יהדות עכשיו

הרבה מעבר למשבר אישי

17 שנים לגירוש • החיים בגוש קטיף, אוסלו, פציעה קשה, נס גדול, שבר עמוק וקהילת נצרים שפורחת בעיר אריאל. "כשחזון בניין ירושלים נחלש – בניין שאר הארץ נחלש גם הוא" • שיחה מיוחדת עם איציק ואזנה

גוש קטיף

גוש קטיף זה הוויית חיים שלמה״, אומר לי בתחילת הריאיון עמו, איציק ואזנה, ופתאום אני תופס שיש פה דור שמעולם לא היה בגוש קטיף ולא חווה אותו, כמו שאני לא חוויתי את ימית.
״זה אזור יפיפה, על חוף הים שבמשך השנים, מעל 30, התיישבו בו אנשים מכל חלקי הארץ. תושבי הגוש פיתחו בו חקלאות מהמתקדמות בארץ וזה מה שמאוד אפיין את המקום, החיבור לקרקע. חיו בו הרבה מאוד אנשים שהם דור שני ושלישי לחקלאים, בעיקר מאזור הנגב ועיירות הדרום, יחד עם מתיישבים מכל חלקי הארץ. החיים בגוש התהוו סביב החקלאות יחד עם נוכחות חזקה של תורה, מוסדות תורה, לומדי תורה, רבנים, מכון מחקר תורני, ישיבות״, מספר יצחק.
איציק ואזנה נולד ברמלה מעט אחרי מלחמת ששת-הימים, גדל באירן במסגרת יציאת הוריו לשליחות ובעיקר בעיר רחובות, שם למד רוב שנות היסודי והתיכון, ישיבת הדרום. בהמשך למד מספר שנים בישיבת מרכז הרב ואת השירות הצבאי עשה בחיל התותחנים. כחצי שנה אחרי נישואיו עם אתי עבר הזוג הצעיר מהר גילה שליד ירושלים לעצמונה שבגוש קטיף, שם למד בבית המדרש 'דרך אי"ה'.
לאחר מכן עברה משפחת ואזנה לישוב נצרים, שאך זה הוקם מחדש אחרי התפרקות הקיבוץ שהיה במקום קודם לכן. ״השתלבנו בתוך העשייה ההתיישבותית״, הוא מספר. ״היה לי משק חקלאי של ירקות אורגניים ועסקתי גם בפעילות ציבורית – מילאתי כל מיני תפקידים בישוב; הייתי חבר מזכירות, בתקופה מסוימת גם יו״ר מזכירות ובתקופת הגירוש הייתי דובר היישוב״. בהמשך למד ולימד בישיבת ההסדר בשדרות, ומאוחר יותר מונה לר"מ בישיבה התיכונית צביה אשקלון.

שיט באגם גוש קטיף

שיט באגם גוש קטיף

צילום: מרכז קטיף

צילום: מרכז קטיף

אוסלו שינה את המציאות בן לילה
מה זה אומר לנסוע לעבוד באשקלון? או שזה מתחלק לתקופה של לפני אוסלו ואחרי אוסלו?
״בדיוק. באשקלון לימדתי כשאוסלו היה עובדה מוגמרת. כשאנחנו הגענו לגוש זה היה בשלהי האינתיפאדה הראשונה ואוסלו טרם התחיל. עד הסכמי אוסלו הנסיעה בכל הכבישים היתה די חופשית למרות שכבר היתה אינתיפאדה ולמרות שהמצב כבר השתנה. במקרה שהיתה איזו זריקת אבנים שלא זכתה לתגובה היה מיד קול מחאה, היתה דרישה מהמפקדים לפעול, ולפעמים היו מקרים שאזרחים יצאו לתפוס את הילד שזרק את האבנים. זה היה סדר הגודל, אבן פה ואבן שם, פעמים שגם קצת יותר מזה אבל תחושה שהאינתיפאדה דועכת וההתיישבות נמשכת״.
״אוסלו שינה את זה בין לילה. ביום שהסכמי אוסלו החלו להיות מיושמים בשטח, באותו יום״, מדגיש יצחק, ״תושב הישוב נפצע באורח קל-בינוני בפיגוע ירי מרכב חולף, זה סימן לנו לאן הדברים הולכים. היו הרבה אשליות מסביב, אבל אנחנו אנשי השטח, מעבר לאידאולוגיה ולערך יישוב הארץ שלנו, ידענו שהדברים תלושים מן המציאות, הניסיון לעצב אותה על פי תאוריות שאין להן שום אחיזה למה שקורה בשטח. מהר מאוד התברר עד כמה זה חמור. בתקופה הזאת החלו התקפות טרור מסוג אחר לגמרי – ׳איכותיות׳, קטלניות, ובנוסף, התדירות שלהן גברה. צה״ל יצא מרוב השטח ונצמד לישובים ולצירי התנועה, כך שעד לציר התנועה מחבלים יכלו לגשת כמעט באין מפריע״.
כשהחלו התקפות הטרור להתגבר כמו שמספר ואזנה, אחד הפתרונות שצה״ל סיפק היה ליווי לתושבים, וכך כל כניסה ויציאה מהישוב נזקקה לליווי צבאי שהאריך מאוד את משך הנסיעה. ״הפתרון הזה הקשה על השגרה ביום-יום ומאוד אתגר את הישוב להמשיך להתפתח, לקלוט משפחות ולבנות״. הרב יצחק מספר שלמרות הקושי הגדול, באותה היישוב נצרים הכפיל ואף שילש את עצמו, ״במאמצים גדולים ובנחישות גדולה״.
״במציאות של ליווים לא ידעת מתי תצא, מתי תגיע בדיוק והדרך הכפילה את עצמה בגלל שעשינו איגוף. זאת היתה התמודדות מאוד לא פשוטה. זה מה שהיה בשנה הראשונה עם ההתגברות של פיגועי הטרור והליוויים״.
אתה לימדת בישיבה אמנם, אבל היו מקרים בהם נאלצת להסביר מדוע אתה מאחר?
״השתדלנו כמה שאפשר למעט בדברים האלה. מי שלא קיבל בהבנה אלה התלמידים שהצטערו בכל פעם שאיחרתי״, הוא צוחק. ״אני הייתי במצב טוב, ראש הישיבה בה לימדתי היה תושב כפר דרום והבין את המורכבות, אבל לפעמים זה באמת יצר מצבים מסובכים״. על המצבים המסובכים מספר איציק: ״בתחילת האינתיפאדה השניה היינו שבועיים נצורים ממש. יציאות היו רק במסוקים, פעם ביום. אז יצאתי וישנתי מחוץ לבית״.
כך היתה ההתנהלות עד לגירוש?
״נסיעות עם ליוויים כן. היו שיפורים פה ושם אבל זו היתה המציאות. צה״ל השקיע בזה המון ואף על פי כן זה יצר סרבול. היו הרבה בלת״מים״.
היה פיצוץ חזק מאוד
איציק הוא אב לתשעה וסב לשמונה. הוא היה חלק מהקמת הגרעין התורני באריאל, ועד לאחרונה ובמשך רוב הזמן ניהל בתי מדרש לסטודנטים באוניברסיטה בעיר – ״עוז רואי״ ו״נצר אריאל״. עם השנים החל איציק לספר את הסיפור של הגוש והתובנות האישיות שלו בקרב ארגונים חברתיים, מכינות, סטודנטים וישיבות.
בתאריך ט׳ בניסן ה׳תשנ״ה 1995, נפצע איציק בפיגוע ומצבו הוגדר קשה. יחד עם רעייתו ברכב המשפחתי נסעו גם שני ילדיהם הקטנים, אחת מהם, תינוקת בת פחות מחודש. היה זה תחילת עידן פיגועי ההתאבדות. באותו יום אירע הפיגוע הקשה בכפר דרום בו נרצחו שבעה חיילים ואזרחית אחת, ונפצעו 30 נוספים. באותן שעות התקבלה התראה על פיגוע נוסף וכל הכוחות היו דרוכים מאוד. בסופו של דבר לאחר שחסמו את כל כניסות הצדדיות לכביש, אישרו לשיירה את הנסיעה. "איכשהו מכונית אחת הצליחה להשתחל פנימה, נכנסה לתוך השיירה והתנגשה איתי חזיתית. היה פיצוץ חזק מאוד". 

"בדיעבד, במהלך מבצע 'חומת מגן' מצאו חומרי מודיעין ושם הופיע דוח של המחבל שהוביל את הפיגוע. הוא אמר שהיו 150 ק"ג חומרי נפץ עם פצצות מרגמה, דברים איכותיים שאז היו קשים להשגה במטרה לפוצץ אוטובוס של ילדים שחוזרים מבית ספר. יצחק אומר כי  אנשים שבאו לטפל בו ושמעו ממנו שהיתה מכונית לא האמינו לו  כי בשטח לא ראו כלום, המכונית עפה לכל עבר.״ 

יצחק נפצע באורח קשה ונפגע בכלי דם באזור הכתף והצוואר. בסופו של דבר, הוא הוטס לטיפול בבית חולים, אולם הוא נותר נכה בידו ואיבד עין. רעייתו ספגה כמה רסיסים, פציעה קלה ביותר והילדים לא נפגעו. "אני שמח שיצאנו בחיים. זה נס גדול מאוד שאנחנו מציינים כל שנה עם מסיבת הודיה גדולה". 

סיפור פינוי של ואזנה לבית החולים מרגש במיוחד: "מסוק מנהלתי של חיל האוויר שעבר באזור זיהה את האירוע, צוות של שלושה אנשים. הם זיהו את האירוע, יצרו קשר עם הכוחות ושאלו מה קורה למטה. אמרו להם שיש שני פצועים קשה, שוטר מג"ב ואני. צוות המסוק לא קיבל אישור מהמפקדה לנחות בגלל נוהלים, בגלל שהמסוק אינו מסוק רפואי ובגלל שהדלק שלהם היה קרוב לקו האדום. ובכל זאת, הם שמעו את הזעקות מלמטה, הבינו כמה חמור האירוע והחליטו לנחות בשטח. אנשי הצוות קיפלו את הכיסאות, ויחד עם ציוד רפואי עלו ד"ר סודי נמיר מגוש קטיף והפרמדיק מושון ועקנין מיד מרדכי".

למרות שאנשי המסוק פעלו בניגוד להוראות, לאחר האירוע ציינו את הצוות לשבח על תושייתם ועל כך שהפעילו שיקול דעת נכון. "אחרי הרבה שנים של ניסיונות ומכתבים חוזרים הצלחתי ליצור קשר עם אחד מהם, גיא צוקרמן. היה מאוד מרגש כשהוא בא להשתתף איתנו במסיבת הודיה".

מרכז מסחרי נוה דקלים

מרכז מסחרי נוה דקלים

מתקני שעשועים בנוה דקלים

מתקני שעשועים בנוה דקלים

ברמה האישית – מה היה קשה יותר, הפציעה או הגירוש?
"הגירוש. בפציעה יש נפילה, התמודדות, שיקום, התאוששות – ואתה יודע שאתה חוזר הביתה, יש לך קרקע יציבה לעמוד עליה. אני לא מקל בזה חלילה, אבל בסוף אתה שייך למקום. לאחר הפציעה, הרחבנו את הבית, את המשפחה, בנינו משק. התבססנו. הישוב זה חלק מהזהות שלנו. הגירוש שהגיע עשר שנים מאוחר יותר היה מכה שערערה את הקרקע היציבה עליה עמדנו".
"אני זוכר שחודש בערך חודש אחרי הגירוש הגעתי לאשקלון לטפל ברכב. הפקידה שאלה את הכתובת שלנו, זאת היתה הפעם הראשונה מאז הגירוש שנשאלתי מה הכתובת שלי. שתקתי. מה אני אומר לה? היינו במגורים זמניים בקרני שומרון, פנימיות של ישיבת ההסדר". שנה אחרי הגירוש צירפה משפחת ואזנה לשם המשפחה את השם נצרים. "בתעודת הזהות שלנו כתוב בשם המשפחה 'ואזנה-נצרים'".
"הרבה מעבר למשבר האישי, אומר ואזנה, הגירוש היה רעידת אדמה אמיתית, הכרזת מלחמה של המדינה על אזרחים תמימים ומסורים. בהחלט היה שבר גדול מאוד. בעל כורחנו היינו חלק מהבעיה, אבל מהרגע הראשון החלטנו להיות חלק מהפתרון, חיפשנו כיצד לתרום את חלקנו הקטן לשינוי הכיוון".
אריאל נתן לנו מוטיבציה
לפני הגירוש, בדיונים שנערכו בקרב תושבי נצרים לגבי ההמשך, לא רק כפתרון מגורים אלא גם כמשימה – היתה מחלוקת, ובנקודה הזאת התפצל היישוב לשתי קבוצות. קבוצה גדולה מקרב תושבי נצרים חזרה לנגב והקימה את 'בני נצרים' וכל ההתיישבות החדשה בחלוצה. הקבוצה השניה הגיעה לאריאל.
"היינו הישוב האחרון שפונה ועד יומיים-שלושה לפני הגירוש לא ידענו להיכן אנחנו יורדים, המדינה לא מצאה פתרון ואנחנו לא יצרנו קשר עם הרשויות. אנשי המכללה באריאל יצרו איתנו קשר, ובעקבות הצעה של שני אנשי סגל הוחלט להקצות לנו שטח לקרוואנים. תחילה הקימו לנו אוהלי ענק לחדר אוכל ולבית כנסת ובמשך חודשיים התמקמנו שם בקרוואנים. באופן נחוש החלטנו לא להיתקע שם הרבה זמן כי זה לא בריא, אז יחד עם הכאב שהיה, השינוי וההתארגנות, היתה התעסקות רצינית כיצד יש לנהוג הלאה" .

שלט הכניסה לנצרים

שלט הכניסה לנצרים

הרסיס שהוצא מגבו של ואזנה

הרסיס שהוצא מגבו של ואזנה

אחת האפשרויות הגיעה מרון נחמן ז"ל, ראש העיר אריאל דאז: "הוא הציע לנו להתיישב בעיר, להשתלב בה. כל תקופת המאבק היתה תחושה חזקה אצל כולם שנושא ההתנתקות הוא לא רק התנתקות משטח אלא התנתקות – נתק שקיים בתוכנו, בעם. אין פתרון בלחיצת כפתור אבל לפחות להיות חלק מזה והקבוצה שלנו החליטה להישאר באריאל שקיבלה אותנו כל כך יפה.
"תוך כדי המאמצים שלנו להתיישב באריאל, שמענו שאריאל שרון הבטיח לאמריקאים שמפוני הגוש לא ייושבו ביהודה ושומרון. זה הוסיף לנו מוטיבציה. שמירת עקרון ההתיישבות".
עברו 17 שנים מאז ימי הגירוש, מאז חרב על תושבי הגוש עולמם. הצלחתם להתאושש? השארת את מה שהיה מאחוריך?
״אני מדבר בשם עצמי. לי אף פעם לא היתה דילמה אם להיות עם המדינה או לא, זה לא משהו בר ניתוק. זה שזה כואב, מחלה ממארת מבחינה רוחנית, תרבותית, מדינית – זה לא משהו של אחרים, זה משהו שאנחנו חלק ממנו. שוב, זה חלק מהכוח המניע לרצות להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. התחושה שליוותה אותי היתה שיש לנו מסר, אמירה. גוש קטיף לא נקברה בחולות, פיזית כן, אבל אנחנו באמצע הדרך, לא בסופה. הדרך עוד ארוכה״.
״מדינת ישראל עברה אירועים מאז. גלי ההדף של ההתנקות מורגשים לדעתי היטב בפוליטיקה, בתרבות, בצבא. בכל תחום. ההתנתקות הובילה אנשים ללקיחת אחריות בכל מיני מישורים. כמות הארגונים הלאומיים שצמחו לאחריה וצמיחת הגרעינים התורניים. היו גם לפני אבל לא בהיקפים ובפריסה הארצית שיש היום. כמובן שהיתה גם תגובת נגד מהצד השני, מלחמות תרבותיות. הרבה יותר חלקים בעם ראו מה היתה התוצאה של ההתנתקות. מי שחשב שמדובר באיזה מהלך תמים שנועד להביא ביטחון ושלום קלט שמגיע בדיוק ההפך. מעבר לכך יש תנועה שלמה של אנשים שעשו מעבר משמאל לימין, הם קלטו שיש פה משהו הרבה יותר עמוק מהיכן יעבור הגבול. מלחמת הרעיונות הגדולה שיש היום החלה באוסלו והתחדדה בהתנתקות״, טוען ואזנה.
אנחנו בשלהי תשעת הימים שבסופם נציין את יום האבל הלאומי שלנו. מאז הגירוש יש תחושה אחרת בימים האלה?
״ההתנתקות היתה מיועדת להתרחש כמה שבועות קודם. ברגע האחרון שרון החליט לדחות את ביצוע התכנית והיא נפלה יום אחרי תשעה באב. אף אחד לא טרח להסתכל בלוח השנה העברי. את ימית אגב פינו ביום השואה. אם מישהו יגיד בעוד אלף שנה שהתכנית בוצעה בתשעה באב, יענו לו שזאת אגדה. אלה שני אירועים מסוג שונה, אנחנו לא בגלות ולא בחורבן כולל. צריך להבין, כשחזון בניין ירושלים נחלש – גם בניין שאר הארץ נחלש״.

עוד במדור זה

שליפות

שליפות

אבא
איש חינוך. אומרים שהקשר לאבא משתקף בקשר עם הקב״ה ואני מאוד אוהב את השם.
אימא
מקור להשראה. מגיל קטן ניווטה בכוחות עצמה את החיים שאותם רצתה ליצור לעצמה.
החצי השני
שותפת האמת שלי. העולם עוד לא גילה את האור של אורה.
המשפחה
הסיבה היחידה שמשאירה אותי כאן. פרויקט החיים הכי משמעותי שבו אני רוצה להצליח.
ילדוּּת
בדיעבד הייתי מעביר אותה קצת אחרת (ואני יודע שזה הדבר הכי לא מחובר ומאמין שיש לומר… סורי).
קנדה
בגיל שמונה יצאתי עם משפחתי לארבע שנות שליחות בקנדה, ואני עדיין לא יודע לומר את המשמעות הפנימית של זה בחיי. באט דיס איז וור איי לוסט מיי יזראלי אקסנט.
שירות צבאי
שלוש שנים בגבעתי. התגייסתי בשנה שבה התחילה האינתיפאדה הראשונה. תקופה מחשלת וטובה בחיי.
הורדת הכיפה
הצעד הראשון האמיץ שעשיתי שכנראה נתן לי הרבה כוח לעשות את הצעד האמיץ הבא, וזה להחזיר את הכיפה על הראש רק שהפעם גדולה יותר ובתוספת זקן ופאות.
סעודה שלישית במרכז הרב
שבע הברכות של אחותי ובעלה בשבת במרכז. בום. פעם ראשונה שהיהדות נראית לי מעניינת ורוחנית.
יצהר
מי שבאמת טעם את הטעם של המקום הזה תמיד יהיה גאה לומר ״אני יצהרניק״.
דובר היישוב יצהר
התקף החרדה (סוג של…) הראשון והאחרון שהיה לי בחיים היה כשמינו אותי לתפקיד הזה. בבת אחת נאלצתי לעבור ממנטליות של רועה צאן ומתבודד מקצועי אל תוך עולם הכרישים והטורפים של התקשורת. ועוד לייצג את היישוב יצהר… עבדתי קשה מאוד להשלים את הפערים המנטליים והידע הדרוש כדי לדברר ישוב כל כך עוצמתי כמו יצהר.
דיסק ׳אבא׳
דיסק מוסיקלי שהוצאתי לפני 22 שנה, ממש בתחילת הז׳אנר של המוסיקה היהודית הלא חסידית. יצירה מוסיקלית נדירה שקיבלתי במתנה בפרק מאוד קצר בחיים שלי. לא הייתי משנה בדיסק הזה שום דבר. עד היום פונים אליי אנשים ומספרים לי על ההשפעה של הדיסק הזה על חייהם ויש כאלו שעדיין מנגנים אותו כיום. מתבייש קצת לומר שהוא לא נמצא בחנויות ולא בספוטיפיי, רק אצלי בבית בפורמט של דיסק. לפני שנתיים לאחר לחץ ובקשות העליתי ליוטיוב שלושה שירים ממנו.
הרפורמה המשפטית
הטריגר שעורר את הבירור הכי נוקב והכי חשוב בחברה הישראלית, שטוב שקרה כי כבר לא היה ניתן יותר להחביאו. תקופת ההתפכחות הקשה והכואבת של הימין ושל הציבור הדתי לאומי, שממנה תצא רק ברכה.
Imagine (דמיין)
סרטון ההסברה הראשון שהוצאתי לעולם באנגלית שהפך לווירלי ברמות נדירות. מרגיש כמו האורות הראשוניים שבעלי תשובה מקבלים שלמעלה מהכלים האמיתיים שלהם. כמובן שבשלב מסוים מסתלקים האורות וצריך לעבוד קשה להחזירם.
בומרנג
ארגון ההסברה שהקמתי בשנת 2016 והיה ארגון ההסברה הראשון שהוקם ביו״ש. יצאתי לדרך ללא מימון וללא ניסיון. לא למדתי קולנוע, צילום, עריכה, הרשתות החברתיות היו זרות לי ומעולם לא הקמתי עמותה. מהתהליך הזה למדתי שכשמגיע הזמן של משהו להיוולד לעולם רק צריך להתחיל ללכת. בלי הרבה חשבונות. אחד הפרקים הכי גאים בחיים שלי.
רחפן
לראות את העולם דרך העיניים של השם. פלאי הטכנולוגיה. מה שפעם היה עולה מאות אלפי שקלים היום נגיש לכל אחד.
מסע הגבעות והחוות ביו״ש
מסע נדיר. סדרה בת 17 פרקים שהפקתי בשנה שעברה, אשר פתחה לראשונה צוהר והזדמנות אמתית להכיר לעומק את האנשים המעצימים שמאחורי מושג הגבעות והחוות. לדעתי כל אזרח בישראל צריך לצפות בסדרה הזו, יהיו דעותיו הפוליטיות אשר יהיו.
מסע אל האחווה הישראלית
המסע הבא שעשיתי לאור המצב החברתי, ובו תיעדתי סיפורי אחווה וקירוב בחברה הישראלית. איזה עם קדוש. הלוואי והייתי יכול להמשיך כל חיי לספר את הסיפורים המעצימים האלו.
תודעה של שפע
גישה, הסתכלות גבוהה על החיים ממבט פנימי עמוק ומאמין שאני מנסה לסגל לעצמי בצורה אקטיבית, ושהוא המודד העיקרי בשבילי להצלחה בחיים. ■

שליפות

שליפות

אבא
ג׳ק סיאלום. נולד בתוניס ובהמשך היגר בגיל שמונה לצרפת עם כל המשפחה, שם הכיר את אמא. לאחר מכן הם עלו יחד לארץ למושב שדמות. חזרו בתשובה יחד. רוב הזמן אבא המשיך לעבוד בחו״ל כאיש חינוך בבית ספר יהודי. בעקבות הגירושין מאמא לא היה לי קשר איתו עשר שנים ורק בלידת בתי הבכורה הטלפון הראשון היה אליו. מאז אנחנו בקשר טוב. כיום מתגורר עם אשתו בנתניה.
אימא
מגי (מוריה) אסל. גם היא נולדה בתוניס, היגרה לצרפת בגיל 14 שם הכירה את אבא. אימא היתה אישה שמחה ואנרגטית, עם עין טובה לבריות, אוהבת אדם. ממנה למדתי אמונה בה׳ .לפני ארבע שנים התדרדר מצבה מבחינת צלילות הדעת והיא חלתה בדמנציה. היום היא כבר לא מזהה אותנו בשמנו אבל שמחה מאוד כשבאים.
החצי השני
רבקה. העוגן, הקול הצלול, האוהב והדוחף בכל הרצונות שיש בי ובנו כזוג. בזכותה אני אדם טוב יותר בכל יום שעובר כאן. 
המשפחה
אורי הבכורה 14, אליטל 11, צוריה 8, ליבי 4. הן הסיבה והן החיים. במהות שלי אני אבא לפני כל חלום כזה או אחר שמתרוצץ בי.
ילדוּּת
נולדתי בשדמות מחולה, מרבית ילדותי היתה ביישוב פסגות. ילדות מאתגרת ומרגשת כאחד. לפעמים כשיש פגישה מקצועית ביישוב אני מסתובב עם הרכב ומציף זיכרונות יפים בלב.
כינור דוד
המקום היחידי שהסכים לקבל ילד בכיתה ט שאף מסגרת לא הסכימה לקבל, בלי בחינות ובלי שום תנאי. רק כי אותו ילד התחייב שבתמורה למיטה, כיסא וכלי לנגן בו – הוא יביא רק טוב למקום.
שירות צבאי
צנחנים, גדוד 890, מרץ 07. לבשתי שם דמות של המצחיק והחקיין מספר אחת בפלוגה.
קרית נטפים
לא מזמן עברנו אז עוד לא יודעים כל כך אבל מרגישים בטוב, ועטופים באנשים אוהבים וחמים.
׳אימא אם הייתי יכול׳
שער שפתח את כל השערים.
׳רוח צפונית׳
הבית הכי מרגש שלי. כשמוזיקה וחברות עמוקה שזורים זה בזה.
׳The Voice׳
מקפצה מרגשת שנתנה לי הזדמנות לספר סיפור שעד היום מסופר דרך שירים שנרקמים דרכי.
בניה ברבי
חבר יקר. אוהב אותו מאוד מאוד. מתרגש מהדרך היפה שהוא עושה. 
מירי מסיקה
חברות מיוחדת שבזכות המוזיקה לא היתה יכולה להתהוות. המוזיקה היא גשר, עם כל הקלישאה שבכך.
עבודה עם אומנים גדולים
כל אומן שמוכן לעשות דרך ולצלול אל תוך עצמו ולהוציא את הקול שנע בתוכו אל העולם – הוא אומן גדול בעיני.
לכתוב או להלחין?
ונפשו קשורה בנפשו. ■

שליפות

שליפות

אבא
גיבור. חושב עליו בכל יום. אבי ז״ל נפצע בקרב עם מחבלים במלחמת ההתשה ולימים נפטר מהפציעה הקשה. לימד אותי אהבת הארץ ועמידה על עקרונות.
אימא
לביאה אמתית.
החצי השני
אהבה.
המשפחה
מקור אנרגיה ומוטיבציה.
ילדוּּת
עצמאות מגיל צעיר.
שירות צבאי
געגועים לבה״ד 1.
סטודנט בארצות הברית
התנסות ראשונה בפעילות ציבורית באזרחות.
יצחק שמיר
דמות מופת. השיחות שניהלתי עימו עדיין מהדהדות, והעצות שלו רלוונטיות מתמיד.
שגריר ישראל באו״ם
חוד החנית של המאבק הדיפלומטי של מדינת ישראל. היה לי הכבוד לייצג את העם היהודי ומדינת ישראל במשך חמש שנים בחזית זו.
יו״ר ועדת המשפט של העצרת הכללית
הבחירה לתפקיד הייתה תקדים. הצלחתי להוכיח לאלו שפקפקו – שאפשר להצליח גם בזירה העוינת של האו״ם.
חגים יהודיים באו״ם
חוויה ייחודית ומרגשת. הקפדתי תמיד להזמין אלינו בחגים שגרירים ודיפלומטים ממדינות שונות. כך הפכו עבורי חגי ישראל לפעילות אפקטיבית לקרב אלינו ידידים מכל העולם.

אוכל כשר באו״ם
חשוב מאוד. לא תמיד טעים.
נאום התנ״ך
אחד מרגעי השיא שלי על בימת האו״ם. נאום שהפך ללהיט ברשתות בגלל האמת שאותה הצגתי.
ניקי היילי
חברה קרובה שלי ושל רעייתי וידידת אמת של מדינת ישראל ושל העם היהודי. ניקי תמיד עומדת לצד ישראל ומסייעת בכל מקום שמתאפשר לה.
בנימין נתניהו
ראש הממשלה שלי.
ביקורת על הממשלה
לגיטימי, אבל במסגרות המקובלות.
יהודית ודמוקרטית
בדיוק בסדר הזה.
ריבונות ביו״ש ובבקעה
ריבונות עכשיו ללא היסוסים.
משילות בנגב ובגליל
צו השעה.
התלות בארצות הברית
ארצות הברית היא הידידה הגדולה ביותר של ישראל. הקשר בין ישראל לבין ארה"ב מבוסס על ערכים ועל אינטרסים משותפים. אין תחליף לקשר האסטרטגי בין שתי המדינות. עם זאת, מדינת ישראל כמדינה ריבונית, חייבת לשמור 'סוברניות' בקבלת ההחלטות שלה ולפעול על פי האינטרסים שלה. כאשר אנו עומדים על העקרונות שלנו ומסבירים אותם, ידידנו בארה"ב מבינים ומכבדים.
תנועת ה-BDS
ה-BDS היא האנטישמיות המודרנית. כשגריר באו"ם הובלתי כנסים ויוזמות למאבק ב-BDS בעצרת הכללית של האו"ם כדי לייצר חזית בינלאומית למאבק בתנועות החרם. כך העברנו מסר לכל שונאינו – מדינת ישראל לא תיכנע ותמשיך לפעול בכל מקום על מנת לחשוף את מסיכת השקרים של תנועת ה-BDS.
בית"ר
בית הגידול למנהיגות לאומית של המחנה הלאומי עוד מימי טרם הקמת המדינה. היסודות הרעיוניים שטווה מייסד התנועה, זאב ז'בוטינסקי, מהווים מצפן רעיוני שמנחה אותנו בצמתים חשובים ובמקומות שבהם יש צורך לקבל החלטות בעלות השפעה לאומית. כאיש ימין נמשכתי לרעיונות של בית"ר מגיל צעיר. נחשפתי לתנועת בית"ר בשנותיי בתיכון, וזכיתי למלא מגוון תפקידים שונים בתנועה. לאחר שהשתחררתי משירותי הצבאי יצאתי לשליחות בת מספר שנים של התנועה לארה"ב. כשחזרתי ארצה, בן 28, התמודדתי לתפקיד יו"ר ההנהגה העולמית של בית"ר, ונבחרתי.
זאב ז'בוטינסקי
במשך כל פעילותי הציבורית האמנתי בכל ליבי בעקרון 'קיר הברזל' שעליו כתב ז'בוטינסקי. המפתח לחיים של שלום ושל ביטחון באזור המאתגר שלנו, טמון בנכונות שלנו להציב קיר ברזל מול אויבינו. רק עוצמה צבאית ותקיפות ביטחונית יבטיחו את קיומה ואת שגשוגה של מדינת היהודים. אני מאמין כי עקרון 'קיר הברזל' הוא המרכיב העיקרי במלחמה המתמשכת על קיומנו.
הסכמי אוסלו
אחד האסונות הגדולים שעברו מדינת ישראל. תהליך אוסלו לא הביא שלום אלא הביא לשפיכות דמים.
׳בגוב האריות׳
הספר החדש שלי. חושף איך מתנהלים הדברים באו״ם מאחורי הקלעים. בספר אני מספר בין היתר על ההתמודדות של ישראל עם האתגרים שהציב ממשל אובמה, כיצד נטוו בחשאיות היחסים עם מדינות ערב עד שהבשילו להסכמי אברהם, על התהליכים שהביאו להעברת שלוש שגרירויות לירושלים, ועוד המון מהלכים דיפלומטיים דרמטיים שעיצבו את יחסיה של מדינת ישראל עם העולם. מומלץ לקרוא בחגים. ■

שליפות

שליפות

אבא
אינטלקטואל, למדן.
אימא
העוגן של המשפחה, מורה בנשמתה, מנהלת בית ספר, בשלנית.
החצי השני
הילדים, יותר מחצי.
המשפחה
הכי חשוב שיש.
ילדוּּת
רעננה של פעם – פרדסים, בית כנסת יבנה, קידושים, בני עקיבא, מחנות קיץ, מדרשיית נועם, הצגות פורים, בלאגן, היה כיף סך הכול.
שירות צבאי
חי״רניק (הנדסה קרבית, חרמ״ש), אינתיפאדה ראשונה, מילואים שאליהם אני עדיין מתגעגע לפעמים.
הרצליה
קרובה לרעננה שבה גדלתי, קרובה לים שאהוב על הילדים שלי, מקום עבודה. מרכז החיים.
זהות יהודית
הבסיס להכול. היא הייתה המנוע להקמת המדינה ותישאר המנוע להמשך בניית המדינה. מה אנחנו בלעדיה? מה מדינת ישראל בלעדיה?
דמוגרפיה בישראל
אני אופטימי בגלל הציונות הדתית, בגלל החרדים וגם בגלל החילונים. אנחנו עם שאוהב ילדים. תמיד זוכר באיזה מצב היו ההורים והסבים שלנו כאשר בן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. קשה לצפות את תפניות ההיסטוריה, אנחנו צריכים לעשות את המאמץ מצידנו.
הציונות החילונית
דור הגיבורים שהקיז את דמו למען הקמת המדינה. אני לא חושב שהם באמת היו חילוניים – הם היו בעלי זהות יהודית חזקה ודתיות סוציאליסטית. הציונות החילונית של היום מצויה במשבר זהות קשה מאוד.
הציונות הדתית
הלב הפועם שלי. תמיד אשאר חלק ממנה, ותמיד אמשיך להתעצבן ולהגיב למה שקורה בתוכה. בשורה התחתונה זה ציבור איכותי ומדהים, למרות שאני קצת סובייקטיבי בקשר לזה…
פוסט-מודרנה
מדמנה פילוסופית בעלת השלכות הרות גורל על עתיד התרבות המערבית.
הרפורמה המשפטית
תתרחש בדרך זו או אחרת, בשלב מוקדם או מאוחר. הציבור התעורר ולא מוכן להמשיך לקבל את הדיכוי המשפטי, שהוא כסות למערכת דיכוי אחרת שהתקיימה כאן במשך דורות וניסיון לבסס את שליטת המיעוט על הרוב.
שמעון פרס
בעל החלומות. חבל שמעולם לא מצא את ההזדמנות לחשבון נפש, ולו מתוך כבוד לאלפי המשפחות שחייהן נהרסו בעקבות מה שהגדיר ׳מפעל חייו׳.
יוסי ביילין
אידיאולוג. מצד אחד: נאחז בשברי חלומותיו ומתנהל ביקום שאין בו אסלאם, מצד שני: לא אשכח לו את האומץ הציבורי שגילה לאחר רצח רבין, ואת סירובו להיגרר לציד המכשפות נגד הימין.
יצחק רבין
סמל. זכה להיות משחרר ירושלים. נלכד מרצונו החופשי בתוך מעגל הקסמים הנוראי של הסכמי אוסלו, אף על פי שלדעתי לא היה אף פעם שלם לגביהם. הרצח שלו היה אסון לאומי.
יאסר ערפאת
מה שאמר עליו הסופר משה שמיר: ״רוצח שצחנת אלפי פשעים עקובים מדם עולה ממנו. דם יהודים ודם ערבים ודם קורבנות הטרור הבינלאומי. נוכל עולמי המוכר נשמתו לכל קונה, לכל נבל המשלם לו, ערפד שפתותיים, שזוהמת חנפנותו וכזביו עולה על חלאת רשעותו ואכזריותו".
הרשות הפלשתינית
מוטציה פתטית של שלטון. תמונת מראה של הלאומיות הפלשתינית המזויפת.
יהודה, שומרון ובקעת הירדן
בלעדיהם לא תהיה אפשרות קיום בגוש דן, כלומר, בלעדיהם, לא תהיה מדינת ישראל. ברור שנקבל טילים, מנהרות, פשיטות, מרגמות, ירי על כבישים, השבתת מרכזי עסקים, שדה התעופה, מתקנים אסטרטגיים. מדינת ישראל תקרוס.
הסכמי אוסלו
האסון המדיני הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. מעבר למחיר הדם, הסכמי אוסלו תרמו תרומה מכרעת לפרימת המרקם החברתי בתוך הציבור היהודי ולהרעת הסיכוי לדו קיום עם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל.
׳מלכודת אוסלו׳
יש לי סיפוק אישי רב על השלמת המחקר והספר, ועל הזכות לספר את הסיפור המלא כפי שהיה. מקווה שיהפוך להיות המקור העיקרי ללימוד התקופה. ■

שליפות

שליפות

אבאזאב. פתח אותי לעולם הכלכלה. משתכנע מכל טיעוני הימין, אבל…
שליפות

שליפות

אבא האבא הכי טוב בחיים, רחמים טסה. אבא שלמדתי ממנו…
שליפות

שליפות

אבא תותח, דוגמה אישית, יציבות, ביטחון, אכפתיות, קשיחות, אהבה, השראה,…
שליפות

שליפות

ההוריםדוד ואסנת. בעלי תשובה, עלו מאוסטרליה מתוך ציונות ואהבה לארץ.…
שליפות

שליפות

אבא אבא עלה מדרום אפריקה בגיל 19-20 אחרי מלחמת ששת…
שליפות

שליפות

אבאאהרן, יליד העיר יזד בפרס. עלה לארץ בשנת 1958. חשמלאי…
שליפות

שליפות

אבאמשה, בן לחלוצי כפר פינס. חקלאי בנשמה.אימאמלי, שורדת שואה שהטביעה…
שליפות

שליפות

אבאאבי היקר משיח. יליד שכונת הבוכרים בירושלים של שנות ה-40,…
שליפות

שליפות

אבאאהרון. אימא שושנה.החצי השני שרית. המשפחהעלמה (9), ינאי (6), ארי…
שליפות

שליפות

אבאגדל במוסקבה ולמד אומנות. עלה לארץ בראשית שנות ה-90.אימאגדלה בברדיצ'ב,…
שליפות

שליפות

אבאהוא ההוכחה שעם הרבה אמונה וכח רצון אפשר להתגבר על…
שליפות

שליפות

אבא יהושע. גדול הדור שלי. ממנו ספגתי אהבה לעם, לארץ…