01
חדוות ציוץ הציפורים, האוויר הצלול כיין הירושלמי וקרני השמש הנעימה, המתיקו לנו את הצעידה בשבת האביבית לכותל וליוו בשמחה את פני הבאים להתפלל ליד שריד חומת המקדש. צעדתי ברון, כשבליבי שמחה כפולה בזכות הילדים והנכדים שהתכנסו אצלנו לשבת משפחתית מענגת וצוהלת.
דלילות המניינים ברחבת הכותל הייתה עדות מרה ומצערת לפיגוע המחבלים הרצחני באלעד. לדאבוני, התמונה העגומה הזו חוזרת על עצמה. ציבור גדול ויקר מדיר רגליו מהכותל לאחר פיגועים. לטעמי המצב היה צריך להיות בדיוק להיפך – בשבת כזו היינו צריכים להתכנס ברחבת הכותל ולהצטרף יחד לתפילות שערכנו לרפואת הפצועים, לע״נ הנרצחים הי״ד, לתפיסת המחבלים ימ״ש ולחיזוק קוממיות ישראל בארץ הקודש.
02
נכנסתי לשבת קודש מגולח ורענן מתוך שמחת יום ה׳ באייר שחל השנה ביום שישי.
הרב צבי יהודה, עודד את תלמידיו לגדל זקן: ״זקן מתאים לחוש היופי הישראלי״, ציטט מדברי אביו. חלק מהתלמידים גידלו זקן רק בספירת העומר, אך הקפידו לגלחו לכבוד שמחת ה׳ באייר – יום העצמאות, ברוח החינוך הציוני שקיבלו אצל הרצי״ק, במרכז הרב. אני משתדל ללכת בדרך זו.
03
בליל ״יום עצמיותנו״ הצטרפנו, רעייתי, בנותיי ואני, לתפילת ערבית המרוממת בכותל. ממאות רבות של נשים וגברים הצטופפו אל מול כותלנו, עטופים בדגלים כשהם ממלאים פיהם שירה ולשונם רינה. רבים ממאות המתפללים היו מקהילתו המגובשת והחמה של הרב אורי שרקי, והתפילה היתה בהובלתו של הרב.
התפילה החגיגית הייתה חוויה מרטיטה שהתארכה ליותר משעתיים! לא חשתי שהזמן חולף. לא נותרה ברחבה עין יבשה ואף לא רגע דל. כל פסוק נאמר בשירה. מעגלי ריקודים ספונטניים הציפו את הלב בכל מרחב שנראה לעין. בכל פרק שירה הונפו הדגלים אל על ואחריהם הונפו הרגליים בפרץ של שמחה, ריקוד וצהלה. שבנו אל בית חיינו, אל צור מחצבתנו אל בית מקדשנו.
הרהרתי לעצמי – למרות כל הביקורת על חולשת הממשלה המסוכסכת, תארו לעצמכם פוגרום גרזנים בארץ ישראל של שנת תרפ״ט. ללא צבא, ללא משטרה, ללא ימ״מ, ללא שב״כ וללא מוסד. הקב״ה זיכה אותנו בכוחות ביטחון שתפסו את הרוצחים, ימח״ש, ובמדינה ריבונית, שיכולה גם למנוע פיגועים ״שלא נעזבנה ביד האומות״.
ביום העצמאות אין מקום לציניות ולפוליטיקה. למרות שהממשלה הנוכחית נשענת על מיעוט ערבי. הרב צבי יהודה התנגד לכך נחרצות בתקופת ממשלת המיעוט הראשונה של יצחק רבין, שנשענה על קולות של מתנגדי הציונות. יש לנו מדינה נפלאה ומשגשגת וקיבוץ גלויות מדהים, ב״ה, ויכולות צבאיות שמקבלות ברכה א-לוקית, לתקוף את כוחות הרשע ולמגר אותם מאדמת הקודש.
04
למחרת, בבוקרו של יום העצמאות, חגגנו בחוג המשפחה את בת המצווה של גפן זיו, אחייניתנו היקרה, ממצפה רמון. התחלנו את החגיגה בשעות הבוקר המוקדמות, במסע משפחתי לאורך כביש עשר, שהוא כביש הצמוד מאד לגבול מדבר סיני שמשמש את כוחות הביטחון השומרים על גבול מצרים מעזה ועד אילת. רק שלוש פעמים בשנה פותחים את הציר, בצורה מאד מבוקרת, לקהל הרחב.
אפרת זיו (לבית נמט), הקונדיטורית והצ׳וקלאטרית המוכשרת ממצפה רמון, שהיא גם אם ה״כלה״, פינקה את המשפחה בקבלת פנים מושקעת, שהתקיימה באנדרטת הקומנדו הצרפתי. נחשפנו כאן להפקה אמיתית מעשה ידי המשפחה המופלאה, בדמות ״בית קפה שדה״ מושקע, מאובזר ומעוצב בטוב טעם. התפריט העשיר כלל שלל עוגות חלביות משגעות, פרי ידי האומנית הוירטואוזית, אפרת, שלא נראו ולא נטעמו כמותן במדבר, מאז ירד כאן המן וטעמו כצפיחית בדבש.
ערכנו משם תצפית וקיבלנו הסבר מפורט ומרתק על תחנת הכוח הסולארית הסמוכה, שהוקמה באשלים. במרכזה של התחנה ניצב מגדל קליטה סולארי ענק, שבראשו בית זכוכית עגול, שזורח למרחוק באור יקרות. חלונות הזכוכית מקיפים ב-360 מעלות את ראש המגדל רב הממדים וכך הן קולטות את קרני השמש המושלכות מאלפי מראות בוהקות, שנטועות בשדות הנרחבים שמסביב. אנרגיית השמש מוזרמת לטורבינת ענק, שמתרגמת אותה לחשמל, שמסופק מידית לחברת החשמל. התחנה היא ״מעשה מרכבה״ ממש. הפלא הזה הוקם הודות לפיתוח ישראלי, פורץ דרך, שמבוקש ומשווק בעולם כולו.
לאחר שחילקתי, כדרכי, ״מנטוסים״ לחיילים היקרים שהוצבו לשמירה לאורך הציר, המשכנו לביקור בתופעת הטבע הייחודית של חמוקי ניצנה. נהנינו לגלוש על הגבעות הצחורות שלוטשו באורח פלא ברוח המדברית.
מהגבעות עלינו לתצפית בהר חורשה לעבר מדבר סיני – שם זכינו לגאולה הראשונה, ״ממצרים גאלתנו״ ושמענו מסבא, ר׳ דוד זון, על הקרבות הקשים בהם השתתף להדיפת המצרים, במלחמת יום כיפור.
05
בתצפית אל עבר מדבר סיני נזכרתי בתקופת השרות הצבאי שלי, בבסיס המודיעין ב״אום חשיבה״, שזכה גם הוא לכינוי העיניים של המדינה. במשך שלוש שנים לקחתי חלק במאמץ להיות בחוד החנית של המודיעין הישראלי. אום חשיבה היה הבסיס הגבוה ביותר והקדמי ביותר בחזית המצרית. הבסיס פעל בתוך השטח המפורז עליו הוסכם בהסכמי שביתת הנשק שלאחר הניצחון במלחמת יום כיפור.
המצרים לא כיבדו את ההסכם והכניסו תדיר לשטח המפורז כוחות מעבר למה שהוסכם. בנוסף לעויינות המצרית, כבר אז היוו הבדואים גייס חמישי נגד מדינת ישראל וסייעו, בדרכים מגוונות, למצרים תמורת בצע כסף. הם עסקו והתפרנסו מגנבות חוזרות ונשנות של נשק, ציוד ותחמושת מבסיסי צה״ל. הבדואים התפרנסו כבר אז מריגול אחר כוחותינו ושיתפו במידע הסודי את הצבא המצרי.
המפקד שלי סיפר לי על מקרה בולט במיוחד. בתקופתו פעל מרגל, בדואי ידוע, שהיה מתיישב על אחת מהגבעות האסטרטגיות עם מכשיר קשר רוסי-מצרי ומדווח בזמן אמת, לשולחיו במצרים, על הסד״כ ועל תנועות צה״ל.
המפקד שלי, יחד עם עוד שניים מעמיתיו, העמיסו על גבם מכשירי איכון, התפרסו בשטח והתחילו לסגור על המרגל. במשך שעות רבות עקבו אחריו על פי עוצמת גלי הקשר המתחזקים ואט אט התקרבו איש אל אחיו, ככל שגברה עוצמת השידור של מכשיר הקשר הרוסי. לבסוף איתרו את מקור השידור החי, וסגרו בזמן אמת על הגבעה בה ישב המרגל. כשהגיעו בַּלָּאט לראש הגבעה נפסקו לפתע השידורים ואילו המרגל ומכשיר הקשר שלו נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אנשי המודיעין שלנו עמדו המומים מול התעלומה המוזרה.
ללא היסוס, התחילו לחפש בכל פינה בגבעה, אך לא מצאו שום עקבות ושום זכר למרגל. והיה להם לפלא. לפתע, הבחין אחד מאנשי המודיעין, בקנה של סוף שמבצבץ מן החול המדברי.
המפקד וחבריו התחילו לחפור וגילו כי המרגל הבדואי הטמין עצמו בחול והשתמש בקנה הסוף כצינור אויר. כך נהג להסתתר במשך שעות רבות מהמודיעין הישראלי. המרגל הובל למשפט צבאי ושוחרר בעסקת חילופי שבויים, והשאר היסטוריה שחוזרת על עצמה.
אני יכול למלא את הגיליון הזה בסיפורים רבים כאלה, אך מספיק שאציין שדבר לא השתנה מאז. המצרים לא השתנו בהרבה והצרות עם הבדואים הן אותן צרות. רק ש״בזכות״ כפפות המשי שלנו הם מעיזי פנים יותר. וד״ל.
06
לא אוכל לסיים בלי הדובדבן שבקצפת. תרתי משמע. בסיומו של הטיול המרתק בגבול מצרים ובנגב ההררי התכנסנו באחד המקומות היפים בארץ – ״כרם רמון״.
בטבורו של הכרם המלבלב מסתתרת פינת חן מקסימה, שבמרכזה בריכת נוי של מים צלולים, אליה זורם נחל קטן, מעשה ידי אומן. מסביב פזורות פרגולות חינניות, שמצילות על יושביהן. כאן תוכלו לטעום גבינות ויין משובח, שמופק מענבי הכרם, בעל הזנים המובחרים והמבוקשים ביותר.
הגפנים עמוסי הענבים זוכים למנת קור נכבדה בלילות המדבר הקרים, האופייניים לרמת מצפה רמון, המתנשאת לגובה של כ-800 מטרים מעל פני הים. במשך היום נהנים הגפנים מקרינה ישירה של שמש מדברית, היוקדת באוויר הנגב הצלול. הקרינה מוסיפה למתיקות ואיכות ענבי היין.
האשכולות נבצרים בשיא הקיץ, בשעות הקטנות של הלילה, שעה שהקור המדברי מעלה ומרכז לשיאו את רמת הסוכר שבכל ענב. המשאיות יוצאות בדחיפות ומובילות את האשכולות ליקבים בגליל ובנגב, עוד לפני שהפציעה קרן אור ראשונה. כך מגיעים הענבים ליקב, קרירים ומוכנים להיסחט בשיא מתיקותם, ליין המשובח והאנין ביותר.
גילוי נאות: כרם רמון מנוהל ומטופח בענווה, במסירות ובמקצועיות רבה, על ידי האחיין שלנו, הכורם המוכשר נריה זיו, בעלה של אפרת.
הכרמים הניטעים בנגב, במסירות אין קץ ובהשקעות פרטיות אדירות, הם התשובה הציונית הטובה ביותר למזימה של הפולשים הבדואים, המשתלטים אט אט על שטחי ענק של אדמות המדינה, בנגב כולו.
תודה לאפרת, לנריה ולילדיהם היקרים, על האירוח המדהים ביום גאולת ארצנו, על המנגל העשיר, על הלגימות המענגות מיין הגווירצטמינר החצי יבש, זן שגדל לתפארת בכרם רמון ומלטף את אוהביו בעדינותו. ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, גם בנגב.
תודה על הפטיפורים המתוקים, על שפע התקרובת וההפתעות. על החידות המחכימות במשחקי המטמון, שאתגרו את הנוער לדעת יותר על ההתיישבות בנגב ומתוך כך לאהוב יותר את הארץ. תודה על פיתוח הכרמים בנגב. רק בקשה אחת לי – במחילה, אל תכעסו עלי אם פספסתי משהו או אם גרמתי לכם פה מבוכה בשל החשיפה, שאינה הולמת את צניעותכם הרבה. סליחה ותודה.
שבת שלום! מתוך תודה גדולה לה׳ ולכוחות הביטחון.
תפילתי בכותל להמשך מיגור אויבינו, עקירתם וחיסולם בעוז ובאמונה, וחיזוק השמירה על אדמות המדינה. המשך שגשוג הגפנים והכרמים, הכורמים והיקבים, בנגב, בגליל ובארץ כולה.
