יהדות עכשיו

הנגשה עכשיו

קרוב לעשור שמתנהל מאבק עיקש להנגשת מערת המכפלה לאוכלוסיית הנכים. השבוע, עושה רושם שהמאבק נכנס ליישורת האחרונה שלו, עם אישור היועמ"ש להפקיע את הקרקע מידי הווקף המוסלמי. כל שנותר כרגע הוא ששר הביטחון נפתלי בנט יאשר את ההפקעה באחת ההחלטות האחרונות שלו בתפקידו, ובכך יותיר חותם משמעותי לכהונתו

במסגרת הנאומים בני הדקה הנהוגים בכנסת עלתה חברת הכנסת קטי שטרית ונאמה על הנגשת מערת המכפלה. הרקע לנאום הוא המלצת המל"ל (המועצה לביטחון לאומי) להנגיש את המערה לנכים. "כבוד השר נפתלי בנט, אל תתמהמה! חתום על ההפקעה עבור הנגשת מערת המכפלה. אני מלווה את הנושא של מערת המכפלה כבר למעלה משנה, והשבוע צלחנו את המשוכה המשפטית והמשנה ליועמ"ש עו"ד ארז קמיניץ אישר כי ניתן להפקיע את השטח במטרה להתקין מעלית. אני פונה מכאן אל שר הביטחון נפתי בנט ומבקשת ממנו לחתום על הצו ברגע שיימצא על שולחנו. אל תתמהמה! זהו מעשה הומניטרי. חובה עלינו להנגיש ולאפשר למתפללים בני כל הדתות חופש דת ופולחן במערת המכפלה. חובה עלינו לאפשר לכל יהודי להתחבר אל מורשתו. חובה עלינו להצהיר שנוכחותנו כיהודים בחברון היא מאז ולתמיד", אמרה בנאומה.
סגן יו"ר הכנסת, ח"כ מאיר כהן מיש עתיד, שהזמין את ח"כ שטרית לנאום, חיזק את דבריה: "את צודקת במאה אחוז. אני מלווה את הנושא. כבר בשנת 2015 ביקרתי במקום בתור שר הרווחה, ונכים יהודים ומוסלמים כאחד פנו אליי במקום וביקשו ממני שאאשר את ההנגשה. הגיע הזמן שזה יקרה", אמר ח"כ כהן, שניהל את הישיבה.

ואולם המאבק בעד ההנגשה, שהעלינו פה בסיקור נרחב לפני חודשים מספר, לא החל לפני שנה וגם לא לפני חמש שנים. כבר בשנת 2000 (!) הציע תוכנית להנגשת המקום האדריכל שמואל חיימוביץ ז"ל.

מערת המכפלה היא אחד האתרים הלא מונגשים בארץ למרות הצורך האדיר בהנגשה זו. כמעט שני מיליון איש מבקרים בכל שנה מערת המכפלה – 750 אלף מוסלמים, 400 אלף תיירים וכמיליון יהודים – ובאים להתפלל על קברי האבות. זהו המקום השני בקדושתו לעם היהודי, ולפי המסורת מדובר בפתחו של גן עדן ובמקום קבורים האבות והאימהות וכן אדם וחוה. ואולם על אף חשיבותו הרבה המקום אינו נגיש כלל לבעלי מוגבלויות, קשישים, עגלות תינוקות ועוד. חוסר ההנגשה הוא בעיה הומניטרית שפוגעת בכולם, מוסלמים כיהודים: קרוב למאה מדרגות ארוכות קשות ומייגעות ממתינות לבאי המקום. 
כבר בשנת 2011 פנתה המועצה הדתית קריית ארבע–חברון לעמותת 'נגישות ישראל' בבקשת עזרה להנגשת המקום. בשנת 2012 ישראל הכריזה על המקום אתר מורשת לאומית, והממשלה הבטיחה שתפעל להנגשת המקום. בינתיים הוחלט להפעיל פתרון זמני בדמות מעלון זמני, זחליל, אולם עקב המדרגות הרבות והמשופעות שבק הזחליל חיים וההנגשה הזמנית בוטלה.
לאחר השבתת הזחליל פנתה המדינה ליישוב היהודי בחברון בדרישה שישיג פתרון מימון להנגשה קבועה, והיישוב היהודי הכריז שהוא מוכן לממן את הנגשת המקום ולהקים במקום מעלית על חשבונו. ואולם אז התעוררה בעיה חדשה, והיא מלווה את המאבק עד לימים אלה: כשהחלו לתכנן את ההנגשה הקבועה התברר שעיריית חברון והווקף המקומי מטילים וטו על הבנייה בנימוק שמדובר פגיעה בסטטוס-קוו במקום. כאן חובה לציין שבהסכם חברון בשנת 1997 נקבע בהחלטה מקוממת שמערת המכפלה והשדה הצמוד אליה הם שטח הקדש של הווקף המוסלמי. המשמעות היא שבסמכותו של הווקף להטיל וטו על כל עבודה הנעשית במקום. 

השליטה של הווקף במקום הובילה את המערה למצבה העגום כיום. שטח השדה אינו מקורה, במקום אין מערכת מיזוג או ניקוז ואפילו לא שירותים צמודים. הווקף המוסלמי מסרב לאשר כל שינוי במבנה, ולא צלחו אף הניסיונות הרבים של אנשי המנהל האזרחי להבטיח לווקף המוסלמי שגם המוסלמים ייהנו מההנגשה.

בשנת 2017 נחשף ארגון זכויות האדם 'בצלמו' למציאות הבלתי אפשרית הזו ולקח את נושא הנגשת המערה כפרויקט אישי. הארגון פנה 

ל-120 חברי הכנסת וחשף אותם לעוול ההומניטרי הנורא. נוסף על כך פנה הארגון לכלל ארגוני זכויות הנכים וביקש מהם להירתם מחדש לנושא וכן הגיש תלונה רשמית באו"ם נגד הרשות הפלסטינית, החתומה על אמנה בין-לאומית המחייבת הנגשת מבני ציבור אך בפועל מעכבת את הנגשת מערת המכפלה. במהלך השנים עלה העניין לכותרות כסוגיה הומניטרית וריבונית, שכן כניעה לווקף המוסלמי האוסר לבנות מעלית לנכים היא חוסר ריבונות משווע.
ברבים שהתגייסו לעזור היה אף ח"כ לשעבר מוסי רז מסיעת מרצ, שהבין את העוול הנורא ופנה במכתב אישי הן ליו"ר הרשות הפלסטינית הן לשר הדתות הפלסטיני כדי שייאותו להנגשה בהסכמה, אולם גם מאמציו לא צלחו. גם חברי הכנסת מרב מיכאלי ועמיר פרץ ממפלגת העבודה תמכו בעניין תמיכה ללא סייג, והלחץ הפוליטי נשא פירות: המנהל האזרחי הודיע שיפעל בכל כוחו לתאם עם עיריית חברון את אישור ההנגשה, אך סירב לציין שינגיש את האתר גם ללא אישורם. השרה גילה גמליאל מהמשרד לשוויון חברתי הודיעה שמשרדה יממן את כל עלות הקמת המעלית, גם שר התיירות יריב לוין הודיע כך וגם שר הדתות. ריבוי ההבטחות הוביל למצב אבסורדי: התקציב קיים אך האישור הממשלתי איננו.

בשנת 2018 בא למערת המכפלה צוות תאגיד השידור 'כאן' לצלם כתבה על בעיית הנגישות במקום. מוטי אוחיון ז"ל, תושב קריית ארבע שהיה מרותק לכיסא גלגלים, הגיע למקום כדי להציג את הקושי שלו לעלות למערה, אולם למרבה הצער במהלך הצילומים הוא נפל במדרגות ונפצע פצעים קשים. כמה חודשים אחר כך נפטר אוחיון מפצעיו. נפילתו, שתועדה בשידור חי, זעזעה רבים, והוחלט על דיון דחוף בעניין בוועדת החוץ והביטחון.
גם הראשון לציון, הרב בקשי דורון זצ"ל, שנפטר בשבוע שעבר מנגיף הקורונה, ביקר במקום והתקשה מאוד בעלייה. לבסוף העלו אותו בביזיון בכיסא גלגלים חיילי מג"ב המשרתים במקום. בעקבות זאת הוא שיגר מכתב אישי לראש הממשלה ולחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וביקש שלא ירפו מהעניין כדי ששום נכה לא יחווה את הביזיון שחווה. 

בשלב מתקדם יותר של מערכת הבחירות האחרונה אף הצהירו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון בנט שהמערה תונגש

בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת התחייב נציג משרד הביטחון קובי אלירז שאם לא יגיעו להבנות עד סוף השנה הלועזית, יצאו מייד להפקיע את המקום מידי הווקף המוסלמי ויבנו במקום מעלית ללא אישורו. תאריך היעד חלף, ובמקום להפקיע את השטח ביקש המנהל האזרחי לחכות עד סוף הרמדאן כדי שלא להתסיס את השטח. כשהסתיים הרמדאן התחלף ראש המנהל האזרחי, והוא שוב ביקש לחכות, הפעם לתאריך לא ידוע. 
במהלך השנה ביקר במקום נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מר אברמי טורם, הזדעזע מהמצב וקבע שמדובר בחוסר הנגשה חמור ממדרגה ראשונה. עם זאת הוא ציין שידיו כבולות, שכן לפי הסכמי חברון השטח שייך לווקף ולא לישראל. זאת הייתה גם תשובתו של מבקר המדינה במענה על תלונת ארגון 'בצלמו'.
בשנת 2019 שוב נערך דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהשתתפות 30 ח"כים מכל סיעות הבית וסוכם פה אחד שיש להנגיש את המערה מייד. במהלך הדיון הסביר חבר הכנסת גדעון סער את חשיבות המהלך: "הוויכוח פה נורא פשוט, מי בעל הבית, אנחנו או הם. אם אנחנו, אז זהו. פשוט צריך להתחיל להנגיש את המקום".
ואכן, בסיכום הדיון נאמר שעד לחג הפסח תש"ף יונגש המקום לחלוטין אף ללא אישור הווקף המוסלמי. במהלך הדיון הודיע נציג משרד הביטחון שכבר הוחל בתכנון והוזמנו מהנדסים ואדריכלים להגיש תכנון. נוסף על כך חיפשו פתרונות יצירתיים אחרים. אחד הפתרונות שהוצעו הוא קניית רכב שטח חזק במיוחד המטפס במדרגות ויעלה נכה-נכה. כמו כן הוצע פתרון להביא למקום מנוף קבוע להעלאת נכים. כל הפתרונות אלו הוצעו כדי להימנע מהתנגשות עם הווקף המוסלמי אך נדחו ממגוון סיבות.

ח"כ גדעון סער בוועדת חוץ וביטחון:
הוויכוח פה נורא פשוט, מי בעל הבית, אנחנו או הם. אם אנחנו, אז זהו. פשוט צריך להתחיל להנגיש את המקום

עם תחילת מערכת הבחירות השלישית ביקר במערת המכפלה ראש הממשלה בנימין נתניהו. רבים קיוו שהוא יכריז במקום על הנחת אבן הפינה למעלית, אך הוא סרב לעשות זאת שכן באחורי הקלעים התנהל משא ומתן נמרץ בין אנשי המנהל האזרחי לנציגי עיריית חברון. הצדדים הגיעו להבנות עקרוניות על בניית  מעלית במקום, אך התמורה הייתה נתונה לוויכוח, שכן בין היתר דרשה העירייה כניסת מוסלמים למערה ללא בידוק ביטחוני, כמו בהר הבית, דבר שישראל מסרבת לו בתוקף כבר שנים. ואולם אף שראש הממשלה לא הכריז על הנגשת המקום באופן מיידי הוא עדכן שהנושא בטיפולו ונמצא לקראת פתרון. 

בשלב מתקדם יותר של מערכת הבחירות אף הצהירו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון בנט במהלך טקס חנוכת שכונת נופי כרמים בחברון שהמערה תונגש. השר בנט אמר בטקס: "אישרתי בניית מעלית במערת המכפלה. התכנון הושלם. אנחנו נותנים עכשיו אור ירוק לביצוע. אני מצפה מראש הממשלה ושר החוץ לתמוך במהלך". ראש הממשלה נתניהו, שעלה לנאום אחריו, אישר ואמר: "היום אני מכריז על הקמת מעלון במערת המכפלה. זה אקט הומניטרי וגם אקט של ריבונות".

למרות ההצהרות הללו התנגד לכך היועמ"ש אביחי מנדלבליט בטענה שאסור להפקיע את השטח מידי התושבים המקומיים. השבוע, אחרי לחץ רב, הסיר היועמ"ש את התנגדותו ואישר את ההנגשה. כעת הדבר מונח לפתחו של שר הביטחון, אך הוא יסיים את תפקידו כשתושבע הממשלה החדשה. מרגע הסכמת היועמ"ש והמלצת המל"ל פנו אל השר בנט חברי הכנסת קטי שיטרית, משה אבוטבול, מיכאל מלכיאלי ואתי עטיה בבקשה שיחתום מייד על צו ההפקעה. גם ארגון 'בצלמו' פנה אליו. נכון לכתיבת שורות אלה טרם ניתנה הוראת ההפקעה שתוביל להנגשת המערה.

מהיישוב היהודי בחברון נמסר: "מערת המכפלה היא קניינו של העם היהודי ונקנתה בכסף מלא. אנחנו קוראים לשר הביטחון נפתלי בנט: אל תחמיץ הזדמנות היסטורית זו. חתום בהקדם על השבת המערה לבנים, ובכך תקדם הן את הסוגיה ההומניטרית הן את הסוגיה הריבונית".

מלשכת שר הביטחון לא נמסרה תגובה עד לסגירת הגיליון

עוד במדור זה

הנכבה היהודית

הנכבה היהודית

ביו"ש, ארץ התנ"ך, מאות אתרי מורשת שמעידים ומאששים את חיי היהודים על הארץ הזו. כמעט בכל הר או גבעה ניתן למצוא שרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות והעם העתיק ביותר מבין שלל הממצאים הוא העם היהודי.
אתרי המורשת ביהודה ושומרון מנוהלים באופן מנוכר והזוי, במקרים רבים הבעלות עליהם מוגדרת כפלשתינית פרטית על אף שאין שום הצדקה וביסוס להגדרה מקוממת זאת. על מנת להבין את שורשי התופעה צריך לחזור אחורה למלחמת העצמאות אל מה שמכונה ׳הנכבה׳ או אולי אפילו למרד הערבי הגדול בו למעשה החלה החרבת הכפרים השיטתית על ידי השלטון הבריטי.
על פניו נראה שההימנעות מהכרה בבעלות היהודית על אתרי ארכאולוגיה נעוצה בחשש שהכרה כזו עלולה לחשוף את מדינת ישראל בפני תביעה דומה להשיב את הבעלות הערבית על אתרים רבים במדינת ישראל.
יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל קרב ובא ויחד איתו צפה ועולה לא פעם לשולחן הדיונים שאלת הבסיס המוסרי להקמת מדינת ישראל. לא פעם אוהבים אנשי שמאל לנופף בפגם המוסרי, בטענה שעשרות כפרים ערביים הוחרבו בתקופת מלחמת העצמאות ועל חורבותיהם הוקמו יישובים וערים יהודיות שנמצאים היום בלב הקונצנזוס הלאומי.
מרביתו של השמאל הישראלי איננו מעוניין להחזיר את המצב לקדמותו, אך באופן אבסורדי מיעוט קיצוני מעוניין להשליך את האחריות לתיקון ה׳עוול׳ לשטחי יו"ש שנכבשו לאחר הקמת המדינה ומפציר בפני מקבלי ההחלטות לעוזבם לטובת האוכלוסייה הערבית ולא לבצע בהם פעולות התנחלות יהודיות. עיקרה של הטענה היא, לא לחזור שוב על אותה הבעיה אך טמונה בה גם רמיזה – יתכן ושטחים אלו יפצו על הטרגדיה ויביאו סוף סוף את השלום המיוחל.
למרבה האירוניה, מרביתם של הכפרים הערביים ביו"ש יושבים כיום על חורבותיהם של שרידים קדומים שנותרו עוד מתקופת ההתנחלות היהודית בארץ לפני יותר מ-2000 שנה.
למעשה, שטחי יו"ש הם מודל עתיק של אותה הנַכְּבָּה בדיוק. יתרה מכך, חלק ניכר מערביי יו"ש בזמן מלחמת ששת הימים היו פליטי 48, כך עולה מנתונים רשמיים שפורסמו, אחד מכל שלושה ערבים בשטחי יו"ש הוא פליט ממלחמת העצמאות. האיוולת ברורה.
הרצון לתקן עיוות על חשבון הנצחת עיוות זהה הוא לא סביר ולא הגיוני. אם דרוש תיקון התיקון צריך להתבצע באותו השטח שבו קרתה הטעות ואם מעשה הקמת המדינה מוצדק אזי יש להביט למציאות בעיניים ולהודות בה.
בראי היסטורי ניתן לקבוע בוודאות שההתקוממות הערבית היא זאת שהביאה עליהם את חורבנם. אילולי היו נלחמים בנו היו זוכים לחיות לצידנו ללא הפרעה. על אף שהוגלינו מארצנו, כאשר חזרנו הביתה התנועה הציונית עסקה בגאולת האדמה בכסף מלא בדיוק כפי שאבינו הקדמון רכש את מערת המכפלה למרות ההבטחה האלוקית שקיבל.
חשוב לציין שהחרבת הכפרים הערביים התחילה עוד בשלהי השלטון הבריטי לאחר המרד הגדול במהלכו הוחרבו והועלו באש על ידי הצבא הבריטי קרוב ל-40 כפרים ואף הוגלו אלפי ערבים.
בסקר חרום שנערך מיד לאחר מלחמת ששת הימים על ידי משרד הביטחון אותרו מאות אתרים ארכיאולוגיים מתקופת ההתנחלות הישראלית ואף מתקופות קדומות המוכיחות ללא ספק את קיומו של השלטון היהודי בארץ. הנתונים מראים שלא רק שלטון היה כאן, אלא התיישבות של ממש בכל רחבי יו"ש.
לנתון זה השלכות רוחב עצומות, למשל, בשאלת הבעלות על הקרקעות ביו"ש, אך למרבה הפלא איש כמעט אינו מתייחס לכך ברצינות.
כאשר מגיע ערבי ובידו קושאן תורכי מלפני יותר מ-200 שנה מתייחסים אל זה כקודש קודשים ומעניקים לו זכויות גם אם הוא הפקיר את אדמתו ולא השתמש בה משך דורות, אך מדוע שרידי התנחלות יהודי אינם נחשבים כהוכחת בעלות על הקרקע?
מי שאולי האשם הגדול ב"נַכְּבָּה היהודית" הוא מי שהיה אמון על שמירת אדמות המולדת, הלא הוא ה"מנהל האזרחי". המנהל אימץ במשך שנים גישה לפיה אדמות יו"ש הן פלשתיניות פרטיות עד שיוכח אחרת. כתוצאה מכך תוקנו במרוצת השנים מאות תקנות הפוגעות באופן שיטתי ביהודים ומעדיפות אוטומטית את הנרטיב הערבי.
קחו למשל את הנתון המדהים הזה: המנהל האזרחי מסרב לאשר חפירות ארכיאולוגיות בשטחי סקר! מדוע? כי לטענת אנשיו יתכן שאדמות אלו הנן פלשתיניות פרטיות ומשום כך לא ניתן לאשר שימוש בהן אפילו למטרות חפירות הצלה.
ממלכת יהודה וממלכת ישראל שלטו יחד במרביתה של הארץ במשך מאות שנים. הממצאים הראשונים של המחקר הארכיאולוגי מראים שבתקופה זו אדמות יו"ש יושבו בצפיפות על ידי היהודים. מרביתן של מדרגות העיבוד, ׳טרסות׳ (שנחשבות גם הן אוטומטיות כקרקעות פלשתיניות פרטיות) נבנו בתקופה זו, ועשרות יישובים נפרסו לאורך ולרוחב הארץ. מה שמדהים לא פחות הוא השתמרותן של שמות האתרים כפי שהם מופיעים עוד בספר יהושע. תקוע, חלחול, דביר ובית ענות הם רק חלק קטן מן היישובים היהודיים שעל חורבותיהם יושבים כיום כפרים ערביים.
קחו בחשבון שהמחקר הארכיאולוגי מתרחש 2,000 שנה אחרי המאורעות אז אם מוצאים עשרות אתרים ובהם סימני חיים, הווי אומר שהחיים כאן היו ממש אינטנסיביים וצפופים, קחו גם בחשבון שאוכלוסייה הערבית דאגה להשמיד כמה שיותר סממני זיהוי יהודיים, תוסיפו לזה את העובדה שהמנהל האזרחי לא מאפשר מחקר רציני ארכיאולוגי ומכאן תבינו את העוצמה של כל מטבע או חרס שנמצא למרות כל זאת במעמקי האדמה.
חקר הארכיאולוגיה צריך גם הוא לעבור שינוי קטן. מרביתם של החוקרים מתמכרים לעבר עד כדי כך שהם אינם מסוגלים לדמיין אפילו פגיעה קלה שבקלים בממצאים ההיסטוריים. הגדילו לעשות מספר חוקרים שאף הציעו לכסות אתרי מורשת שלמים על מנת לשמור אותם באופן המיטבי ביותר לאלפי השנים הבאות.
מה שקורה בינתיים בשטח, הוא כמובן הפוך לחלוטין וזאת בשל אוזלת היד המכוונת של המנהל האזרחי. הערבים לא מפספסים הזדמנות להרוס ולהשמיד את שרידי החיים היהודיים שהיו כאן ועל הדרך אף הורסים אתרים בעלי חשיבות בין לאומית כדוגמת מזבח יהושוע בין נון.
תכלית הממצאים ההיסטוריים היא להוכיח לכל את דבר זכותנו על הארץ ויחד עם זאת להשתלב ממש בחיים החדשים שהולכים ונבנים בארץ הזו. אין יותר מרגש לנסוע בדרך האבות המקורית ומאידך גיסא אין מנוס מלהתאים אותה למציאות החדשה בחלק מהמקטעים. אך שימו לב עד כמה השילוב בין העבר הרחוק למציאות העכשווית מייצר את העוצמה שלנו כעם העתיק ביותר בעולם.
הגיע הזמן ששטחי הארכיאולוגיה יוכללו באדמות המדינה ויוקצו לאחר חפירה ושימור להתיישבות המחודשת של העם החוזר לארצו לאחר 2,000 שנות גלות. ■

הפרטים שמאחורי רכבי הביטחון החדשים בהר חברון

הפרטים שמאחורי רכבי הביטחון החדשים בהר חברון

רכב שעבר תאונה

ביום שני השבוע חולקו עשרה רכבי ביטחון חדשים לרבש"צים במועצה האזורית הר חברון. עשרת הרכבים החדשים שהחליפו עשרה רכבים ותיקים, נמסרו בנוסף לשלושה שנמסרו שבמהלך השנה, ושניים שנוספו למחלקת קרקעות, ובסך הכל במועצה מרוצים מ-15 רכבים חדשים.
לא רבים מכירים עד כמה חשובים רכבי הביטחון – הן בפעילות הביטחון השוטפת, והן בעתות חירום. “רכב הביטחון היישובי משמש את הרבש"ץ והמאבטחים ביישוב לביצוע הפעולות הנדרשות בהגנה על התושבים, ובאירוע חירום מסייע בהגעה מהירה לזירת האירוע, עם הציוד הנדרש לשלבים השונים באירוע", מסביר מנהל מחלקת הביטחון במועצה, נדב צחור.
בסוף אוקטובר 2022 נרצח רונן חנניה הי״ד, תושב קריית ארבע על ידי מחבל ערבי, מוחמד ג'עברי. בפיגוע נפצע קשה החובש עופר אוחנה ומאבטח נוסף שהגיעו למקום כדי לטפל בחנניה ובנו. לאחר מכן הגיעו לזירה הרבש"ץ של קריית ארבע שדרס את המחבל שחוסל בהמשך על ידי חייל בחופשה. הרכבים החדשים, כמו רוב מוחלט של הרכבים מוגנים נגד אבנים אולם לא נגד ירי, "לכן, בניגוד לאירוע המוכר ליד קרית ארבע, כאן אין סיפורי גבורה כאלה ב"ה. הרכב כפי שציינתי מסייע לרבש"ץ בהקשרי הגעה מהירה והציוד הנחווה הנדרש עבורו לטיפול באירועים".
רכישת הרכבים החדשים לא זולה כלל וכלל. משרד הביטחון ופיקוד העורף מעבירים 145,000 שקלים עבור כל רכב, והמועצה נדרשת להשלים את השאר. בסך הכל מחירו של רכב כולל אבזור מתאים עומד על כרבע מיליון שקלים.
ברכבי הביטחון עושים שימוש יומיומי 7\24 ובכל רכב נוהגים במהלך היום והלילה מספר אנשים – הרבש"ץ והמאבטחים, כל ישוב והסידור שלו – ומשכך לתחזוקת הרכב חשיבות גדולה מהרגיל. נדב צחור מפרט: “פיקוד העורף מתקצב את המועצה בתקציב אחזקה דיפרנציאלי המשתנה בין היישובים בהתאם לנוסחה מוגדרת המחשבת את גודל הישוב, ובהתאם את התקציב המוגדר לביטוחים, טיפולים משתנים וכו'. בכל מצב של עלויות נוספות המועצה סופגת את העלויות".
נציין כי תקציב לשדרוג רכבי ביטחון מגיע אחת לשש שנים בסיוע היחידה להתיישבות במשרד הביטחון ופיקוד העורף, בהתאם לתקציב מדינה ותיעדופים של פיקוד מרכז.
היישובים המאושרים: תלם, אדורה, נגוהות, בית חג"י, מעלה חבר, טנא-עומרים, שמעה, שני, סוסיה ואשכולות. ראש המועצה יוחאי דמרי אומר כי החלפת צי הרכב הבטחוני לצי חדש ואיכותי, מהווה נדבך חשוב וחיוני במעטפת הבטחון של כל ישוב וישוב וביחוד בימים אלו של מציאות ביטחונית לא פשוטה. “זה הזמן לומר תודה לכל העוסקים במלאכה – הן ליחידה להתיישבות במשרד הביטחון, פיקוד העורף, למליאת המועצה על הוספת התקציב הנדרש, למנכ"לית, לגזבר, לקצין הביטחון בתעבורה חיים תבו, ולמחלקת הבטחון המסורה והאיכותית. וכמובן לרבש"צים היקרים והאהובים, אנו בטוחים שהכלים יהיו לעזר רב. תתחדשו, וכשאתם שומרים עלינו תזכרו לשמור גם על הנוהגים בכלים, ועל הכלים עצמם".
דבריו של ראש המועצה והבקשה לשמירה על הנהגים והרכבים לא נאמרים ללא ביסוס. לרוב הנסיעה ברכבי הביטחון נעשית במהירות נמוכה בתוך הישובים, אולם בעת הצורך – התראות ממצלמות האבטחה, התראות על גדר הביטחון, ואירועי חירום שונים – הנסיעה נעשית פחות בטוחה בשל דרכי ביטחון לא סלולות ונהיגה שאינה זהירה מספיק.
כך למשל, בינואר 2023 אירעו שלוש תאונות תוך ארבעה ימים במהלך נסיעות ברכבי ביטחון ביהודה ושומרון. “תעשו עצירה מהמרוץ היום יומי, תנו תדריך לנהגים ברכבים, תוודאו שכל סייר מבין את משימתו ואחריותו – השבתת הרכבים פוגעת בביטחון היישוב, וכמובן סכנת חיים בתאונה", נכתב בהודעה שנשלחה לרבש"צים. ■

ראש…
הילדים של יהונתן ואסתר פולארד

הילדים של יהונתן ואסתר פולארד

את אסתר פולארד כולנו הכרנו בתור מי שהלכה ממקום למקום, מדלת לדלת, מלשכה ללשכה, כדי למצוא את הדרך שתוביל לשחרורו של בעלה מהכלא האמריקאי בו נמק במשך עשרות שנים ארוכות. אך בין מאמץ אחד למשנהו הייתה לאסתר מטלה נוספת שלקחה על עצמה בשביל בעלה יהונתן. שליחות מיוחדת אותה לא יכול היה לעשות ממקום שביו.
במשך כל השנים בהן היה מאחורי סורג ובריח לא פסק יהונתן מלעקוב ולשמוע על המתרחש בארץ ישראל. הקורבנות והנפגעים בפיגועי הטרור הנוראיים לא נעלמו מעיניו ומליבו. את הדרך להביע בפניהם את תנחומו וכאבו על אובדנם או לחזק אותם בעת משבר מצא יהונתן באמצעות מי שהייתה שליחתו המסורה ושותפתו לדרך, שביום ראשון הקרוב יחול יום השנה הראשון לפטירתה.
"לחבוש קצת את הפצע הנורא"
"בזמן שאנחנו ישבנו שבעה אסתר הגיעה אלינו ואמרה שהיא באה בשליחות בעלה להביא לנו מתנות לילדים היתומים, נשארו שלושה והיא הביאה בשבילם שלושה דובים נחמדים לתת להם", מספר הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל שנרצחה בפיגוע הנוראי באיתמר, יחד עם בעלה אודי ושלושת ילדיהם, יואב, אלעד והדס. "מאוד התרגשנו מזה".
"היא אמרה שבעלה ביקש ממנה לבוא ולעודד אותנו, לחזק אותנו. זה היה לחבוש קצת את הפצע הנורא שהיה, כאשר שמישהו כל כך רחוק בתנאים כאלה, חושב עלינו. זה היה חיבוק חשוב ומשמעותי, שאי אפשר לשכוח. כמובן סגרנו מעגל כשנסענו לבקר את יהונתן בכלא בארה"ב".
הרב בן ישי ביקש מאסתר לבדוק את האפשרות לנסוע ביחד עם הנכדה הגדולה, תמר, כדי לבקר את יהונתן בכלא. הדברים אכן הצליחו להסתדר ולאחר מבצע התארגנות רציני מאוד ברוך השם הפגישה יצאה לדרך למרות מאסרו של יהונתן.
"ראיתי איפה הוא יושב, איפה הוא נמצא ואיך הייתה לו מחשבה לשלוח את אסתר אלינו אלפי קילומטרים משם. איך היה רגיש לכל דבר ולמה שקרה אצלנו. הם היו עם מבט מאוד כללי, התעלמו מהמציאות האישית שלהם וחשבו על העם. אנחנו יודעים עד כמה יהונתן מסר את נפשו על כך. השתוממתי מזה שאדם שסובל כל כך הרבה – המחשבה העיקרית שלו היא לנחם את המשפחה הזאת. ראיתי כמה הוא מחובר וקשור לכלל.
"כשהלכנו לבקר אותו הוא היה אבל על אביו והרשויות לא הרשו לו ללכת להלוויה. אנחנו בהשגחה מדהימה הגענו אליו באותו זמן. הוא שלח את אסתר אלינו לניחום אבלים והגענו אליו כשהוא אבל. החזרנו לו טובה כביכול".
הרב בן ישי מספר על הקשר העמוק אליו נחשף בין יהונתן ואסתר במהלך התקופה בה זכה להכיר אותם. "התרשמתי כל הזמן כמה היא דואגת לו כמה היא מרגישה אחריות עצומה על גורלו של יהונתן. כמה הקשר בניהם היה קשר מיוחד, של אדם אחד שחולק לשניים. אחד בבית סוהר ואחד בחוץ, כאשר חלק אחד עושה כל מה שהוא יכול כדי שהחלק השני ייצא לחופשי. הרגשתי שהיא חיה בתחושת שליחות להוציא את יהונתן מבית הסוהר ושיזכה להגיע לארץ".
"יהונתן מתפלל לשלומו"
ליה ירד היא אם לתשעה. בשנת תשס"א פצמ"ר שנורה אל עבר היישוב עצמונה בו התגוררה עם משפחתה פצע את בנה השביעי, אריאל בן השנה, והותיר אותו במצב קשה. "אריאל היה מאושפז שלושה שבועות בסורוקה ותקופה ארוכה לאחר מכן בשיקום בבית החולים אלי"ן", מספרת ירד, "בזמן שאריאל היה מאושפז הגיעו לבקר אותנו שתי נשים. אחת מהן הייתה אסתר פולארד. היא אמרה לנו שהיא הגיעה בשליחות בעלה הנמצא בכלא, וביקש ממנה להגיע לבקר את בננו. היא הביאה איתה מתנה בשביל אריאל, מכונית גדולה. יהונתן ביקש ממנה לקנות".
"כיום אריאל בן 23, סיים בגרויות, בעל רישיון נהיגה, לומד בישיבה גבוהה ועושה שירות לאומי. כשהוא נפצע אמרו לנו שאולי הוא לא יחיה, או שיהיה צמח או בעל נכות רצינית. אני זוכרת שאסתר הגיעה לבקר בערך חודש לאחר שנפצע. היא מסרה שיהונתן מתפלל לשלומו והביאה את המתנה. שמעתי מאחרים שאסתר ביקרה עוד הרבה נפגעים ומסרה להם את התפילות והאיחולים של יהונתן. אני כל הזמן זוכרת מאז את הביקור הזה שלה".
"אחרי שיהונתן שוחרר והם הגיעו לארץ, רצינו מאוד לפגוש אותם ולהגיד ליהונתן 'הנה הילד שהתפללת עליו', אבל אמרו לנו שאסתר צריכה מאוד להישמר בגלל שהיא חולה ולא יכולה להיפגש איתנו אז לא פגשנו אותה, אבל הגענו עם אריאל בשבעה ליהונתן והוא סיפר לנו גם על אסתר וגם על הקשר לגוש קטיף. קיווינו שהם יחיו ביחד הרבה זמן בארץ אחרי שיהונתן שוחרר, לצערנו זה לא קרה".
"לא היה יום שלא בכינו על כך"
בשל תנאי המאסר הנוקשים של יהונתן, הוא ואסתר מעולם לא זכו להביא ילדים משלהם לעולם. כעת יהונתן רוצה לגמול חסד לאסתר ולהנציח את זכרה באופן ראוי ומשמעותי כיאה לפועלה למען עם ישראל במשך שנות חייה ולהקים את 'מרכז ילדי אסתר – מרכז לחינוך יהודי מהגיל הרך ועד בני נוער שימוקם בעיר תל אביב'".
ביום ראשון הקרוב, היום בו ימלאו שנים עשר חודשים לפטירתה של אסתר ע"ה – יתקיים ערב שגרירים מיוחד במלון 'רמדה' בירושלים, ביחד עם יהונתן, בו כל אחד כפי כוחו יוכל להגשים את חלומו ולהכיר טובה עצומה לאסתר על כל מה שעשתה למען יהונתן בפרט ועם ישראל בכלל.
"לצד הפעילות הבלתי פוסקת שלה למען שחרורי והשבתי לארץ ישראל, אסתר עשתה הכול כדי להשמיע את קולי ולהיות שליחה עבורי במקומות שאליהם לא הייתה לי אפשרות להגיע", מספר לנו יהונתן פולארד, "הדבר המשמעותי ביותר עבורי היה העובדה שאסתר כיתתה את רגליה פעם אחר פעם לבתיהן של משפחות שכולות ונפגעי טרור על מנת לנסות לנחם, לעודד ולחזק את מי שנשאו את כאביו של עם ישראל באופן האישי ביותר. היו מקרים שבהם הביקור החד פעמי התפתח לקשרים משמעותיים מאוד שהמשיכו במשך שנים וממשיכים גם היום. זו בעיני אחת הדוגמאות המייצגות ביותר למי ומה הייתה אסתר עבורי ועבור עם ישראל.

"אסתר הייתה מורה במקצועה ולאורך כל המאבק לשחרורי מה שהיא עשתה בעצם זה להמשיך ללמד. היא לימדה אותי כיצד לא לאבד אמונה ותקווה וסייעה לי לצאת מהכלא אדם טוב ושלם יותר מאיך שנכנסתי אליו 30 שנה לפני כן. היא לימדה את עם ישראל כולו מהי ערבות הדדית ומחויבות בלתי מתפשרת לצדק".
"הכאב הגדול ביותר שלנו היה העובדה שלא זכינו להביא ילדים לעולם. לא היה יום שלא בכינו על כך. לקראת סוף השבעה חשבתי על כך שיש עדיין דבר אחד שאני יכול לעשות למענה וימלא חלק מהחוסר הזה – הקמת מרכז חינוך יהודי לילדים. אני עובד כבר קרוב לשנה יחד עם שותפים יקרים בכדי להפוך את החלום הזה למציאות וכעת אנו מתקרבים לרגע המשמעותי ביותר בדרך להגשמת החלום הזה".
"אני הבנתי שכמו המאבק לשחרורי – זה חייב לבוא מהעם", אומר פולארד, "ביום ראשון הקרוב יתקיים בירושלים אירוע מיוחד שאליו יגיעו בעזרת השם כל מי שרוצה לקחת חלק בקמפיין ויחד נצא בשבוע הקרוב לזכות את כל עם ישראל לקחת חלק בהנצחתה של אסתר באמצעות מאות ואלפי ילדים שיתחנכו לזהות יהודית ולאחדות ישראל לעילוי נשמתה. אני מתרגש מאוד מהמחשבה שאפגוש כל כך הרבה אנשים שעשו כל כך הרבה למעני ומתפלל שיחד נצליח במשימה".

חודש בית הכנסת שפוצץ בשואה

חודש בית הכנסת שפוצץ בשואה

לפני מספר שבועות התקיים בקהילת קוברסדורף-בורגנלנד שבאוסטריה מאורע מרגש. סימפוזיון שאורגן על ידי תנועת המזרחי בווינה בראשות נחמיה גנג על אודות ׳שבע הקהילות׳ היהודיות שהתקיימו בבורגנלנד עד מלחמת העולם השנייה.
יום העיון כלל שלושה מושבים. הראשון, הקהילה – גנג עסק באוסקר דויטש, נשיא המזרחי בווינה ובפועלו, ופרופסור שלמה שפיצר מאוניברסיטת בר-אילן נאם על רבני שבע הקהילות. את המושב השני פתח הרב יוסף פרדס, רב קהילת המזרחי בווינה, בשאלה האם יש מקום לחדש מבנה בית כנסת על פי ההלכה, וכן פטר אדם נשא דברים בנושא הארכיטקטורה של בית הכנסת בקוברסדורף ושחזורו. מושב שלישי עסק בשואה באזור בורגנלנד. שושנה דויצן-ינסן דיברה על סופה של קהילת קוברסדורף בימי שלטון הנאצים, ומיכאל ריגלר דיבר על הגירוש מבורגנלנד לווינה, הבריחה ממנה ודרך הנדודים עד בואנו לארץ ישראל.
ביום הכנס חידשו אנשי המקום את מבנה בית הכנסת ששרד את תקופת השואה. חשוב לציין שכיום לא חיים במקום יהודים, המשפחות האחרונות שחיו בקהילה גורשו ממנה כאשר המשטר הנאצי השתלט על העיירה.
שבע הקהילות היהודיות
בבורגנלנד היו שבע קהילות יהודיות ובהן מאות משפחות יהודיות. כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה בשנת תרצ״ח-1938 היה גורל יהודיה כגורל יהודי גרמניה – רדיפות ונישול הרכוש. יהודי הקהילות נאלצו לעזוב את יישוביהם שבהם חיו מאות בשנים בתוך זמן קצר, ולעקור למקומות אחרים, בעיקר לעיר הבירה וינה. כל בתי הכנסת נהרסו בפקודת הנאצים, אולם בית כנסת אחד שרד בעיירה קוברסדורף בשל אסון שפקד את מבצע ההריסה – ילדה נהרגה בעת הפיצוץ, ויש אומרים שזו הייתה בתו של מבצע הפיצוץ.
בית הכנסת המשוחזר
מבנה אבן מרשים בגודלו וביופיו נשאר עומד על מקומו כאבן שאין לה הופכין. אנשי המקום שדדו את תכולתו – ספסלים, סטנדרים ואף לחלונות הוויטראז׳ שלחו את ידם. בית הכנסת עמד בשיממונו, קוצים ודרדרים הקיפוהו וקירות האבן החלו להתפורר.
׳מקדש המעט׳ הפך לחורבה ממש. לפני מספר שנים נרכש המבנה על ידי ׳הוועד היהודי של יהודי אוסטריה׳ והוחלט לשקמו. תמונות מהעבר הרחוק ששרדו בארכיונים אפשרו לשחזר את פנים בית הכנסת.
פנים בית הכנסת כלל אולם תפילה רחב ידיים, חלונות גבוהים מצוירים, ומעל לארון הקודש התנוסס חלון עגול מצויר. האדריכל וחבר עובדיו מצאו את החלון המקורי בביתו של תושב המקום והחזירוהו למקומו, והוא עתה מתנוסס ביופיו במקומו הקבוע. עובדי השחזור התקינו ארון קודש העשוי שני קירות אבן ולצידם ציור פרוכת. כיוון שבית הכנסת אינו משמש לתפילה, לא הוקמה בו בימה לקריאת התורה ו׳עמוד׳ עבור החזן. נורות חשמל חדשות הותקנו באולם התפילה, וכן נבנתה עזרת נשים כפי שהייתה במקורה. הכניסה לעזרת הנשים היא בגרם מדרגות לולייני בכניסה נפרדת, כיאה לבית כנסת שרוב יהודיה היו שומרי מצוות. אגב, כאשר גורשו אחרוני היהודים מהמקום השכילו היהודים וקברו את שלושה עשר ספרי התורה בבית הקברות היהודי, ומצבה הוקמה על מקום קבורתם.
בשחזור נוספו פרוזדור המוליך אל בית הכנסת, מטבחון, שירותים ועוד. החצר נוקתה היטב וגדר אבן ועץ מקוריים מקיפים את בית הכנסת. הבניין מתנוסס עתה לתפארה, ולידו בתים שבחלקם חיו פעם יהודי המקום.
הוזמנתי גם אנוכי לטקס חנוכת הבניין על ידי נחמיה גנג העומד בראש ארגון המזרחי בווינה, מכיוון שמקור משפחתנו בקוברסדורף. סבי, ר׳ משה ריגלר זצ״ל, היה ראש הקהל בעיירה, ואבי ז״ל נולד בה וחי במקום עד נישואיו לאימי ז״ל שנולדה בפראואנקירכן, אף עיירה זו אחת מ׳שבע קהילות׳ בבורגנלנד.
ביום העיון לקחו חלק כ-60 איש ואישה ורוב הנוכחים היו בני המקום שמצפונם התעורר באיחור של שמונים שנה. מספר יהודים מווינה השתתפו ביום העיון שכלל נאומים, ברכות, דברים מפי מלומדים על תולדות היהודים בבורגנלנד, וכן מידע על עבודת המשחזרים, ואנוכי סיפרתי את דבר הצלת משפחתנו וסירוב הבריטים להישארות נוסעי האוניה בארץ, הגירוש למאוריציוס, השהייה שם במשך חמש שנים בתנאי בית סוהר, ושובנו לארץ ישראל בחודש אלול תש״ה.
כל השיחות התנהלו בשפה הגרמנית, ורק קומץ היהודים שהשתתפו בכנס זכרו את אשר אירע לפני כ-84 שנה. אציין שוב כי ככל כנראה המבנה לא ישרת עוד לצורכי תפילה, אלא לצרכים תרבותיים אחרים שעליהם תחליט עירית קוברסדורף.

עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל

עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל

משפחת גולדין מתנהלת בשמונה השנים האחרונות בצורה רגילה ככל האפשר. על אף סדר יומו העמוס, ממשיך שמחה גולדין, לצד רעייתו לאה, להיאבק למען שחרור בנו הדר שנחטף על ידי ארגון הטרור חמאס במהלך הפסקת אש ב-01 לאוגוסט 2014, בעיצומו של מבצע ״צוק איתן״ ברצועת עזה.
מבצע צוק איתן היה מבצע צבאי רחב שהתנהל בעזה בין התאריכים ביולי 08 ביולי (י' בתמוז) ל-26 באוגוסט 2014 (ל' באב ה'תשע"ד). המבצע הוכרז בעקבות ירי ארטילרי משמעותי שביצעו ארגוני הטרור ברצועת עזה לעבר יישוב דרום ישראל, והחל לאחר מבצע "שובו אחים" למציאת שלושת הנערים היהודים שנחטפו בידי טרוריסטים מוסלמים, ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה. שמונה שנים חלפו וההורים ממשיכים במאבק החשוב מול ממשלות ישראל.
בשיחה נוקבת עמו, מדגיש שמחה גולדין את מרכזיותו של שר הביטחון בני גנץ באי השבת הבנים, שכן שבאותה העת כיהן גנץ כרמטכ״ל ואליו הוא מפנה את עיקר טענותיו. ״הוא זה שהוציא את החיילים לקרב ולא החזיר אותם. יותר משנתיים הוא כבר שר ביטחון ולא רק שהוא לא עושה שום דבר בשביל להחזיר אותם, הוא עושה ההפך״. גולדין מסביר את דבריו, ואומר כי גנץ ״מכניס פועלים מעזה ולא מתנה את המהלך בהשבת החיילים, זה דבר שלא עשו מאז 2014״.
לקראת חג הקורבן (עיד אל-אדחא) שמתקיים השנה בתאריכים 09-13 ביולי, הודיע בתחילת השבוע (א') מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון, אלוף רסאן עליאן, על שורת צעדים אזרחיים לאוכלוסייה הפלשתינית בשטחי יו"ש, לאחר שאושרו על ידי השר גנץ בכפוף להערכת מצב ביטחונית.
הצעדים האזרחיים לתושבי יהודה ושומרון: ביקורי משפחות בישראל. מכסה של 500 היתרי יציאה לחו"ל דרך נמל התעופה בן גוריון. מכסה של 200 היתרים לביקור בעיר אילת. הרחבת שעות פעילות המעברים. הצעדים האזרחיים לתושבי רצועת עזה: מכסה של 400 היתרי ביקור בירושלים; עבור גברים מעל גיל 55 ונשים מעל גיל 50.
מה אתה חושב על ההקלות של גנץ לקראת חג הקורבן?
״הכל לכבוד החג שלהם, את החגים שלנו הוא לא סופר. לפני שנה היה מבצע שומר החומות שבסופו גנץ הצהיר על ׳שין תמורת שין׳ – לא יהיה שיקום בעזה אלא בהשבת החיילים. הוא פועל בדיוק הפוך על אף הצהרתו״.
כל שנה בתאריך י׳ בתמוז מתקיים ׳יום צוק איתן׳. השנה מכיוון שהתאריך נופל בשבת האירוע יתקיים ביום ראשון. גולדין מספר כי ״מדובר באירוע ממלכתי בהר הרצל ובמשך ארבע השנים האחרונות אנחנו, ההורים של הדר, לא נכנסים פנימה ועומדים שם בחוץ עם הרבה מאוד מפגינים אחרים. חלק מהמשפחות השכולות עומדות בחוץ לבושות בחולצות עליהן נכתב ׳צוק איתן לא נגמר עד שובם של אורון והדר׳, וחלק נכנסות פנימה. גנץ יוצא ומדבר איתנו ומבטיח ושוב מבטיח לפעול״.

״בשנתיים האחרונות הצוות של הדר הצליח לתפוס לשיחה קצרה את גנץ, והחבר׳ה אמרו לו – ׳היית המפקד שלנו בצוק איתן, שלחת אותנו לרצועת עזה, מה אתה הולך לעשות?׳. 

לפני שלוש שנים הוא אמר להם שהוא עדיין חסר כוח פוליטי, שהוא לא משפיע על כלום וברגע שיהיה לו הכוח הפוליטי זה יהיה אחרת. בשנה שעברה הוא שוב אמר שיפעל בנידון״.
השנה, כך לטענתו של גולדין, ״הצוות של הדר לא יגיעו כי הם כולם במילואים. אני חלילה לא אומר ששלחו אותם למילואים בתקופה הזאת בכוונה כדי שלא יגיעו״.

מה לדעתך הקשר של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לכך שהדר עדייו לא שב?
״עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל. ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו התחיל במחדל בכך שלא העמיד שום רף, שום תנאי בכל מה שנכנס לעזה כדי להביא את החיילים וגם את האזרחים השבויים בעזה. נפתלי בנט המשיך את זה בשנה האחרונה בצורה משוכללת אף יותר, זאת אומרת הכל נכנס ואין שום דרישה להביא את החיילים. ועכשיו גנץ ממשיך את הסיפור. הדרישה שלי מראש הממשלה יאיר לפיד ומהרמטכ״ל אביב כוכבי, לתקן את זה. אלה החיילים שלו״.

״אתה חושב שמשהו ישתנה אצל ראש ההמשלה הנכנס יאיר לפיד?
״עד עכשיו הוא היה ראש מפלגה, הוא היה שר חוץ, בתקופת צוק איתן היה שר אוצר. היום הוא ראש הממשלה, זאת אומרת, אם יצטרכו מחר לצאת לקרב – הוא זה שיוציא את החיילים לקרב. אז השאלה היא איך הוא מוציא אותם לקרב לפני שהוא מחזיר את החיילים הקודמים הביתה. זה לא שהוא מנותק מהעניין, הוא היה בקבינט המדיני-ביטחוני בתקופת צוק איתן, כמו נתניהו, בוגי, גנץ ובנט – כולם. 

[elementor-element…
הילדים בבריכה? הניחו את הטלפון בצד - מניסיון

הילדים בבריכה? הניחו את הטלפון בצד - מניסיון

01לפני כמה שבועות הגענו לנופש קצר בצפון – וילה עם…