בדרך לכותל

המעיין היהודי

בימים אלו של מגבלות על התכנסות לתפילה המניינים בכותל מצומצמים יותר ומתנהלים בקפסולות מהודקות ומפוקחות. לכן בשבת קודש אני משכים קום ויוצא מהבית בשש בבוקר כדי לתפוס את המניין של שבע. ככל שנוקפות הדקות הלחץ על שערי הכותל גובר והתורים מתארכים ויוצרים התקהלות בכניסה לרחבה, צפיפות שאיננה היגיינית כלל ועיקר. 

אני מהרהר לעצמי כיצד התנהלו התורים בכניסה לשערי חולדה כשעמד בית המקדש בתפארתו. מובן שלא השתמשו אז במסכות, אבל האם היה כבוד בין אדם לחברו? הגמרא מתארת מקרה שהציבור התבקש להפקיד את הלולבים כדי שלא לסכן את עולי הרגל. האם זה משקף את המציאות שהייתה אז? 

הרב צבי יהודה לימד אותנו שוב ושוב להתנהג באחריות ולתת דוגמה אישית. זוהי דרכה של הנהגה אזרחית יהודית: במקום שאין איש השתדל להיות איש. אני זוכר מקרה, בימי פינוי ימית, שבאה חבורה של מתיישבים חלוצים מאזור חצר אדר לשאול אם לשתף פעולה עם יוזמתו של הרב שלמה גורן להנחת אבן פינה לבית כנסת חדש בחבל ימית. הרב צבי יהודה לא היסס ואמר בביטחון מלא: "מהפינה הזו תצא ברכה". כשיש מסירות נפש הברכה תבוא במוקדם או במאוחר.

רבנים מסוימים הרימו גבה. הם טענו שלשווא יניחו אבן פינה לבית כנסת שעוד מעט ייהרס. אבל הרב צבי יהודה לא התרגש. לשיטתו גם בשעה שחרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הפורענות. זו הייתה דרך אמונתו והנהגתו האמיצה, וכך חינך אותנו. הוא קרא לנו "בניי". החלטיות, עקביות ומסירות נפש בלי גבול הן אבני דרך לביסוס אחיזתנו בארץ ישראל ובקודשי ישראל. 

יום אחד קיבל הרב צבי יהודה הודעה מבכירי תלמידיו הזמנה לעלייה לקרקע לאחת ההתנחלויות הראשונות. לקראת השעה היעודה לבש הרב הישיש את הפראק השחור, חבש את כובעו והיה מוכן לצאת למערכה. אך ההפגנה נדחתה, ולא נמצאה דרך להודיע לרב. כשהגיעו התלמידים בבוקר מצאו את רבם לומד תורה במקטורנו, בציפייה לצאת לדרך. הרב, במהלך כל חייו, ראה עצמו כחייל בשירות כלל ישראל. ואכן, כשהיה צריך לחכות כל הלילה ליציאה למשימה למען הכלל לא עצם עין. בעקבות המקרה הזה הותקן בפעם הראשונה קו טלפון ישיר לדירתו של הרב. מי חלם אז על טלפונים ניידים?

במקרה אחר, כשהשתתף הרב בעלייה לקרקע ליד שכם, פנה אליו אלוף הפיקוד בפקודה לפנות את ההתנחלות. הרב הישיש לא התרגש. הוא אחז בידיו, עד זוב דם, בגדר התיל שהניחו המתנחלים ואמר לאלוף אפרת כך: "אתם מבקשים לעקור אותנו מאדמת השומרון? על ארץ ישראל נמסור את הנפש. יש לכם מכונות ירייה, אתם יכולים להוציא אותן". האלוף נדהם מתגובתו התקיפה של הרב. הוא דיווח לרמטכ"ל על נחישות הרב ותלמידיו. 

הרב צבי יהודה היה ידוע כמי שאי אפשר להזיזו מעקרונותיו, ובזכות הנחישות והאמונה העמוקה של הרב ותלמידיו אישרה באותם ימים ממשלת גולדה-רבין-פרס התנחלות שנקראה אז במפה הצבאית 'אלון מורה 1'. כך הונחו היסודות בעמל רב ובעקביות לעוד מאות יישובים, מוסדות תורה, חינוך ועסקים בארץ התנ"ך, כל זה לאחר אלפיים שנות גלות. הרב אמר אז לתלמידיו מגוש אמונים: "מי שיונק מהמעיין היהודי, הכול יפרח לו בארץ ישראל".

נחמו נחמו עמי. 

נחמתנו באחדותנו. בגיבוש הנהגה שמקבלת אחריות וחושבת אך ורק באמונה על צורכי הכלל והפרט הבוערים ועל התועלת ארוכת הטווח לעם ישראל.

בימים מאתגרים אלו, כשעשרות אלפי משפחות מתקשות מבחינה רגשית וכלכלית, יש לנו אחריות וערבות מיוחדות להביט בחוכמה סביבנו ולהושיט סיוע ללא היסוס למי שזקוק. לצערי משפחות לא מעטות מתביישות ומסתירות את מצוקתן. לכן החובה שלנו גדולה עוד יותר לאתר אותן ברגישות ובנחישות ולסייע להן בכל דרך בעדינות ובתושייה.

אנחנו, בקרן אביה יצאנו במבצע חירום שבו אנו נותנים פרסום וייעוץ שיווקי, ללא תמורה, לעסקים שנקלעו לקשיים בעקבות המצב. זו דוגמה ליוזמה שנותנת, מתוך כבוד, סיוע חיוני לאנשים במצוקה. הפרסום שאנו מעניקים יוצר מנוע צמיחה לבעלי העסקים ומשפר את מצב רוחם. כך שיוכלו לעלות על דרך המלך, להתפרנס בכבוד ולחייך.

רק אחדות ואהבת חינם תסלול את דרכנו לחברה שמחה ומשגשגת. זהו התיקון של החורבן הנורא בן אלפיים שנה. מחיר הפילוג וההתרסה קשה מנשוא. בימים מורכבים אלו אנו חייבים לראות רק את המאחד ואת הטוב שבכל אחד ואחת.

מתוך אהבת הזולת ובכוחות משותפים נוכל לגבור על הנגיף ועל אויבינו העומדים עלינו בכל החזיתות.

אני שמח מאוד לכתוב בגיליון ה-500 החגיגי של 'גילוי דעת'. זכיתי להיות המייסד של מפעל עלוני השבת של הציונות הדתית. התחלתי בהוצאת גיליון 'באהבה ובאמונה' שייסדתי למכון מאיר לפני כעשרים וחמש שנה! זה היה הגיליון התורני הראשון, והוצאתי אותו בפורמט צבעוני, עם פרסומות לסיוע במימון העלויות. רבים מחבריי ראו כי טוב ורצו לזכות ולהיות שותפים להצלחה, ובאו לבקש ממני עצה כיצד מקימים עוד גיליון שבת. חלקם סגרו מאז בגלל העול הכספי, וחלקם ממשיכים בגבורה אפילו בימים מאתגרים אלו. 

שמעתי במשך השנים טענות שהעלונים פוגעים לכאורה בקדושת בית הכנסת ובתפילה בציבור. התייעצתי עם גדולי הרבנים, ובהם הרב יעקב אריאל שליט"א, וכולם נתנו לי גיבוי מלא. התשובה שלי למתריסים היא שעדיפה קריאת מאמר תורני מהפרעה לתפילה בדיבורים וצחקוקים. מי שרוצה להתפלל העלונים לא מפריעים לו. ומעל הכל אפשר לקחת את 'גילוי דעת' הביתה ולהקריא דברי תורה בשולחן השבת. 

הגיליון שלנו מאפשר לכל אחד ואחת לפגוש כל שבוע את מיטב הרבנים ואנשי החינוך הכותבים בגיליון. לרובנו זו הזדמנות יחידה למפגש עם גדולי ההוגים והיועצים, ללא עלות, פעם בשבוע. 

אנו מקפידים שלא להכניס דברי רכילות וידיעות עיתונאיות כדי לשמור על 'גילוי דעת' עלון תורני איכותי שמשמש 'מדורת שבט' לדברים היפים שבציונות הדתית.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…