01
כתבתי בשבוע שעבר על מורכבות הנושא של עזיבת הארץ או האזור בשעת סכנה, ועל היותו רלוונטי יום יום במחוזותינו. היה מי שהבין מזה בקורת ח"ו על מי מגדולי ישראל. מטרת כל המדור הזה הפוכה מכך, כידוע, ומכיוון שכתבתי בצורה שהיה אפשר להבין ממנה בקורת, אני מתנצל ומבקש מחילה על כך. הנושא חשוב, ועם התרחבות המלחמה בצפון, השאלות העקרוניות הללו עולות יותר ויותר. נזדקק בהן למבט הרחב והמורכב של גדולי ישראל.
02
סיפר לי קרוב משפחתנו, ד"ר אפרים מנצ'ובסקי, שהיה מייסד ומנהל מחלקת נשים בבית החולים לניאדו בנתניה: 'עבדתי בבית החולים פוריה בטבריה. יום אחד התקשרו אלי אנשי האדמו"ר מצאנז-קלויזבורג, אינני יודע מאין הכירו אותי ואיך הגיעו אלי. אמרו שהאדמו"ר רוצה להקים בית חולים בנתניה, והוא רוצה שאבוא לייסד שם מחלקת נשים. לא לכל אדמו"ר יש רעיונות של הקמת בית חולים דווקא. הסיפור המופלא של תולדות חייו של האדמו"ר, כידוע, עם אישיותו הנדירה, והרעיון הזה שלו, להקים בית חולים, ודווקא בעיר כמו נתניה, הביא אותי לשתף פעולה עם הרעיון האגדי הזה. עברתי לגור בנתניה, וזכיתי ששיתוף הפעולה הזה נמשך עשרות שנים'. הוא עצמו היה איש של הכנסת אורחים מופלאה, ושמעתי ממנו כמה סיפורי מופת על לניאדו ודמותו המופלאה של האדמו"ר. טרם הכרתי בימים ההם את מלאך השכחה, ולצערי לא כתבתי את הדברים, ואך הרושם הכביר עם זיכרונות עמומים נותרו בי.
03
סיפר לי יונה ירד, מתל אביב: 'סבי, ר' בעריש אורטנר, נפגש עם הרב יצחק הרצוג בשנות מלחמת העולם השניה, במטרה לפעול להצלת הרבי מבעלזא. כידוע, רבי אהרון רוקח, האדמו"ר של בעלזא, נרדף אישית ע"י הגסטפו, הוחבא ע"י אנשים שונים בארצות שונות, ובארץ ניסו להשיג לו סרטיפיקט עליה. אגודת ישראל לא הצליחה, וסבא פנה לרב הרצוג, שאכן פעל להצלתו. הסרטיפיקט הושג בסוף, בין היתר, בעזרת יצחק גרינבוים (שר הפנים הראשון של ישראל, מחותמי מגילת העצמאות, מתנגד חריף של אגודת ישראל עוד בפולין. מ.ד.), איש שהיה רחוק באורחות חייו מהרבי מבעלזא, כידוע. כשסבא היה אצל הרב הרצוג, הוא תיאר את גדלותו של הרבי מבעלזא, את רדיפתו וכו'. הרב הרצוג היה אדם רגשן, והוא נפל למשכב אחרי השיחה הזאת. בפעם הבאה שסבא רצה לפגוש את הרב הרצוג, הרבנית אמרה לסבא: 'בפעם שעברה שבאת, הרב שכב חולה במשך שבוע מרוב ההתרגשות שדבריך יצרו אצלו. אני צריכה לשמור עליו, ולא אוכל לתת לך להיכנס…'.
סבא היה בידידות גדולה עם האדמו"ר, והעריץ את גדלותו. כשסוף סוף הגיע האדמו"ר לארץ, והם נפגשו, הפריע לאדמו"ר שהוא מדבר אליו בגוף שלישי. הוא אמר לסבא שידבר אליו בגוף שני, כראוי בין חברים. וסבא, על אף ידידותם מגיל 16, השיב לאדמו"ר: "אינני יכול לפנות אליהם בלשון 'אתה', אני פשוט לא מסוגל!"…'
04
סיפר לי דוד מאייר: גדלתי בשיקגו. המדריך שלי ב"בני עקיבא" היה דמות חינוכית ממדרגה ראשונה, הרב דוד פוקס. (לימד אח"כ ב"נתיב מאיר", במכללה ירושלים ובכולל מר"ץ, והיווה עבורם דמות מופת. מ.ד). רבים מבוגרי הסניף הזה עלו לארץ. קבוצה מהסניף עלתה לגור בשכונת בית וגן בירושלים. הרב וראש הישיבה בעירנו היה הרב חיים קרייזווירט (כתבתי כאן בעבר על דמותו של גאון זה, שהיה מניצוליה היחידים של ישיבת חכמי לובלין. הש"ס היה שגור על לשונו בעל פה, מילה במילה, ורוב הרמב"ם ועוד, כך ע"פ עדות כתובה של בעל ה"דבר אברהם". מפיו שמעתי הכחשה על כך שיודע את הש"ס, והדבר היחיד שהוא מודה בו זה שהוא מנסה כל ימיו להבין דף גמרא, ולפעמים גם מצליח… כך בערך בזיכרוני. מ.ד.). גם אחרי שעבר לאנטוורפן, לכהן שם כרב, הוא שמר על קשר עם אנשי שיקגו, ועם סניף בני עקיבא. אני זוכר את השתתפותו בחגיגת יום העצמאות בסניף בני עקיבא, כשהזמינו אותו לנאום שם בשיקגו, בתקופה שכבר כיהן כרב באנטוורפן'.
אגב, ר' דוד פוקס סיפר שכאשר רצה לעלות לארץ, ביקש ממנו ר' חיים קרייזוירט שיעשה עמו קודם שנתיים באנטוורפן, יקים שם סניף של בני עקיבא ורק אחר כך יעלה, אבל ר' דוד היה כבר נעול על רצונו לעלות לארץ, והעריך שהקמת סניף כזה תארך הרבה יותר משנתיים.
05
מה יש בו ב"שופר גדול לחירותנו"? כתבתי כאן על השופר שהרטיט לבבות יהודים בעולם בעת שחרור העיר העתיקה והר הבית במלחמת ששת הימים. מאז שמעתי מעוד יהודים רבים איך קול השופר הרחוק הזה, שהגיע דרך התקשורת העולמית, הניע אצלם את תהליך העלייה, השיבה לציון. זהו אותו קול שופר שתקעו בו במסירות נפש בכותל, בימי הבריטים, במוצאי יום הכיפורים. [זכיתי לשמוע בילדותי שיעור מפי ר' משה צבי סגל, התוקע הראשון בשופר בכותל בצאת יו"כ, בזמן הבריטים. היה זה בלילה שלפני ברכת החמה של שנת תשמ"א, בבית כנסת הרמב"ן ברובע, והשיעור היה ברוח "אור חדש על ציון תאיר"]. וזהו אותו קול שופר שאנחנו שומעים מחיילינו בימים אלה בכניסתם להילחם ברצועת עזה. אינני נכנס לדיון ההלכתי בנושא תקיעת שופר וחצוצרות בעת מלחמה, אבל כשאויבינו חוששים מפניו, זועמים בהאג ובכל מקום בעולם, זו הוכחה טובה לכך שהוא משמעותי. שכינה שרויה במחנה, וקול ייחודי של קריאה לחירות אמת נשמע בעולם. ■
meirdorfman@gmail.com
