוב אביתר השבוע | תמונה: רועי חדי
יוסי דגן: “מסביב לאביתר ישנם 80 בתים לא חוקיים שבנו הערבים. כשאנחנו פונים למנהל האזרחי ולמשרד הביטחון ומיידעים אותם שיש השתלטות על שטחי C, הם אומרים לנו שאנחנו צודקים, אבל אין מספיק כח אדם כדי לשנות דברים. פתאום כדי לפנות את אביתר יש כוח אדם למכביר ועוסקים יום ולילה בפעילות כדי לעקור את היישוב הזה".
הוא הבטיח להתקפל בסוף השבעה. בפקודת אלוף פיקוד מרכז דאז ניצן אלון, תוך כדי ימי השבעה, הגיעו אנשי משטרה והמנהל האזרחי והחריבו את המבנים עד היסוד. הם הבהירו בצורה חד משמעית – לא ניתן בשום פנים ואופן יד להקמת יישוב חדש בשומרון. בשמונה השנים שחלפו מאז, שני גרעיני משפחות עלו על הקרקע בהפרש של כמה שנים, אך התגובה לא השתנתה. המבנים נהרסו עד היסוד.
עברו כבר יותר מ-20 שנה של הקפאה בהם לא קם שום יישוב יהודי ביהודה ושומרון, ואפילו המאחזים שהוקמו ב-10 השנים שלפני עדיין לא מוסדרים (ההתיישבות הצעירה), אבל מסביב – הערבים חוגגים. 200 מטר מגבעת אביתר יש מבנה ערבי לא חוקי מהחודשים האחרונים שאף אחד לא חושב לגעת בו. הוא מצטרף לעוד עשרות אלפי מבנים לא חוקיים שהערבים בנו בשנים האחרונות על מאות אלפי דונמים.
כ-2 מיליון דונם של אדמות מדינה ריקות מופקרים, היהודים סגורים בגדרות הישובים הקיימים, והערבים לא מחכים. הם נוגסים בקרקע בקצב של יותר מ-60,000 דונם בכל שנה”.
צבי אלימלך שרבף, נשוי לאסנת ואב לשמונה הוא ממקימי היישוב. “סבא שלי, הרב משה לוינגר ז”ל הקים את תנועת “נאמני ארץ ישראל ונוער למען ארץ ישראל” לאחר הגירוש מחבל עזה וצפון השומרון, כדי שלא יהיה חלילה רפיון מהמשך בניין ארץ ישראל” הוא מספר. “בהמשך התחברו יחד שתי התנועות והקימו את תנועת “נחלה”. אחרי הרצח של אביתר בורובסקי עלה גרשון מסיקה יחד עם קבוצת אנשים לאביתר. לצערנו בסיום השבעה הם פונו והמקום נהרס”.
לאחר הרצח של הרב איתמר בן גל בצומת אריאל לפני כשלוש שנים שוב עלו משפחות לשטח ופונו מהמקום. לפני שנה וחצי הקימה תנועת נחלה גרעין של 20 משפחות שהתארגנו להקמת הישוב החדש. “במשך כל התקופה קיימו תפילות, שבתות ואירועים כדי להגביר את הדרישה להתיישבות במקום,” אומר שרבף.
“אם יש מעשה ציוני יהודי ערכי שממשלת ישראל הייתה צריכה לאמת אותו עכשיו- זה עניין אביתר. מה שקורה הוא ניסיון לא ברור של הממשלה לעקור יישוב שהוקם בפעולה אסטרטגית על אדמה שאין איתה שום בעיה. רק בגלל החלטה פוליטית לא מאשרים אותה. מעולם לא היתה שום טענת בעלות על הקרקע” אומר יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון.
“צריך להקים אותו גם בלי קשר לפיגוע שהיה כי מדינת ישראל צריכה להקים יישובים בארץ ישראל. עלו לפה 50 משפחות ואני מברך אותן על המעשה הציוני הזה. ממשלת ישראל צריכה במקום לעקור אותן- לחבק אותן. האנשים האלה החזירו את הכבוד לעם ישראל. דווקא אחרי פיגוע ושבר כל כך גדול, הם מוסיפים אור, כפשוטו, על החושך”.
“נחזור לצופיה. תוך כדי האזכרה של אביתר, צופיה מקבלת בשורה מרה – פיגוע ירי בצומת תפוח. שלושה פצועים אנוש, קשה וקל. אותו יום, אותו מקום, שמונה שנים אחר כך. באותו זמן הייתי בבית, אבא שלי קפץ לצומת תפוח בתור כונן של מד”א, והיה זה שטיפל ביהודה גואטה הי”ד בדרך לבית החולים. באותו רגע היה ברור לכולנו – זה הזמן לעלות לקרקע.
מעבר להזדמנות הכאובה שבה היישוב שנבנה לא ייהרס בגלל המצב, ואולי אפילו יקבל אישור רשמי, המניע העיקרי היה אחר: שכנים שלנו, תלמידי ישיבת איתמר, שוכבים פצועים בבית החולים. היינו חייבים להגיב. עוד באותו לילה ישנו באביתר כמה משפחות באוהלים ושני מבני עץ שבנינו בשעות הערב המאוחרות, אבל אפילו לרגע לא חשבנו לאן נגיע תוך זמן כל כך קצר.
יום אחר כך עמדו באביתר 2 קרוואנים ובית מדרש מבלוקים. יחד עם התמונה של הקרוואנים, התפרסמה בתקשורת ההודעה של ראש מועצת שומרון יוסי דגן שבמקביל לעבודת הצבא – התגובה שלנו לטרור צריכה להיות בניין ארץ ישראל. בשבוע שעבר הכנסנו ספר תורה ובית המדרש הוכפל פי ארבעה, קוראים לו עכשיו ‘עץ יהודה’ על שם יהודה גואטה הי”ד. התיישבות צעירה לתפארת. בשורת אביתר כבר הגיעה לכל רחבי הארץ”.
יוסי דגן: “מסביב לאביתר ישנם 80 בתים לא חוקיים שבנו הערבים. כשאנחנו פונים למנהל האזרחי ולמשרד הביטחון ומיידעים אותם שיש השתלטות על שטחי C, הם אומרים לנו שאנחנו צודקים, אבל אין מספיק כח אדם כדי לשנות דברים. פתאום כדי לפנות את אביתר יש כוח אדם למכביר ועוסקים יום ולילה בפעילות כדי לעקור את היישוב הזה. הממשלה, בין משמאל ובין מימין, אמורה להתאחד סביב דבר כזה ערכי ונכון. תסתכלו לעם ישראל בעיניים, מה המסר שלכם לעם אחרי תקופה כזו קשה של פיגועים ואירועים ביטחוניים? אנחנו צריכים לבוא- כמדינה- ולהקים יישובים רשמיים. האבסורד הכי גדול הוא שבעבר המפא”יניקים, שהם השמאל של פעם ובימי בן גוריון, הבינו שהתשובה הציונית ההולמת לטרור היא הקמת יישוב היכן שהיה פיגוע. כך הוקמו קיבוץ מעלה החמישה וקריית שמונה וכך מדינת ישראל נתנה מענה חזק, אמיץ וערכי לטרור, בלי לחשוש מה יאמרו באירופה. מטרת הערבים לפגוע בנו ולגרש אותנו ואנו צריכים עוד יותר להתחזק בבניין הארץ ולהוסיף יישובים חדשים, גם ללא קשר לפיגועים. זה מסר לאויבים שעם ישראל חי וחזק ולא נשבר”.
צבי אלימלך שרבף: “גרעין אביתר הוא אחד מתוך שבעה גרעיני משפחות חדשים שהקימה תנועת נחלה מתוך מגמה לחדש הקמת ישובים בצורה ממלכתית ולדחוף את הממשלה לחזור לחזון הציוני ולהקים ישובים חדשים בכל רחבי הארץ. גרעיני המשפחות מוכנים לעלות לשטח גם בתנאים חלוציים קשים כדי לתת כח לממשלת ישראל לעמוד בפני הלחצים הבינלאומיים ולפתוח בתנופת התיישבות רחבה. הגרעין עדיין היה בשלבי התארגנות כשנעשה הפיגוע, אבל גם הגרעין הישן וגם הגרעין החדש הבינו שזה הזמן לעשות מעשה ולהקים את הישוב”.
למה רוצים לפנות את היישוב?
“אומרים שהיישוב לא חוקי וזו טענה עבשה ולא מתקבלת על הדעת. לא הרסו אפילו בית אחד של ערבים מסביב,” טוען דגן.
כיום ביישוב יש חמישים משפחות. “כל יום מגיעים אלפי אנשים לבקר ולחזק אותנו בישוב החדש ויש הרבה מצב רוח,” משתף שרבף בחיוך.
״אחרי כמה ימים של ניסים גלויים כבר התרגלתי לקצב התקדמות שלא בדרך הטבע, ורק המבקרים הרבים, והחברים שהספקתי לצבור בחיים הקצרים שלי, שממשיכים להגיע לבקר אחד אחרי השני, מזכירים לי בהבעות הפנים שלהם, ובברכת “מציב גבול אלמנה”, כמה צריך להתמלא בשמחה על הקמה של יישוב חדש בארץ ישראל, וכמה אסירי תודה לקב”ה אנחנו צריכים להיות על ההצלחה הגדולה הזאת. הרב לוינגר זצ”ל היה אומר הרבה, שאסור לשכוח שבזמן שאנחנו יושבים וחושבים איך לבנות את ארץ ישראל – יושבים במקום אחר וחושבים איך להרוס. חבר הכנסת מוסי רז ממרץ פרסם עוד ביום הראשון לעליה מכתב בהול לשר הביטחון בני גנץ לפנות בדחיפות את “המאחז אביתר שהוקם ליד צומת גוש עציון”, כפי שכתוב במכתב. היום הוא לא היה טועה במיקום, ה-waze כבר יודע לכוון ל-”אביתר (יישוב)” את כל מי שרוצה להגיע… היישוב – חי וקיים.
קשה לפרוץ הקפאה של יותר מ-20 שנה תוך כמה שבועות. ברוך ה’ יש לנו צבא חזק, ולא יהיה לו קושי פיזי גדול להרוס את היישוב. העבודה שאנחנו צריכים לעשות היא עבודה ציבורית. דויד אלחייני אמר לנו את זה כבר בשבוע הראשון – מה שיקבע אם המקום הזה יישאר ויהיה תקדים ליישובים החדשים הבאים, זה התמיכה הציבורית”.
שרבף סובר שהמיקום של היישוב החדש אסטרטגי. “היישוב ממוקם על ציר 5 המחבר בין תל אביב ובקעת הירדן ובדיוק בקטע הזה הרשות הפלסטינית בונה בצורה לא חוקית בשטחי C בהיקפים גדולים כדי לחנוק את הרצף היהודי באזור. הגורם המזרז לעליה היה הפיגוע מתוך הבנה שלאורך כל שיבת ציון התשובה האזרחית לטרור הערבי היא הוספת חיים יהודיים על ידי הקמת ישובים חדשים, אבל הישוב לא עלה כתגובת נגד אלא מתוך רצון להמשיך את המפעל הציוני”.
לדבריו, נבנים בכל שנה כ-3500 בניינים ערביים שלא נהרסים. “המינהל האזרחי טוען שהוא לא יכול להרוס אתם כי יש חוסר בכוח אדם”.
דגן מסייע בהקמת הישוב החדש ולפני כשבוע וחצי אף העביר את לשכתו לאביתר על מנת לחזק את התמיכה הציבורית במקום. “יש דברים שהם מחוץ לפוליטיקה וצריכים לקבל מענה ערכי וציוני. וגם מי שלא מאמין בכך- יש “כללי משחק” שנוהגים לפיהם, ופה אין שום בעיה של בעלות על הקרקע,” הוא אומר. “לא צריך להתייחס למשפחות שעלו לכאן כאויבות המדינה, צריך להיות גאים בהן ולא ליצור אכיפה סלקטיבית. העברת הלשכה לאביתר הוא צעד שנועד להביע את התמיכה שלי כאזרח כלפי החלוצים והחלוצות היקרים האלו, ולהביע את המחאה הקשה שיש לי מפני הרצון לעקור את היישוב”.
“אנו מצפים מראש הממשלה נפתלי בנט שלא יתן ידו לאפליה קשה דווקא נגד יהודים כאשר הבניה הערבית משתוללת באין מפריע,” קורא שרבף. “אין סיבה להרוס. הקרקעות הם אדמות מדינה. המשפחות והנוער מבטאים את המשך הציונות הפשוטה של בניית ארץ ישראל ואנחנו מקווים מאוד שממשלת ישראל תכשיר את הישוב החדש”.
דגן סובר ש”ברמה הצבאית ממשלת ישראל צריכה להורות לצה”ל לבצע פעולות תגמול צבאיות כד להחזיר את ההרתעה כנגד הרשות הפלסטינית. אני מדגיש- צה”ל, ולא אזרחים. הרשות הפלסטינית מסיתה ומממנת את המחבלים. מבחינה אזרחית יש לחזק את יישוב ארץ ישראל, כי המחבלים לא ישברו את רוחנו. מעבר לערך הציוני החשוב, זו ההרתעה הכי חשובה. גם אם צה”ל יהרוג 1000 מחבלים, הקמת ישוב אחד מרתיעה אותם יותר”. “האווירה החלוצית המדהימה מורגשת כאן בהקמת הישוב החדש, מגיעים באופן יומיומי אלפי אנשים לחזק ולהיות שותפים,” משתף שרבף. “אני קורא לציבור להמשיך להגיע ולחזק אותנו ואת מדינת ישראל בהקמת הישוב אביתר. מחכים לכם”.
“אחת השאלות ששמעתי הרבה פעמים בתקופה האחרונה היא ‘מתי יהיה פינוי’. תמיד אני עונה שלא יהיה פינוי, מי אמר שיהיה פינוי? כשעונים לי בחצי לעג לרש שהם אוהבים את האופטימיות שלי, אני עונה להם שאני שונא את חוסר האמונה שמתחפש ל-’ריאליות’.
הסתובבו שמועות בתקשורת שביישוב נערכים לפינוי – שקר וכזב. אנחנו ממשיכים לבנות, והאוירה כאן מאוד מאוד שמחה, לא עוצרים לרגע. אני יכול להבטיח לכם עכשיו מראש, שמאז שכתבתי את המילים האלה, עד שאתם קוראים אותן עכשיו – כבר בנינו עוד כמה בתים, ונמשיך להתרחב כאן בלי הפסקה. עם ישראל חי. עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה”.
