אלף ותשע מאות שנים חלפו מאז ימי התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. אבל תורתו חיה וקיימת בקרבנו והאש שלו ממשיכה לבעור בלבבות.
סתרי תורתו של רשב"י עמוקים מיני ים, אבל הנה כמה פנינים יקרות מתורתו הגלויה, שהרלוונטיות שלה אלינו היום גדולה מתמיד.
• • •
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים (בבא מציעא נט, א)
מעולם לא היה קל יותר להלבין פניו של אדם ברבים כמו בעידן הדיגיטאלי. הקלות הבלתי נסבלת של העלאת פוסט, שיתוף בווטסאפ או שיגור טוקבק, גרמו להוזלת המילים ולקהות חושים לחיצים ששולחים אנשים זה בזה.
רבי שמעון לא מוותר ואומר לנו: על האדם להעדיף להישרף בכבשן לוהט ולא לבזות ולהשפיל את חברו ברבים.
גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו "ויראת מא-להיך" וזה לא נאמר בו "ויראת מא-להיך" (בבא מציעא נח, ב)
אומר אדם: 'אפשר לחשוב מה כבר עשיתי. זה לא שגנבתי ממנו כסף. סך הכול 'סובבתי' אותו קצת במילים. ביג דיל!'.
רבי שמעון חושב אחרת. המילים שלנו הן נשק גרעיני. איתן ברא הקב"ה את העולם, ואיתן אנחנו עלולים להחריב אותו. גם הטעיה במילים, כינוי אדם בשם גנאי, תזכורת מחלישה לחטאיו בעבר או פיזור הבטחות שווא – הן פסולות. וגם אם הן מתרקמות בעורמה כך שאף אדם לא יוכל לבוא אליך בטענות, אלוקים רואה הכול…
שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י ייסורים, ואלו הן: תורה וארץ ישראל ועולם הבא (ברכות ה,א)
מי שמצפה שאוצרות גדולים ייפלו אליו מן השמים מבלי שיצטרף לנקוף אצבע – חי באשליות. אדרבה, מלמד אותנו רבי שמעון, כמו שהבאת חיים חדשים לעולם – כרוכה בהיריון מאתגר וחבלי לידה כואבים, כך גם לגבי כל מדריגה חדשה שמופיעה במציאות. מה שכן, הידיעה על גודל ההארה שתופיע – עשויה לתת לנו כוח להתמודד עם הקשיים והייסורים שבדרך.
" שֶׂה פְּזוּרָה ישראל" (ירמיהו נ,יז) מה כבשה זו – לקה אחד מאיבריה כולן מרגישים, כך ישראל: לקה אחד מהם – כולם מרגישים… שהם כגוף אחד ונפש אחת, וכן הוא אומר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דה"י א,יז,כא) (מכילתא דרבי שמעון)
ראינו את זה במו עינינו באותו שמחת תורה בו התרחש האסון. כשרק החלו הידיעות לזרום, ואפילו לפני שצה"ל הספיק להתארגן, אזרחים על מדים ובלעדיהם, לקחו את הנשק שבידם והחלו לנהור לעבר הדרום תוך סיכון חייהם, כל זאת במטרה להציל את אחיהם שנמצאים במצוקה.
כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם, תיקנו שווקים – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס (שבת לג,ב).
האימפריה הרומאית הגיעה להישגים מרשימים ביותר. בפיתוח מערכות שלטון, צבא, תחבורה, מסחר ותרבות.
א-ב-ל אומר לנו רשב"י, בל נשלה את עצמנו שהמשאבים שהשקיעו לפתח את ארץ הקודש היו למעננו. הם חושבים אך ורק על מה שמשרת את המטרות שלהם. ניסח זאת הנרי קיסינג'ר, מי שכיהן כמזכיר המדינה של ארה"ב: "לאמריקה אין חברים. יש לה רק אינטרסים". האם זה אומר שצריך לדחות על הסף את כל הפיתוחים שלהם? לא. "חוכמה בגויים – תאמין". אבל זה בהחלט מחייב חשדנות וביקורתיות, מה לאמץ ומה לדחות.
גדול שמושה של תורה יותר מלימודה שנאמר "פֹּה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" (מלכים ב,ג,יא), 'למד' לא נאמר אלא 'יצק', מלמד שגדול שמושה יותר מלמודה (ברכות ז,ב)
הידע תורני שתלמיד שואב מרבו הוא יקר ערך, אומר לנו רשב"י, אבל הוא לא הדבר העיקרי. כי התורה אינה סתם אינפורמציה. היא דרך חיים. וממילא, הדבר החשוב ביותר שתוכל לקבל מרבך הוא לא רק לשמוע אותו מדבר בשיעור על רעיונות גדולים, אלא לראות אותו חי אותם. לכן, עקוב אחריו לא רק בעת שהוא הוגה בתורה בבית המדרש, אלא גם בזמן שהוא עושה קניות בשׁוּק, משוחח עם אשתו או משחק עם ילדיו. התורה שתלמד ממנו בדרך הזו, ערכה לא יסולא בפז.
אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר (יחזקאל לג,יב) "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (קידושין מ,א)
לתשובה יש כוח אינסופי, מלמדנו רבי שמעון. פחות חשוב מה עשית פעם, השאלה מה אתה רוצה להיות היום.
ומי שמתחרט על העבר ובוחר באמת לשנות את דרכו, שום דבר לא יעצור אותו, והתשובה תמחה את כל כתמיו ושמיו יזהירו כזוהר הרקיע.
הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה, וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא (אבות ב,יג)
עלינו להשתחרר מהנטייה הנפוצה לפעול כ'רובוטים דתיים', ולחזור להיות אנשים חיים שבאים לפני ריבונו של עולם כילד המתרפק על אביו באהבה ותחנונים.
שנזכה ללמוד מתורתו של רשב"י וללכת בדרכו! ■
