בדרך לכותל

המרגל שחזר מן החול

01
חדוות ציוץ הציפורים, האוויר הצלול כיין הירושלמי וקרני השמש הנעימה, המתיקו לנו את הצעידה בשבת האביבית לכותל וליוו בשמחה את פני הבאים להתפלל ליד שריד חומת המקדש. צעדתי ברון, כשבליבי שמחה כפולה בזכות הילדים והנכדים שהתכנסו אצלנו לשבת משפחתית מענגת וצוהלת.
דלילות המניינים ברחבת הכותל הייתה עדות מרה ומצערת לפיגוע המחבלים הרצחני באלעד. לדאבוני, התמונה העגומה הזו חוזרת על עצמה. ציבור גדול ויקר מדיר רגליו מהכותל לאחר פיגועים. לטעמי המצב היה צריך להיות בדיוק להיפך – בשבת כזו היינו צריכים להתכנס ברחבת הכותל ולהצטרף יחד לתפילות שערכנו לרפואת הפצועים, לע״נ הנרצחים הי״ד, לתפיסת המחבלים ימ״ש ולחיזוק קוממיות ישראל בארץ הקודש.
02
נכנסתי לשבת קודש מגולח ורענן מתוך שמחת יום ה׳ באייר שחל השנה ביום שישי.
הרב צבי יהודה, עודד את תלמידיו לגדל זקן: ״זקן מתאים לחוש היופי הישראלי״, ציטט מדברי אביו. חלק מהתלמידים גידלו זקן רק בספירת העומר, אך הקפידו לגלחו לכבוד שמחת ה׳ באייר – יום העצמאות, ברוח החינוך הציוני שקיבלו אצל הרצי״ק, במרכז הרב. אני משתדל ללכת בדרך זו.
03
בליל ״יום עצמיותנו״ הצטרפנו, רעייתי, בנותיי ואני, לתפילת ערבית המרוממת בכותל. ממאות רבות של נשים וגברים הצטופפו אל מול כותלנו, עטופים בדגלים כשהם ממלאים פיהם שירה ולשונם רינה. רבים ממאות המתפללים היו מקהילתו המגובשת והחמה של הרב אורי שרקי, והתפילה היתה בהובלתו של הרב.
התפילה החגיגית הייתה חוויה מרטיטה שהתארכה ליותר משעתיים! לא חשתי שהזמן חולף. לא נותרה ברחבה עין יבשה ואף לא רגע דל. כל פסוק נאמר בשירה. מעגלי ריקודים ספונטניים הציפו את הלב בכל מרחב שנראה לעין. בכל פרק שירה הונפו הדגלים אל על ואחריהם הונפו הרגליים בפרץ של שמחה, ריקוד וצהלה. שבנו אל בית חיינו, אל צור מחצבתנו אל בית מקדשנו.
הרהרתי לעצמי – למרות כל הביקורת על חולשת הממשלה המסוכסכת, תארו לעצמכם פוגרום גרזנים בארץ ישראל של שנת תרפ״ט. ללא צבא, ללא משטרה, ללא ימ״מ, ללא שב״כ וללא מוסד. הקב״ה זיכה אותנו בכוחות ביטחון שתפסו את הרוצחים, ימח״ש, ובמדינה ריבונית, שיכולה גם למנוע פיגועים ״שלא נעזבנה ביד האומות״.
ביום העצמאות אין מקום לציניות ולפוליטיקה. למרות שהממשלה הנוכחית נשענת על מיעוט ערבי. הרב צבי יהודה התנגד לכך נחרצות בתקופת ממשלת המיעוט הראשונה של יצחק רבין, שנשענה על קולות של מתנגדי הציונות. יש לנו מדינה נפלאה ומשגשגת וקיבוץ גלויות מדהים, ב״ה, ויכולות צבאיות שמקבלות ברכה א-לוקית, לתקוף את כוחות הרשע ולמגר אותם מאדמת הקודש.
04
למחרת, בבוקרו של יום העצמאות, חגגנו בחוג המשפחה את בת המצווה של גפן זיו, אחייניתנו היקרה, ממצפה רמון. התחלנו את החגיגה בשעות הבוקר המוקדמות, במסע משפחתי לאורך כביש עשר, שהוא כביש הצמוד מאד לגבול מדבר סיני שמשמש את כוחות הביטחון השומרים על גבול מצרים מעזה ועד אילת. רק שלוש פעמים בשנה פותחים את הציר, בצורה מאד מבוקרת, לקהל הרחב.
אפרת זיו (לבית נמט), הקונדיטורית והצ׳וקלאטרית המוכשרת ממצפה רמון, שהיא גם אם ה״כלה״, פינקה את המשפחה בקבלת פנים מושקעת, שהתקיימה באנדרטת הקומנדו הצרפתי. נחשפנו כאן להפקה אמיתית מעשה ידי המשפחה המופלאה, בדמות ״בית קפה שדה״ מושקע, מאובזר ומעוצב בטוב טעם. התפריט העשיר כלל שלל עוגות חלביות משגעות, פרי ידי האומנית הוירטואוזית, אפרת, שלא נראו ולא נטעמו כמותן במדבר, מאז ירד כאן המן וטעמו כצפיחית בדבש.
ערכנו משם תצפית וקיבלנו הסבר מפורט ומרתק על תחנת הכוח הסולארית הסמוכה, שהוקמה באשלים. במרכזה של התחנה ניצב מגדל קליטה סולארי ענק, שבראשו בית זכוכית עגול, שזורח למרחוק באור יקרות. חלונות הזכוכית מקיפים ב-360 מעלות את ראש המגדל רב הממדים וכך הן קולטות את קרני השמש המושלכות מאלפי מראות בוהקות, שנטועות בשדות הנרחבים שמסביב. אנרגיית השמש מוזרמת לטורבינת ענק, שמתרגמת אותה לחשמל, שמסופק מידית לחברת החשמל. התחנה היא ״מעשה מרכבה״ ממש. הפלא הזה הוקם הודות לפיתוח ישראלי, פורץ דרך, שמבוקש ומשווק בעולם כולו.
לאחר שחילקתי, כדרכי, ״מנטוסים״ לחיילים היקרים שהוצבו לשמירה לאורך הציר, המשכנו לביקור בתופעת הטבע הייחודית של חמוקי ניצנה. נהנינו לגלוש על הגבעות הצחורות שלוטשו באורח פלא ברוח המדברית.
מהגבעות עלינו לתצפית בהר חורשה לעבר מדבר סיני – שם זכינו לגאולה הראשונה, ״ממצרים גאלתנו״ ושמענו מסבא, ר׳ דוד זון, על הקרבות הקשים בהם השתתף להדיפת המצרים, במלחמת יום כיפור.
05
בתצפית אל עבר מדבר סיני נזכרתי בתקופת השרות הצבאי שלי, בבסיס המודיעין ב״אום חשיבה״, שזכה גם הוא לכינוי העיניים של המדינה. במשך שלוש שנים לקחתי חלק במאמץ להיות בחוד החנית של המודיעין הישראלי. אום חשיבה היה הבסיס הגבוה ביותר והקדמי ביותר בחזית המצרית. הבסיס פעל בתוך השטח המפורז עליו הוסכם בהסכמי שביתת הנשק שלאחר הניצחון במלחמת יום כיפור.
המצרים לא כיבדו את ההסכם והכניסו תדיר לשטח המפורז כוחות מעבר למה שהוסכם. בנוסף לעויינות המצרית, כבר אז היוו הבדואים גייס חמישי נגד מדינת ישראל וסייעו, בדרכים מגוונות, למצרים תמורת בצע כסף. הם עסקו והתפרנסו מגנבות חוזרות ונשנות של נשק, ציוד ותחמושת מבסיסי צה״ל. הבדואים התפרנסו כבר אז מריגול אחר כוחותינו ושיתפו במידע הסודי את הצבא המצרי.
המפקד שלי סיפר לי על מקרה בולט במיוחד. בתקופתו פעל מרגל, בדואי ידוע, שהיה מתיישב על אחת מהגבעות האסטרטגיות עם מכשיר קשר רוסי-מצרי ומדווח בזמן אמת, לשולחיו במצרים, על הסד״כ ועל תנועות צה״ל.
המפקד שלי, יחד עם עוד שניים מעמיתיו, העמיסו על גבם מכשירי איכון, התפרסו בשטח והתחילו לסגור על המרגל. במשך שעות רבות עקבו אחריו על פי עוצמת גלי הקשר המתחזקים ואט אט התקרבו איש אל אחיו, ככל שגברה עוצמת השידור של מכשיר הקשר הרוסי. לבסוף איתרו את מקור השידור החי, וסגרו בזמן אמת על הגבעה בה ישב המרגל. כשהגיעו בַּלָּאט לראש הגבעה נפסקו לפתע השידורים ואילו המרגל ומכשיר הקשר שלו נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אנשי המודיעין שלנו עמדו המומים מול התעלומה המוזרה.
ללא היסוס, התחילו לחפש בכל פינה בגבעה, אך לא מצאו שום עקבות ושום זכר למרגל. והיה להם לפלא. לפתע, הבחין אחד מאנשי המודיעין, בקנה של סוף שמבצבץ מן החול המדברי.
המפקד וחבריו התחילו לחפור וגילו כי המרגל הבדואי הטמין עצמו בחול והשתמש בקנה הסוף כצינור אויר. כך נהג להסתתר במשך שעות רבות מהמודיעין הישראלי. המרגל הובל למשפט צבאי ושוחרר בעסקת חילופי שבויים, והשאר היסטוריה שחוזרת על עצמה.
אני יכול למלא את הגיליון הזה בסיפורים רבים כאלה, אך מספיק שאציין שדבר לא השתנה מאז. המצרים לא השתנו בהרבה והצרות עם הבדואים הן אותן צרות. רק ש״בזכות״ כפפות המשי שלנו הם מעיזי פנים יותר. וד״ל.
06
לא אוכל לסיים בלי הדובדבן שבקצפת. תרתי משמע. בסיומו של הטיול המרתק בגבול מצרים ובנגב ההררי התכנסנו באחד המקומות היפים בארץ – ״כרם רמון״.
בטבורו של הכרם המלבלב מסתתרת פינת חן מקסימה, שבמרכזה בריכת נוי של מים צלולים, אליה זורם נחל קטן, מעשה ידי אומן. מסביב פזורות פרגולות חינניות, שמצילות על יושביהן. כאן תוכלו לטעום גבינות ויין משובח, שמופק מענבי הכרם, בעל הזנים המובחרים והמבוקשים ביותר.
הגפנים עמוסי הענבים זוכים למנת קור נכבדה בלילות המדבר הקרים, האופייניים לרמת מצפה רמון, המתנשאת לגובה של כ-800 מטרים מעל פני הים. במשך היום נהנים הגפנים מקרינה ישירה של שמש מדברית, היוקדת באוויר הנגב הצלול. הקרינה מוסיפה למתיקות ואיכות ענבי היין.
האשכולות נבצרים בשיא הקיץ, בשעות הקטנות של הלילה, שעה שהקור המדברי מעלה ומרכז לשיאו את רמת הסוכר שבכל ענב. המשאיות יוצאות בדחיפות ומובילות את האשכולות ליקבים בגליל ובנגב, עוד לפני שהפציעה קרן אור ראשונה. כך מגיעים הענבים ליקב, קרירים ומוכנים להיסחט בשיא מתיקותם, ליין המשובח והאנין ביותר.
גילוי נאות: כרם רמון מנוהל ומטופח בענווה, במסירות ובמקצועיות רבה, על ידי האחיין שלנו, הכורם המוכשר נריה זיו, בעלה של אפרת.
הכרמים הניטעים בנגב, במסירות אין קץ ובהשקעות פרטיות אדירות, הם התשובה הציונית הטובה ביותר למזימה של הפולשים הבדואים, המשתלטים אט אט על שטחי ענק של אדמות המדינה, בנגב כולו.
תודה לאפרת, לנריה ולילדיהם היקרים, על האירוח המדהים ביום גאולת ארצנו, על המנגל העשיר, על הלגימות המענגות מיין הגווירצטמינר החצי יבש, זן שגדל לתפארת בכרם רמון ומלטף את אוהביו בעדינותו. ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, גם בנגב.
תודה על הפטיפורים המתוקים, על שפע התקרובת וההפתעות. על החידות המחכימות במשחקי המטמון, שאתגרו את הנוער לדעת יותר על ההתיישבות בנגב ומתוך כך לאהוב יותר את הארץ. תודה על פיתוח הכרמים בנגב. רק בקשה אחת לי – במחילה, אל תכעסו עלי אם פספסתי משהו או אם גרמתי לכם פה מבוכה בשל החשיפה, שאינה הולמת את צניעותכם הרבה. סליחה ותודה.
שבת שלום! מתוך תודה גדולה לה׳ ולכוחות הביטחון.
תפילתי בכותל להמשך מיגור אויבינו, עקירתם וחיסולם בעוז ובאמונה, וחיזוק השמירה על אדמות המדינה. המשך שגשוג הגפנים והכרמים, הכורמים והיקבים, בנגב, בגליל ובארץ כולה.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.