שנה חלפה מאז נהרג אהוביה סנדק כתוצאה מניגוח מכוון של רכב משטרתי ברכבו.
הייתי אז מהראשונים שעודכנו על מה שהיה נראה באותם רגעים כתאונה.
החובש הראשון שהגיע למקום האירוע, התקשר לעדכן אותי לבקשת אחד הפצועים שנעצרו וביקש בשמו כי אעדכן את אשתו בדבר מעצרו.
כבר בשיחה הקצרה אז, התלונן בפניי החובש כי הפצועים נעצרו באלימות ונאזקו מאחורי גבם – דבר שעלול לפגוע קשות בעמוד השדרה, וכי חרף בקשותיו לא הסכימו השוטרים לעזור לו בטיפול בפצועים.
לאחר כרבע שעה, כשסיים אותו חובש יחד עם צוות מד"א נוסף את הטיפול המינימנלי שאפשרו השוטרים להעניק לנערים הפצועים, גירשו השוטרים את החובשים מן המקום ומנעו מהם לבצע סריקה מקיפה בזירה. כך, נמנעה מן החובשים האפשרות לדעת כי מתחת לרכב ההפוך נמצא באותם רגעים נער נוסף שנפגע קשות בעת התאונה.
רק לאחר כשעה הבחין חייל צה"ל שהגיע מאוחר יותר לשטח ביד אדם שמבצבצת מתחת לרכב, ויחד עם אנשים נוספים הצליח לחלץ את הנער שנלכד מתחת לרכב ההפוך.
אך זה היה מאוחר מדי. אהוביה כבר לא היה בין החיים.
02
את הטירוף והטיוח שהחלו לאחר מכן כולכם כבר מכירים.
הזירה שנחסמה במשך שעות ארוכות לכניסת עיתונאים וחברי כנסת.
העדויות הרבות שהצביעו בצורה וודאית על נגיחה מכוונת מצד רכב הבלשים.תיאום הגרסאות בין השוטרים והחלפת למעלה מ – 5 גרסאות שונות בדוברות המשטרה לסיבת התאונה בימים שלאחר מכן. מעצר הנערים שנפצעו בתאונה תוך אלימות קשה.
הנסיונות לדיכוי המחאה שהתעוררה ושימוש באמצעים אלימים וחריגים כנגד עשרות אלפי האזרחים שיצאו לרחובות, והכי חמור: טיוח מקיף של כלל המערכות שאיפשר לשוטרים הפוגעים לחמוק מהעמדה לדין ולהמשיך בתפקידם כרגיל.
כל הרדיפה, האלימות המשטרתית חסרת הרסן, השנאה וסיאוב המערכות שידענו על בשרנו, צפו והתגלו לעיני הציבור.
אבל לא על זה באתי לדבר, אלא דווקא על הדברים החיוביים שנוצרו בעקבות האירוע הטרגי.
03
המוות המזעזע והמיותר של נער צעיר בבוקרו של יום בהיר, טלטל יהודים רבים שהעדיפו עד אותו יום להתעלם מהפעילות בגבעות ומהמתרחש בה, ובחרו לאמץ סטיגמות שגויות על תושבי הגבעות.
במהלך השבעה – דרך דמותו מעוררת ההשראה של אהוביה – נחשפו חלקים רבים מעם ישראל לפנים אחרות ממה שהכירו וחשבו עד כה, ורבים מהם החליטו להגיע ולהכיר ברגליים באופן בלתי אמצעי את הנפשות הפועלות.
כך, מצאנו את עצמנו מארחים מדי שבוע עשרות רבות של רבנים, חברי כנסת, אנשי חינוך וסתם יהודים מעם ישראל שהגיעו להכיר ולהתרשם מקרוב.
רבים מהם הופתעו לפגוש אנשים אידאליסטים ונעימי הליכות, והודו כי לא ציפו לפגוש בגבעות אנשים מן הסוג הזה.
"וואו, מעולם לא חשבתי שזה המציאות שאתם חיים בה. כמה מסירות, אידאולוגיה וקדושה יש כאן בנערים הצעירים", אמר לנו איש חינוך שהגיע לבקר. מחנך אחר מישיבה תיכונית מוכרת, פנה אלי בבקשה שאעביר שיחה לתלמידיו על הפעילות, והתנצל: "שכחנו, נטשנו אתכם. עד היום לא חשבנו עליכם, הלכנו להכיר את כולם – חרדים, חילונים, רק לא את נוער הגבעות".
רב אחר שנפגש יחד עם עשרות מנהלי מוסדות החמ"ד במחוז ירושלים עם המשפחות והנוער בגבעת עוז ציון, התוודה: "הרגשנו שם כתלמידים לפני רבותיהם. מצאתי את עצמי מול אנשים שיכולים ללמד אותי הרבה מאוד מה זה אהבת הארץ, מסירות לארץ ומסירות למען עם ישראל, ברמות הרבה יותר גבוהות ממה שאנחנו רגילים".
"הופתענו לראות איך משימה ענקית שכזו של שמירה על חבלי המולדת, מתבצעת על ידי חבורה כל כך קטנה של אנשים, שנושאים על גבם אחריות אדירה", סיפר לאחר הביקור, וקרא לכלל הציבור לבקר אף הוא בגבעות כדי "ללמוד אהבת הארץ מהי", כלשונו.
הרב אייל ורד בביקור חיזוק בבית הכותב לאחר ההרס
הגדיל לעשות רב חשוב, מבכירי הרבנים בציונות הדתית, שזעק לאחר שנפגש בביתו עם נציגי הגבעות, "שיקרו עלינו! צריכים לפרסם כתבה לציבור ולהגיד: שיקרו עלינו. ציבור הגבעות הינם אנשים אידאליסטים וחלוצים שמיישבים את הארץ במסירות עצומה".
04
שיאו של השינוי שהתחולל ביחס לתושבי הגבעות, התבטא במסע בנקודות ההתיישבות החדשות שיזמו שורת רבנים ביניהם הרב חיים דרוקמן, הרב שמואל אליהו, הרב אריה שטרן ועוד לפני מספר חודשים. בסיומו הוציאו כרוז פומבי וסיפרו כי "בניגוד למוצג בתקשורת, פגשנו בנוער המקיים מצוות יישוב ארץ ישראל בגופו ומתמסר למצווה החשובה הזו".
את הכרוז חתמו הרבנים בקריאה לציבור וראשי הישובים ביהודה ושומרון "לעזור ככל יכולתם להתיישבות בגבעות".
השינוי בדעת הקהל הציבורית והתמיכה שגדלה פלאים מאז נהרג אהוביה, הביאו גם לתוצאות בשטח והרחבת הפעילות בצורה משמעותית.
מעגלי עזרה בציוד לוגיסטי וימי בניה והתנדבות שיזמו תושבי ישובים רבים ביהודה ושומרון בגבעות הסמוכות למקום מגוריהם, אפשרו לגבעות רבות לבנות תשתיות מסודרות ולבסס האחיזה בנקודות ההתיישבות.
גם ההירתמות הכללית של עם ישראל שהגיע ברגליו לגבעות או תמך מרחוק ותרם מזמנו וכספו לפעילות, הביאה להכפלת מספר המשפחות בגבעות בשנה האחרונה, ולהגדלת השטח שמוחזק בידים יהודיות.
המצב כיום בגבעות אכן השתפר לאין ערוך משנים קודמות, אך גם גם בצד השני לא שקטו על השמרים בלשון המעטה.
05
רק השבוע התריע שוב ארגון 'עד כאן' כי הרשות הפלסטינית פועלת להשתלט באופן מוחלט על כל שטחי C ביהודה ושומרון עד סוף שנת 2030, וכי מדינת ישראל לא עושה מאומה על מנת לבלום את ההשתלטות אלא אף מאשרת מיוזמתה בניה ערבית חדשה בשטחים אלו.
בנתיים, לא נעים לומר, הרשות הפלסטינית די עומדת בלוח הזמנים של התוכניות שהגתה – מה שרק מגביר את הסכנה שנרקמת לנו מתחת לאף.
במיוחד בימים אלו כשהממשלה החליטה להיאבק בכל כוחה בהתיישבות היהודית החדשה – ומנגד הבניה הערבית רק גוברת והולכת, חשוב לזכור ששטחים נרחבים ביהודה ושומרון עדיין שוממים ומחכים לנוכחות יהודית, ומוטב שנעשה זאת בהקדם לפני שנאחר את המועד.
06
ומילה לסיום: מאז ההרס האחרון אנחנו זוכים לביקורי תמיכה רבים של יהודים מכל רחבי הארץ.
זוג יהודים מבוגרים – בני הציונות הדתית, הגיעו השבוע עם סיר מרק חם כדי להקשיב ולשמוע, משפחה חרדית הגיעה כדי להכיר את הגבעות, עשרות בחורי ישיבה הגיעו לעזור בבניה וזוג צעיר הגיעו עם שלושת ילדיהם בגשם סוחף כדי להגיד: "אנחנו איתכם, מעריצים ותומכים".
הביקור הקצר והפשוט לכאורה, העוגה וסיר המרק וסכום הכסף הקטן שתרמו חלק מהמבקרים להמשך הפעילות, ייראו בעיני אותם אנשים כמשהו סימלי ולא משמעותי. אבל לנו, המשפחות בשטח, המפגשים והביקורים האלו עושים חום בלב, והם אלו שנותנים את הכוח להמשיך הלאה.
אז גם אתם מוזמנים לקפוץ לגבעה. אפילו לכמה דקות.
צרו איתנו קשר, שימו "מגרון" בוויז, הכי טוב תעמיסו על הרכב סיר מרק או עוגה לבחורים התותחים שעובדים כאן יום ולילה בפיתוח הגבעה, ובואו להכיר, לחזק ולדבר.
מחכים לכם.
