הלל שליט

זמנים אחרים

הגרמנים נכנסו לבודפשט כשהיה בן 10, והורו לכל תלמידי בית הספר היהודי לחזור לבתיהם. בחודשי המלחמה הצליח לברוח מהגטו בעגלת מתים, ולהינצל בין השאר ממוות ביריות על גדת נהר הדנובה. כשעלה לארץ כנער התמודד עם עול פרנסת המשפחה והקים את חברת השיווק המצליחה ׳הנמל׳ • אליהו טרביץ, בן 90, הולך בכל בוקר לעבודה ומודה לה׳: ״אני מאושר שיש לי משפחה״

הגרמנים נכנסו לבודפשט כשהיה בן 10, והורו לכל תלמידי בית הספר היהודי לחזור לבתיהם. בחודשי המלחמה הצליח לברוח מהגטו בעגלת מתים, ולהינצל בין השאר ממוות ביריות על גדת נהר הדנובה. כשעלה לארץ כנער התמודד עם עול פרנסת המשפחה והקים את חברת השיווק המצליחה ׳הנמל׳ • אליהו טרביץ, בן 90, הולך בכל בוקר לעבודה ומודה לה׳: ״אני מאושר שיש לי משפחה״

יש לי משפחה נהדרת, והם נותנים לי את כל העזרה שאני צריך. כל עוד אני בריא ויכול לתרום ולו במשהו זה נותן לי חיים

״גם אנחנו לא סיפרנו בהתחלה על מה שעברנו במלחמה. כששואלים אותי למה לא רציתי לספר – אין לי תשובה. פשוט לא רצינו לדבר. גם היום אני לא יודע להסביר למה לא רציתי לספר אז. אבל אחר כך זה נפתח״, כך מתאר אליהו טרביץ, ניצול שואה בן 90, את התהליך שעבר עד שהחל לספר את קורותיו במלחמה, תהליך שהריאיון הזה הוא חלק קטן ממנו.
אליהו נולד וגדל בבודפשט, בירת הונגריה. אביו היה סוכן בחברת ממתקים ואימו עקרת בית ותופרת לעת מצוא. אחותו הבכורה הייתה גדולה ממנו בתשע שנים, ואחיו התאומים קטנים ממנו בשנתיים. ״משפחה דתית כמו יהודים רגילים, עד שהתחילה השואה. למדנו בבית הספר היהודי עד שהגיעו הנאצים. שאר המשפחה המורחבת התגוררה בעיר אחרת, מדובר על סדר גודל של 70 נפשות. מהמלחמה חזרו רק שניים״.
אליהו מתאר ילדות רגילה. ״כל הילדים היו שובבים בגיל הזה, משחקים בבית ובבית הספר. הייתי בערך בן 10 כשהגיעו הגרמנים, ומאז כל המשחקים היו בתוך הבית – כי לא הורשנו לצאת לשחק. בגטו כבר היה אחרת״.
מה אתה זוכר מכניסת הגרמנים לבודפשט?
״היינו בבית הספר כשנכנסו הגרמנים יחד עם פאשיסטיים הונגרים. הם באו לבית הספר היהודי והחזירו את כולנו לבתים, הורו לנו מעכשיו להיות בבית. הם שילחו גם את המורים ואנשי הצוות – פשוט סגרו את בית הספר ויותר לא הגענו אליו. עד הגטו לקח זמן, הכול היה באופן הדרגתי״, מתאר אליהו.
אביו, ראש המשפחה, נלקח ראשון על ידי הנאצים: ״לקחו את אבא שלי לימי עבודה, ומאז הוא לא חזר. לאחר מכן בדקנו ונודע לנו שהוא נפטר במחנה בוכנוואלד בגרמניה״. במקביל, אחותו הבכורה הסתתרה עם נערות נוצריות, ואילו אליהו יחד עם אימו ואחיו הקטנים התגלגלו לאחד הבתים המוגנים בעיר.
בתים מוגנים היו בניינים שהוכרזו כשייכים למדינות ניטרליות אשר העניקו חסות דיפלומטית ליהודים. ממשלת הונגריה בחרה לשתף פעולה עם הרעיון למרות שחוקיותו הוטלה בספק, משום רצונה למצוא חן בעיני אותן מדינות – שוויץ, שבדיה, פורטוגל, הוותיקן ועוד. המדינות הנ״ל הנפיקו תעודות הגנה ליהודים, והן אפשרו למחזיק בהן להתגורר בבית המוגן. בבתים המוגנים שהו למעלה מ-30,000 יהודים, אשר למרות תעודות החסות (המזויפות לעיתים) היוו מוקד לפשיטות הכוחות הפאשיסטים ההונגריים וחוו תקיפות מצידם.
אלא שפעם אחת נלקחו אליהו ואחד מאחיו לגטו היהודי: ״הכניסו אותנו לגטו, בלי אימא ובלי כלום. רצינו בכל הכוח לברוח משם. ניסינו לברוח כמה פעמים אבל נתפסנו וקיבלנו מכות. לא הרמנו ידיים עד שעלה לנו הרעיון – באותה תקופה נפטרו הרבה אנשים בגטו, והוציאו את הנפטרים בעגלות רתומות לסוסים על מנת לקוברם מחוץ לגטו. אחי ואני קפצנו על שתי עגלות מתים שהיו בדרכן החוצה, התחבאנו בין המתים והתכסינו בברזנט עד שיצאנו מהגטו. מחוץ לגטו קפצנו מהעגלות ורצינו לחזור לבית המוגן, עם האישורים השוויצרים או השבדים״.
את הבית המוגן מתאר אליהו כ״חדר צפוף, אבל הם לא פגעו בנו שם״. בניסיונם לחזור אל הבית המוגן קפצו אליהו ואחיו על קרון חשמלית בהיחבא, היות ולא היה להם כסף לשלם על הנסיעה. שני ילדים יהודים תופסים להם ׳טרמפ׳ על רכבת ברחובות העיר הכבושה, עד שהגיעו לבית המוגן ולאימם.
אלא שהמצב בבית המוגן הלך והחמיר, וטבעת החנק סביבם התהדקה. אליהו ממשיך ומספר: ״היינו שם סגורים, עם הזמן התחילו גם משם לקחת אנשים לגטו, אבל אותנו לא לקחו. לא היה אוכל, היינו חמישה-שישה אנשים בחדר אחד. יום אחד אימא שלי הודיעה שאין לנו מה לאכול, ושלחה אותי לנסות ולהגיע לחברה נוצרייה שלה – על מנת לבקש ממנה אוכל״.
״הייתי הגדול, בערך בן 12, ויצאתי מהבית המוגן במטרה להגיע לחברה של אימי ולבקש ממנה אוכל עבורנו. כשיצאתי החוצה תפסו אותי הפאשיסטים ההונגרים. הם היו מובילים יהודים לנהר הדנובה ויורים בהם בתוך הנהר, כי כבר לא היה מקום בגטו. תפסו אותי והכניסו אותי לשיירה שהייתה בדרכה לנהר. הייתי לבד, סביבי מבוגרים, זקנים וילדים. הובילו אותנו לאט לאט, והאנשים סביבי ביקשו שאעזור להם עם הילדים ועם החבילות, אבל לא רציתי לעזור לאף אחד – היות והייתי מרוכז ברצון שלי לברוח מהתהלוכה הזו כמה שיותר מהר. בדרך עברנו גשר, ניצלתי את ההזדמנות וברחתי במהירות בתקווה שעד שהם יורידו את הרובים ויירו בי כבר אספיק להימלט. ברחתי וברחתי וברחתי שעות, לא ידעתי לאן אני בורח. נעצרתי כשכבר לא היה לי כוח יותר, והתחלתי לחזור לבית המוגן שמשפחתי הייתה בו. חזרתי בלי אוכל, אך חיי ניצלו״.
בבית המוגן שהו בני המשפחה עד לסיום המלחמה, ״היינו בבית כמה חודשים, עד שפתאום נכנסו הרוסים והגרמנים ברחו״, אומר אליהו. לאחר המלחמה התאחדו האם והבנים עם האחות הגדולה, אולם אבי המשפחה, כאמור, לא חזר.
אלו מחשבות עוברות בראש בתקופה הזו?
״זה זמנים אחרים, לגמרי. לנו היו גם מזל וגם מרץ, כי לא היה מי שיהיה במקומנו – אני הייתי האבא של שני האחים שלי״, מספר אליהו. ״כמה שפחות לחשוב, לא לחשוב. בהתחלה הניצולים שחזרו מהשואה לא רצו לספר על קורותיהם, אבל עם הזמן כשפתחו את ׳יד ושם׳ ביקשו שנתחיל לספר ולכתוב. אנחנו פה בארץ חיים עם הילדים שלנו, זה עולם אחר. אי אפשר לתאר מה עבר עם ישראל במשך שנות המלחמה וכמה מעט שרדו״.

כשיצאתי החוצה תפסו אותי הפאשיסטים ההונגרים. הם היו מובילים יהודים לנהר הדנובה ויורים בהם בתוך הנהר, כי כבר לא היה מקום בגטו

״ברור שלא חגגו לי בר מצווה״
״כשהשתחררנו הייתי בר מצווה, אבל ברור שלא חגגו לי. חזרנו לבית הספר בבודפשט, התחלתי ללכת לבני עקיבא. ב-1949 נפרדנו: אימי ואחי נשארו בהונגריה, ואני, שהייתי בן 16, ואח נוסף עלינו לישראל בכל מיני דרכים. ברחנו מבודפשט דרך איטליה ושטנו באונייה עד עתלית״.
אליהו נשלח לקיבוץ חדיד (שהתפרק, ה״ש), ואילו אחיו הקטן למד בישיבה בירושלים. לאחר כשנה הגיעה אימו לארץ, והמשפחה התאחדה. ״התחלנו לחפש איך להתפרנס בכל מיני עבודות. אני היחידי מבין האחים שלא למד לא בישיבה ולא באוניברסיטה, כי היה עליי לפרנס את המשפחה יחד עם אימי״, אומר אליהו כדבר מובן מאליו.
הייתה לך התלבטות אם לעלות לארץ ישראל או להגר לאמריקה?
״לא שאלו אותי וגם לא הייתה אפשרות לשאול, אבל ידעתי שאני רוצה להגיע לארץ ישראל – בגלל החינוך של בני עקיבא. הייתי בצבא, בבה״ד 1, אחראי על רכבים״.
בהתחלה היה לאליהו קשה לספר לדור ההמשך את שעבר עליו במלחמה. ״אנחנו לא סיפרנו בהתחלה. פשוט לא רצינו לדבר, אני לא יכול להסביר למה. אחר כך זה נפתח, והרבה מקומות הזמינו אותי לספר – גם היום, בערבי זיכרון בסלון וכאלה. הייתי הולך בעבר, אבל היום כבר יותר קשה לי. אני בן 90, זה לא פשוט״, הוא מוסיף בחיוך. לאליהו חשוב להדגיש כי דבריו תועדו ״רשמתי את הסיפור בזמנו, מישהו כתב את מה שאמרתי. גם הוצאתי ספר, והיום כל אחד מהמשפחה נחשף לסיפור״.
אליהו מסביר את חשיבות סיפור השואה לדורות הבאים, היות ולא נותרו ניצולים רבים: ״יש אנשים שרוצים לשמוע על מה שקרה בשואה, אבל היום קשה לשמוע מכלי ראשון – אלו הילדים ואפילו הנכדים של השורדים שמספרים את סיפורם. מקומות שרוצים לשמוע ממקור ראשון עוד מבקשים ממני לבוא ולספר. בעבר הופעתי בהרבה מקומות, היום אני מגיע לבתים פרטיים עם מעט אנשים, וגם זה כשמבקשים מאוד… הייתי בביקור בהונגריה כמה פעמים, לקחתי את כל הילדים והנכדים. חשוב לדעת ממה עם ישראל ניצל. קשה להאמין למה שהיה שם, וכמה מיליונים הלכו״.
עסק בינלאומי
לפני כ-40 שנה הקים אליהו את חברת השיווק ׳הנמל׳, והיום עובדים איתו שני בניו וארבעה מנכדיו. לשאלתי האם יש קשר בין ההיסטוריה האישית שלו לבין הקמת החברה המצליחה הוא משיב בשלילה. ״אין קשר. הייתי בצבא, השתחררתי והלכתי לעבוד בתור סבל בטחנת קמח. התחלתי בדברים קטנים – למכור דברים לחנות מכולת, ללכת לשווק לחנויות עוד לפני שהיו סופרמרקטים. לאט לאט פיתחתי את זה, ועם הזמן הצלחתי. הזמן עשה את שלו, שני הבנים שלי סיימו ישיבות ונכנסו לעסק, ועכשיו הם מפתחים ומגדילים אותו. יש גם ארבעה נכדים שעובדים פה..״.
מה שמייחד את אליהו מיתר בני ה-90, הוא העובדה כי הוא ממשיך להגיע מידי בוקר לעבודה. ״מה יכול לעשות בנאדם בבית מבוקר עד ליל? שילמד בישיבה אם הוא יכול, ואם יש לו עסק – שידע מה קורה בו ואיך לעזור. מה עוד יש? אין אישה, זה לא פשוט. אז אני עוזר במה שאפשר בעסק ותורם לבנייתו.
הרבה אנשים בגילי לא רק שלא הולכים לעבודה, הם לא חיים״, הוא אומר בקריצה. ״ב״ה יש לי משפחה נהדרת, והם נותנים לי את כל העזרה שאני צריך. זה מה שיש, חיים, כל עוד אני בריא ויכול לתרום ולו במשהו זה נותן לי חיים״.
במהלך הריאיון ממעט אליהו להזכיר את אשתו מרים, שנפטרה לפני כ-20 שנה. השניים היו נשואים 50 שנה וכאבו של אליהו עדיין ניכר. לשניים נולדו שני בנים ובת, ומהם נולדו 13 נכדים ו-32 נינים, ״ואני לא יודע כמה בדרך״, מחייך אליהו.
מה דעתך על טיפול המדינה בשורדי שואה?
״יש ויש. המדינה נתנה תשלום, לכל אחד סכום מסוים, אבל זה לא מספיק. יש גם כאלו שלא מצליחים לקבל את מה שמגיע להם. יש עורכי דין שמטפלים בזה, אבל גם הם רוצים להרוויח. אני מקבל תשלום אבל אני גם עובד. יש אנשים שאין להם פרנסה אחרת מלבד התשלום, או שאין להם משפחה תומכת. המדינה לא יכולה לשלם ללא הגבלה, אבל ברור שהמצב היום לא מספיק״.
לקראת סוף הריאיון רוצה אליהו לפנות לדור הצעיר ״יום השואה והלימוד על השואה חשובים מאוד. צריך להסביר וללמוד מה קרה, אסור לשכוח. אין ויכוח שזה חשוב מאוד לספר ולהגיד מה שאפשר. חשוב גם להסביר לילדים בצורה קלה ומתאימה״.
״אני מאחל לכל אחד שתהיה לו משפחה כמו שלי, שתהיה לו אהבה כזאת. אני מאושר על המשפחה הרחבה, אין כמו משפחה. אני מרגיש מאושר שיש לי משפחה, ואני לא צריך לחשוב על הדברים שעברתי בשואה. אני מספר את זה לכולם כדי שנזכור ולא נשכח לעולם, כדי שאסון כזה לא יישנה״. ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…