יהדות

הלב של נמרוד לב

לפני שני עשורים כמעט בכל בית בישראל האזינו לשירים שלו, אבל לנמרוד לב היה חסר משהו. ״הגעתי לגיל 30 ופתאום הבנתי שאני יודע הרבה מאוד דברים על המון דברים אבל שום דבר שקשור ליהדות״ – כך מספר הזמר והיוצר נמרוד לב בשיחה עמוקה עם גילוי דעת על החזרה ליהדות • מיוחד

אתה ׳עושה׳ כבר סליחות?״, שואל אותי בפתח השיחה הזמר והיוצר נמרוד לב. ״לא, אני אשכנזי״, אני משיב מובך ותוהה לעצמי אולי כדאי באמת להתחיל ולחזק את השורשים המזרחיים שלי, בכל זאת, סבתא מרוקאית. ״אני גם אשכנזי אבל אנחנו עושים פה סליחות, הקהילה שלנו בתל אביב מאחדת את כל הסוגים, מחסידים עם כובעים, ספרדים, ליטאים, מסורתיים, ועד חילונים – למרות שאין באמת חילונים בישראל״.
איפה אתה בתוך כל ההגדרות האלה שציינת?
״אני דתי״, הוא אומר בהחלטיות.
לא כל חוזר בתשובה מוכן לענות לשאלה הזאת ויש כאלה שממש מתחמקים מהגדרות.
״אני שומר מצוות כהלכתן. למרות שההגדרה של ׳דתי׳, היא גם הגדרה חברתית שקשורה לקבוצה ולקהילה, ולמרות שהתשובה שלי הגיעה בלי לשנות את מקומי, נשארתי באותה סביבה בתל אביב ואני חי עם אותם אנשים, המשפחה שלי כולם חילונים, זאת אומרת לא שומרי מצוות – אני שומר מצוות, מדקדק. זה קצת מאתגר יותר בקהילה לא דתית״, הוא מוצא לבסוף את ההגדרה הנכונה.
״הרב קוק אמר שגם את החול יש להפוך לעשייה בקדושה, זה ה׳לשם יחוד׳, זה עניין ה׳חילוני׳. הרב קוק אמר שהיינו צריכים את החילון כדי שבכלל יעלו חזרה לארץ. החילוניות אפשרה דברים שהדתיים חששו אז לעשות, כמו שלושת השבועות שלא לעלות בחומה, מתוך להט דתי אידאליסטי שבסופו של דבר מקיים את מדינת היהודים, ישראל, משיב אותה לתחייתה הניסית, גוף שיקלוט את הרוח. מהלך מרתק״.
לקראת סוף המילניום הקודם היה הזמר המצליח נמרוד לב ברשימת השמות החמים בתעשיית המוזיקה כאן בישראל. אין בית שבו לא נשמעו השירים 'זה כל הקסם' ו׳ימים טובים׳ שכתב והלחין. לא חלף זמן רב ולב החל בתהליך ההתקרבות שלו ליהדות.
לב מספר על שתי דמויות שהן ההשראה שלו. הראשונה, אח של סבתו רודי – אמנון זעיר, ״היה כמו סבא בשבילי״, שהיה ממייסדי צה״ל, יד ימינו של יצחק שדה, ״אותו הדור היה מחובר ליהדות ולישראל אבל מה שהניע אותם במהלך הגאולה הניסי היה דווקא משהו חיצוני לה, הסוציאליזם שכבש את ליבם ברומנטיקה שהציב אז.
הדמות השנייה היא אחיו הגדול, טייס חיל האוויר דוד אדי ז״ל, שנהרג בתאונת אימונים כאשר מטוסו התרסק, נמרוד היה אז כבן 11. ״הוא לימד אותי מוזיקה, הייתי מאוד מחובר אליו. המקום של אהבת הארץ אצלו עליה הוא שילם בחייו – אני מחויב לזה באהבה גדולה״.
לב נולד בתל אביב וחי בה עד גיל שנתיים, אז משפחתו עברה לירושלים ובגיל שמונה המשפחה עשתה את דרכה בחזרה לאזור המרכז. ״אני תל אביבי״, הוא מעיד על עצמו, אבל ״ילדות בירושלים, אני זוכר שלג ותחפושות וגם קדושה בלתי מוסברת באוויר״.
למה נשארת בעצם בתל אביב?
״בחרתי להישאר איפה שאני כדי ליצור גשר ולחבר בין העולמות. אני אוהב את שני העולמות הללו ואני חושב שטוב שאני פה״.
מה זו יהדות בשבילך
לפני כשלושה שבועות פרסם הזמר בחשבונות החברתיים שלו מספר משפטים שהפכו ויראליים במיוחד: "כמה רחוק הייתי מיהדות? בגיל 30 ראיתי פעם ראשונה קידוש, בגיל 50 עשיתי בר מצווה ועליתי לתורה. והיום? היום אני שומר שבת כהלכתה – עונג שלוש סעודות ולימוד ותפילות, וקורא בשבתות לעולים בתורה במניין. ובכל זאת נשארתי ׳תל אביבי׳ וכל סביבתי ומשפחתי ׳חילונית׳, אז מה? את כל היהודים אוהב הבורא״, כתב, וריגש. גם אותי למען האמת.
אחרי אותו ציוץ ויראלי התכתבנו נמרוד ואני, ועוד לפני שחשבנו שנכון לקיים ריאיון, במהלך ההתכתבות שאלתי, "אם היהדות היא פרקטיקת חיים היא קצת יותר מאשר משהו חברתי, לא?״.
נמרוד השיב לי ארוכות, תשובה שכאילו נלקחה מספר: ״היהדות היא הרבה יותר מאשר משהו חברתי, זהו רק קצה הקרחון המבלבל הנגלה אל זה המשקיף עליה מהצד, מחוץ ליבשה המוריקה בשפע והתחומה בקרח הזה רק כדי שנתאמץ להגיע אליה מתוך בחירה, שנעמול לשם כך, שנזכה לשכר פסיעות. ככל שמרחוק אנו מגיעים כך מתייצרת לה גם תנופה רבה יותר לשם זריזותה של התנועה, והרי זריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לטהרה, ולחסידות, ענוה, יראת חטא, קדושה, רוח הקודש! ועד לתחיית המתים. גאולה, משיח, הכל יש בה. זה הרי אנחנו מבקשים בכל התפילות ובברכת המזון – הטוב שבטוב. עד כדי כך.
"כל זה לא יכולתי אפילו לתאר לעצמי עד שהתחלתי לקרוא וללמוד את כל זה, כי הבנתי פתאום אחרי גיל 30 כבר שאני פשוט לא מכיר כלום, ורק כי העניין ה'חברתי'-מגזרי-קבוצתי הרחיק את כל זה ממני, ובמקום זה שלח אותי לחפש את זה בניו יורקי או בלונדוני. ויש כאלה שעד הודו הרחיקו רק כדי לגלות כמו במשל האוצר שמישהו שם יספר להם שיש במקום רחוק והשונה מכל העמים, בלב העולם, במקום חיבורן הצר התלוי על בלימה של שלוש יבשות, תשובה. תשובה של מצוינות. אורות של תשובה המאירים את היקום כולו בחזון הנביאים ובאתיקה חברתית ערכית – לא תראה את שור אחיך כורע ולא תעזור? שים מעקה לגגך כדי שלא יפלו ממנו אחרים! אבל זה רק קצה הקצה.
"כך שהיהדות אינה ענין 'חברתי' אלא שהיא 'תפיסת עולם' בה צפון סוד הקיום החברתי האידיאלי, המבוסס על 'ואהבת לרעך כמוך' שזו התורה כולה, ואל תעשה לחברך מה ששנוא עליך ועשרת דיברות שמאשרות את לא בכוחי ובעוצם ידי אלא שיש בעל הבית לעולם והוא לא האגו המנופח שלי. ואני מברך ומודה לו על הכל ודבר אינו מובן מאליו עוד, הכל הופך לפלא, זו תודעת נס".

״בזמנו לא הבנתי שיהדות היא דרך חיים״
המילים האלה שלך באותו ציוץ שברו את הרשת, אבל איפה החל החיבור שלך ליהדות?
״אני מאוד אוהב לקרוא וללמוד, ידע. איכשהו הגעתי לגיל 30 ופתאום הבנתי שאני יודע הרבה מאוד דברים על המון דברים. באתי מבית של תרבות המערב, שירה, פילוסופיה, היסטוריה של העולם – אבל שום דבר שקשור ליהדות, ולא היו לי חברים דתיים. ידעתי דברים בסיסיים בלבד כמו הדלקת נרות לפני שבת. מה שהכרתי היה בזכות ההגעה שלי בילדות לביקורים בקיבוץ גן שמואל, שמשפחתי ממייסדיו. בקיבוץ הם היו מאוד ציוניים ומחוברים ליהדות מהמקום הרעיוני שלה, כמו ביכורים בשבועות וסדר פסח – לא כמו השמאל היום שמתרחק ממהותו היהודית משום מה והגיע הזמן שיתעורר ויחזור לשפיות. אבל בזמנו לא הבנתי שיהדות היא דרך חיים של ממש. מהצורך בקיום עשרת הדיברות ועד לשמיטה, ממעקה לבית חדש ועד לצדקה. כמו שכתבתי בציוץ, בגיל 30 נחשפתי בפעם הראשונה לקידוש, זה קרה אצל חברים״.
״יום אחד הבנתי שמשהו הרחיק אותי מזה, לא יכול להיות שאני יודע הכול וקורא הכול על אמונות, אבל על היהדות שהיא שלי אני לא יודע. תפסנו את הדתיים כמשהו רחוק, קהילות מסוגרות בתוך עצמן. הרמב״ם אומר שהכול מהשכל, באתי מהמקום השכלתני והחלטתי שאני מתחיל לקרוא, כמו שאני אוהב ונוהג לעשות. באותה התקופה ובמשך עשור התגוררתי בכפר ורדים שבגליל המערבי. היה לי שם בית עם אולפן על ההר, משהו פסטורלי״, הוא צוחק.
באותם ימי סקרנות מופלאים, חיפש נמרוד באינטרנט ומה שמצא על יהדות הוא החליט לקרוא. ״הדבר הראשון שתפס אותי שהתחלתי לקרוא היה ספר ׳גנת אגוז׳ של רבי יוסף בן אברהם ג׳יקאטליא (מגדולי המקובלים בספרד של המאה ה-13, א״ה). התחלתי לקרוא גם שמונה פרקים של הרמב״ם. ׳יש פה משהו מדהים׳, אמרתי לעצמי. יש שם עומקים שלא מצאתי בשום מקום אחר. משהו הרחיק אותי מזה במהלך החיים למרות שזו המהות שלי. איך זה יכול להיות שזה לא היה נגיש לי? אני יהודי, גדלתי בישראל״.
״ניגשתי לרב עמיחי מבית חב״ד בכפר ורדים, זה היה לפני כ-15 שנים, ושאלתי אותו מה אני צריך בשביל ׳להיות יהודי׳ – כי אני לא ידעתי כלום. הוא זה שהביא לי טלית ותפילין, סידור. בזמן שקראתי ולמדתי התחלתי להניח תפילין, להתפלל. ׳נעשה ונשמע׳ – עשיתי ושמעתי. זה ביהביוריזם (התנהגותנות, א"ה). הפעולה של התפילין קושרת אותך וזה מעבר לזה שאתה מרסן את עצמך, מניח תפילין על היד החלשה ותופס את היצר הרע ואתה מכניס הכול למסגרת, לא אתה בעל הבית, זה מייצר בהכרח סוג של ענוה״.
הדברים האלו שאתה מספר לי עליהם, מבחינתך זה נושא לשיחה גם בעולם החילוני? יש לך עם מי לדבר בנושא?
״כן, כן. זה אני. זה העולם שלי. זה מה שאני פועל במציאות שלי כדי להגשים. משתדל לעשות מה שאפשר לקרב ולחבר, להביא לאהבת אחים. צריך לעמוד על האמת ולא לוותר על דברים שהם מהות, אבל לקרב ולחבר. אני עושה את זה ב-ד׳ אמותיי אבל גם קצת יותר. הקב״ה העניק לי עוד משהו שאולי אין לכולם, סוג של תהודה ציבורית, שאמנם שהייתה גדולה יותר בעבר, כי מאז עשיתי כמה דברים שהקונצנזוס פחות אהב. למשל להתנגד פומבית להתנתקות ולהגיד את מה שיש לי להגיד על ציונות ויהדות״.
לב הוא אחד מהאומנים שהתנגדו לגירוש שבוצע בגוש קטיף. הוא הופיע בהתנדבות בהפגנת סטודנטים באוניברסיטת תל אביב נגד המהלך והתראיין לעיתונות ולטלוויזיה, שם טען כי הפינוי מסוכן לדמוקרטיה הישראלית, ובנוסף דיבר על פוסט-ציונות.
״היום זו לא אותה תשובה, היהדות נפתחה״
נשאיר רגע את העניין את הפוליטי בצד. כמה זמן אתה אומר את מה שאתה חושב בענייני יהדות? לפני הציוץ שלך אני לא ראיתי משהו שלך בנושא.
״זה מאוד מעניין. ׳לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים׳. באמת כל דבר נגלה בזמנו באופן הראוי לו. זה כמו שתגיד לי שלא הייתי מוזיקאי לפני השיר ׳זה כל הקסם׳. הייתי, הוצאתי שירים והם היו ברדיו. ׳זה כל הקסם׳ היה הראשון שעשה את האימפקט העצום ששטף את הכול. פה זה הציוץ הזה״.
״אני אתן לך דוגמה נוספת: ב-2019 הוצאתי שיר שנקרא ׳מאמין׳. ב׳ישראל היום׳ פרסמתי טור בשם ׳יהדות 3.0׳. סיפרתי שאני שומר מצוות ובכל זאת, האימפקט של כל אלה לא היה כמו של הציוץ הזה שכולם דיברו עליו. הבורא חושף דברים מתי שהוא רוצה, או שומר דברים מתי שהוא רוצה. זה עניין של אמונה, כל דבר בעיתו, כך גם הציוץ הזה. ב-2020 בסגר הקורונה הראשון שהיה בפסח הוצאתי את ׳יודוך עמים׳, מזמור ס״ז בתהילים. התראיינתי על זה עם אשתי ב-ynet, בקטע של היא חילונית ואני שומר מצוות. שני השירים האלה הושמעו הרבה ברדיו והינה, בסך הכול צייצתי על השבת שלי וקיבלתי אלפי תגובות ופנו אליי מאתרים והרבה רעש״.
ומה הוביל אותך לכתוב את הציוץ?
״הציוץ הזה שכתבתי מלמד אותנו גם על ענווה. אנחנו יכולים לנסות להגיע להרבה אנשים, לכתוב שירים, להגיע לאולפנים, והינה ציוץ אחד קטן פועל בשנייה. כתבתי אותו כדי לשתף חברים, הכי אותנטי ופשוט בעולם״. נמרוד ממהר ומוסיף: ״יודע מה? ניתן גם קרדיט לצייצן נוסף שאני מכיר, אלון מליק. צייצתי מעט לאחר שהוא שיתף שהחל להניח תפילין. כנראה הוא כל כך ריגש אותי שכתבתי את זה גם״.
זה גם אלון וגם מני אסייג.
״אני אוהב את מני אהבה גדולה. הוא איש מקסים וטוב שעושה עבודת קודש״.
עולם התשובה פעיל כבר שנים ארוכות והרבה מתקרבים. למה עכשיו זה מתפרץ באופן רחב יותר?
״זה לא אותו סוג של תשובה. בתקופה ההיא התשובה הייתה נחשבת אם בן אדם שינה את כל עולמו, מתחרד, לובש שחור וגר בחור והמשפחה שלו לא מסתדרת איתו. זה מה שהכרנו, כך חזרו בתשובה״.
חששו מזה?
״ודאי. משפחות חששו מזה. אבל היום יש מגוון שלם שיש בו מכל הצבעים. בשביל להיות שומר מצוות כהלכתן אתה יכול להישאר כמוני, בתל אביב, עם האנשים שלך ומצד שני היום יש לי קהילה וחברים דתיים. היום זו לא אותה תשובה, היהדות נפתחה. משהו בזמן ובמקום מאפשר את זה. העולמות התחברו, הדתיים פחות מסתגרים״.
אני יכול להגיד לך שבעבר היה לי קשה לקבל את זה שיש יותר מדרך אחת. זאת אומרת, יש לנו תורה אחת, אבל בסוף כל אחד מוצא לעצמו את הדרך שלו.
״הקבוצות נפתחות אחת לשנייה. חרדים, דתילאומי, מסורתיים, ומה שנקרא ׳חילונים׳. מעבר לזה, החוכמה הופכת נגישה בזכות האינטרנט שמאפשר את מה שלא היה נגיש בעבר. כל רב כמעט, כל שיעור וכל נושא אתה יכול למצוא באינטרנט. החוכמה הזאת של היהדות היא כובשת. בן אדם שתאב חוכמה, אוהב לקרוא וחפץ להתפתח רוחנית כמוני – לא יכול להתעלם מהנגישות הזאת״.
יש לימוד שמועדף עליך?
״גמרא זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם. אין יותר טוב מגמרא, אין יותר טוב. בשבת אני עם הגמרא ואני כולי בתוך זה״.

עוד במדור זה

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

דצמבר 21, 2022

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים, בין אם המפלגות השונות הגיעו להסכמות, ובין אם לאו. בכל מקרה, אחת הנקודות השנויות במחלוקות שעליה עוד נשמע במהלך השנים הקרובות היא סעיף הנכד בחוק השבות.
"תוצאות הבחירות בישראל וחזרתן של מפלגות הימין להרכיב את הקואליציה מייצרות רחשים ורעשים בקרב יהדות התפוצות. תלוי כמובן באלו מדינות, למשל בקהילות הגדולות כמו צפון אמריקה או אנגליה – מנהיגי הקהילות הם בעלי עמדות ליברליות יותר מאשר בישראל, וזה מייצר מצד אחד חשש ומצד שני ציפייה ורצון ללמוד לאן תלך הממשלה הקרובה", כך מסביר במבט רחב עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית, את העניין סביב סעיף הנכד שבימים אלה תופס חלק לא קטן בסדר היום הציבורי.
תחילה צריך להבין מהו סעיף הנכד – על פי סעיף 4א(א) לחוק השבות תש"י-1950, "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות… מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". בעוד שעל פי ההלכה כדי להיחשב יהודי אדם צריך להיוולד לאם יהודייה או להתגייר, חוק השבות מקנה זכויות גם למי שאביו הוא יהודי, למי שסבו יהודי, ואפילו לבני זוגם. נתונים שפורסמו על ידי הכנסת רק לאחרונה, מגלים כי בשנת 2020 כ-72% מהעולים מכוח סעיף זה שנוסף לחוק בשנת 1970 – אינם יהודים.
ביהדות התפוצות מנסים להבין מה קורה
נריה אומר כי תפקידם במוסדות הלאומיים להתמקד בשני כיוונים. "בצד הפנימי, חשוב שהממשלה שלנו, המפלגה שלי – הליכוד, תאייש גם את משרד התפוצות. לעבוד יותר על חיזוק הקשרים עם יהדות התפוצות ולהיות בקשר מתמיד. אבל, אנחנו אומרים את זה גם החוצה – התפקיד שלנו במוסדות הלאומיים להגיד ליהדות התפוצות: "הדעות בישראל יכולות להתחלף, גם הממשלות – אבל חשוב מאוד שהקשר לישראל ולציונות יהיה מעל השאלה מי מכהן ובאיזה תפקיד׳.
לגבי חוק השבות – אין ספק שאם ממשלת בנט-לפיד הייתה עושה את זה לפני חצי שנה-שנה זה היה עובר קל יותר מהבחינה הזאת. המציאות היא שהחוק עולה ומתפרסם עכשיו, יחד עם הדרישות של המפלגות הדתיות והחרדיות, ולא מהצד של הליכוד – אז מבחינת האווירה זה מייצר ביהדות התפוצות שאלות בניסיון להבין מה קורה".
לא בטוח שהנושא הזה הטריד פחות את ממשלת בנט-לפיד, אלא שמבחינתם עדיף היה לא לגעת בו כי המפלגות שהרכיבו את הממשלה לא הסכימו בנושא הזה. דווקא עכשיו בקואליציה החדשה יכולה להיות לכאורה הסכמה רחבה יותר.
"צריך להגיד ביושר שזה לא עלה ב-30 השנים האחרונות. קרו פה שני דברים: קודם כול, הקואליציה החדשה הומוגנית, דתית ושמרנית יותר. אז בין המרכיבים שלה יש הסכמה רחבה יותר בנושא הזה וזהות משותפת, למעט חלקים מסוימים בליכוד, כאשר חלק מאותם חלקים הוא ראש הממשלה".
"מה שקרה פה בעצם ב-20 השנים האחרונות זה שאנחנו רואים ש-70% מהעולים שמגיעים מחבר העמים, שזה המרכיב המשמעותי בעלייה לישראל – לא יהודים לפי ההלכה".
אין מדובר רק בנוגע ליהודים שלא על פי ההלכה, ועל כך מרחיב נריה: "קו ההגנה נפרץ. גם היום לפי הזרמים הליברליים ביותר שאנחנו בקשר איתם, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארצות הברית, על פי העקרונות שלהן מי שהוא דור ראשון ושני נחשב ליהודי. זאת אומרת, גם מי שנשואים ליהודים יכולים להגיע לישראל על פי חוק השבות, כך לפי אותן תנועות. בנוסף לכך, גם אם אתה בן לאב או לאם יהודייה, שזה כמובן רחב יותר מהתפיסה האורתודוכסית, גם אצלם יהודי לא נחשב מי שהוא נכד לסבא יהודי. וכאן מדינת ישראל מכוח חוק השבות והתיקון שנעשה, ובעיקר מכוח המציאות של 20 השנים האחרונות, בעצם מעלה לפה הרבה מאוד אנשים ונותנת להם זכויות מלאות של עולים, למרות שהם במעגל הרבה יותר רחוק מאשר כל הזרמים הכי ליברליים שקיימים בעם היהודי".

"הם מגיעים כטרמפיסטים"

בסוף השבוע שעבר פורסם על ידי עיתונאי ynet, קובי נחשוני, כי בליכוד פועלים לפשרה בנושא חוק השבות. מאיר: "ההצעה שלנו הייתה להתיישר לקו ההגנה הכי שמאלי. בסעיף הנכד צריך לייצר תיקונים, לבטל אותו בצורה מעודנת יותר".

"מצד אחד מי שדואג לזהות היהודית של המדינה לא יכול להשאיר את המצב כפי שהוא. אנחנו מביאים הרבה מאוד אנשים שאין להם שום קשר לזהות הציונית ובוודאי שלא לזהות היהודית, ההלכתית. הם מגיעים כטרמפיסטים, לוקחים זכויות עולים, סל קליטה, ואז עוברים למדינות אחרות או נשארים פה בישראל. לכן את המציאות הזאת צריך לשנות. מצד שני אנחנו כן קשובים לדאגה שנשמעת בקרב ארגונים מקהילות יהודיות ברחבי העולם, כאילו יש פה הורדת מסך".

לכן, ההצעה של עו"ד נריה מאיר מבקשת לאפשר לאותו נכד מהמעגל שלישי, להגיע לישראל כתושב ולא כעולה. "המשמעות של ההצעה הזאת היא שהוא יכול לחיות כאן בישראל, ומנגד הוא לא זכאי להטבות עלִייה. זה משמעותי, כי לכל אדם זו הוצאה של עשרות אלפי שקלים, ולמשפחה זה יכול להגיע גם ל-80-90 אלף שקלים. בנוסף הוא לא יכול להצביע בבחירות – כמו שמופיע בחוק בהבדל שבין תושב לבין עולה. זה אמור לצמצם את הבעיה, זה לא יסגור אותה הרמטית, לא יעצור אותה בבת אחת, אבל זאת פשרה שבעצם נותנת מקום לכל הקולות".

"יחד עם זה", ממשיך ומסביר עו"ד מאיר, "אנחנו חושבים שמי שיגיע לפה ויראה מחויבות וירצה להתגייר בבוא היום, אז צריך להקל עליו בגיור כמה שאפשר, בגבולות ההלכה כמובן. ולאפשר לו אחרי כמה שנים שהוא תושב ורוצה להיות חלק מעם ישראל ולהתגייר – אז לקבל הטבות של עולה".

מה בעצם מפריע כל כך ליהדות התפוצות בסעיף הנכד? אם ההתבוללות לא מטרידה, למה סעיף הנכד הוביל אותם להזדעק?

"אני אוסיף על השאלה שלך – מי שמשמיע על זה את קול הזעקה לכאורה זו יהדות ארצות הברית שזה לא רלוונטי אליה. אין נכד של יהודי ארצות הברית שרוצה לעלות לישראל, רק 5%, זה משפיע בעיקר על מי שמגיע מחבר העמים".

כי טוב להם שם ב׳סיר הבשר׳?

"אני רוצה ללמד זכות על הנקודה הזאת. הסיבה שסעיף הנכד מפריע ליהדות הברית למרות שזה נוגע בה פחות, היא משני חששות מרכזיים: אחד, שקשור גם לחשש פנימי פה בארץ – חוק השבות היה בטאבו עד עכשיו, לא נגעו בו כי שאלת ׳מיהו יהודי׳ היא השאלה הכי נפיצה פה והיא נוגעת בנימים הכי רגישים של החברה הישראלית ובקשר שלנו עם יהדות התפוצות. החשש שלהם הוא שברגע שיגעו בדבר הזה הוא ייפתח ויגיע לתיקון. למשל, השוואה של חוק השבות לפי ההלכה שאומרת שזכאי לעלות לישראל רק מי שאימו יהודייה. נניח שזה החשש שלהם – זה ממש מייצר עליהם כליה, הם לא נמצאים במקום הזה ולכן זה משמעותי עבור הרפורמים והקונסרבטיביים".

"דבר שני, הם אומרים, ׳אנחנו רואים את זה הצעד הזה כחלק ממהלך שבו אתם מצרים את רגלינו׳, כי גם סוגית הגיור קשורה לחוק השבות. מבחינתם האש מתקרבת לתפיסות העולם שלהם, ולכן הם מבקשים שלא לגעת בחוק. יש הרבה חששות. העניין הוא שעד שמוקמת ממשלה יש הרבה דעות באוויר. מבחוץ נראה שהכול יתקיים, בדינמיקה הפנימית אנחנו יודעים שלא כל סעיף שמדברים עליו בחדשות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים יקרה גם בפועל".

עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית

"אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה"

עד לאמצע השנה שעברה ובמשך שמונה שנים כיהן עו"ד נריה מאיר (42) בתפקיד מנכ"ל ההנהגה העולמית של בית"ר, וכיום הוא חבר הנהלת ההסתדרות הציונית מטעם תנועת הליכוד. את התמחותו המשפטית עשה במחלקת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי). הוא סרן (מיל׳) בחטיבת צנחנים מובחרת, נשוי ואב לחמישה, תושב רחלים שבשומרון, ואיש ההתיישבות הראשון שמכהן בתפקיד ראש המחלקה לתפוצות.

חוק השבות נוגע בעבודה שלך ביום-יום? "במחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונות העולמית אנחנו עובדים בכל השנה בהרבה מאוד קהילות יהודיות ברחבי העולם, בכדי לחבר אותן לישראל ולייצר זיקה ציונית בינן לבין ישראל. שבני הקהילות יבינו, ירגישו ויחיו שישראל היא חלק מהזהות היהודית שלהם. יהודי שמגיע לכל קהילה יהודית ברחבי העולם, אם חשובה לו היהדות שלו – ישראל צריכה להיות חלק מהתמונה – בזה אנחנו מתעסקים. כמובן שכל נושא שקשור לזהות יהודית ולחוקים שנעשים בישראל וקשורים לדבר הזה, אני חושב שזה נוגע בהם בצורה מאוד משמעותית, ויש בזה דבר טוב. זה אומר שאכפת להם ושהם רואים את עצמם חלק, וגם כשאנשים חרדים מדבר מסוים זה אומר שהם שייכים אליו".

"אנחנו מודאגים מאלה שפחות ופחות שייכים ורואים את התפקיד שלנו בלחבר דווקא אותם. דבר אחד, לחבר את הרחוקים. הדבר השני, גם אלה שמרגישים קשורים אלינו לראות שהחששות שלהם לא גורמים להם להתרחק".

נריה מדגיש כי תפיסת העולם של המחלקה היא ציונית. "אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה. אנחנו מנסים מצד אחד לומר את תפיסות העולם שלנו בצורה ברורה מאוד, ומצד שני כל הזמן להיות קשובים, להושיט את היד וגם לדעת לשמוע דברים שפחות מקובלים עלינו".

כחלק מתפקידו עובד נריה עם פדרציות יהודיות ברחבי ארצות הברית בתוכניות שהם בנו יחד, ומי שמרכיב שם את תפקידי מנהלי החינוך, בדרך כלל משתייכים לתנועה הרפורמית: " אין לנו את הפריווילגיה בישראל לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא. אנחנו בימין צריכים להראות דוגמה שאנחנו מסוגלים לעבוד עם כל הזרמים ולהתעלות מעל הוויכוחים ולייצר כמה שיותר גשרים לישראל. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל השנה, וזה מתחדד בנקודות מחלוקת כמו בימים אלה".

יש התעניינות ביהדות ובישראל בדור השני ובדור השלישי בקהילות המתבוללות?

"כן אבל זה משתנה מאוד בין מקומות בעולם. במקומות בעלי אטמוספרה ציונית גבוהה יותר, כמו דרום אמריקה או צרפת, שם לא תמיד יש קשר בין הסטטוס שלך מבחינת יהדות לבין הקשר שלך לישראל. זאת אומרת, יכול להיות חצי יהודים שהאבא שלהם יהודי והאימא לא, אבל מכיוון שגדלו בתנועת נוער אז הקשר שלהם לישראל וגם ליהדות יכול להיות חזק. מנגד, יש יהודים על פי ההלכה אבל הם רחוקים מישראל".

מאיר מוסיף שיש תופעה שהולכת ומתגברת בקרב הדור הצעיר של התרחקות מיהדות והיא משפיעה כמובן גם על התרחקות מישראל. באותו נושא הוא אומר לקראת סיום: "אנחנו חיים בדור אינדיווידואליסטי מאוד. זיכרון השואה הולך ומתעמעם, אלה האזורים שאנחנו רוצים לפעול בהם וכמה שיותר לקרב, ליהדות או לישראל, כל אחד לפי מה שמתאים לו".

עו"ד מאיר מסכם את הנושא: "אנחנו מגיעים מצד אחד מתפיסת עולם ומתוך הבנה שצריך לעבוד ביחד עם התפוצות ולזכור כי ׳אנשים אחים אנחנו׳. מצד שני, אנחנו לא יודעים מה יהיה עם חוק השבות ואיך הוא ייראה. צריך לעשות את זה עם אוזן כרויה ליהדות התפוצות ומנגד גם להסתכל על הזהות היהודית והציונית של המדינה, וללכת עם זה בצעדים מדודים אבל בבטחה".