01
חקלאות בטחונית
טבת האחרון היה החודש השחון ביותר מאז החלו למדוד משקעים בחודשי החורף. ניסיתי לנחם את עצמי בכך שייתכן שהחיילים היקרים שלנו, הישנים באוהלים ובשוחות של לבנון ועזה, כולל החתן שלי בגבעתי, סובלים קצת פחות מרטיבות ומצינת הלילה בימי עצירת הגשמים.
גם הצועדים לכותל נהנים מהזכות המפוקפקת לצעוד בחרבה.
ולמחבלים העזתים, המעורבים כולם בטרור ובשנאת ישראל, איחלתי בכל ליבי שיתייבשו להם במהרה כל הגידולים החקלאיים.
את השבת האחרונה בילינו בכפר מימון, יחד עם התושבים הגיבורים שמיישבים את ׳רצועת הבטחון׳, המשתרעת לאורך הגבול 7 ק״מ מעזה. שמענו היטב את קול המסוקים שלנו שבאו לאסוף את החיילות היקרות החטופות. מהעובדים הזרים בכפר שמענו על העיכוב שעיכבו המחבלים את קיום ההסכם כשלא עמדו בהתחייבותם בעניין שחרורה של החטופה היקרה – אגם ברגר.
למרות הקירבה לחבל עזה, יש בכפר מימון תור ארוך לרכישת ולשכירת בתים. צעירים רבים משתוקקים להצטרף ולהתחבר לקהילת החלוצים היקרים. איכות החיים, חיי התרבות והחברה המושקעים, הדאגה לזולת, החינוך האיכותי, הנוער המקסים, שיעורי התורה, התפילות, השמחות, המחנכים, הרבנים, רבני היישוב, בעלי המלאכה, החקלאים החלוצים, הבתים היפים, הגינות המלבלבות, שטחי החקלאות הנרחבים – הכל כל כך מיוחד ומזמין. אין ספק שכפר מימון הוא יישוב שמשתבח עם השנים. יישוב לדוגמא.
זקני הכפר לא זוכרים חורף שחון כזה. הממטרים הבודדים שירדו בסוף השבוע, ערב שבת מברכים פרשת בא, כנראה הצילו את נבטי החיטה בשדות השלחין הרבים. במהלך השבת יצאה שמש נעימה וחיממה את העצמות הקפואות של דור המייסדים ואורחיהם. מזג האוויר הנאה הזמין אותנו לטייל במשעולי הכפר המוריקים. חשנו כאילו אויר הגולן הגיע לנגב.
חותני וחותנתי עוד זוכרים את הדיונות הצחיחות שהקיפו את בתי הכפר הקטנים, שנבנו על ידי הסוכנות. החזון החלוצי של חברי גרעין כפר מימון, שהגיעו לכאן מכפר הרא״ה והשתוקקו ליישב את הנגב, ספק אם לקח בחשבון את כל האתגרים הגדולים. ואולם, על כל מכשולים תכסה אהבה – לתורת ישראל, לארץ ישראל, לקב״ה, לדיבוק החברים, לצפון הנגב, לחקלאות משגשגת, לעבודת כפיים קשה, ולעבודת חינוך גדולה ומרשימה. לא פלא שהחלוצים הללו, שלצערי מתמעטים והולכים, לא מתרגשים מהתקפות החמאס. הם נותרו אמיצים וגיבורים, ממש כפי שהיו כשהגיעו למדבר לפני יותר מ-70 שנה. גם דור ההמשך עושה חיל, מאבטח את הכפר, וחלקו אף שולח ידו בחקלאות, למרות חוסר האטרקטיביות ולמרות חוסר התמיכה הממשלתית.
במלחמה האחרונה ראינו כמה חשובה העצמאות שלנו וכמה חשוב להקטין את התלות שלנו במדינות העולם. לצערנו, היום חקלאים ישראליים רבים מתקשים להתמודד עם התחרות הקשה והם מרימים ידיים. לכן קוראים בני הכפר לממשלת ישראל להשקיע בחקלאות יהודית לא פחות מהמשאבים הרבים שספרד, למשל, משקיעה בחקלאות שלה, כדי לעודד את החקלאים שלה וכדי להצליח להתחרות בשווקים העולמיים. כי העצמאות החקלאית חשובה לא פחות מהעצמאות הביטחונית. וד״ל.
02
מהמטבח לכותל באהבה
ברחובנו הצר גר נגר אחד מוכר שבונה את כסאו של אליהו הנביא.
ומעשה שהיה כך היה:
רבים ממתפללי הכותל מכירים ומוקירים את הנגר המוכשר רבי מאיר שוורץ האגדי. מאיר צועד אל הכותל מדי שבת וחג, כחמישה ק״מ בכל כיוון, עם קבוצת חברים מגבעת שאול. הם מגיעים לכותל כשעה לפני הנץ החמה. לפני כ-20 שנה, מאיר זכה להיות שותף להקמת המניין המרכזי המתפלל בכותל כותיקין, יחד עם הרבנים חיים יום טוב זילברמן, ישראל מאיר רביץ והקצין, איש הרובע, הרב ברוך גליס.
בכל שבת אני פוגש את החבורה היקרה בשער יפו. הם יוצאים ואני בא. לפני עשרות שנים הקים מאיר נגריית רהיטים ידועה ומשגשגת ברחוב בית הדפוס בירושלים. לפני כמה שנים הנגריה התרחבה והועברה לאזור התעשיה בבית שמש. במשך כ- 25 שנה נהנינו מהמטבח שבנו לנו מאיר וצוותו בכישרונם הרב. המטבח משמש עד היום משפחה יקרה שעברה לגור במקומנו.
לפני פחות משנה, צעד מאיר לתומו על המדרכה שבצומת הכניסה לירושלים. נהג אוטובוס ערבי שנסע בפראות, סטה ממסלולו, עלה על המדרכה, פגע אנושות במאיר המופתע, העיף אותו באוויר וגרם לו חבלות בכל חלקי גופו. מאיר נפצע קשה מאד, שברים התגלו בכל איבריו כולל בעמוד השדרה, בגולגולת ובאוזנים. מצבו היה כל כך חמור עד שנהג האמבולנס והפרמדיק שהגיעו למקום קיבלו החלטה לפנות את מאיר במהירות האפשרית לבית החולים ׳שערי צדק׳ ולא לבית החולים ׳הדסה עין כרם׳ מחשש שמאיר לא ישרוד עד הדסה. מאיר הוכנס מיד לחדר הטראומה ועבר באותו לילה סדרת ניתוחי חירום בשע״צ. במשך כמה שבועות הוא היה מורדם ומונשם. גם כשהפסיקו את חומרי ההרדמה, הרופאים אמרו שאם ימעיטו את תרופות ההרגעה לדקה אחת, מאיר עלול לקפח את חייו מרוב כאבים. במסגרת תפקידי כמנהל ׳קרן ישראל לריפוי נפגעי חוט שדרה׳ ליוויתי את משפחתו של מאיר. כשמאיר התעורר ליוויתי וחיזקתי גם אותו, במסלול השיקום וההתמודדות עם היסורין. מיד כשהגיע לשיקום, מאיר הכריז בענווה שהוא נחוש בע״ה להילחם עד לניצחון. ׳בעזרת השם אני עוד אחזור ללכת לכותל בשבת׳… כך אמר. הרופאים והאחיות גיחכו לשמע ההכרזה המוזרה. הם טענו שבסיום השיקום מאיר יוכל לכל היותר לשפר מעט את התפקוד שלו בכיסא הגלגלים… מאיר הגיבור, כאיש אמונה וכלוחם הכותל, לא ויתר. הוא לקח ברצינות רבה כל תרגיל שלמד באימוני הפיזיותרפיה. הוא נאבק עד חורמה בשיתוק ובכאבים. מאיר נצפה בימים האחרונים הולך מעט על רגליו ללא עזרה. מתקדם, אמנם עם הליכון, אך גם זה נחשב ל׳נס רפואי מהלך׳…. מאיר מתקשר אלי ולא מפסיק להודות לי. זה מביך. אני מסביר לו שזו הזכות והחובה שלי בתור מנהל קרן לריפוי נפגעי חוט שדרה. ובלי להעליב מאיר הוא פצוע אחד יקר מתוך חיילים ואזרחים רבים ואהובים, שנעזרים בקרן שלנו בתהליך השיקום. מאיר טרח לציין לי שהוא פגש במחלקות השיקום פצועים נוספים שנעזרו בהצלחה בקרן נפגעי חוט שדרה. לא מעט לוחמים שנפצעו בחרבות ברזל עברו איתו את תהליך השיקום, במחלקה החדשה במרכז הרפואי הדסה בהר הצופים. מאיר מגיע עכשיו להר הצופים רק לשיקום יום. האחיות והרופאים כבר מודים בפה מלא שיש סיכוי טוב שמאיר עוד יצעד לכותל ויחזק באמונתו את כל הלוחמים הפצועים – ׳תגיד להם שאפשר להחלים. זו לא אגדה׳.
מאיר עובר מדי יום מפצוע לפצוע ומעודד אותם להתמיד, בע״ה, בגבורה בתהליך השיקום, כי אין דבר העומד בפני הרצון. למאיר יש מסר ברור: ׳העקשנות שליוותה אותי לצעוד בקביעות לתפילות בכותל, במשך עשרות שנים, בשלג, בגשם או בשרב, היא זאת שגרמה לי בסיעתא דשמיא להתאושש באופן פלאי׳. מאיר קורא לכל מי שרק מוכן לשמוע שמומלץ מאד להתאמץ ולהתעקש להגיע לכותל. להצטרף למניינים הקבועים והמיוחדים בסמוך לקודש הקודשים, ולזכות לברכת ה׳ ממקור הברכות. כדי לעודד את לוחמי צה״ל המאושפזים במחלקות השיקום, מאיר מושך אחריו עוד מתנדבים כדי להרגילם לבקר ולעודד את הפצועים. נאחל ללוחמים הפצועים שיקומו כולם בריאים, על רגליהם בקרוב. אמן.
שבת שלום של המשך ניצחון לצבא היקר שלנו בלבנון, בעזה, באיראן, בשומרון, בחברון ובבנימין. המשך שחרור כל החטופים והחטופות בבריאות טובה. הצלחה ל׳קרן אביה׳ במהלך השבת, עם האורחים היקרים – משפחות שכולות ופצועי צה״ל, במלון שבע הקשתות בהר הזיתים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
