01
מה כבר לא נכתב על סוגיית חאן אל אחמר. החאן שנמצא מזרחית לירושלים, בו חיים בדואים פלסטינים, הפך עם השנים למוקד עלייה לרגל. פוליטיקאים, פעילי שמאל, פעיל ימין, הקהילה הבינלאומית ומי לא. כולם עולים לחאן, מצטלמים בשטח ומבהירים טענה. הטיפול והעיסוק בחאן (שחרג מכל פרופורציה אגב), חושף כל פעם מחדש את הפער שבינינו לבין מנהיגינו.
הפער שבין האמת למילה. בין הסיסמא לתוכן, ובין ישראל לעולם. בתחילת השבוע הודיע משרד החוץ לבג"ץ (למה דווקא משרד החוץ?) כי המדינה מבקשת עוד דחייה בפינוי התושבים. מדובר על דחייה עשירית בעתירה האחרונה, שהיא העטירה השישית שהגישה עמותת "רגבים" בענין.
"בהתבסס על עבודת מטה בין סוכנותית, הכוללת חוות דעת מדינית של משרד החוץ, המדינה תגיש בקשת דחייה של חצי שנה בפינוי ח'אן אל-אחמר". כך נכתב בהודעה.
נתחיל מהסוף, הסיכוי שחאן אל אחמר יפונה מתישהו קלוש. אחרי שלב הדחיות, שימרח, ימצא פתרון שישאיר את הפלסטינים במקום והסוגיה תהפוך לפריט טריוויה. נחת לא תהיה לאף אחד מהאירוע. אבל אולי עדיף שכך.
02
לפני כמה שבועות בקרתי בחאן ופגשתי את איד, מוכתר הכפר, שסיפר על הלחץ שאדיר שבו הוא נתון מצד הרשות הפלסטינית. ברמאללה מפצירים בו להישאר במקום, ולא להסכים להצעות הפשרה מצד ישראל. זאת למרות שהחאן נמצא בשטח c על אדמות מדינה והבנייה בו נעשתה באופן בלתי חוקי, שכאמור בג"ץ פסק כי על המדינה לפנותו.
מאחורי איד ומשפחתו היושבים בחאן יש מערכת בינלאומית, שמנהלת את המאבק. מדינות אירופה הזרות מפעילות לחץ מדיני על ישראל בעולם. הן משקיעות כספים רבים בחאן ומעודכנות משפטית על המתרחש. עם השנים הפך איד לחייל שבקצה, לכלי ביד היוצר, של כוחות גדולים ממנו בהרבה. סביר להניח שאם הסוגייה הייתה מנוהלת מתחת לרדאר היא הייתה נפתרת לפני שנים.
לכל מאחז, או התיישבות בלתי חוקית, ביהודה ושומרון, ישראלית או פלסטינית, יש נקודה שאם הוא מגיע אליה פינויו נשקל על-פי שיקולי רוחב שאינם קשורים למאחז. כך חאן אל אחמר. במצב כיום ברור שפינוי החאן, אם יתרחש, יסב נזק מדיני-הסברתי לישראל ויגרור רצף גינויים ממדינות העולם. במשרד החוץ חוששים שהפגיעה תהיה חמורה יותר. זו הסיבה המרכזית שבגינה אף ממשלה עד כה לא מפנה את המאחז הבלתי חוקי. מנהיגנו בוחרים במודע לתעתע בציבור, ולא לומר את האמת. כל אחד בתורו.
03
אבל חאן אל אחמר הוא גם שיעור. ושיעור טוב לטיפול בהתיישבות ועשיית צדק, כמו בסוגיית "מצפה כרמים" למשל. עתידו של היישוב שבבנימין לוט בערפל. התושבים שהגיעו למקום בעידוד הממשלה, גילו כי חלק מהשטח, נמצא על אדמות פרטיות. הם התמודדו משפטית מול עתירות שמאל ואף הצליחו. ניסיון משפטי לאחוז בסעיף "תקנת השוק" – טענה של "תום לב", הצליח לתושבים בבית המשפט המחוזי. אלא שלפני שנה הוא בוטל על-ידי נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, וסכנת הפינוי מרחפת מעל 60 המשפחות. החאן בהקשר הזה אינו שונה מהמצפה.
סוגיית החאן הפכה למראה עבור בג"ץ והמדינה בכל דיון על פינוי התיישבות ביהודה ושומרון. אז אולי עדיף כבר שישאר במקומו.
