אתה ׳עושה׳ כבר סליחות?״, שואל אותי בפתח השיחה הזמר והיוצר נמרוד לב. ״לא, אני אשכנזי״, אני משיב מובך ותוהה לעצמי אולי כדאי באמת להתחיל ולחזק את השורשים המזרחיים שלי, בכל זאת, סבתא מרוקאית. ״אני גם אשכנזי אבל אנחנו עושים פה סליחות, הקהילה שלנו בתל אביב מאחדת את כל הסוגים, מחסידים עם כובעים, ספרדים, ליטאים, מסורתיים, ועד חילונים – למרות שאין באמת חילונים בישראל״.
איפה אתה בתוך כל ההגדרות האלה שציינת?
״אני דתי״, הוא אומר בהחלטיות.
לא כל חוזר בתשובה מוכן לענות לשאלה הזאת ויש כאלה שממש מתחמקים מהגדרות.
״אני שומר מצוות כהלכתן. למרות שההגדרה של ׳דתי׳, היא גם הגדרה חברתית שקשורה לקבוצה ולקהילה, ולמרות שהתשובה שלי הגיעה בלי לשנות את מקומי, נשארתי באותה סביבה בתל אביב ואני חי עם אותם אנשים, המשפחה שלי כולם חילונים, זאת אומרת לא שומרי מצוות – אני שומר מצוות, מדקדק. זה קצת מאתגר יותר בקהילה לא דתית״, הוא מוצא לבסוף את ההגדרה הנכונה.
״הרב קוק אמר שגם את החול יש להפוך לעשייה בקדושה, זה ה׳לשם יחוד׳, זה עניין ה׳חילוני׳. הרב קוק אמר שהיינו צריכים את החילון כדי שבכלל יעלו חזרה לארץ. החילוניות אפשרה דברים שהדתיים חששו אז לעשות, כמו שלושת השבועות שלא לעלות בחומה, מתוך להט דתי אידאליסטי שבסופו של דבר מקיים את מדינת היהודים, ישראל, משיב אותה לתחייתה הניסית, גוף שיקלוט את הרוח. מהלך מרתק״.
לקראת סוף המילניום הקודם היה הזמר המצליח נמרוד לב ברשימת השמות החמים בתעשיית המוזיקה כאן בישראל. אין בית שבו לא נשמעו השירים 'זה כל הקסם' ו׳ימים טובים׳ שכתב והלחין. לא חלף זמן רב ולב החל בתהליך ההתקרבות שלו ליהדות.
לב מספר על שתי דמויות שהן ההשראה שלו. הראשונה, אח של סבתו רודי – אמנון זעיר, ״היה כמו סבא בשבילי״, שהיה ממייסדי צה״ל, יד ימינו של יצחק שדה, ״אותו הדור היה מחובר ליהדות ולישראל אבל מה שהניע אותם במהלך הגאולה הניסי היה דווקא משהו חיצוני לה, הסוציאליזם שכבש את ליבם ברומנטיקה שהציב אז.
הדמות השנייה היא אחיו הגדול, טייס חיל האוויר דוד אדי ז״ל, שנהרג בתאונת אימונים כאשר מטוסו התרסק, נמרוד היה אז כבן 11. ״הוא לימד אותי מוזיקה, הייתי מאוד מחובר אליו. המקום של אהבת הארץ אצלו עליה הוא שילם בחייו – אני מחויב לזה באהבה גדולה״.
לב נולד בתל אביב וחי בה עד גיל שנתיים, אז משפחתו עברה לירושלים ובגיל שמונה המשפחה עשתה את דרכה בחזרה לאזור המרכז. ״אני תל אביבי״, הוא מעיד על עצמו, אבל ״ילדות בירושלים, אני זוכר שלג ותחפושות וגם קדושה בלתי מוסברת באוויר״.
למה נשארת בעצם בתל אביב?
״בחרתי להישאר איפה שאני כדי ליצור גשר ולחבר בין העולמות. אני אוהב את שני העולמות הללו ואני חושב שטוב שאני פה״.
מה זו יהדות בשבילך
לפני כשלושה שבועות פרסם הזמר בחשבונות החברתיים שלו מספר משפטים שהפכו ויראליים במיוחד: "כמה רחוק הייתי מיהדות? בגיל 30 ראיתי פעם ראשונה קידוש, בגיל 50 עשיתי בר מצווה ועליתי לתורה. והיום? היום אני שומר שבת כהלכתה – עונג שלוש סעודות ולימוד ותפילות, וקורא בשבתות לעולים בתורה במניין. ובכל זאת נשארתי ׳תל אביבי׳ וכל סביבתי ומשפחתי ׳חילונית׳, אז מה? את כל היהודים אוהב הבורא״, כתב, וריגש. גם אותי למען האמת.
אחרי אותו ציוץ ויראלי התכתבנו נמרוד ואני, ועוד לפני שחשבנו שנכון לקיים ריאיון, במהלך ההתכתבות שאלתי, "אם היהדות היא פרקטיקת חיים היא קצת יותר מאשר משהו חברתי, לא?״.
נמרוד השיב לי ארוכות, תשובה שכאילו נלקחה מספר: ״היהדות היא הרבה יותר מאשר משהו חברתי, זהו רק קצה הקרחון המבלבל הנגלה אל זה המשקיף עליה מהצד, מחוץ ליבשה המוריקה בשפע והתחומה בקרח הזה רק כדי שנתאמץ להגיע אליה מתוך בחירה, שנעמול לשם כך, שנזכה לשכר פסיעות. ככל שמרחוק אנו מגיעים כך מתייצרת לה גם תנופה רבה יותר לשם זריזותה של התנועה, והרי זריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לטהרה, ולחסידות, ענוה, יראת חטא, קדושה, רוח הקודש! ועד לתחיית המתים. גאולה, משיח, הכל יש בה. זה הרי אנחנו מבקשים בכל התפילות ובברכת המזון – הטוב שבטוב. עד כדי כך.
"כל זה לא יכולתי אפילו לתאר לעצמי עד שהתחלתי לקרוא וללמוד את כל זה, כי הבנתי פתאום אחרי גיל 30 כבר שאני פשוט לא מכיר כלום, ורק כי העניין ה'חברתי'-מגזרי-קבוצתי הרחיק את כל זה ממני, ובמקום זה שלח אותי לחפש את זה בניו יורקי או בלונדוני. ויש כאלה שעד הודו הרחיקו רק כדי לגלות כמו במשל האוצר שמישהו שם יספר להם שיש במקום רחוק והשונה מכל העמים, בלב העולם, במקום חיבורן הצר התלוי על בלימה של שלוש יבשות, תשובה. תשובה של מצוינות. אורות של תשובה המאירים את היקום כולו בחזון הנביאים ובאתיקה חברתית ערכית – לא תראה את שור אחיך כורע ולא תעזור? שים מעקה לגגך כדי שלא יפלו ממנו אחרים! אבל זה רק קצה הקצה.
"כך שהיהדות אינה ענין 'חברתי' אלא שהיא 'תפיסת עולם' בה צפון סוד הקיום החברתי האידיאלי, המבוסס על 'ואהבת לרעך כמוך' שזו התורה כולה, ואל תעשה לחברך מה ששנוא עליך ועשרת דיברות שמאשרות את לא בכוחי ובעוצם ידי אלא שיש בעל הבית לעולם והוא לא האגו המנופח שלי. ואני מברך ומודה לו על הכל ודבר אינו מובן מאליו עוד, הכל הופך לפלא, זו תודעת נס".
״בזמנו לא הבנתי שיהדות היא דרך חיים״
המילים האלה שלך באותו ציוץ שברו את הרשת, אבל איפה החל החיבור שלך ליהדות?
״אני מאוד אוהב לקרוא וללמוד, ידע. איכשהו הגעתי לגיל 30 ופתאום הבנתי שאני יודע הרבה מאוד דברים על המון דברים. באתי מבית של תרבות המערב, שירה, פילוסופיה, היסטוריה של העולם – אבל שום דבר שקשור ליהדות, ולא היו לי חברים דתיים. ידעתי דברים בסיסיים בלבד כמו הדלקת נרות לפני שבת. מה שהכרתי היה בזכות ההגעה שלי בילדות לביקורים בקיבוץ גן שמואל, שמשפחתי ממייסדיו. בקיבוץ הם היו מאוד ציוניים ומחוברים ליהדות מהמקום הרעיוני שלה, כמו ביכורים בשבועות וסדר פסח – לא כמו השמאל היום שמתרחק ממהותו היהודית משום מה והגיע הזמן שיתעורר ויחזור לשפיות. אבל בזמנו לא הבנתי שיהדות היא דרך חיים של ממש. מהצורך בקיום עשרת הדיברות ועד לשמיטה, ממעקה לבית חדש ועד לצדקה. כמו שכתבתי בציוץ, בגיל 30 נחשפתי בפעם הראשונה לקידוש, זה קרה אצל חברים״.
״יום אחד הבנתי שמשהו הרחיק אותי מזה, לא יכול להיות שאני יודע הכול וקורא הכול על אמונות, אבל על היהדות שהיא שלי אני לא יודע. תפסנו את הדתיים כמשהו רחוק, קהילות מסוגרות בתוך עצמן. הרמב״ם אומר שהכול מהשכל, באתי מהמקום השכלתני והחלטתי שאני מתחיל לקרוא, כמו שאני אוהב ונוהג לעשות. באותה התקופה ובמשך עשור התגוררתי בכפר ורדים שבגליל המערבי. היה לי שם בית עם אולפן על ההר, משהו פסטורלי״, הוא צוחק.
באותם ימי סקרנות מופלאים, חיפש נמרוד באינטרנט ומה שמצא על יהדות הוא החליט לקרוא. ״הדבר הראשון שתפס אותי שהתחלתי לקרוא היה ספר ׳גנת אגוז׳ של רבי יוסף בן אברהם ג׳יקאטליא (מגדולי המקובלים בספרד של המאה ה-13, א״ה). התחלתי לקרוא גם שמונה פרקים של הרמב״ם. ׳יש פה משהו מדהים׳, אמרתי לעצמי. יש שם עומקים שלא מצאתי בשום מקום אחר. משהו הרחיק אותי מזה במהלך החיים למרות שזו המהות שלי. איך זה יכול להיות שזה לא היה נגיש לי? אני יהודי, גדלתי בישראל״.
״ניגשתי לרב עמיחי מבית חב״ד בכפר ורדים, זה היה לפני כ-15 שנים, ושאלתי אותו מה אני צריך בשביל ׳להיות יהודי׳ – כי אני לא ידעתי כלום. הוא זה שהביא לי טלית ותפילין, סידור. בזמן שקראתי ולמדתי התחלתי להניח תפילין, להתפלל. ׳נעשה ונשמע׳ – עשיתי ושמעתי. זה ביהביוריזם (התנהגותנות, א"ה). הפעולה של התפילין קושרת אותך וזה מעבר לזה שאתה מרסן את עצמך, מניח תפילין על היד החלשה ותופס את היצר הרע ואתה מכניס הכול למסגרת, לא אתה בעל הבית, זה מייצר בהכרח סוג של ענוה״.
הדברים האלו שאתה מספר לי עליהם, מבחינתך זה נושא לשיחה גם בעולם החילוני? יש לך עם מי לדבר בנושא?
״כן, כן. זה אני. זה העולם שלי. זה מה שאני פועל במציאות שלי כדי להגשים. משתדל לעשות מה שאפשר לקרב ולחבר, להביא לאהבת אחים. צריך לעמוד על האמת ולא לוותר על דברים שהם מהות, אבל לקרב ולחבר. אני עושה את זה ב-ד׳ אמותיי אבל גם קצת יותר. הקב״ה העניק לי עוד משהו שאולי אין לכולם, סוג של תהודה ציבורית, שאמנם שהייתה גדולה יותר בעבר, כי מאז עשיתי כמה דברים שהקונצנזוס פחות אהב. למשל להתנגד פומבית להתנתקות ולהגיד את מה שיש לי להגיד על ציונות ויהדות״.
לב הוא אחד מהאומנים שהתנגדו לגירוש שבוצע בגוש קטיף. הוא הופיע בהתנדבות בהפגנת סטודנטים באוניברסיטת תל אביב נגד המהלך והתראיין לעיתונות ולטלוויזיה, שם טען כי הפינוי מסוכן לדמוקרטיה הישראלית, ובנוסף דיבר על פוסט-ציונות.
״היום זו לא אותה תשובה, היהדות נפתחה״
נשאיר רגע את העניין את הפוליטי בצד. כמה זמן אתה אומר את מה שאתה חושב בענייני יהדות? לפני הציוץ שלך אני לא ראיתי משהו שלך בנושא.
״זה מאוד מעניין. ׳לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים׳. באמת כל דבר נגלה בזמנו באופן הראוי לו. זה כמו שתגיד לי שלא הייתי מוזיקאי לפני השיר ׳זה כל הקסם׳. הייתי, הוצאתי שירים והם היו ברדיו. ׳זה כל הקסם׳ היה הראשון שעשה את האימפקט העצום ששטף את הכול. פה זה הציוץ הזה״.
״אני אתן לך דוגמה נוספת: ב-2019 הוצאתי שיר שנקרא ׳מאמין׳. ב׳ישראל היום׳ פרסמתי טור בשם ׳יהדות 3.0׳. סיפרתי שאני שומר מצוות ובכל זאת, האימפקט של כל אלה לא היה כמו של הציוץ הזה שכולם דיברו עליו. הבורא חושף דברים מתי שהוא רוצה, או שומר דברים מתי שהוא רוצה. זה עניין של אמונה, כל דבר בעיתו, כך גם הציוץ הזה. ב-2020 בסגר הקורונה הראשון שהיה בפסח הוצאתי את ׳יודוך עמים׳, מזמור ס״ז בתהילים. התראיינתי על זה עם אשתי ב-ynet, בקטע של היא חילונית ואני שומר מצוות. שני השירים האלה הושמעו הרבה ברדיו והינה, בסך הכול צייצתי על השבת שלי וקיבלתי אלפי תגובות ופנו אליי מאתרים והרבה רעש״.
ומה הוביל אותך לכתוב את הציוץ?
״הציוץ הזה שכתבתי מלמד אותנו גם על ענווה. אנחנו יכולים לנסות להגיע להרבה אנשים, לכתוב שירים, להגיע לאולפנים, והינה ציוץ אחד קטן פועל בשנייה. כתבתי אותו כדי לשתף חברים, הכי אותנטי ופשוט בעולם״. נמרוד ממהר ומוסיף: ״יודע מה? ניתן גם קרדיט לצייצן נוסף שאני מכיר, אלון מליק. צייצתי מעט לאחר שהוא שיתף שהחל להניח תפילין. כנראה הוא כל כך ריגש אותי שכתבתי את זה גם״.
זה גם אלון וגם מני אסייג.
״אני אוהב את מני אהבה גדולה. הוא איש מקסים וטוב שעושה עבודת קודש״.
עולם התשובה פעיל כבר שנים ארוכות והרבה מתקרבים. למה עכשיו זה מתפרץ באופן רחב יותר?
״זה לא אותו סוג של תשובה. בתקופה ההיא התשובה הייתה נחשבת אם בן אדם שינה את כל עולמו, מתחרד, לובש שחור וגר בחור והמשפחה שלו לא מסתדרת איתו. זה מה שהכרנו, כך חזרו בתשובה״.
חששו מזה?
״ודאי. משפחות חששו מזה. אבל היום יש מגוון שלם שיש בו מכל הצבעים. בשביל להיות שומר מצוות כהלכתן אתה יכול להישאר כמוני, בתל אביב, עם האנשים שלך ומצד שני היום יש לי קהילה וחברים דתיים. היום זו לא אותה תשובה, היהדות נפתחה. משהו בזמן ובמקום מאפשר את זה. העולמות התחברו, הדתיים פחות מסתגרים״.
אני יכול להגיד לך שבעבר היה לי קשה לקבל את זה שיש יותר מדרך אחת. זאת אומרת, יש לנו תורה אחת, אבל בסוף כל אחד מוצא לעצמו את הדרך שלו.
״הקבוצות נפתחות אחת לשנייה. חרדים, דתילאומי, מסורתיים, ומה שנקרא ׳חילונים׳. מעבר לזה, החוכמה הופכת נגישה בזכות האינטרנט שמאפשר את מה שלא היה נגיש בעבר. כל רב כמעט, כל שיעור וכל נושא אתה יכול למצוא באינטרנט. החוכמה הזאת של היהדות היא כובשת. בן אדם שתאב חוכמה, אוהב לקרוא וחפץ להתפתח רוחנית כמוני – לא יכול להתעלם מהנגישות הזאת״.
יש לימוד שמועדף עליך?
״גמרא זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם. אין יותר טוב מגמרא, אין יותר טוב. בשבת אני עם הגמרא ואני כולי בתוך זה״.
