אורי שכטר

התקווה

אורי שכטר

אורי שכטר

מנהל אגף שורשים ופעיל חברתי

בצוק איתן אני תפקדתי כסמח”ט מילואים של חטיבת הנח”ל. אחד התפקידים המרכזיים שלי היה התעסקות בפצועים ובהרוגים של החטיבה.

במיוחד בימים אלה שלפני יום הזיכרון ויום העצמאות, לאחר עוד מערכת בחירות אני רוצה להחזיר לכולנו את התקווה הגדולה בעם שלנו.
בצוק איתן אני תפקדתי כסמח”ט מילואים של חטיבת הנח”ל. אחד התפקידים המרכזיים שלי היה התעסקות בפצועים ובהרוגים של החטיבה. יום רביעי אחד קיבלתי טלפון מאדם שסיפר לי שהוא גר במושב אביגדור ושיש לו ארבעה ילדים: אחד טייס, אחד בקורס טייס, בת קצינה ובן לוחם אצלנו בחטיבה והוא נמצא כרגע בתוך רצועת עזה. הוא ביקש לפגוש אותי מפני שאשתו לא ישנה בלילה מדאגה לבנה “שמטייל” ברצועת עזה והם גם רוצים להעביר חבילה ומכתב לבנם.
אמרתי לו שאיני פנוי, והוא אמר שהם יכולים להגיע בכל שעה. נפגשנו בשעות הקטנות של הלילה וזכיתי להכיר אנשים מדהימים שמחוברים לארצם בצורה מדהימה. נפרדתי מההורים כמעט לפנות בוקר. ביום חמישי כל הדברים הועברו לבנם ואפילו זכינו לשיחה בלילה עם האח שטס מעל אחיו ברצועת עזה.
ביום שישי אחרי הצהרים הודיעו לנו בקשר על אירוע רב נפגעים באחד הגדודים שלנו. נסענו לכיוון הגדר ופיננו בעזרת 4 מסוקים 15 פצועים. החטיבה סיימה את הלילה עם 104 פצועים ו-4 הרוגים.
בזמן פינוי הנפגעים ורישום חומרת פציעתם, רשמנו לאן פונו הפצועים כדי שבהמשך יהיה אפשר לידע את הוריהם. התקרבתי לאחד הפצועים. האנשים סביבו אמרו לי “זה הגיבור”. שאלתי במה מדובר? התברר שהמ”פ של החייל הזה נכנס עם מספר לוחמים לחצר, וכולם נפגעו ואחד נהרג. המחבלים נעו לכיוונם כדי לחטוף אותם. הלוחם הזה רץ והתחיל להילחם לבדו ממש 360 מעלות תוך כדי ירי רציף וכדורים שפוגעים בו. הוא חטף כדור בנשק ולקח מחברו הפצוע מקלע נגב. הוא נלחם במחבלים שרבים מהם נפגעו וכן דאג לחלץ את כל חבריו עד שנפצע וכבר לא הצליח לתפקד. בהמשך הוא קיבל צל”ש רמטכ”ל על תפקודו בקרב.
שאלתי את הבחור לשמו, והוא ענה: “יוגב אופיר”. כאן הבנתי שהוא הבן של שני ההורים שהיו אצלי. פנינו אותו ובשעה אחת בלילה קיבלתי טלפון מאביו. הוא שאל אותי אם אני יודע שיוגב נפצע? ועניתי: “בוודאי, אני הייתי בפינוי שלו. ואני מבקש סליחה שלא עדכנתי אותך, כי יש נהלים מסודרים בצבא איך מודיעים להורים”. אביו של יוגב אמר לי את המשפט המדהים:
“לא בשביל זה התקשרתי אליך, פשוט שמעתי שהיה לכם לילה קשה מאוד עם 104 פצועים ו-4 הרוגים. אז אני רוצה להגיע אליכם לחבק ולחזק אתכם”.
אני לא אשכח את החיבוק שלו כל החיים.
בהמשך לסיפור היה לי חלום לשלוח את יוגב, עם חברתו, שובל, לחודש בארצות הברית גם כדי שהם יירגעו מהאירוע וגם כדי שהוא ירצה שם בבתי ספר על הסיפור שלו. התקשרתי אליו יום אחד בחודש מרץ בשעה שתיים בלילה ואמרתי “יוגב החלום התגשם יש כרטיסים לך, יש כרטיסים לשובל, אתם תהיו חודש בארה”ב תתארחו אצל אנשים טובים ואתה תעביר הרצאות”.
ואז שאל יוגב: “מה התאריך של הטיסה?” ועניתי “בחודש הבא, באפריל”.
והוא המשיך לשאול: “מה התאריך המדויק? ועניתי “15 באפריל”.
 יוגב אמר: “אין מצב”.
“מה אין מצב? אנחנו מחכים הרבה זמן לטיסה הזאת הכול מתואם” אמרתי.
“אין מצב, זה השבוע הכי קשה של אבא שלי במשק במושב, אין מצב שאני משאיר את אבא לבד”.
“יוגב אתם תפספסו את ארה”ב, אני לא יכול לשנות” התעקשתי.
יוגב פסק: “אז נפספס, אבא שלי יותר חשוב מכל ארה”ב”.
בסופו של דבר דחינו את הטיסה בשבוע והיה להם חודש מדהים בארה”ב.

כשלוש שנים לאחר מכן, ביום ירושלים, חבר טוב שלי עשה ועידה עסקית ל-700 אנשי עסקים. בערב הורדנו את כולם לעיר דוד שם נערך מופע מרגש ובסוף המופע העלנו לבמה את נורית ועמית אופיר וסיפרנו את הסיפור המרגש. לבסוף עלו לבמה ארבעת ילדיהם: בת אחת קצינה במילואים, שני בנים טייסים שעלו עם מדים ויוגב עלה אחרון.
כל הקהל נעמד על הרגליים, מחא כפיים ושר יחד את שירת “התקווה” ועמית, האבא מחזיק את המיקרופון בידו, מוביל את השירה בקולו הפשוט והנמוך.
נ.ב בל”ג בעומר הקרוב יוגב ושובל מתחתנים, כנה אשתי ואני זכינו להכין את הזוג המקסים הזה לחתונה ואני אזכה להנחות את החופה שלהם. ובחתונה הזאת יהיו דתיים, חילוניים, שמאלניים וימניים שיעמדו יחד מסביב לחופה ויסתכלו על הזוג המתוק הזה שמסמל את התקווה הקיימת בעם ישראל. תקווה שנדע לחיות כולנו יחד במדינה הנפלאה עם ערכים פשוטים של סובלנות, התחשבות, נתינה, מסירות, כיבוד אב ואם וחיבור לשורשים שלנו.
יום זיכרון משמעותי ויום העצמאות שמח לכל עם ישראל.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

אלבום חדש כאב חדש

נראה שהנער המתבגר ששר פעם על אהבות כוזבות ולבבות שבורים, מצא דרך אחרת לדבר את הכאב, ולראשונה אולי

כשהחורבן קם לתחיה

“אגדת חורבן” הוא סרט שיוצא לאור בימים אלה לאחר לא פחות משמונה שנות יצירה. הסרט מתאר את סיפור

הנערים של קיץ תשס״ה

"גדלתי בנווה דקלים ויש צלקות שמגלידות לאט לאט, אבל יש געגוע שלא עובר״, אומר יהודה נאומבורג (36) כיום

מגדל של אור ואהבה

בראיון מיוחד ומרגש לגילוי דעת.  הרב יצחק דוד גרוסמן- שהפך את העמק למקום שכולו אור.“מפעלות הרב גרוסמן”, שבראשם

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם

מה זה להיות מכור

זאב קרומבי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות, בשיחה עם יעל אליה מדי, על חרדות, התמכרויות וזוגיות תקופת הקורונה התאפיינה בחרדות,

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

אדוני ראש העיר

בדרך העולה לירושלים, עוד רגע נכנסים בשעריה של העיר, הריאות נמלאות באוויר פסגות וניחוחות העיר המיוחדת הזו עוטפים

בניין עולם

״פתאום הבנתי שיש מישהו שמנהל את העולם. הייתי בחור שבא מחינוך אתיאיסטי לגמרי, חניך בשומר הצעיר, הרגשתי את

שקופים וכואבים

24 שנה עברו מאז שדסי רבינוביץ’ נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתה בעשור השני לחייה. סיפורה של דסי עלה למודעות

עיתונאי שמעון שיפר

מר סקופ

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

עופר גואטה, יקב ירושלים

אויר הרים צלול כיין

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

גלילה למעלה