המשפט הפלילי לא מתאים לטיפול בפורעים

בהחלטה מהימים האחרונים הורתה שופטת בית המשפט העליון. רות רונן, על בחינת חלופת מעצר (מינוח שבקודים המשפטיים משמעותו שחרור ממעצר) בעניינו של אסי חוראני, אחד הפורעים המרכזיים באירועים שהתרחשו בעיר עכו במסגרת פרעות תשפ"א המכונים 'אירועי שומר החומות'. המדובר במי שהשתתף בלינץ' הנורא בעובר אורח תמים – המורה מור ג'נאשווילי, שבעקבותיו נותר נכה ומתנייד על כיסא גלגלים. בנוסף, הועמד אותו נאשם לדין בגין השחתת רכוש ואף הצתה של עצי דקל.
בניגוד לנחישות ולמרץ הרב שמגלה מערכת אכיפת החוק כלפי כל חשד לעבריינות יהודית, כולל עבירות קלות יחסית כגון גרפיטי או ניקוב צמיגים – כשבמקרים אלה נערכות מיד חקירות תוך שימוש באמצעים המתקדמים ביותר – כאן, פעלה מערכת אכיפת החוק בעצלתיים תוך העמדה לדין רק של מתי מעט מהפורעים, וגם זאת בחלוף תקופה ניכרת.
מכל מקום, אותו אסי חוראני, שלחובתו מספר לא מבוטל של הרשעות קודמות, ובמכשיר הטלפון הנייד שלו אף נתפסן הודעות המלמדות בבירור על מניע לאומני שעמד בבסיס העבירות – נעצר עד תום ההליכים.
ההחלטה התבססה, בין היתר, על תסקיר שירות המבחן למבוגרים, אשר קבע, כי מדובר בנאשם עם קושי לשליטה בדחפים, אשר נשקפת ממנו מסוכנות לעתיד.
אך שופטת בית המשפט העליון, שעניינו של אותו אסי חוראני הובא לפניה, הורתה על שחרורו לחלופה של מעצר בית בפיקוח אלקטרוני (התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת תנאי השחרור), וזאת, בין היתר, מן הטעם, שמערכת אכיפת החוק השתהתה בהגשת האישום, כי אין לחובתו עבירות נוספות ממניע שנאה, וכי בתקופה שלאחר הפרעות המשיך לחיות בעיר עכו בלא שעבר עבירות דומות, למרות שכפי שפרסם העיתונאי אבישי גרינצייג, הוא נתפס בעבירות גם במהלך תקופה זו.
החלטה זו, שניתנה על ידי שופטת בעלת נטייה פרוגרסיבית קיצונית, שלבעלה קשרים משמעותיים עם הקרן החדשה לישראל, עלולה לחבל קשות בביטחון הציבור. להחלטות משפטיות יש משמעות רוחבית, שכן הן משמשות תקדימים במקרים דומים אחרים. בוודאי כך הדבר, כאשר מדובר בהחלטה של הערכאה הבכירה ביותר – בית המשפט העליון. במקום להעביר מסר חד משמעי לפיו – כל מי שייתפס משתתף בפרעות נגד הציבור היהודי בארץ ונגד ריבונות המדינה – לא יראה אור יום, לפחות עד סיום ההליכים נגדו – לומדים הפורעים, כי לכל היותר, ישהו במעצר תקופה לא ארוכה. ודוק: על אף שההלכה הפסוקה קובעת, שהמעצר אינו מקדמה על חשבון העונש ושאין בו כדי להשליך על גזר הדין שיינתן – ידוע לכל עורך דין מתחיל, כי בעולם המעשה – קובעת החלטת המעצר את עתיד התיק, וכי רק במקרים יוצאי דופן ביותר יוחזר נאשם למאסר לאחר ששוחרר ממעצרו.
שורש הבעיה, הוא עצם השימוש בכלים של המשפט הפלילי לטיפול באירועים, המהווים חלק ממאבק לאומי. מערכת המשפט הפלילי מטרתה הכוונת התנהגות בחברה תוך טיפול בבודדים הסוטים מהנורמה. היא איננה ערוכה, לא מבחינת דיני הראיות, לא מבחינת הפרוצדורה, ולא באופן מהותי – לטיפול בקבוצות אוכלוסייה גדולות, המרימות יד על ריבונות המדינה ועל תושביה. הטיפול בפורעים מהסוג הזה צריך להיות מידי ולהיערך במישורים אחרים, לוחמתיים, תוך ירי חם, הרס רכוש וגירוש מידי של כלל המעורבים בהתפרעות מסוג זה.
כל עוד לא תפנים הנהגת המדינה תובנה זו, ובוודאי כאשר בתי המשפט נוהגים בפורעים בכפפות של משי – לא ניתן יהיה להרתיע את הפורעים ולמרבה הצער, נמשיך ונחווה הסלמה של התקפות מסוג זה. ■